שואל ומשיב מהדורא קמא ג:רב

1לאבי מורי הגאון החריף ובקי וכו' מוה' ארי' ליבוש ני' נאטנאנזאהן. מכתבך היקר מיום וא"ו לנכון הגיעני עם ח"ת אשר שאלת בהא דכתב רבינו פ"ח ממעה"ק הי"ב מריקה בחמין ושטיפה בצונן וזה כחכמים בזבחים צ"ו ע"ב וסיים מריקה כמריקת הכוס ושטיפתו וזה כרבי שם דס"ל להכי שני קרא בדיבורי' ונמצא מזכה שטרא אליבא דבי תרי ואף כי העלית דברים נכונים מ"מ יפלא על נושאי כליו שלא העירו בזה הנה יסלח כבוד אמ"ו ני' לעיין בפירוש המשניות לרבינו ובתוס' יו"ט וימצא ישוב נכון ומ"ש על מה שפסק הרמב"ם שם דשפוד ואסכלה מגעילן בחמין ואח"כ מדיחן דמגעילן בחמין היינו מריקה ומדיחה היינו שטיפה ועיין בשלהי מס' ע"ז ותבין והכ"מ לא ציין על מדיחן כלל לפע"ד אדרבא בסוף ע"ז לא משמע הכי דהרי אביי מקשה מי דמי מריקה ושטיפ' בצונן והגעלה בחמין אמנם משמע משם דהי' גורס אביי במשנה דזבחים דף צ"ו דמריקה ושטיפה בצונן וכגרש"י דאל"כ מנ"ל זאת ודו"ק ועיין תוס' י"ט הנ"ל. ואשר בקשת למצוא המקור בהלכה ט"ו שם שכתב כלי גללים וכלי אבנים וכלי אדמה אינן טעונין מריקה ושטיפה והכ"מ לא ידע מקורו גם לדבר הזה נשאתי פניך ויגעתי ומצאתי ת"ל והנה הר"ן פ' כל שעה הביא בשם רבינו יצחק דכלי אבנים א"צ הכשר ומצא סמך לדבריו בתוספת' ולא גלה לנו מקום כבוד התוספת' וכ"כ הטור או"ח סי' תנ"א בשם הר"י וכפי הנראה הי' לו הגירסא בתוספתא פ"י דקדשים דכלי גללים וכלי אבנים א"צ הכשר כ"א מדיחן וכן נראה מהסמ"ג לאוין ע"ז ע"ח שוב מצאתי בשעה"מ פ"ה מחמץ הלכה כ"ג שהביא לשון רבינו יונה בכת"י שהביא לשון התוספת' כן וכתב שמקורו של רבינו שם הוא מזה ושמחתי ודו"ק ומ"ש שם השעה"מ להקשות על רבינו דהיאך כתב פ"ה מחמץ שם דכלי אבנים צריך הגעלה היפך מ"ש שם בפ"ח ממעה"ק לפע"ד רבינו מפרש דבאמת כלי אבנים בולעים רק שבליעתם משהו וא"כ בקדשי' לא הקפידה תורה על בליעת משהו ואף דבכ"ח ישבר שא"י מידי דופיו אף דודאי לא נשאר רק משהו ועיין בבה"ז וצאן קדשים בזבחים דף צ"ו באמת רבינו לשיטתו דס"ל דגזה"כ הוא בחטאת דוקא תשבר ולא בשאר קדשי קדשים ואולי מכאן יצא לו זאת מדלא הצריכה תורה שבירה רק בכ"ח ולכך בחמץ דאסור במשהו אף בכלי אבנים צריך הגעלה ודו"ק ומ"ש לפרש התוספתא שהביא הראב"ד בהשגות פ"ח ממעה"ק שם דכ"ח אינו טעון אלא שבירה דרבותא קמ"ל דהו"א דטעון הגעלה ג"כ וכמ"ש בתוס' דף צ"ו בזבחים ואין מזה קושיא לרבינו יפה כתבת ובגוף דברי רבינו הנ"ל לכאורה קשה דבשאר קדשים לא בעי שבירה אף בכלי חרס קשה טובא דמה מועיל מריקה ושטיפה לפמ"ד המרדכי וכן הוא ביו"ד בסי' צ"ח דכ"ח חדשה נעשה נבילה כל שבלע איסור ומטעם כיון דא"א להפריד בהגעלה גוף הכ"ח נעשה נבלה א"כ קשה איך מועיל מריקה ושטיפה הא המים נאסרו מחמת הכלי וחוזרין ואוסרין ואין במה שבתוך הכלי ששים נגד גוף הכלי כמבואר בש"ך ר"ס צ"ו וא"כ היאך מועיל מריקה ושטיפה וא"ל כמ"ש התוס' בחולין דף קי"ב ובזבחים דף צ"ו דבקדשים אוקמא אדאוריית' דמב"מ ברוב' דזה אינו דזה דוקא לענין שאין אוסר הקדשים שנתבשל טרם שנעשו נותר אבל לא אם נעשה נותר ונאסר דשוב ל"מ רוב וכמ"ש הש"ך בנקודות הכסף ביו"ד סי' צ"ג ובשו"ת עבוה"ג ובכו"פ שם באורך וא"כ איך מועיל מריקה ושטיפה בכלי חרס והוא קושיא גדולה וצ"ל דהרמב"ם לשיטתו דכתב שם דמגעילין עקב אכילה והיינו דמגעיל קודם שנעשה נותר תכף אחר האכילה ועיין הה"מ ולח"מ שם וא"כ עוד לא נאסר הכלי ולא נעשה נבילה ושפיר יכול למרוק ולשטוף וז"ב ובזה יש לישב קושית הבה"ז דמהיכן דייק הש"ס דהתורה העידה על כלי חרס שאינו יוצא מידי דופיו מדאמרה תורה וכלי חרס אשר תבושל בו ישבר והא חזינן דגזה"כ הוא דהרי בשאר קדשים מועיל מריקה ושטיפה אף בכ"ח ולפמ"ש יש ליישב דע"כ א"י מידי דופיו דאל"כ למה צריך למרוק ולשטוף תכף קודם שנעשה נותר והא אף משנעשה נותר נמי לסגי במריקה ושטיפה ולפמ"ש א"ש משום דא"י מידי דופיו שוב היה אסור דהמים נאסרו וחוזרין ואוסרין דהא בכ"ח כיון דאינו יוצא מידי דפיו נעשה נבלה כמ"ש המרדכי ובט"ז סי' נ"ח ביאר כן בהדיא ע"ש וע"כ דאינו יוצא מידי דפיו ולפ"ז לשיטת רש"י וכל הפוסקים דלאחר שנעשה נותר מורק ושוטף לכך בעי בכל הקדשים בכ"ח שבירה דהא א"א להגעיל וכמ"ש ודו"ק והנה הרא"ש הקשה בסוף מסכת ע"ז למה הצריכה התורה שבירה בכ"ח ומריקה ושטיפה בכלי נחושת ולמה צריך כ"ז הא לאחר שנעשה נותר נפגם ונטלפ"נ מותר ע"ש ובאמת לפמ"ש בהגהות אשר"י בסוף ע"ז דכלי שנתבשל בו בב"ח דאסור בהנא' אסור לבשל בו אף כשאינה בת יומא דבאיסור הנאה אין חילוק בין בת יומא לשאינה בת יומא רק דבבת יומא כל המאכל אסור ובאב"י צריך להשליך דמי הקדירה לנהר א"כ לכך ישבר בכ"ח דעכ"פ נהנה מהקדירה שבישל בו וכיון דאסור להנות מן הקדירה לכך אמרה תורה ישבר ובכלי נחשת צריך מריקה ושטיפה כי היכא דלא יהנה מאיסור.

2וכזה יש ליישב ג"כ דברי רמב"ם דע"כ מוכח דא"י מידי דפיו דאם יוצא מידי דפיו שוב יקשה למה צריך שבירה בכלי חרס והא הוא נטל"פ וא"ל דהקדירה נאסר דהא כל שימרקנו וישטפנו שוב לא יהי' בו בלע ולא נהנה כלל מהקדירה שיש בו איסור וע"כ דא"י מידי דפיו ויש בו איסור ואדרבא מה דבשאר כלים במריקה ושטיפה סגי זהו חידוש ודו"ק היטב והנה לכאורה הי' נראה לי דבר חדש דהא דיליף דהתורה העידה על כלי חרס שא"י מידי דופיו לא מהך דאשר תבושל בו ישבר רק מהא דכתיב בטומאה פ' שמיני דאותו תשבורו וע"כ משום דאין לו טהר' במקוה כדאמרו בשבת פ"ד ובעירובין ק"ד וע"ש ברש"י וע"כ דאינו מועיל טבילה להעביר הטומאה וא"ל דשאני התם דאינו יוצא ע"י מקוה שהוא מים צוננים אבל ע"י חמין יוצא דז"א דא"כ כיון דקיי"ל דגם במים חמין מקרי טבילה כמבואר ביו"ד ס"ס ר"א בהגה"ה הי' טבילה במים חמין וא"כ למה לא יועיל גם להטביל במים חמין במקוה וע"כ שא"י מידי טומאה ומיהו ז"א דאטו נבלע בו טומאה ורק שנגע בו ול"ש שיוצא ע"י הטבילה וא"כ גזירת הכתוב הוא שמועיל טבילה בכלים ולא בכלי חרש ואין ראיה אמנם עדיין יש ראיה ממה דכתיב וכל כלי חרש אשר יגע בו הזב ישבר ומיהו גם שם בשביל הנגיעה הוא טמא ועיין זבחים דף ע"ט בחרסין של זב וזבה דפעם שלישי טהור כשמכבסין במים אלמא דיוצא מידי דפיו ואולי כיון שלא נשתמש רק צונן יש לו לכ"ח תקנה ועין בטור או"ח סי' תנ"א מחלוקת בזה ומכאן לכאורה ראיה ברורה דע"י צונן אינו בולע בכ"ח כ"כ שלא יהי' יוצא מידי דפיו ועיין שו"ת אא"ז הח"ץ ז"ל סי' ע"ה ודו"ק היטב. והנה הרמב"ם פ"ח ממעה"ק כתב כלי גללים וכלי אבנים וכלי אדמה אין טעונין מריקה ושטיפ' אלא הדחה בלבד וכבר כתבתי שכן הי' הגירסא בתוספתא דכלי גללים וכלי אבנים וכלי אדמה אין טעונין מריקה ושטיפה אלא מדיחן ומ"ש הסמ"ג דמדיחן היינו בחמין ומגעילן זה רחוק מאד ופשטת הלשון מבואר דא"צ הגעלה כלל רק הדחה בצונן בלבד וכמ"ש הרמב"ם ובאמת שהסמ"ג במ"ע קפ"א השמיט הך דכלי גללים וכלי אבנים וכלי אדמה שכתב הרמב"ם ודרכו בקודש להעתיק דברי רבינו אבל כאן אזיל לשיטתיה דמפרש דמדיחן היינו בחמין והרמב"ם לא פירש כן ע"כ לא העתיקו ובאמת שדברי הרמב"ם נראין וכבר כתבתי שרבינו יונה תמה בזה וכתב דהתוספתא משובשת דהא כלי אדמה בודאי בולע הוא והנה לפמ"ש הכ"מ די"ל דגזה"כ הוא דוקא כלי נחשת או כ"ח דמוזכר בכתוב א"כ לק"מ דבאמת בולע הוא רק דכאן גזה"כ הוא וכן נראה דהרי גם בטומאה אינם מטמאים כלי אבנים וכלי גללים וכלי אדמה כמבואר בשבת נ"ח ובמנחות ס"ט ע"ב וע"כ דגזה"כ הוא ועיין ברמב"ם פ"א מכלים ה"א וה"ו ותמצא דכל כלי שנתרבה בקרא הוא דמטמא ואותן כלים שלא נתרבו מקרא אינם מטמאים ובזה מיושב היטב מה שהקשה השעה"מ דבפ"ה מחמץ הכ"ג כתב רבינו דכלי אבנים צריכים הגעלה ובאמת שהטור הביא בשם הר"י דא"צ הגעלה והביא התוספת' הנ"ל אבל הרמב"ם חולק ביניה' דדוק' לענין מריק' ושטיפ' דהתור' פטר' אותן כלי' דוק' הוא דמיעט אותן הדברי' אבל לענין בליע' דאיסור אין נ"מ דכל הכלי' שבולעי' צריכין הגעלה וז"ב ובאמת ה"ה כלי אדמה וכלי גללים נמי דמ"ש רק דהרמב"ם בהלכות חמץ העתיק אחד מהם וה"ה לכלי אדמה וכלי גללים דבחדא מחתא מחתינהו בכ"מ וברי"ף הועתק וברמי דגללא הארכתי בזה שהמ"א סי' תנ"א ס"ק ד' העתיק דלבנה שנתיבשה בחמה יש לה דין כלי אדמה ובאמת שכלי אדמה לא נתבאר כלל מה דינו ותלמידי עוררני בזה מה משפטו וראוי דבספר מחצית השקל כתב שלא נתבאר הדין כלל ולפמ"ש הנה נתבאר דהרי רבינו יונה והסמ"ג דעתם דבולע וכבר כתבתי שי"ל דגם הרמב"ם מודה רק דלענין מריקה ושטיפה גזה"כ הוא וא"כ פשיטא וכן ראיתי בפרמ"ג שכ"כ שם בפשיטות דצריך הגעלה ולא חלי ולא הרגיש כלל בכל מ"ש וזכה לכוין אל האמת וראיתי בספר מקור חיים בחידושים ס"ק ט' שכתב וז"ל ולבינים שנתיבשו בחמה יש להם דין כלי אדמה ומהני להו הגעלה והעתיק כן בשם הטור ובמחכ"ת בטור לא נמצא כן והבאר היטב כדרכו להעתיק החידושים בסתם אטעיי' ע"ש ותבין והנה ביאור דין כלי גללים עיין בשו"ת משאת בנימין סי' צ"ד ובשו"ת תשב"ץ ח"א סי' קכ"א ושם תמצא ג"כ ביאור לכלי אדמה מה נקרא ועיין תוסיו"ט פ"י מכלים משנה א' ועיין בביצה ברש"י ותוס' גבי אין פוחתין את הנר ובשטה מקובצת שם ודו"ק אמנם לפע"ד יש לומר דהרמב"ם ס"ל לחלק בין אבנים לגללים ואדמה דבגללים ואדמה א"י לבלוע כלל משא"כ באבן נכנס הבליעה וע"כ לא העתיק בפ"ה מחמץ רק אבנים בלבד וצ"ע בזה. ובגוף דברי רבינו שחידש דדוקא בחטאת צריך שבירה ולא בשאר קדשים הנה באמת לא נמצא מקור לזה ובראשית השקפה היה נראה לי דהרמב"ם מפרש דמה דאמרו בזבחים דף צ"ג במשנה והכיבוס במקום קדוש ומריקה ושטיפה בכלי נחשת במקום קדוש זה חומר בחטאת מבקדשי קדשים ופירש"י אכיבוס קאי ולפע"ד הרמב"ם מפרש דקאי גם על מה שצריך שבירה בכ"ח דזה דוקא בחטאת ולא בשאר קדשים אף בקדשי קדשים ומצאתי בהרמב"ם בפימה"ש שפירש כן בהדיא ונהניתי עד מאד וע' בתוס' יו"ט ובלח"מ אמנם לפע"ד לא הלשון לבד דחקו להרמב"ם דקאי על שבירה בכ"ח ג"כ זולת שגם גוף הדין נראה לפע"ד דפירש הרמב"ם כן דהנה לפע"ד הרמב"ם מפרש דכמו דחדשה התור' כיבוס לבגד שניתז עליו מדם החטאת ויש בו חומר יותר משאר קדשים דצריך כיבוס כמו כן צריך שבירה לבליעה בכלי דהכי חזינן דהתורה לא התירה הדם הניתז שישאר על הבגד והצריך כיבוס ובכלי דל"צ כיבוס הוא משום דל"ש כיבוס רק גרירה אבל בבגד דשייך כיבוס צריך כיבוס כמו כן הבליעה בכלי שא"א לצאת מהכלי הצריכה תורה שבירה להכלי במקום קדוש ולא התירה תורה רק לאכול בקדושה אבל לא שישאר בכלי ובבגד שלא בקדושה ואם הי' יכול לצאת ע"י הגעלה הי' מגעילו אבל כיון שלא אפשר בהגעלה יהי' נשאר אפס קצה בהכלי לכך הצריכה תורה שבירה בחטאת כנלפע"ד ברור.

3ובזה מיושב היטב קושית הבה"ז שהקשה דלשיטת רבינו איך אמרו דהעידה התורה על כ"ח שא"י מידי דופי' מדהצריכה שבירה בכ"ח והרי לא בעי שטיפה ומריקה רק בחטאת ולפמ"ש א"ש דבאמת אם היה יוצא ע"י הגעלה לגמרי שוב יקשה למה הצריכה תורה שבירה והא בדם א"צ רק כיבוס וע"כ דבדם דסגי כביבוס דיהי' יוצא הדם סגי בכיבוס משא"כ הבליעה דלא תצא לגמרי הצריכה התורה שבירה אבל בשאר קדשים דלא הקפידה תורה על הדם וא"צ כיבוס ועיקר המריקה ושטיפה הוא כדי שלא ישאר כדי נו"ט שפיר סגי בהגעלה דהגעלה יכול להקליש הטעם אף בכ"ח רק דמ"מ א"י מידי דופי' ונשאר טעם קלוש ובשאר קדשים לא אכפת לן בזה כמו דל"צ כיבוס משא"כ בחטאת וז"ב לדעתי והנה לכאורה קשה לשיטת הרשב"א בית רביעי שער ד' וכן הוא שטת הר"ן והרבה פוסקים דבחמץ לא מועיל נ"ט בר נ"ט ומטעם דחמץ שמו עליו ול"ד לדגים שעלו בקערה דשם כיון שהיא טעם קלוש אינו מהראוי שיחול עליו שם איסור מחדש שעד עכשיו הי' היתר אבל בחמץ עד עכשיו הי' חמץ ועכשיו הוא חמץ רק שעכשיו אסרה התורה להחמץ וא"כ שמו עליו מקרי ועיין במ"א סי' תמ"ז ס"ק כ"ד ולפ"ז לכאורה צ"ב בהא דאמרו בע"ז דף ע"ו מה ענין קדשים אצל איסורים הכא היתירא בלע הכא איסורא בלע והא גם קדשים שמו עליו רק שעכשיו אסרה התורה דהרי שיטת הרמב"ם דמגעיל עקב אכילה והיינו טעם שנעשה נותר ועכ"מ ולח"מ וא"כ אינו מטעם שיהי' נותר רק דגזה"כ הוא שצריך להגעיל תיכף אחר אכילה וא"כ אמאי יועיל הגעלה ולא נצריך לבון ומה מהני היתירא בלע הא מ"מ כעת הוא צריך מריקה ושטיפה והתורה חשבהו לאיסור אמנם נראה דל"ד דבשלמא חמץ לא נשתנה מטעמו כלל והוא כמו שהיה מקודם שפיר אמרינן דל"ח נקלש הטעם דמה בכך דהוה נ"ט בנ"ט דהיתירא הא כעת נאסר אבל כאן ניהו דשמו עליו מ"מ כל שבלע היתר סגי בהגעלה וא"כ שוב מוציא הטעם אף שהוא עדן שמו עליו הא מ"מ הוציא הטעם וא"ל כיון דנעשה איסור ובאיסור לא מוציא הגעלה וצריך ליבון הא כל שמגעילו עכ"פ שוב נשתנה מכמו שהי' דבעת שבלע הי' איסורו בעין והי' טעם מורגש וכעת לאחר שהגעילו מה שנשאר אינו בעין ואין כאן איסור דאין הטעם מורגש וז"ב ובזה נראה לפע"ד דבזה נחלקו הס"ד והמסקנא בע"ז שם דרבה מקשה שם סוף סוף כי פליט איסורא קפליט והיינו דהיאך מועיל הגעלה והא כל שהגעילו עקב אכילה עדן שמו עליו רק שעכשיו התורה אסרתו ושוב לא מועיל הגעלה וע"ז משני ר"א דניהו דקא פליט איסורא מ"מ איסורא לאו בעיניה והיינו דשפיר מועיל הגעלה דמ"מ ליתא לאיסורא בעיניה וא"כ לא מקרי שמו עליו אברא דקשיא לשיטת רבינו דההגעלה הוא עקב אכילה קודם שנעשה נותר א"כ שוב יקשה מה משני הש"ס דכל יום נעשה גיעול לחברו הרי הרשב"א הקשה שם מה מועיל הגיעול הא הגעלה גמורה ס"ד דלא מועיל וצריך ליבון וא"כ איך יהי' עדיף מה שנעשה גיעול לחברו וכתב הרשב"א שם דמכל מקום אין ראוי לחול עליו שם נותר מחדש אחר שנקלש הטעם איסור כ"כ ולפ"ז זהו אם המריקה ושטיפה הוא לאחר שנעשה נותר א"כ כל שנקלש הטעם ל"ש שיחול שם נותר אבל לשיטת הרמב"ם דהוא גזירת הכתוב דצריך מריקה ושטיפה תיכף אחר הגעלה א"כ מה מועיל שנעשה גיעול והיא קושיא גדולה אמנם נראת לפמ"ש דעיקר הקושיא הי' דאיסורא קפליט הוא בשביל דל"ש היתירא בלע דהא גם עכשיו שמו עליו ורק עכשיו אסרתו התורה וא"כ באיסור לא מועיל הגעלה ולפ"ז זהו דאמר דכל יום נעשה גיעול לחברו וא"כ נקלש הטעם ונשתנה ושוב אין שמו עליו וא"כ כל שהיתירא בלע סגי בהגעלה וז"ב כשמש אברא דלפ"ז צ"ב מה מקשה א"ה הגעלה נמי לא לבעי והא באמת הגעלה בעי מגזה"כ ולא מועיל הגיעול דנעשה בכל יום דהא ניהו דנגעל הא התורה הצריכה הגעלה עקב אכילה אף שלא נעשה נותר אמנם ז"א דאותו הגעלה היה עכ"פ כדי להפליט האיסור א"כ למה צריך הגעלה הא נעשה גיעול לחברו ודו"ק.

4והנה בגוף דברי רבינו שחידש דכ"ח דטעון שבירה הוא רק בחטאת לכאורה נראה לפע"ד ליישב קושית הבה"ז דא"כ איך מדייק הש"ס דכ"ח מדייתי והא גזה"כ הוא בחטאת דוקא ולפע"ד נראה דהנה בילדותי הקשיתי למה צריך מריקה ושטיפה בכ"ח והא לשיטת כל הפוסקים מותר לבטל ברוב מה"ת א"כ למה לא ערבו הכלי שבשלו בה ברוב הכלים ויתבטל מה"ת ומצאתי בג"ו שנתקשה בזה והארכתי שם וכעת נראה לי עפמ"ש הפר"ח ביו"ד סי' ק"ב דל"ש בכלים ביטול ברוב רק במב"מ דלא ניכר הטעם אבל כל שניכר הטעם לא שייך ביטול ברוב ולפ"ז נראה לי כיון דמריקה ושטיפה הי' שלא יעשה נותר והרי הרא"ש סוף ע"ז הקשה דהא נטל"פ וכתב דגזירת הכתוב דנותר אסור אף שנוטל"פ ולפ"ז אף במב"מ אדרבא כיון שהתורה אסרה נטל"פ א"כ יהי' מורגש האיסור שהרי נטל"פ והקפילא יוכל להבחין שזה מה שנתבשל אתמול בו ושוב לא שייך ביטול בזה אברא דלפ"ז צ"ב דא"כ למה צריך שבירה בכ"ח הא יוכל להגעילו ויצא הטעם ואף דהתורה אסרה והצריכה שבירה אף מטעם משהו מ"מ כיון שלא מורגש הטעם א"כ שוב יוכל לערבו ברוב ויהי' מותר וע"כ דמדייתי ול"מ הגעלה ויהי' מורגש הטעם ושפיר מוכיח הש"ס ודו"ק היטב אברא דגוף הקושיא לכאורה אינו קושיא דאם נימא דלא יצטרך מריקה ושטיפה א"כ כל כלי יהי' בו נותר ואיך יתבטל ברוב הא כל אחת עומדת בספק איסור וכבר כתב הכנה"ג סי' ק"ט הובא בפרמ"ג שם דל"ש לבטל איסור רק בהיתר ברור ולא בספק איסור אך זה דוקא בכ"מ אבל בכ"ח כיון דדוקא בחטאת צריך שבירה ולא בשאר קרבנות א"כ שוב יוכל להתבטל בשאר כלים שמבשלים בהם אשמות ושלמים הם ודאי הרוב נגד החטאת ודו"ק היטב.

5אח"כ למדתי עם תלמודיי ני' סי' צ"ג והב"י תמה שם על הבעל העיטור אמרתי ליישב דברי הבע"ה ומקודם ניישב דברי הרמב"ם שכתב דדוקא חטאת בעי שבירה ותמה הבה"ז דא"כ איך מוכח דא"י מידי דופי' ואמרתי בזה דבאמת התוס' הקשו דלמא גזה"כ הוא ולפע"ד נראה דהרי הר"ן בע"ז פא"מ הביא בשם הקדמונים שהקשו דאיך מותר הגעלה הא אין מבטלין איסור לכתחלה לשיטת הראב"ד דאין מבטלין איסור הוא מה"ת והנני יוסיף דגם לדידן היאך אסרו חז"ל לבטלו הא התורה התירה בהדיא וכמ"ש הט"ז סי' קי"ז דמה שמבואר בתורה ההיתר לא מצו חז"ל לאסור אבל באמת לק"מ דמה שמגעיל אינו מבטל האיסור רק שמעלהו ושורו לגמרי ובכה"ג לא שייך אין מבטלין איסור וכמדומה שגם הקדמונים כתבו כן ואינם לפני כעת ולפ"ז בכ"ח שא"י מדי דופי' וא"א להוציאו לגמרי לכך צותה התורה שבירה שא"א להגעיל ולבטל האיסור ומזה נלמד דא"י מידי דופי' דאל"כ היה מועיל הגעלה דהא מכלה האיסור וכל מה דנוכל לתת טעם שלא יהי' גזה"כ בודאי אנו עושין ולפ"ז בקדשים דהרמב"ם כתב דמגעילן עקב אכילה שלא יעשה נותר אח"כ א"כ בעודו היתר מבטל והרי בזה לא שייך אין מבטלין איסור כמ"ש הט"ז או"ח סי' תמ"ז וסי' תרכ"ו בעצי סכך דכל שמבטל קודם יו"ט ל"ש אין מבטלין וא"כ שוב מותר אף בכ"ח להגעיל רק בחטאת גזה"כ אבל מוכח דא"י מידי דופי' מדלא הגעיל עכ"פ ועכ"פ שאסור לבטל איסור ול"מ הגעלה כלל ולפ"ז גם בבשל בשר ואח"כ חלב דאם נימא דהגעלה הוא להחלב כל שיש בו ששים ולא נעשה איסור כלל דהא בטל החלב של היתר בכה"ג מועיל אף בכ"ח הגעלה וז"ב.

6והנה הט"ז הקשה בסי' צ"ג דמנ"ל דא"י מידי דופי' דלמא שאני קדשים וכעין מ"ש המהר"ם במרדכי לענין אי מפעפע בכל הכלי דאף דבקדשים אמרינן דמפעפע בכל הכלי גזה"כ הוא בקדשים וה"ה בזה ולפע"ד נראה דהנה בגוף האבעיא דזבחים דף צ"ג אי מפעפע בכל הכלי הקשו התוס' היכא מיירי אם כשמקצת הכלי חם ומקצתו קר פשיטא דאינו אסור ואם כשכלו חם למה לא יפעפע וא"ל דמ"מ מבעיא לי' אי מפעפע בכלו דא"כ ניבעי' בשאר איסורים ולפע"ד נראה דהנה בע"ז דף ע"ו מחלקין בין היתירא בלע דסגי בהגעלה וא"צ ליבון א"כ חזינן דהיתירא בלע קיל מאיסורא בלע וא"כ ה"ה לענין פעפוע יש לומר דבשאר איסורים פשיטא לי' דמפעפע רק בהיתירא בלע מבעיא ליה.

7ובזה נראה לי דא"ש מה דפשט מאם בכלי נחשת בשלה ש"מ דמפעפע ולא נודע היכן משמע ולפמ"ש יש לומר דהרי שיטת רי"ו הובא בש"ך סי' ס"ח דכלי נחושת צריך שיהי' האור מהלך תחתיו ולפ"ז שפיר פשט דהרי בכלי נחשת בעי שיהי' האור מהלך תחתיו ואפ"ה נאסר כל הקדירה אף אם ארוכה וגבוהה הרבה ואין האור מהלך בגובה הכלי אפ"ה נאסרת כלו וצריך מריקה ושטיפה בכלו ה"ה דמפעפע בכלו וז"ב ולפ"ז שם במהר"ם שהביא במרדכי היה המעשה שנפל טפת חלב בקדירה של בשר מבחוץ ואלו נפל בתוכה היה ששים לבטל וע"ז שפיר פסק דמחמרינן שלא פעפע בכלו והביא ראיה דהרי באמת בקדשים אבעיא אי פעפע בכלי להחמיר ואצריך קרא וא"כ ה"ה להיפך להקל עי"ז ודאי לא מקילינן וא"כ ה"ה בב"ח דהו"ל היתירא בלע דאם נימא דמפעפע נתבטל ולא הי' כאן חלות בב"ח ושפיר הי' בטל וע"ז כתב דלא אמרינן דמפעפע וגזירת הכתוב הוא בקדשים והיינו לענין היתירא בלע אבל באיסורים פשיטא דמפעפע בכלו בין להקל ובין להחמיר וז"ב ולפ"ז מיושב היטב קושית הט"ז דבכ"ח שפיר דייק דא"י מידי דופי' דא"ל דשאני קדשים דז"א דאדרבא בהיתירא בלע מהראוי להקל טפי ואם החמירו שם ה"ה וכ"ש בשאר איסורים וז"ב ודו"ק היטב כי נכון הוא מאוד. והנה בגוף דברי רבינו שחידש דדוקא בכ"ח טעון שבירה ולא בשאר ק"ק הנה האיר ד' עיני ומצאתי ש"ס מפורש בזבחים דף פ"ב דאמרו שם מכדי אתרבי כל קדשים לגבי מזבח לענין מריקה ושטיפה חטאת דכתב רחמנא למה לי ואם איתא דגם שאר ק"ק אתרבי לענין שבירה בכ"ח כחטאת לאיזה צורך אמר לענין מריקה ושטיפה והי' לו לומר בסתם מכדי אתרבי כל קדשים לגבי מזבח כחטאת אלא ע"כ דבזה לא אתרבי לגבי מזבח כחטאת רק לענין מריקה ושטיפה ות"ל שמפורש בש"ס כן אברא דעדן קשה דלמא מה דכתיב חטאת היא לענין שבירה דאינו בשאר קדשים רק בחטאת אך נראה דהנה בתחלה כתיב בכ"ח ישבר ואח"כ כתיב ומורק ושוטף במים קדש קדשים היא ואח"כ כתיב וכל חטאת ומשמע להש"ס דהך וכל חטאת לא קאי למה דסמוך ליה ולא אשלפני פניו ואף למ"ד דמקרא נדרש על לפני פניו היינו על לפני פניו ג"כ אבל כאן כיון דעל לפניו לא קאי רק על לפני פניו אי אפשר לומר כן וזה דקאמר לענין מריקה ושטיפה ודו"ק היטב ועיין תוס' שם שהקשו דלמא ר"ע ס"ל דקדשים קלים אינן טעונים מריקה ושטיפה ואצטריך חטאת לרבות קדשים קלים ולפע"ד דבריהם תמוהים דאיך אפשר לרבות מחטאת והרי חטאת הוא ק"ק ואיך מרבה מזה קדשים קלים וראיתי בפ"מ שהקשה על התוס' דאכתי מנ"ל לרבות ואדרבא הקרא ממעט דהרי עסוק בשניהם וכדאמר במשל הא לא דמיא והיאך אפשר שמרבה ולפע"ד יש לישב דהכי כוונת התוס' דמדכתיב חטאת וא"כ אי נימא חטאת דוקא א"כ גם ק"ק א"א והרי לענין מריקה ושטיפה אי אפשר לומר דחטאת דוקא וא"כ אדרבא מזה משמע דלרבות אתא אבל מה שהקשיתי קשה ומ"ש הצ"ק להקשות על התוס' מדף צ"ג דר"ע דריש אותה למעט תרומה וע"כ דקדשים קלים בכלל לק"מ כמ"ש הגאון מוה' וואלף באסקוויטץ בהגהותיו דשם הגירסא ר' יעקב כמ"ש בחק נתן שם.