שואל ומשיב מהדורא קמא ג:רא

1לעלם משכיל מה שהבאת דברי המים חיים סי' ב' שנסתפק אם זכר טריפה אינו מוליד והבאת דברי השעה"מ שהאריך בזה בפי"א ממ"א והנה בראשית ההשקפה אמרתי מהא דאמרו בע"ז דף ט"ז והלא מרביעין ויולדין וכתבו התוס' ד"ה מרביעין ובזכר נמי יכול להרביע על כמה נקיבות והרי התוס' שם ד"ה אלמא כתבו לאו משום דס"ל טריפה אינה יולדת דבפא"ט בעי למימר דר"י ס"ל דיולדת והשתא בפשיטות הוה יכול לדחות דאם הטעם דאינה יולדת א"כ בזכר מא"ל ולמה תתיר בזכר וע"כ דגם טריפה זכר אינו מוליד וזה ראי' נכונה הן אמת דהראב"ד פירש דר"י מודה בזכר דאסור והובא בחידושי ריטב"א שם אבל לפמ"ש התוס' דר"י גם בזכר מתיר א"כ יש ראי' ברורה דגם זכר א"י להוליד ודו"ק שוב נזכרתי שבכו"פ סי' נ"ז האריך בזה ומהתימה עליו שאחר שהי' לפניו הסוגיא הלז והאריך בה איך לא הרגיש בראיה זו שהיא נכונה מאוד לפע"ד והנה מה שהאריך הכו"פ שם דלפי מה דקי"ל דאף בשבורה אסור וכמ"ש הרמב"ם פ"כ משבת וע"כ משום דס"ל כרבנן דגם טריפה מוליד וחיישינן דלמא משהו לי' עד דמוליד והרי אנן קי"ל בסי' נ"ז דטריפה אינו מוליד ולפע"ד נראה לפי מה דמבואר בסי' י"ז דודאי טריפה ל"מ שהיית י"ב חדש א"כ ממילא ה"ה בנקבה שתלד אינו מועיל י"ב חדש דאין להכחיש כלל דברי חז"ל דאמרו דטריפה אסור ואולי חי ומוליד ע"פ נס וכמ"ש הרשב"א ובפרט לפמ"ש המהרש"ל דמיעוט יש שחיין י"ב חדש ויותר והנה כבר נודע מ"ש המפרשים ומטו בה משמא דהרמב"ן דתקנה כוללת עשו אף בשביל המיעוט וא"כ כאן דאסרו למכור שבורה הוא משום דחשו שמא יהי' שבורה בודאי טריפה ויוכל לחיות ולהוליד ותקנה עשו אף משום חשש מיעוט ולכך אסרו למכור ובזה נחלקו מה דנחלקו ר"י ורבנן ולכאורה נחלקו בדבר שהחוש מעיד אם מקבלת זכר או לא ולפמ"ש ניחא דר"י לא חייש למיעוטא ות"ק חייש אף למיעוט ובפרט שיש לומר דת"ק דר"י הוא ר"מ דחייש למיעוט ושפיר אסור אף בשבורה ובלא"ה לפי מה דכתבו התוס' בדף י"ד ע"ב בע"ז שם ד"ה שלימין דבשבורין חיישינן דכי חזי להו בבית הנכרי סברי דשלימין נמכרו ונשתברו בבית הנכרי ע"ש וא"כ שפיר אסור אף דשבורה אינו משהה מ"מ הגזירה הוא דשמא יאמרו דשלימין היו ויתיר למכור אף בשלימה וזה לדעתי כוונת רש"י במ"ש בדף ט"ז בד"ה והלא מרביעין עליו ומאן דחזי לה בי נכרי יליף מינה לזבוני שלימה והיינו דיאמר ששלימה היתה נמכרת וכמ"ש ור"י סבר כיון דלא משהו לה לא חזו לה בבית נכרי ולפ"ז כיון דעכ"פ בודאי טריפה שמא יש לחוש שמא יחי' י"ב חדש ואפ"ה טריפה וא"כ שפיר חיישינן שמא יאמרו ששלימה נמכרה ובזה יש ליישב דברי הברטנורא שסותר זה לזה ועבכו"פ שם ודו"ק שוב ראיתי בחידושי תורת חיים בע"ז שם שכתב ולפי המסקנא טעמא דחכמים משום דאתי לאחלופי וכדאמרו בבכורות בפ"ק וא"כ לק"מ על הרמב"ם ודו"ק.

2והנה מה שהקשה הכו"פ בהא דאמרו בע"ז דף ה' טריפה מלחיות זרע נפקא ואמרו הניחא למ"ד טריפה אינה יולדת אלא למ"ד טריפה יולדת מא"ל וקשה דגם למ"ד אינה יולדת אכתי אצטריך מכל החי למעט זכרים שיוכלו להוליד ואפ"ה כיון שאינם חיים לא הביאן ולכאורה יש לישב בפשיטות כיון דבמבול אף בהמה ועוף לא שמשו כמו שפירש"י פ' נח ע"פ ושרצו בארץ ולא בתיבה שנאסרו בתשמיש והוא מהמדרש רבה וא"כ כיון שהי' טריפות היאך יוכלו הזכרים להוליד הא המבול הי' י"ב חדש וא"כ אח"כ לא יחיו ועיין בה"ז בחידושיו לזבחים דף קט"ז וא"כ למ"ד טריפה אינה יולדת שוב א"כ להכניס זכרים טריפות דהא לא יוכלו לחיות זרע אך לפ"ז יקשה דא"כ מה פריך הש"ס אלא למ"ד טריפה יולדת מא"ל והא אף אם נימא דיולדת מ"מ היאך חיו וא"ל כיון דיולדות ע"כ שחי' ג"כ וכמ"ש התוס' ד"ה אלא דז"א דא"כ לא הי' לנו לתלות אם יולדת או לא רק אם חיות יב"ח או לא אך י"ל כיון דנפקא ליה מלחיות זרע לכך תולה בלידה אבל העיקר תלוי בחיות י"ב חדש ובזה י"ל קושית התוס' שהקשו דהיאך ממעט מכל החי דממנ"פ למ"ד דיולדת שוב ע"כ דחי וכדאמרו בחולין דף ק"י ולפמ"ש יש לומר דמשניהם ממעטי דאף למ"ד טריפה יולדת היינו בתוך יב"ח אבל שיהי' בריא כ"כ שיחי' יב"ח מה שע"פ טבע אינו יוכל לחיות כ"כ וגם הוליד לאחר יב"ח זה א"א ושפיר ממעטי מקרא דכל החי ולחיות זרע ששניהם גם יחד זה ודאי לא אמרינן ובלא"ה יש לומר דזה ודאי דאף למ"ד דטריפה חי' עכ"פ מודה שהמיעוט אינם חיות דלא נחלקו כ"כ שזה יאמר שכלם חיים וזה יאמר שכלם מתים וע"כ דס"ל לזה שע"פ הרוב חיים וזה ס"ל דהרוב מתים עכ"פ ועיין בחידושי ר"ן ריש פרק אלו טריפות ולפ"ז כיון דגבי ב"נ לא אזלינן בתר הרוב דרק בישראל נאמר אחרי רבים להטות ומכ"ש רובא דליתא קמן ועיין בפרמ"ג סי' ס"ב שכ"כ בפשיטות וא"כ שפיר ממעטי מכל החי כיון דעכ"פ א"א לחיות המיעוט ואיך קוראו מכל החי הא בב"נ לא אזלינן בתר רובא אבל בחולין גבי צפרים חיות לדידן דאזלינן בתר רובא שפיר כל דטריפה חי לא ממעטינן לי' מחיות וז"ב ודו"ק והנה התוס' בע"ז הקשו בהא דאמרו ודלמא נח גופי' טריפה הוה והא חזינן דחי שנים רבות וע"ז כתבו בזבחים דף קט"ז דר"ת רגיל לחלק בין טריפות דאדם לבהמה וכוונתם דמיירי בטריפות הקרום ואדם יוכל לחיות ועיין בבה"ז שם והוא תמוה דאכתי יקשה דא"כ עכ"פ ל"ש אתך בדומין לך דבהמה אינה חיה וראיתי בלוית חן פ' נח שהרגיש בזה וע"ש שחידש דקודם המבול הי' טריפה יכול לחיות יב"ח דל"ש קור וחום והוא תמוה דא"כ היה יכול להוליד ג"כ דזה תלוי בזה ואיך ממעט מלהחיות זרע אבל באמת העיקר נראה דהסוגיא באמת אזלה שם למ"ד דטריפה חיה וכמ"ש התוס' שם דמדמוליד ע"כ שחי ורק דדברי ר"ת הם למ"ד אינה חיה אבל לא לישב דברי הש"ס ודו"ק ובלא"ה יש לומר דדברי ר"ת הם דוקא בטריפות שאינו נטרף כעת רק שסופו לטרף דהא מיירי לענין קרמא עילאה כמבואר מדברי התוס' בחולין דף מ"ב ע"ב ובכה"ג יש לומר דניהו דבהמה אינה חי' אבל עכ"פ לא נפיק מכלל לחיות זרע דעכ"פ יוכל להוליד בעוד שלא יטול הקרום התחתון דניהו דסופו לינטל אבל עכ"פ כל עוד שלא ניטל עוד כחו בו ויוכל להוליד ואף לחיות ג"כ יוכל בעוד שלא ניטל וגדולה מזו כתב הפר"ח דבטריפות שהוא ע"ש סופו ל"מ יב"ח דלא נודע מאימתי מתחיל היב"ח דשמא לא הגיע הזמן להנטל ובגוף קושיות הכו"פ הנ"ל יש לומר דניהו דזכר יכול להוליד אבל לקיום העולם שיהי' בר קיימא ויהי' קיים זה לא יוכל להוליד דמי שהוא טריפה אין בכחו להוליד בר קיימא ושם לקיום העולם הי' צריך שיהי' בר קיימא וז"ב ודו"ק.

3והנה הפר"ח במים חיים הביא שם ראי' דלא מוליד גם זכר לטריפה מהא דאמרו בגיטין דף מ"ג ואי אמרת קידושי' לאו קידושין יורשין מנ"ל ומשני ר"א שעשאו טריפה ומאי יורשי' נפשו ואי נימא דזכר טריפה יוכל להוליד אמאי אצטריך למימר יורשי' נפשו והא משכחת לה יורשיו ממש שהוליד אח"כ וע"כ דטריפה אינו מוליד והנה השעה"מ פי"א ממ"א כתב ע"ז דיש לומר דקשה לי' לר"א כיון דהתנא מיירי כשעשאו טריפה אם כן למה נקט תנא דנותן חצי כופר ליורשיו לנקוט לנפשיה דהא העבד בעצמו חי ולכך משני ר"א דבאמת יורשיו הוה נפשיה וע"ז כתב השעה"מ דמ"מ קשה ניהו דר"א יפה משני מאי יורשיו נפשיה אכתי קשה על רבא דדחי חדא דיורשיו קתני ועוד הא כופר אינו משלם אלא לאחר מיתה אכתי קשה דלמה נאדי רבא מהך אוקומתא שעשאו טריפה ויורשיו היינו יורשיו ממש והא דלא נקט הוא בעצמו משום דכופרא אינו משתלם רק לאחר מיתה וע"כ דזכר טריפה ג"כ אינו מוליד ע"ז ולפע"ד נראה דאין ראיה מכאן ע"פ מה שמצאתי דבר נפלא דהראב"ן הוסיף בחידושיו בגיטין שם בהביאו סוגיא זו כתב לפרש קושיות הש"ס דאי אמרת קידושיו לא קידושין יורשיו מנ"ל דהכוונה הוא דאם קידושיו קידושין משכחת לה שקידש אשה וכתב לה כתוב' והיא נוטלת הכופר עבור חיוב כתובה והנה חידש לנו הראב"ן דבר חדש דעיקר קושית הש"ס דכל דקידושיו אינן קידושין גם האשה אינה נוטלת בכתובתה והיינו דל"מ יורשיו וא"א כלל דבאיסור' לא קמיירי שנשאה באיסור והוליד בנים ואטו אכפל תנא למתני חצי כופר ליורשיו כשנשאה באיסור והוליד ממזרים וע"ז כתב דאם קידושיו אינם קידושין אף לכתובה ל"מ למשקל ע"ש וכ"כ בספר טיב גיטין להגאון מהר"ץ שנדפס מחדש אך הגאון שם הרגיש דהא כופר הו"ל ראוי ואין האשה גובה כתובתה מן הראוי והנה אף שלא בריר' ליה להגאון שם אם כופר משועבד לכתובה הנה הדבר מבואר בב"ש סי' ק' ס"ק ח"י שהביא דברי המהר"ם דאינו גובה מכופר הבע"ח דהוה ראוי והמלמ"ל פכ"א ממלוה האריך בזה אבל באמת בב"ק דף מ"ב אמרו דכופר הו"ל ראוי ואין בע"ח גובה מראוי והקשו התוס' דבב"ב נפיק מקרא אחרינא וכתבו דשאני כופר כיון דנעשה החבלה מחיים ה"א דניטל וקמ"ל דאינו ניטל דהו"ל גם כן ראוי כיון דאינו משתלם אלא לאחר מיתה וא"כ גם כתובה אינו נגבית מזה כדאמר ר"ל ולפ"ז להס"ד דלא ידענו דכופר אינו משתלם לאחר מיתה א"כ לא מקרי ראוי והיתה גובה כתובתה ושפיר פירש הראב"ן ולכך פירש ר"א דמאי יורשיו נפשי' וע"ז שפיר פריך רבא דהא יורשיו קתני ואינו משמע נפשיה ועוד הא כופר אינו משתלם אלא לאחר מיתה וא"כ גם כתובה אין נגבית מזה וא"כ אף אי קידושיו קידושין ג"כ לא שייך יורשין דהיינו האשה בכתובתה דהא אינה גוב' בראוי ובזה יש לומר דזה דמשני רבא ראוי ליטול ואין לו והדבר יפלא דא"כ היאך שייך ראוי ליטול והתוס' בב"ק סוף המניח כתבו שם דראוי היינו אם תפס וזה ל"ש כאן וכבר נתקשו בזה האחרונים ובתשובה טיילתי בזה ארוכות וקצרות ולפמ"ש א"ש דבאמת לפי שיטת הראב"ן דיורשיו היינו האשה בכתובתה צ"ל דארוסה יש לה כתובה אף בלא כתובה דאי מיירי בכתב לה א"כ פשיט' דאף אם לאו קידושין הוה כל שכתב לה הרי רצה ליזק בנכסין ואף דבקטן אין לא אף שכתב ועיין בטוש"ע סי' ס"ג היינו שחיובו של קטן אינו כלום אבל כל שמחייב עצמו בגדולתו פשיט' דמתחייב ולפ"ז שפיר קאמר ראוי ליטול אם כתב לה ואין לו כשלא כתב דבתנאי ב"ד אף דארוסה ג"כ גובה מ"מ כאן דאין לה קידושין אין לה אבל עכ"פ ראוי ליטול וא"ל דהוה ראוי דז"א דעכ"פ ראוי ליטול כשתפשה כמ"ש המשנה למלך שם כשתפסו הבע"ח והכתוב' נגבית אף מהראוי דאפשר דב"ח גובה מהראוי ולרבא גופ' מספק' ליה אי גוב' או לא אך באמת מלבד שיש בזה דוחק לפרש יורשים היינו האש' בכתובת' ולא מיירי כלל מיורשים אף גם דאכתי קשה קושית הפ"ח במים חיים דאי נימא דזכר מוליד עכ"פ משכחת לה יורשים וכשנשאה בהיתר אח"כ דאח"כ שחררו רבו לגמרי ונשא אשה והוליד בן אך נראה בגוף הקושיא דבאמת זה וודאי דאף דנימא דבד"מ לא בעי עדות שאילה"ז אבל בקנס לכ"ע בעי וכמ"ש הנו"ב באורך במהד"ק חלק אהע"ז סי' ע"ב ולפ"ז מכ"ש בכופר דעדיף טפי מקנס דבעי עדות שאילה"ז ולפ"ז היאך אפשר לאשכוחי יורשים כשהוליד אח"כ הא ע"כ מיירי כשעמד בדין הרב בעת שעשאוהו טריפה דאל"כ אין מגיע לו קנס אח"כ דהרי שחררו מקודם והו"ל כבגרה ואח"כ עמד בדין וכ"כ בא"מ ח"ב סי' ט' בהדיא [ע"ש דדבריו באמת צ"ע דעכ"פ משכחת לה כשעמד בדין מקודם ששחררו ולפמ"ש א"ש] ולפ"ז יוכלו העדים לומר אנן לא באנו לחייב רק חצי כופר לרב דאנן לא ידענו כלל שיוליד אח"כ ומי יימר דמשחררו וישא אשה ויוליד ופשיטא דהוה עדות שאילה"ז וז"ש ראוי ליטול ואין לו משום דהו"ל עדות שאילה"ז ודו"ק.

4עוד נ"ל בישוב הקושיא הנ"ל דהנה התוס' בב"ב דף ג' ע"ב ד"ה ורבנן כתבו דהא דמשלם חצי כופר ליורשיו ולא אמרינן דכופר אמר רחמנא ולא חצי כופר כדדרשינן דבר ולא חצי דבר משום דשם אינו שייך רק חצי כופר וחשיב כופר שלם דמשלם כל חלק ב"ח שיש בו דהרי אינו רק חצי ב"ח ע"ש ולפ"ז נראה לי דאי אפשר לומר יורשים דהיינו כשהוליד אח"כ דהרי כופר אינו משתלם רק לאחר מיתה וא"כ מסתמא עמד בדין ג"כ אז ואז הרי הוא כלי ב"ח דהא שחררו כלו דאם לא שחררו שוב אין לו יורשים כדמעיקרא וכיון דכלו ב"ח שוב לא שייך חצי כופר דהא הוא כלי ב"ח והרג ב"ח כלו רק בעת נגיחה לא הי רק חציו ב"ח אבל כיון דחידש דכופר אינו משתלם רק לאחר מיתה א"כ שיעור הכופר ראוי להלוך כפי מה שהוא לאחר מיתה ואז הוא כלו ב"ח ובזה מיושב היטב מ"ש רש"י דכופר אינו משתלם אלא לאחר מיתה דבשלמא קנס איכא למימר משעת נגיחה שנאמר אם עבד יגח השור ויש לאוקמא כשעשאו טריפה אבל כופר אינו משתלם אלא לאחר מיתה והקשה בא"מ שם דגם שלשים של עבד כתיב בי' והשור יסקל ואינו משלם רק לאחר מיתה ולפמ"ש א"ש דכבר כתבו התוס' דלענין ממון אין סברא לומר דממון ולא חצי דכפי מה שהזיק משלם ולפ"ז באמת גם השלשים של עבד משתלם לאחר מיתה רק דכיון דהזיק בעוד שלא היה רק חצי עבד משלם חצי אף דנשתחרר אח"כ דכמו שנגח משלם אבל בכופר דאינו משלם רק לאחר מיתה והא כופר בעי כופר שלם ואז הוא ב"ח ודו"ק היטב כי הוא נעים ונחמד.

5והנה יש להביא ראיה דזכר טריפה יכול להוליד דהנה בהא דאמרו דף ע"ח שאלו את ר"א ממזרת לאחר עשרה דרי מהו ואמר מי יתן לי דור שלישי ואטהרנו אלמא קסבר ממזירא לא חיי וכו' והא אנן תנן ממזרים אסורים ואיסורן איסור עולם אר"ז לדידי מפרשא לי וכו' דידוע חיי דלא ידוע לא חיי דידוע ולא ידוע חיי וכבר נודע מה שהקשה המהרש"א דלמה לא פריך ממקרא מפורש דממזר לא יבא בקהל ד' גם דור עשירי לא יבא לו בקהל ד' עד עולם הרי דמשכחת דור עשירי ואני תמה עוד להס"ד דלא ידע לחלק בין ידוע ולא ידוע ללא ידוע כלל וא"כ איך ניחא לו דברי ר"א דאמר מי יתן לי דור שלישי והא כיון דקסבר דממזר לא חיי היאך יהי' לו דור שני כלל וגם לפי מה דמסיק דידוע ולא ידוע עד דור שלישי חיי לא נודע הטעם ואם קבלה הוא נקבל אמנם משמיא אנהירנהו לענין ומצאתי בספר חסידים סי' ת"ק דבר נפלא שכתב דממזר לא יוליד בנים ובנות שיוכלו להוליד והוה כטריפה דלא חיי וכפי הנראה הבין דמה דקאמר דממזר לא חיי היינו שאינו מוליד בן קיימא שראוי להוליד וע"ש שכתב ואותו ממזר שמוליד לא יוליד בנים דלא חי' כטריפה דלא חי' ואולי אותו הזרע שהזריע בפסול הי' מזריע בכשרות הי' מוליד בן או בת שהי' מתקיימים והי' מולידים בנים ובנות ע"ש ולפ"ז נראה שעיקר הא דלא חיי הוא שאינו מוליד בן בר קיימא שהי' ראוי להוליד ולפ"ז אם נימא דזכר טריפה יכול להוליד א"כ כיון דממזר שאינו חי דהיינו שאינו מוליד הוא דומה לטריפת שאינו חי וכמ"ש הס"ח בהדיא וא"כ כל שזכר יכול להוליד ממילא משכחת לה דור עשירי ועד עולם בממזר דיוליד עד כמה דבעי ולכך כששאלו לר"א ממזרת לאחר עשרה דרי מהו ע"ז שפיר אמר מי יתן לי דור שלישי דהא הממזרת כטריפה היא דאינה מולדת בן קיימא שיהי' יכול להיות ממנה דור שלישי ולכך לא הקשה מקרא דשם כתיב ממזר לא יבא בקהל ד' גם דור עשירי לא יבא לו והרי ממזר מוליד אבל ממזרת א"י להוליד ולכך מקשה ממשנה דקתני ממזרין ונתינין איסורן איסור עולם אחד זכרים ואחד נקיבות ובנקיבות לא משכחת לה דור שלישי וע"ז משני דכל דידוע חיי והיינו שמוליד וידוע ולא ידוע חיי תלתא דרי דהיינו שמוליד דלפי שיכול להזהר בו לכך מוליד בדומה לו כשנושא ממזרת או שאר פסולים דמותר בהן וז"ב ודו"ק היטב כי היא ראיה נפלאה ת"ל.

6ובזה מיושב קושיות השעהמ"מ בפ"ט מט"מ ששמע מקשים בהא דיליף ממכה אביו ואמו דאזלינן בתר רובא והא אם חיישינן שמא ממזר הוא א"י לחיות דהוה ממזר דלא ידוע כלל ע"ש ולפמ"ש א"ש דזכר יכול לחיות ולהוליד וכמ"ש וע"ש בשעה"מ שהביא מילקוט דהא דממזר לא חיי הוא מתפלת נביאים ואילך כדי שלא ירבה ממזרים בישראל ע"ש וא"כ מקודם היו יכולים לחיות ע"ש ובזה כתבתי על הגליון דבזה מיושב קושיות מהרש"א הנ"ל דמקרא ליכא לאקשויי וכנ"ל ומ"מ מ"ש נכון ת"ל ודו"ק.

7ולכאורה רציתי להביא ראיה דטריפה זכר ג"כ א"י להוליד דהרי אמרו בע"ז דף ט"ז דר' יהוד' מתיר בשבורה מפני שא"י להתרפאות ואמרו לי והרי מרביעין עלי' ויולדות ואמר שאינה מקבלת זכר וכתבו התוס' דלאו משום שאינה יולדת דהא ר"י ס"ל דיולדת וקשה ת"ל דהרי התוס' כתבו שם דגם זכר מרביעין על כמה נקיבות וקשה לפ"ז היאך אפשר לומר דאינה מקבלת זכר הוא בשביל שאינו מוליד והא זכר יכול להוליד וע"כ דטריפה זכר א"י להוליד הן אמת דשיטת הראב"ד דר"י מודה בזכר שיכולין להרביע אותו ולא פליג ר"י רק בשבורה נקיבה ולכך נקט לשון שבורה ועיין בחידושי ריטב"א שמביאו ועיין בירושלמי פסחים ובע"ז דאמר בהדיא דלא אמר ר"י אלא בזכר ורמז ע"ז הריטב"א דלא משמע כהראב"ד וא"כ שוב ראיה גדולה מהתוס' דאין חילוק בין זכר לנקיבה ודו"ק היטב ומהתימה על הכו"פ שפלפל בסי' כ"ז ס"ק ח' אי זכר מוליד ופלפל בסוגיא זו ג"כ ולא הרגיש בזה ואולי מקום הניח לי ודו"ק.

8והנה הוגד לי בשם ספר לימודי ד' מרב ספרדי שהביא ראיה דזכר טריפה יכול להוליד מהא דאמרו ביבמות דף ע"ה ואימא פצוע דכא מראשו ומשני מדלא מנה בי' דורות וע"ז הקש' דאכתי מראשו ובמקום שעושהו טריפה דלכך ל"ש דורות וע"כ דזכר יכול להוליד אף שאינו חי ואני אומר דלק"מ דהרי אמרו שם פצוע דכא ביד"ש כשר וילפינן מקרא דכתיב פצוע ולא הפצוע ופירש"י דפצוע משמע כעת והפצוע משמע במעי אמו ולפ"ז שוב א"א לומר דפצוע דכא היינו טריפה דא"כ יקשה למה לי קרא למעט ביד"ש והא א"א לחיות כלל עד שיגיע להנשא ואף דטריפה ודאי יכול לחיות כבר כתב הרשב"א דהוא ע"פ נס והמהרש"ל כתב דהוא מיעוט' דמיעוט' ועיין ש"ך סי' נ"ז ביו"ד ועכ"פ זה ודאי דאי אפשר שיחי' כל כך עד שיגיע להיות ראוי לנשואין והוה דבר היוצא מהקש הטבעי וע"ז לא דברה תורה וכל דיני התורה ע"פ סדר הטבעי נאמר וז"פ וברור לפע"ד וגם אם נימא דיליף מממזר דהוא בידי אדם ונאמר דהתור' ממעט דוקא ע"י רעמים וברק לפע"ד המעיין ברא"ש ביבמות שם ימצ' דכפי שיטתו דעיקר הפסול של פצוע דכא בידי אדם ולא בידי שמים שבידי שמים אפשר שיוליד ובידי אדם לא אפשר שיוליד ואם כן ממילא אי אפשר לומר דמיירי שהוא טריפה דאז אף בידי שמים פסול דאינו מוליד.

9ומדי דברי זכור אזכור דלפע"ד מחלוקת הרמב"ם והרא"ש הוא דהרמב"ם דיליף דפצוע דכא בידי שמים כשר מקר' ובעינן דוק' בידי אדם וחולי אינו בידי אדם אף שאינו בידי שמים מ"מ פסול אבל אם ילפינן מפצוע ולא הפצוע א"כ עיקרו בידי שמים שנולד כך ומה דממעט רעמים וברק הוא שגם זה דמי לבידי שמים וא"כ חולי דלא דמי לידי שמים אף שאינו בידי אדם גם כן מ"מ פסול כנלפע"ד לפום ריהטא ולא עיינתי בשום ספר וצ"ע והנה תלמידי השיבני ע"ז מ"ש דמוכח דפצוע דכא אינו טריפה דאל"כ למה לי קרא דבידי שמים כשר הא לא משכחת לה וע"ז אמרו דאטו קרא מיותר רק דכתיב פצוע ולא הפצוע ואם כן ממילא אם לא היה לנו קרא נימא דבאמת לכך ביד"ש כשר לפי דלא משכחת לה ולכאורה יפה השיב אמנם נראה דבאמת יש ביד"ש גם מה שאינו בתולדה כמו רעם או ברק ואם כן בשלמא אם ההכשר הוא לפי שהוא בידי שמים גם בזה עכ"פ בידי אדם לא נעשה אבל אם נימא דהוא בשביל דלא נעשה טריפה ולא משכחת לה בידי שמים א"כ מנ"ל דעל ידי רעם כשר וגם למה יהי' חילוק וא"ל דבאמת אינו חילוק דא"כ למה כתיב פצוע מיהו באמת עדיין יש לדחות דבאמת אין שום קושיא למה כתיב פצוע אמנם בפשיטות אין מקום לדבריו דהיאך אפשר דפצוע דכא אינו פסול רק כשנעשה טריפה וא"כ למה תלתה התורה בשביל דהוא פצוע דכא הי' לו לכתוב טריפה לא יבא בקהל ד' ובלא"ה איך שייך לומר דלא יבא בקהל ד' דמהיכן ידע דנעשה טריפה דבשלמא כשהתורה אמרה שאם נפצע פסול א"כ נוכל לראות אם נפצע פצע הניכר אבל אם עיקר הפסול הוא דוקא כשנטרף א"כ אם יהי' נפצע בפנים ונטרף שם יהי' פסול והתורה דדרכיה דרכי נועם איך תאמר כזאת והלא משכחת לה לפעמים אשת אח שלא במקום מצוה וכדומה וע"כ דפצוע דכא אינו רק כשנפצע במקום הגלוי וזה נכון לפע"ד וגם היכא נרמז ענין טריפות בפ"ד. והנה בספר מגיד מראשית למהר"ח אלפנדרי הספרדי סי' ב' בסופו נסתפק בהא דאסרה התורה שתי אחיות מקרא דלא תקח אשה אל אחותה לצרור עליה בחייה א"כ אם נשא אשה אחת ונעשית טריפה ואח"כ נשא אחותה אי שייך האיסור דהא יש לומר דבחייה משמע ולא טריפה כמו דממעט הרמב"ם מיעמד חי להוציא טריפה וה"ה בזה ולכאורה היה יכול להוכיח מהש"ס בחולין דף י"א דאזלינן בתר רובא דאל"כ היאך חייב חטאת בשוגג בנושא אשה אל אחותה והא הוה ספק שמא הראשונה טריפה וניהו דכרת מחייב דקמי שמיא גליא מ"מ חטאת לא נתחייב והי' לו להביא אשם תלוי וע"כ דגם טריפה אסורה והנה בהמ"מ הנ"ל מביא ראיה מהא דאמרו בנדה דף כ"ג בהמה במעי אשה לר"מ מהו לאתסורי באחותה ופריך ומי חיי ובתוס' שם ד"ה לאתסורי משמע דיכול לחיות רק שסופו למות וקס"ד דמתסר באחותה וא"כ ה"ה לטריפה ע"ש ואני אומר דיש לדחות דאדרבא זהו דקמקשה הש"ס ומי קא חיי והיינו דבכה"ג לא נאסרה משום אחות אשה וכ"כ רש"י דלא מתסרא אחות אשה אלא בחייה והיינו דבכה"ג לא שייך איסור אחות אשה כיון דכתיב בחייה וז"ב ובזה מיושב מה שהקשה הרמב"ן בחידושיו דמה פריך הש"ס למימרא דחיי דאכתי נ"מ למתסר באחותה שנים וג' ימים ולפמ"ש א"ש דכיון דכתיב בחייה א"כ כל שאין סופה לחיות לא מתסרא משום אחות אשה וגם מה שהקשה דאכתי מבעיא לי' לענין אמה ואם אמה דהן אסורין אפילו לאחר מיתה לא זכיתי להבין דעכ"פ לענין אתסורי באחותה שפיר פריך מה קמבעי' לי' וז"פ לפע"ד ובזה מיושב מה שהאריך הב"ש סי' ל"ז ס"ק ב' דלמה אמר דהביאו לידי גיחוך ודלמא מבעי אי קידושין תופסין דכל שיכולה לחיות אפילו שעה אחת אין הקידושין תופסין משא"כ לענין טומאת לידה דכל שאין סופו לחיות אינה טמאה לידה ולפמ"ש יש לומר דבאמת כל שכעת חיה רק שסופו למות לא שייך האבעיא כלל דהקדושין תופסין בעת שמקדשה ומה לנו אם אח"כ תמוה וראיה ברורה דאל"כ שוב כל שתמצא האשה טריפה לא יהי' קידושין כמו בנפל שדעת הרמב"ן דאין קידושין תופסין בו וא"כ למה לא מייתי הש"ס בחולין שם ראיה דאל"כ לא משכחת שום קידושין תופסין באשה ולא יתחייב הבא על אשת איש מיתה למ"ד טריפה חיה רק שסופו למות וכמ"ש התוס' בסנהדרין דף ע"ח וע"כ דאזלינן בתר רובא ומדלא מוכיח מזה ע"כ דגם בטריפה תופסין קידושין ושאני נפל דכעת אין שם אדם חי עליו משא"כ טריפה דניהו דסופו למות אדם חי מקרי לכל הדברים ועיין ברמב"ם פ"א מא"ב הלכה י"ב דהבא על הטריפה או ששכב עם בהמה טריפה חייב חי הוא אלא שסופו למות ואפילו שחט בה ב' סימנים ועדיין היא מפרכסת הבא עליה חייב עד שתמות או עד שיתיז ראשה ובכ"מ כתב מקורו מהא דאמרו בחולין דף קכ"א שחט בה שנים ועדיין היא מפרכסת הרי הוא כחי' לכל דבריה וזה הלשון לא נמצא ועיין בחולין דף למ"ד בתוס' ד"ה והתנן ועיין בהגהת הכ"מ אמנם תמהתי דמבואר בהדיא בחולין דף קכ"א דהרובעה חייב דהא לא מטמאה טומאת נבלות ובגליון הכ"מ שם הארכתי ועכ"פ מבואר דכל שכעת חיה הוה קידושין וביאה וכחיה לכל דבריה ול"ד לנפל ובזה מיושב קושית התוס' בנדה שם שהקשו דהו"ל למבעי אם חייב הרובע כדין רובע את הבהמה ולפמ"ש זהו מלתא דפשיטא דחייב כמו בכל טריפה ושחט בה שנים ורק באחות אשה קמבעיא לי' משום דכתיב בחייה וע"ז פירש דכל דלא חי' לא מקרי בחייה וז"ב ומה שרמז בספר מ"מ הנ"ל דמזה יש ללמוד למי שקדש לדבר שלא בא לעולם באמת אינו ראיה דכאן קמבעיא לי' לר"מ ור"מ ס"ל אדם מקנה דבר שלבל"ע וגם יכול לקדש ועיין במקנה שם שהאריך בזה אבל אם לא ראה דברי הרמב"ן והר"ן ורשב"א בחידושיהם לנדה שם ועיין ב"מ ובא"מ שהם הביאו דברי הרמב"ן והר"ן ומ"ש מחוור לפע"ד.

10והנה החריף מוה' מאיר בראם נס,, פק אם בטריפה חלו הקידושין והראיתי לו דברי הש"ס הנ"ל ודברי ספר מ"מ הנ"ל והוא רצה לפשוט דאין הקידושין תופסין מהא דאמרו במכות דף ט"ז אי דקטל לה קם לי' בדרבא מינה וקשה הא משכחת לה דקטלה ונמצאת טריפה א"כ פטור כמו הורג את הטריפה ועיין סנהדרין דף ע"ח ומ"מ לוקה דבטל העשה דולו תהי' לאשה וע"כ דלא תפסי בה קידושין בטריפה וכבר כתבתי דזה א"א לומר דבודאי תופסין בה קידושין והקושיא במכות הרגיש הגאון מוהר"ע איגר ז"ל בהגהותיו למכות שם והניח בקושיא והחריף הנ"ל רצה לומר דמ"מ ל"ש שילקה דהא הו"ל התראת ספק דשמא לא תמצא טריפה ואף למ"ד התראת ספק שמיה התראה כאן הוא נגד הרוב דרובן אינן טריפות ובודאי ל"ש התראה ויפה אמר ולכאורה רציתי לומר דעכ"פ הוה חייבי מיתות שוגגין ופטורין ממלקות אבל ז"א דבמיתה ומלקות חייבין ועיין במהרש"ל ומהרש"א במכות שם ודברי המהרש"א תמוהין ועיין בחולין דף פ"א ונשאלתי בזה מחכם אחד ומצאתי בגינת וורדים כלל כ"ג שהרגיש בזה אמנם בגוף הקושיא נראה לפע"ד דלק"מ דממנ"פ במה מיירי אם תמצא טריפה בטריפות שאפשר לחיות אח"כ א"כ נתחייב מיתה ג"כ דמקמינן לה אחזקת רוב אנשים שהם בריאים והרי בד"נ אזלינן בתר רובא כדאמרו בסנהדרין דף ס"ט ועיין בחידושי הר"ן שם ועיין מכות דף ז' כמה כרכורים כרכרו התוס' בהא דאמרו דשמא טריפה הוא ועיין סנהדרין דף ע"ח בהורג את הטריפה פירש רש"י שניקב הוושט או קרום המוח וע"כ בניקב מתולדה מיירי וא"כ שוב טריפה לא חיי ומכ"ש שתהי' לאיש ויגרשה ויחזירה זה דבר רחוק ואף למ"ד טריפה חייב סופו שימות כמ"ש התוס' בסנהדרין שם ולכך לא משכחת לה והנה שאל אותי דאמאי קתני לוקה ואינו מחזיר ולא קתני מכין אותו עד שתצא נפשו כמו בכל מצוה ולק"מ דממנ"פ בכהן דלא יוכל לקיים המצוה לא שייך דילקה עד שתצא נפשו דדוקא אם יכול לקיים המצוה עוד כמ"ש רש"י בכתובות דף פ"ו ואם ישראל הוא קתני דמחזיר וממילא אינו לוקה כלל ואם לא החזיר באמת מכין אותו עד שתצא נפשו מיהו על שילוח הקן דמשמע דאם לא שלח לוקה ואינו מכה עד שתצא נפשו קשה למה לא עד שתצא נפשו גם על מ"ש לתרץ קושית הגאון מוהר"ע איגר ז"ל עדיין קשה וכן הוגד לי שהגאון הקשה כן בהדיא דאכתי לוקמא שנעשית טריפה לאחר שנשאה המאנס ובזה לא שייך מה שכתבתי למעלה וגם לא שייך דהוה התראת ספק אמנם לפע"ד נראה כיון דהוה טריפה ל"ש בטלו דהא סופה למות מאיליה וכמ"ש התוס' בסנהדרין ועדיף טפי משוגג שכתבו התוס' דהוה כמתה מאיליה מכ"ש בזה דסופה למות ולכאורה קשה לי למה לא מוקי בשלח שליח להורגו דאין שליח לדבר עבירה ומטעם דדברי הרב ודברי התלמיד דברי מי שומעין והשליח חייב ולא המשלח גרם ביטול הלאו בידים ומזה ראיה ברורה דגוף השליחות בטל וכמ"ש התוס' בב"מ דף יו"ד וכמה כרכר הנו"ב מהד"ק חלק אהע"ז סי' ע"ה והנמשך נגד הגאונים שחלקו עליו. ומכאן מבואר בהדיא כן ולפע"ד ראיה ברורה הוא ודו"ק.

11והנה מה שהבאתי למעלה מהילקוט דמנביאים ואילך הוא דממזר לא חיי כדי שלא יטמעו בישראל הנה מצאתי בספר אגודא ביבמות פרק הערל שהקשה קושית המהרש"א הנ"ל דלמה לא פריך מהקרא דממזר עד דור עשירי וכתב דסבר דבדורות האחרונים לא חי כדי שלא יטמעו בהן לכך הקשה מהמשנה והן הן דברי השעה"מ והנה בהא דאמר ר"ה כל בריה שאין בה עצם אינו מתקיים י"ב חדש כפי הנראה הוא כמו טריפה שאינה יכולה לחיות י"ב חדש וכמו כן בריה שאין בה עצם אינו יכול לחיות י"ב חדש וביו"ד סי' פ"ד בדגול מרבבה חקר שם אי בשנה מעוברת אי יש לחוש לחדש העיבור והיינו דגם בטריפה מבואר כן ובזה נראה לפע"ד ליישב קושיא עצומה שהקשה הבאר שבע והפר"ח שם מהא דאמרו בירושלמי פ"ק דשבת ובמדרש רבה פ' שופטים דמי שאין לו גידין ועצמות אינו חי אלא ששה חדשים ומצאתי ביד"מ שם שהרגיש בזה ובשאילת שלום ס"ק פ"ט האריך ג"כ בזה ולפמ"ש א"ש דהנה בחולין דף כ"ח אמרו דהא דטריפה אינה חיה י"ב חדש הוא משום דצריך לעבור עליה ימות החמה וימות הצנה ופירש"י דיש מכה שמתקלקל בחום ויש בצינה ולפ"ז באמת אינה חיה רק ששה חדשים אבל אנן לא ידעינן הזמן של ששה חדשים אולי ימות בחמה או בצינה ולכך ר"ה לענין דינא נקט י"ב חדש דאנן לא ידענו אם הקלקול מגיע ע"י החום או הצנה אבל באמת אינו רק ששה חדשים בלבד ובזה מיושב הא דאמרו על מימרא דר"ה כדשמואל האי כדא דקמחי לבתר יב"ח שריא והוא תימה דמה קמ"ל ולפמ"ש א"ש דק"ל למה תלה ביב"ח ולזה אמר דלענין דינא הוא יב"ח אבל במדרש ובירושלמי דאמרו טבעו של הבע"ח שאין לה גידין ועצמות תלה בששה חדשים ודו"ק היטב כי היא הערה חדשה ועיין יבמות דף ע"ו דאמרו אלא מעתה ממזר דבר אולודי והרי ממזר אינו מוליד בר קיימא כמ"ש הס"ח וא"כ לכך לא גזרו אבל זה אינו קושיא דשם בממזר ידוע וזה יוכל להוליד בן קיימא וגם ממזר זכר מוליד ובלא"ה ל"ק דעכ"פ הממזר גופא מוליד רק שמה שנולד אינו בן קיימא ודו"ק.