שבלי הלקט קלו

1דין סדר נטילת ידים וברכתה וממי ראוי לקבל מים לנטילת ידים.

2תנו רבנן לחולין עד הפרק לתרומה עד לפרק לקדוש ידים ורגלים עד לפרק אמר רב עד כאן לחולין עד כאן לתרומה. פי' רבינו שלמה זצ"ל עד פרק שני של אמצע אצבעות יטול ידיו לחולין ועד פרק שלישי דהיינו כל פיצול האצבעות לתרומה ולקדוש ידים ורגלים עד סוף פיסת יד. ושמואל אמר עד כאן בין לחולין בין לתרומה לחומרא שזהו פיצול האצבעות ולא היה חולק על הברייתא שמחלקת בין חולין לתרומה אלא היה מפרש הברייתא פרק ראשון לחולין פרק שני לתרומה ורב היה מחמיר אף לחולין עד פרק שני והאי דקאמר לקולא לפי שמקיל יותר משמואל דאמר לחולין ולתרומה עד פרק שלישי אבל לקידוש לכולי עלמא עד סוף פיסת יד ולא יותר וכן מוכיח פרק האומר משקלי הלכך צריך ליטול ידיו עד פרק שלישי לחולין לחומרא דהיינו כל פיצול האצבעות:

3וצריך שישפוך מים ג' פעמים על ידיו לפי שפעמים אין המים השניים הולכין כמו שהלכו הראשונים ויחזרו המים הראשונים שהן טמאין ויטמאו את המים השניים ואת הידים וכן אמרינן בפרק קמא דסוטה אמר רב חייא בר אשי אמר רב מים ראשונים צריך שיגביה ידיו למעלה. מים אחרונים צריך שישפיל הידים למטה תניא נמי הכי הנוטל ידיו צריך שיגביה ידיו פי' האצבעות למעלה והכף למטה שלא יצאו מים חוץ לפרק ויחזרו ויטמאו את הידים. אבל המטביל את ידיו אין צריך להגביה את ידיו:

4וכן תנן במס' ידים נטל את הראשונים חוץ לפרק ואת השניים עד לפרק וחזרו ליד טמאה. ומהאי טעמא אסור לרחוץ במי רחיצת אחרים. לפי שהמים טמאין דמים הראשונים של אדם ראשון טמאין ולא נטהרו כלן פעמים ממים שניים. עד הנה דברי התרומה.

5והר”ר אביגדור כהן צדק זצ"ל פירש דנראה לו שאם אדם רוחץ כל ידיו כשרוצה לאכול אינו צריך לזקוף את ידיו למעלה משום חששא דשמא יחזרו המשקין ויטמאו את הידים כי אותה חששא אינה אלא לפום סימנא דשוו רבנן ברחיצה עד הפרק. וחיישינן שמא בנטילה ראשונה לא נטל עד לפרק וברחיצה שנייה נטל עד לפרק ואם אינו זוקפן יחזרו המים השניים ויטמאו את הידים אבל אם רחץ בנטילה ראשונה יותר מן הפרק אפי' מעט ובנטילה שנייה כל הידים אינו צריך לזוקפן. דאין המים שניים מטמאין את הידים אדרבא הן מטהרין אותן שאין הידים טמאין מן הפרק ולמטה. ואמר שכך אמרו במס' ידים. דאיזו ידים הם שניות לטמא משקין היינו עד הפרק שטעון נטילת ידים. אבל מן הפרק ולמטה אינן מטמאין שאינן שניים:

6מצאתי בשם רבינו תם זצ"ל דמותר ליטול מים מן הכלי בידו אחת וליתן על השנייה וראיה מן התוספתא בפ' ב' אבל הנוטל והנותן לחבירו בחפניו ידיו טמאות שמא מתחלה לא נטל מן הכלי משמע הא אם נטל מתחלה מן הכלי היו ידיו טהורות אע"פ שנתן לו בחפניו אבל כשמטבילן מטבילן שתיהן. ובעל התרומה כתב שצריך שישפוך המים על ידו אחת פעם ראשונה ושניה וכן על השנית ולא תגע בינתים היד אלא חברתה או ישפוך בבת אחת על שתי ידיו פעם ראשונה ושניה וכן תנן נטל את הראשונים בידו אחת ואת השניים בשתי ידיו הרי ידיו טמאות לפי שהיד שלא נטל כי אם פעם אחת מטמאה את היד שנטל פעם שנייה. ותנן נמי נטל ידו אחת ושפשפה בחברתה טמאה:

7תנן התם במס' ידים הכל כשרים ליתן לידים. אפי' חרש אפי' שוטה אפי' קטן מניח את החביות ביריכיו ונוטל מניח את החבית בשדה ונוטל והקוף נוטל לידים ר' יוסי אוסר בשני אלו ותניא בתוספתא כל שאינו מטמא ידים במשא כשר לנטילת ידים אע"ג דמטמא במגע דלא גזרינן שמא יגע פי' בעל התרומה זצ"ל דההיא לתרומה או לחולין שנעשו על טהרת תרומה ולא כדברי האוסרין לקבל מים מן הנכרי לנטילה ולא מן האשה נדה. ומה שמברכין על נטילת ידים ואין אומרין על רחיצת ידים פי' רב האי גאון זצ"ל על שם שצריך להגביה ידיו במים ראשונים לאחר נטילתם על שם וינטלם וינשאם כל ימי עולם ופי' רבינו שלמה זצ"ל על שם הכלי שנוטלין ממנו לידים ששמו כך והוא מחזיק רביעית לכל הפחות כדי נטילה כדאמר אנפק אנבג אנטל זהו רביעית של תורה ומסתברא שהוא לשון רחיצה בארמית וברכת נטילת ידים יש מברכין אותה לפני נטילה כדאמר מברך עליהן עובר לעשייתן ויש מברכין אותה לאחר נטילה דומיא דטבילה שמברכין אותה לאחר שיטהר. ומורי הר"ר מאיר זצ"ל הורה לברך אותה בין נטילה לניגוב ונראה בעיני לברך אותה בעוד שהוא עוסק ליטול ידיו והיינו נמי עובר לעשייתן: