שואל ומשיב מהדורא קמא ג:קי

1שלום וכ"ט להרבנים הדיינים דק יאריסלויא יצ"ו מכתבו הגיעני תמול והנה חשתי ולא התמהמהתי לקרוא להאנשים האלן אמנם ר' מרדכי סטאליר אינינו בביתו כי שובב והולך היא ור' נטע גאנזור אמר שיודע שהאשה סלאווא מסאמבור נשאת בפה ואשת ר' מרדכי סיפרה בפנינו כל המעשה ויודעת בברור כל המעשה הכל אשר לכל כמו שכתוב בגב"ע וזוכרת שהאלם הי' מקאלימייא ובעת החתונה כתב שמו ושם אביו למען דעת האיך לכתוב בכתובה וישב עמה פה ערך שני חדשים אח"כ אמרה שנוסעת לפדות בגדי' ותבא בחזרה ולא באה וגם שמעו אח"כ שיש לה בעל ולא גירשה א"כ הדבר ברור שאשה הנ"ל אסורה לבעלה הראשון ובאמת לפע"ד לא הייתה צריכים להחקירה בפה כי אף לפי עדות ר' יחיאל נחמן רצען לבדו אסורה לבעלה כי אין שייך כאן לומר אין דבר שבערוה פחות משנים לפי שאומר שנתקדשה בפני הרבה אנשים וגדולה מזו מצינו בשו"ת תה"ד סי' רי"ב נסתפק באם עד אחד אומר שבפני' ובפני הרבה אנשים נתקדשה חוששין לקדושין אף שיש לפנינו א' שמכחישו כל שאומר שרבים הי' שם והלכו להם ואף בליכא רק שנים וא' אומר שבפניו ובפני השני נתקדשה נסתפק אם לא נאמר כיון שהוא צריך לעדות השני שקדושין אינו יכול להיות רק בשנים הו"ל כאומר פלוני חכם עשה לי הכתב ואפ"ה מסתפק שם לומר די"ל דחיישינן לעד זה שמא נתקדשה ולבסוף העלה שם כיון דחזקת פנוי' מסייע לה אינו נאמן וע' בח"מ וב"ש ס' מ"ב ס"ב בהג"ה מ"ש בזה וכאן ר' יחיאל נחמן אומר שהי' עדים רבים אצל חופתה ואין שום ע"א מכחיש פשיטא דנאמן העד לומר שנתקדשה וכאן ל"ש חזקת פנוי' שאדרבה חזקת א"א הי' לה גם לפי דברי' רק שאמרה שנתגרשה אבל חזקת פנוי' ליתא ובפרט כשהלכה בצעיף דדעת האחרונים דאתרע חזקת פנוי' ואף דקדושי שני לא חלו הא מ"מ היתה צריכה גט מהשני ועכ"פ ביאה אסור' הי' בוודאי ואף שהיא מכחישה כל זאת בזה פשיטא שאינה יכולה להכחיש כל העדים הללו ומה גם שר' אברהם מטיסמניץ ג"כ מעיד כזאת שמכירה בקול ובשמה. ובפרט שר' יחיאל נחמן אמר שיחקרו בלבוב וידעו האמת ובודאי לא הי' מכניס עצמו בזה אם לא הי' יודע ברור וע"כ טומאה כתיב בה כעריות אמנם הולך שהי' לה אח"כ מבעלה הראשון אחר שנשאת לשני הנה בש"ע ס' ד' סעיף ט"ז מבואר האשה שהלך בעלה למ"ה ונשאת והרי בעלה קיים הולד מהשני ממזר גמור וכו' ואם הראשון בא עלי' קודם שגירשה השני וילדה הוא ממזר מדרבנן מלשון הזה מבואר דכל שלא גרשה השני הוא ממזר מדרבנן אמנם אחד מבי דינא רבא שלי הרב מ' חיים יוסף עלינבערג ני' רצה לומר דשאני התם דהי' נשואין בטעות וחשבה שבעלה מת שייך הקנס שתידוק אבל כאן שנשאת במזיד שיודעת שאשת איש גמורה הוא הוי כזנתה שאין הולד מהראשון ממזר כמבואר בהג"ה שם. אמנם לפע"ד נראה דהדבר תלוי בהא דאמרו ביבמות דף פ"ח בשלמא מראשון תבעי גט אלא משני אמאי זנות בעלמא הוא אמר רב הונא גזירה שמא יאמרו גירש זה ונשא זה נמצאת א"א יוצאת בלא גט אי הכי סיפא וכו' אלא סיפא אמרה קדושי טעות הוי רישא נמי אמרו נשואי טעות הוי קנסוה רבנן סיפא נמי יקנסוה רישא דעבדא אסורא קנסה סיפא דלא עבדא אסורא לא קנסוה ושיטת הרי"ף דהשתא הדר בי' הש"ס מטעם שמא יאמרו רק מטעם דעבדא אסורה קנסוה רבנן ולפ"ז י"ל דכל שידעה שהוא א"א גמורה דל"ש הקנ' דתידוק שוב ל"ש לקנסה והולד אינו ממזר אף מדבריהם אבל הרא"ש כתב דלא חזר הש"ס מטעם הראשון רק דהיכא דעבדא אסורא קנסוה רבנן וחשו לשמא יאמרו גירש זה ונשא זה ולא רצו להתירה משום נשואי טעות ולפ"ז גם כשהי' הנשואין במזיד מ"מ חשו שמא יאמרו גירש זה ונשא זה ואדרבה בזה יותר יש לחוש לזה וראוי לקונסה טפי ובזה י"ל דברי התוס' ריש האשה רבה ד"ה הולד ממזר מזה ומזה אומר ר"י דאפילו לאחר שנתן הראשון גט הוי ממזר מן השני מידי דהוי אראשון שהולד ממזר ממנו ומשמע מדבריהם שהראשון פשיטא יותר מן הב' ובשו"ת מוהרלב"ח ס' מ"ב וכן הסכים הב"ש הבינו מדברי התוס' דמראשון הוי ממזר היינו קודם שנתגרשה מן השני והח"מ לא הבין כן וגם הט"ז האריך שם לדחות דברי הרלב"ח אבל מה שפשיטא להו בראשון יותר מן השני לא כתבו דבר ברור ולפע"ד דכונת התוס' דמראשון הוי ממזר היינו אף לאחר שגירש השני ומטעם שמא יאמרו גירש ראשון ונשא שני ואף דל"ש קנס בזה מ"מ דכל דעבדא אסורא שייך החשש שמא יאמרו ומזה למדו דאף לאחר שנתן הראשון הגט הוי ממזר מן השני וגם השני מ"מ שייך החשש שמא יאמרו אף דלא עבדא אסורה ודו"ק וע' בכנה"ג באהע"ז ס' י"ז בהגהות הב"י אות תקצ"ד תקצ"ה ובח"מ וב"ש ס' י"ז ס' נ"ז נ"ח ובכנה"ג בסי' ק"ו בהגהות הטור אות א' ולפמ"ש יש להאריך בזה ולא נפניתי כעת עכ"פ זה ברור דכל שלא גירש השני הולד מהראשון שנולד לאחר שנשאת לשני ממזר מדרבנן וזה ברור וצריכה גט משניהם מבעלה ומהאלם.