שבלי הלקט רלג

1דין חפירת כוכין וקברות בחול המועד.

2אין חופרין כוכין וקברות במועד אבל מחנכין את הכוכין. פי' אין חופרין כוכין וקברות בחולו של מועד להיקבר בהן אחר המועד. כך פירוש רבינו חננאל ורבינו יצחק פאסי. מאי כוכין בחפירה וקברות בבנין. אבל מחנכין את הכוכין אמר ר' יהודה שאם היה ארוך מקצרו במתניתא תנא מאריך בו ומרחיב בו. וארון עם המת בחצר. פי' ועושין ארון עם המת בחצר שאם יעשו בחוץ יאמרו כל העם מותר לעשות מלאכה בחולו של מועד שאינן יודעין שמת לו מת. תנינא להא דתנו רבנן עושין כל צרכי המת גוזזין עליו שערו ומכבסין לו כסותו ועושין לו ארון מנסרים המנוסרין מערב יום טוב. רבן שמעון בן גמליאל אומר אף מביא עצים ומנסרן בצנעה בתוך ביתו והלכתא כרבן שמעון בן גמליאל דסתם מתניתין כוותיה.

3ירושלמי לא שנו אלא באדם שאינו מפורסם אבל אם הוא אדם מפורסם עושין לו ארון אפילו בשוק. כד דמך ר' חנינא עבדו ליה רבנן ארונא בשוקא. והכל מודים שלא יקוץ לו ארזים ודכוותיה לא יחצוב לו אבנים ואם היו חצובות פלוגתא דר' יהודה ורבנן מצאתי למפרש אחר. והא דאמר רב כל מקום שאסרו חכמים מפני מראית העין אפי' בחדרי חדרים אסור והכא אמרינן בצנעה אין בפרהסיא לא ותירץ יש לומר דבמסכת שבת פרק חבית שנשברה מקשינן ליה לרב מסתם מתניתין ומתרץ תנאי הוא וכו' ומסתברא דהלכה כמתניתין כדאמר ר' יוחנן הלכה כסתם משנה ורב ורבי יוחנן הלכה כר' יוחנן ולא סמכינן אדרב והלכך מת בחולו של מועד עושין לו קבר דכיון דאמרינן יום טוב שני לגבי מת כחול שויה רבנן כל שכן בחולו של מועד שמותר בכל מלאכות הצריכות למת וארון עושין לו בבית שהמת שם ולא כדרך חול ואצל המת היינו בחצר דקתני במתני' כלומר בצנעה ולקמן באידך פירקין אשכחן עובדא דלא כרב מפי ר' עד כאן דבריו.

4וגם הרב ר' שמחה מאישפורא זצ"ל מצאתי שמקשה על הא דרב מפרק במה בהמה יוצאה ולא בזוג (שברצועה) שבצווארה דמיחזי כמאן דאזלי לחינגא אבל בחצר מותר וג"כ בפרק אע"פ בכתובות צנור שעלו בו קשקשים ממעכו ברגלו בצנעה. ובירושלמי מצאתי שמקשה על הא דרב אין שוחטין בגומא וכו' ובשוק לא יעשה כן שלא יחקה את המינין מתניתין פליגא על רב ביב שהוא קמור ארבע אמות אין שופכין לתוכו מים בשבת ותני עלה ואם היתה מזחילה מותר עוגת גשמים מותר וצינורות מקלחין אסור תני בר קפרא אם היה במקום צנוע מותר ועוד מקשה לרב כמה קושיות ויש לומר דלית הלכה כוותיה: