שואל ומשיב מהדורא קמא ג:ס

1לבאר דיני כבוש. הד"מ בסי' תמ"ז והובא במ"א שם ס"ק ט"ז כתב דכבוש בהיתירא לא אמרינן ולכך אם נכבש קודם פסח לא הי' נאסר ע"ש ולפע"ד קשה טובא דא"כ היאך אוסר או"ה בב"ח אם שרה חלב תפל בקערה בשר מודחת בת יומא והרי באמת נטל"פ דלא נעשה כבוש רק במעל"ע וכאן ל"ש תירוץ חו"י דבלע לאט לאט בתוך מעל"ע דז"א דעד הזמן שנתן טעם הוה היתר ולא שייך ביה כבוש והיא קושיא נפלאה לפי הבנת המ"א והאחרונים בדברי הד"מ אך לפענ"ד נראה בכוונת הד"מ כיון דבאמת במעל"ע של כבוש נטל"פ ורק דהפגימה והבליעה באים כאחת או דבלע מעט מעט ומעתה זה דוקא בתוך הפסח אבל קודם הפסח דאז בשעת שקובל טעם הכבישה הי' היתר וא"כ אז נטל"פ ואז הי' היתר הו"ל כחרכו קודם זמנו דפשיטא דעי"ז לא נאסר בפסח דדוקא אם נתבשל קודם הפסח אמרינן דבפסח חוזר וניעור דבשעה שקבל הטעם הי' לשבח אף שבתוך הפסח נתן טעם לפגם אבל בכבוש בהיתרא לא אמרינן דיאסר ובזה יש לישב הרבה קושיות שהקשו על הד"מ הנ"ל עיין במק"ח סי' ק"ה ודו"ק.

2והנה הב"י הביא שם בשם מ"כ על תשובת רשב"א בבשר המלא כפור וקרח דיש ללמוד דאף בבשר שנשרה יום שלם אע"ג דמפליטו במלח מהאי דאי תרו לי' כולי יומא אפ"ה לא עדיף מכלי שני דאינו מבשל ויוצא ע"י מליחה והנה מדבריו למדתי דמה דאמרו כבוש כמבושל אינו רק שמבליע ומפליט אבל לא מקרי בישול והוה רק ככלי שני ובזה נתישב היטב הא דאמרו בחולין קי"א דשמואל אמר מליח הרי הוא כרותח וכבוש הרי הוא כמבושל ור"י אמר מליח אינו כרותח וכבוש אינו כמבושל ולכאורה קשה למה חיבר שני דברים אלו ולפמ"ש יש לומר דכשם דמליח הרי הוא כרותח אינו כמבושל רק כרותח דצלי ועיין חולין דף צ"ו ע"ב ה"ה כבוש כמבושל היינו לא כבישול ממש רק שמבליע ומפליט ולא כמבושל ממש והא דאמרו בב"ח דאי תרו ליה כולי יומא שרי אף דבב"ח בעינן דרך בישול וזה אינו רק ככלי שני ואינו מבשל וצ"ל דזה גופא החידוש דלמה לא אסרה התורה רק דרך בישול ואדרבא בכלאים נאסר אף במשהו ורק בב"ח בעינן בישול דדרך בישול אסרה תורה וא"כ זה גופא החידוש ובזה מיושב דברי רש"י בחולין דף ק"ח שפירש החידוש דכל חדא בפ"ע שרי והקשו התוס' דהש"ס דחי זאת דמצינו בכלאים דכוותא רק דאי תרי לי' שרי ולפמ"ש א"ש דהא רבא הוא דחידש שם דדרך בישול אסרה תורה ולאביי אפילו כי ליכא נו"ט נמי מהראוי לאסור וא"כ שוב אין חידוש דאי תרו לי' שרי דהא בתורה כתב לא תבשל ובעי בישול ממש והרי כבוש אינו רק מבליע ומפליט והוה ככ"ש דאינו מבשל וע"ז חידש דדרך בישול בעי והיינו בנו"ט דדרך בישול הוא ע"י נ"ט וא"כ שוב הוה בב"ח חידוש מה דבאמת לא נאסר אף ע"י כבוש דעכ"פ מבליע ומפליט וז"ב ועכ"פ יהיה איך שיהי' הדבר תלוי אי מליח הרי הוא כרותח ובזה נתישב הא דפסקו כלם דכבוש הרי הוא כמבושל והרי ר"י ושמואל הלכה כר"י וא"ל דהא אביי דחה הך דרבין בשם ר"י דז"א דלא דחה רק לגבי מליח ולא לגבי כבוש וכבר נתפלא בזה הנו"ב סי' כ"ו שם ולפמ"ש א"ש דכיון דכל הטעם דרבין אמר ר"י הוא דכמו דמלוח אינו כרותח כן ה"נ כבוש אינו כמבושל אף להבליע ולהפליט וכיון דדחו דברי רבין דמלוח הרי הוא כרותח וא"כ גם כבוש הרי הוא כמבושל להבליע ולהפליט ואסור וז"ב. ובזה נראה לפע"ד ליישב דברי רש"י שדעתו דכבוש היינו ע"י חומץ דאל"כ לא הוה כמבושל וע"ז תמה המרדכי הובא בב"י סי' ק"ה דהא ורד ישן שכבשו בשמן חדש חייב בביעור אלמא דכבוש כמבושל אף בלי חומץ ולפמ"ש י"ל דלהיות כמבושל ממש הוא דוקא ע"י חומץ נעשה בישול ממש משא"כ ע"י כבישה גרידא לא הוה כמבושל ממש ולכך בב"ח אי תרו לי' שרי משום דלא הוה כבישול ממש וז"ב. ובזה נתיישב מה שתמה הב"י סי' ק"ה על הגה"מ דכתב בשם הרא"ש דכבוש הרי הוא כמבושל דוקא בכבוש בחומץ וציר וע"ז תמה הב"י שהרי הרא"ש למד זאת מהא דאי תרו כולי יומא שרי משמע דבשאר איסורים אסור ושם לא היה ע"י חומץ ולפמ"ש א"ש דבאמת שם לא הוה כבישול ממש אבל כמבושל ממש בעינן שיתבשל בחומץ וציר וז"ב מאד. וראיתי בכו"פ סי' ס"ט ס"ק מ"ו שכתב לחדש דכבוש יש לו דין יורה רותחת דאין בכחו רק לעשות פעולה אחת או פליטה או בליעה ולא להפליט ולהבליע והנה דבר גדול דבר הרב בזה ולדבריו הי' מיושב הרבה קושיות של התוס' יו"ט פ"י מתרומות והנו"ב האריך הרבה במשניות אלו ע"ש ותבין אך גוף דבריו לפ"ז צ"ל הא דאמרו אי תרו לי' כולי יומא בחלבא שרי היינו שהחלב יתן טעם בתוך הבשר דאלו הבשר בתוך החלב זה אינו חידוש דהרי הבשר צריך להפליט שגוף הבשר מסירין מתוכו וצריך להפליט ולהבליע וזה לא אמרינן בכבוש. ובזה אמרתי דבר נחמד לישב קושית התוס' בחולין הנ"ל על רש"י דהרי אביי אמר טעמו ולא ממשו בעלמא דאוריית' דאי דרבנן מבב"ח מ"ט לא גמרינן דחידוש הוא אי חידוש היא כי ליכא נו"ט נמי והרי טעמו ולא ממשו בב"ח כתב הרשב"א הובא בב"י סי' צ"ח משום איסור החלב קרי לבב"ח טעמו ולא ממשו דבחלב א"י להיות כ"א טעמו משא"כ בבשר דיכול להיות גוף החלב ולפ"ז ל"ש שם החידוש דאי תרו ליה דהא א"י להפליט ולהבליע כאחד ולכך לא יכול רש"י לפרש רק דכל חד שרי אבל בחלב לתוך הבשר שפיר הוה חידוש דאי תרו לי' ודו"ק היטב כי הם דברים חריפים ועמוקים. ועיין בשו"ת אא"ז בעל שער אפרים סי' פ"ט לענין כבד השלוק ושם האריך אם כבוש כמבושל ע"ש ועיין כו"פ סי' ע"ג ודרך אגב אומר מה שראיתי שפלפלו שם אם בכבד שלוק עדיף ממבושל או לא ועיין כו"פ שם והרי במדרש אמרו ברבה סדר שמות פ' ג' סי' ג' ככבד הזה שהוא מתבשלת שני' וארסירוט נכנס בתוכה ופירש היפ"ת שהוא ענין קושי ואטום וסתום ע"ש הרי שמבושל הרבה אדרבא נאטם ונסתם וא"כ לכך יש לומר דשליקה אינה נאסרת טפי מבישול ואף דאין למידין הלכה ממדרש בכה"ג שהוא ענין מציאות בטבע זה למידין אף מהמדרש וכמ"ש הנו"ב מהד"ת חלק יו"ד וצ"ע ועיין ש"ך יו"ד סי' ע' ס"ק ל"ו שכתב דלא אמרו כבוש כמבושל לענין בשר דיהא כמבושל ולא יצא אח"כ ע"י מליחה ושאלני הרב הגדול החריף מוה' יעקב סגן כהן ני' ממקילינן מהא דאמרו בחלין חלטו בחלא צומתו וא"י ע"י מליחה הרי דהוה כבוש כמבושל אף בבשר שלא יצא ע"י מליחה ואני תמה דאטו חדת לי' דחליטה מועיל בבשר ועיין בסי' ס"ז ובסי' ע"ג ורק דהש"ך קאמר דבשיעור קטן כדי שירתיח ויתחיל להתבשל דהוה כמבושל ל"מ לענין זה שלא יצא ע"י מליחה וז"ב ופשוט לפענ"ד. והנה הט"ז ביו"ד סי' ק"ה הקשה בספק כבוש דאסור ואמאי לא נוקי אחזקת היתר שהי' לו מקודם ונימא דלא נכבש מעל"ע ומדמה למקוה ועיין נקה"כ שם וע"ז שאל החריף מוה' מאיר ברא"ם ני' מהא דכהבו התוס' ביבמות דף פ"ב גבי תרומה דל"ש להעמידה אחזקה דהא באמת החזקה לא נשתנה רק שנתערב בו איסור וכמ"ש הר"ש ועיין במגיני שלמה שם שביאר דבכה"ג לא שייך לאוקמא אחזקת כשרות וע"ז אמר דכאן בכבוש כיון דלא שרינן מקודם רק מה שנכבש לאחר כלות המעל"ע וא"כ מקודם באמת היה לו חזקת כשרות ל"ש לאוקמא אחזקה ולכאורה יפה טען ואמרתי לו תיכף דבאמת הט"ז והש"ך הקשו דל"ש כבוש בשאר איסורים דאימתי נעשה כבוש לאחר מעל"ע ואז כבר נפגם וכתב החוות יאיר והכו"פ סי' ק"ה שם מביאו דנכבש מעט מעט וגמר הכיבוש נעשה במשך מעל"ע וא"כ לא הוה פגם ולפ"ז לענין כבוש בכלי שפיר יקשה קושית הט"ז דנוקמא אחזקה דא"כ דאין אנו דנין על קודם דלפמ"ש ע"כ מוכרח לדון גם על קודם דאל"כ נפגם במעל"ע וא"כ ע"כ שנבלע מעט מעט רק שלא נגמר עד מעל"ע וא"כ לענין מקודם יש לו חזקת היתר רק על כעת אנו דנין וכעת כבר נפגם לאחר מעל"ע וא"כ שוב חזקת היתר במקומה עומדת ואף דהט"ז לא כוון לזה שהרי הוא לא ס"ל סברא זו וגם דבאיסור והיתר הכבושים ל"ש פגם רק לענין כלי שוב קשה קושית הט"ז ואם לא טען אנן טענינן ליה ובזה נראה לפע"ד לפרש דברי הרוקח שמביאו ב"י באו"ח סי' תס"ז וז"ל כתב הרוקח נמצא בדלי מים חתיכה אחת חמץ ולא נודע כשלקחן המים בדלי אם הי' בו חמץ או לאו ובשל בו והתרנו התבשיל אך מים שבדלי נאסרו כי עכו"ם שמביא המים שמא נתן בו אותה שעה חמץ בדלי והט"ז האריך בס"ק י"ז שם בפירושו ולפע"ד נראה דהנה אם הי' שם כבוש מעל"ע היה בודאי נאסר דכבוש הוה כמבושל וכמ"ש הט"ז שם בשם רש"ל וב"ח ולפ"ז מיירי שהיה חמץ בדלי אבל לא נודע מאיזה זמן נמצא שם וא"כ לענין התבשיל שאין שם מחמץ בעין רק מחמת שיש ספק שמא הי' בהדלי חמץ זה מעל"ע וקבלו המים טעם וא"כ כיון שיש ששים במים נגד החמץ רק דאוסר במשהו וזה אינו רק ספק כבוש ומותר אבל לענין המים שבכלי דיש בו חמץ בעין וא"כ לענין זה שייך לאסור דשמא נכבש בו מעל"ע ובזה אסור מה"ת דהמים נאסרו מכח כבוש וספק כבוש אסור דל"ש לאוקמא אחזקת כשרות דהא א"צ לדון על מקודם דא"ל דנפגם דהא יש בו חמץ בעין ול"ש פגם בדבר בעין אבל לענין התבשיל דודאי יש בו ששים ואינו רק משהו ובמשהו שוב הו"ל כמו ספק כבוש בב"ח וגם המים שקבלו טעם מהחמץ כל שהוא פשיטא דבזה הוה ספק כבוש דרבנן משא"כ לענין המים שבכלי עצמו ומכ"ש אם נימא דס"ל לרוקח דנטל"פ אסור בחמץ א"כ שוב ל"ש לאוקמא אחזקה וכמ"ש וז"ש אך המים שבכלי נאסר כי עכו"ם שמביא המים שמא נתן אותה שעה חמץ והיינו שא"צ לדון על קודם ול"ש חזקת היתר ודו"ק אף שיש לפקפק בזה. וראיתי בכו"פ שהביא ראיה לדעת או"ה מהא דאמרו גבי שמן של עכו"ם שהתיר ר"י הנשיא משום דנטל"פ וכתבו התוס' להוכיח דכלי של עכו"ם מן הסתם אינו ב"י וע"ז הקשה דמנ"ל להוכיח דהא ע"כ לא הי' ב"י דהא מיירי מסתם שמן שלא נשלק דשמן שלוק נחלקו בדף ל"ח אי אסור וא"כ הי' בלי שליקה וקשה מהיכן בלע וע"כ דנכבש מעל"ע וקשה הא הוה לפגם וע"כ דנכבש מעט מעט ע"ש ובאמת שאין כאן ראי' דכבר נודע מ"ש בפסקי תוס' בע"ז שם דשמן זית עז ומפליט אף בצונן ע"ש וא"כ לק"מ וכ"כ בח"ד והנה הש"ך בנקה"כ ובפר"ח סי' ק"ה תרצו לקושית הט"ז דש"ה דאתרע לי' חזקת כשירות כיון דעכ"פ נשרה בו והנה לפע"ד לא הועילו בזה דע"כ לא שייך לומר דאתרע רק היכא דכעת עכ"פ נקרא ריעותא עד"מ במקוה שאתרע עכ"פ כעת שחסר רק שלא נודע אם חסר אז וכן בכ"מ דאתרע הוא שעכ"פ כפי שהוא כעת היא ריעותא אבל בכבוש כל דאתה אומר שלא נקרא כבוש פחות מעל"ע א"כ לא אתרע כלל ואטו אם נמצא מונח היתר אצל איסור בצונן יבש ביבש באופן דכעת בודאי לא בלע נימא דאתרע חזקת היתר זה ליתא וה"ה בזה אלא שלפ"ז אם נימא כסברת החוות יאיר הנ"ל דנבלע מעט מעט א"כ כל שנבלע עכ"פ אתרע לה החזקת כשרות דעכ"פ נבלע בודאי רק שאנו מסופקים אם יש בו כדי נ"ט או לא אבל עכ"פ אתרע חזקת כשרות וא"כ ממנ"פ מתורץ קושית הט"ז דאם ס"ל סברת החו"י הנ"ל שוב מתורץ הקושיא כמ"ש בנקה"כ ואם לית לי' שוב מיושב כמ"ש למעלה דגם כעת אין אנו מרעין חזקת כשרות מקודם.

3והנה הכו"פ מקשה דנוקמא אחזקה קמא דמעיקרא היתה כשר וזה אינו קושיא דכל שאתיליד ריעותא מחזקינן מזמן לזמן אבל אם בעי כבוש מעל"ע א"כ כעת לא הי' איסור והרי לענין שיאסר צריך שיהי' מעל"ע ול"ש להחזיק מזמן לזמן אלא שאם נימא כמ"ש החו"י אפשר דשייך החזקה מזמן לזמן דעכ"פ כעת מתחיל להבליע ונחזיק מזמן לזמן דכבר התחיל להבליע מקודם דאז יש כעת הנו"ט דכל דאתיליד ריעותא מחזקינן מזמן לזמן כמבואר באו"ח סי' תס"ז באורך ועיין בפרמ"ג ובחוות דעת אבל לפמ"ש ל"ש מחזיקין מזמן לזמן אלא דוקא אם הי' כעת ענין איסור שייך לומר מחזיקין מזמן לזמן וז"ב הן אמת דהט"ז והש"ך לכאורה לא ס"ל סברת החו"י דא"כ שוב אין מקום לקושיתם דל"ש נטל"פ דהא מתחיל הבליעה מעט מעט אבל באמת אינו מוכרח דניהו דנבלע מקודם אבל הנ"ט לא בא רק במלאת המעל"ע והרי בעת גמר האיסור נטל"פ וכן מצאתי לשארי בעל חוות דעת שכ"כ ולכאורה הי' נ"ל דבר חדש דבאמת אף אם נימא דהתחיל הבליעה מקודם מ"מ נימא דקמא קמא בטל דודאי היו ששים נגד הבליעה מועטת שהי' מקודם ואף לשיטת הפוסקים דס"ל דאמרינן חוזר וניעור כמבואר ביו"ד סי' צ"ט בשם הרא"ש וע"ש בפר"ח שהרחיב הדיבור בהשטות שם מכל מקום כאן דלא הי' בליעה בנ"ט רק משהו שאין בו בנ"ט ובעת גמר הנ"ט הוא נטל"פ שוב פשיטא דכ"ע מודי בזה דאמרינן קמא קמא בטל ובזה נראה לפע"ד דמיושב ג"כ מה שהקשה בח"ד דלמ"ד מב"מ במשהו יאסר בכבוש אף בלא נכבש מעל"ע דעכ"פ משהו נבלע ולפמ"ש א"ש דכל כמה דאינו ראוי לבא לנ"ט אמרינן קמא קמא בטל ואף דמב"מ לא בטל הא זה דוקא בבעין אבל בבלוע בכלי פשיטא דלא אמרינן מב"מ ועיין בשו"ת נו"ב מהד"ת חלק יו"ד סי' קל"ה שנסתפק בזה לר"י דמב"מ לא בטל אם אמרינן בזה טכ"ע ואני כתבתי על הגליון דנעלם ממנו דברי הרשב"א בחולין דף צ"ח שהאריך בזה דל"ש בזה טכ"ע ומכ"ש בבליעה בכלי דודאי טכ"ע לאו דאורייתא כמ"ש בשו"ת מהריב"ל בזה והארכתי בזה במק"א ועכ"פ לפע"ד דברי הט"ז והש"ך נכונים דל"ש בזה לומר דנבלע מעט מעט דבטל לקמא קמא ול"ש חוזר וניעור דאח"כ נטל"פ ולכאורה רציתי לומר בזה דל"ש קמא קמא בטל דהו"ל דבר שיל"מ דלאחר שיגמר הבליעה שוב יהי' נטל"פ ומותר וא"כ לא בטל מתחלה אלא שא"כ לא הועלנו בזה דא"כ ממ"נ מותר כיון דבגמר הטעם שוב הוה נטל"פ אך הי' מקום לומר דלפמ"ש התוס' והפוסקים בשם י"מ דכל דאסור במשהו שוב גם נטל"פ אסור א"כ אם נימא דהוה דבר שיל"מ שוב יהיה במשהו ובמשהו ל"ש נטל"פ אבל ז"א דא"כ ממנ"פ כל שלא יהי' נטל"פ שוב לא הוה דבר שיל"מ ושוב בטל קמא עכ"פ לפע"ד דברי החו"י והכו"פ אין להם יסוד חזק כ"כ והנה לפע"ד הי' נראה לי דבר חדש דלכך בכל איסורים ספק כבוש אסור משא"כ בב"ח דבאמת שייך לאוקמא אחזקה אלא שכבר כתבתי בשם התוס' ביבמות דף פ"ב דכל שיש היתר ואיסור מעורב ל"ש חזקת היתר דאטו אנו מהפכים ההיתר לאיסור אנו אומרים דהאיסור נ"ט בו אבל ההיתר במקומו וגם כמו כן יש כאן איסור ומה חזית דניזל בתר חזקת היתר ניזל בתר חזקת איסור ולפ"ז בב"ח דשניהם מותרים כל אחת בפ"ע שוב שייך חזקת היתר של כל אחת וז"ב ודו"ק היטב בכ"ז ועיין שב שמעתתא ש"ג פ"ז מ"ש בזה והנה לעיל הארכתי בכבוש כמבושל וכעת אמרתי דלכאורה קשה לפמ"ש הד"מ דבהיתר לא שייך כבוש כמבושל א"כ בב"ח דכל אחת בפ"ע היתר ואימתי נעשה איסור כשנתבשל יחד וא"כ ל"ש לומר החידוש דאי תרי כולי יומא שרי הא כ"ז שאינו מבושל ממש ל"ש כבוש כמבושל דעדיין היתר וצ"ל דזה גופא חידוש דכל דאסרה תורה להתבשל ביחד א"כ שניהם נעשו איסור והרי בכבוש נעשה כמבושל ולמה שרי והא עכ"פ בעצמותו הוה כמבושל וגם י"ל כיון דבאמת החידוש דכל חדא בפ"ע שרי ורק דכלאים נמי כן ולזה אמר דכיון דגם כבוש לא נאסר אף שנתחבר עכ"פ מה אית לך למימר דמ"מ אינו כמבושל לפי שכל חדא היתר א"כ עכ"פ זהו חידושא דכל חדא בפ"ע שרי ול"ד לכלאים דשם התחברות אוסר ויש לישב בזה דברי רש"י בחולין דף ק"א וכמ"ש למעלה והמשכיל יבין. אחר זמן רב למדתי עם תלמידי נ"י הלכות פסח ובסי' תמ"ז בדברי המ"א שם ס"ק ט"ז הביא דברי הד"מ הנ"ל ואמרתי בזה דבר חדש דלכך בהיתר ל"ש כבוש כמבושל דהנה באמת הא הוה נטל"פ במעל"ע ומ"ש המ"א דהפגימה והבליעה באין כאחד זה דחוק וצ"ל כמ"ש החו"י בהשמטות ובפליתי סי' ק"ה דהבליעה הוא מעט מעט ובתוך כ"ד שעות הוא בולע מעט מעט וגמר הבליעה היא בסוף מעל"ע שנכבש ע"ש ולפ"ז הרי נודע מ"ש בט"ז דף ע"ג דהמערה מצרצור קטן לתוך הבור דאמרינן קמא קמא בטל וכתבו התוס' דכל שאין בו ששים אמרינן דחוזר וניעור כמו בכל איסורים ומעתה בשלמא באיסור שפיר אמרינן כבוש כמבושל דאף דהכבישה לא נגמר רק במעל"ע לא אמרי' דקמא קמא בטל דהרי לבסוף המעל"ע נגמר כל הטע' ונאסר דחוזר וניעור אבל בהיתר כגון בבשר בחלב או חמץ קודם הפסח א"כ כל כמה שלא נרגש הטעם בטל בהיתר דגם זה היתר ואימתי נאסר בגמר המעל"ע והרי גם אז היתר הוא עדיין וא"כ פשיטא דעכ"פ בהיתר בהיתר ל"ש עכ"פ לומר דחוזר וניעור דעדיין היתר הוא וא"כ הו"ל טעם לפגם וזה המעט שנרגש בעת כלות המעל"ע פשיטא דבטל בששים וקמא קמא מתבטל וז"ב כשמש והוא נכון מאוד וראיתי לש"ב הגאון בעל חוות דעת סי' ק"ה שכ' שיש ראיה להד"מ הנ"ל מהך דאמרו בשביעית פ"ג משנה ז' וורד חדש שכבשו בשמן ישן דילקט הוורד והקשה התוס' יו"ט דהא עכ"פ קלט הטע' ויאסר ואם נימא דכבוש בהיתר לא בלע (ולא) הוה כמבושל א"כ ל"ק קושית התו' י"ט ולפמ"ש עדיין לא הועיל דהא ל"ש לומר דקמא קמא בטל דהא הפסקי תוס' בע"ז כתבו דשמן זית הו"ל דבר חריף ואף בצונן מבליע ולפ"ז הרי מבואר בסי' ק"ה דבחומץ וציר לא בעינן כבישה מעל"ע רק בשעה שיתחיל להרתיח ויתבשל וא"כ עד אותו זמן אינו אוסר רק כדי קליפה ואח"כ באותו שעה שמתחיל להתבשל נגמר כל הבליעה ובאותו עת נגמר כולו וא"כ שוב לא שייך קמא קמא בטל ויש לאסור וא"כ גם אם נימא דבהיתר ל"ש כבוש כאן ל"ש זאת וצע"ג.

4והנה המ"א סי' תס"ז ס"ק י"ט כתב דבכבוש מעל"ע יש איסור אף בצונן וגם אם יש לספק אם נשרה מעל"ע אסור כמ"ש ביו"ד סי' ק"ה והאחרונים תמהו בזה דהא מבואר ביו"ד סי' ק"ה ס"א דדוקא בספק איסור אבל בב"ח ספק כבוש מותר והיינו משום דמה"ת אינו אסור רק בבישול רק מדרבנן אסור הו"ל ספיקא דרבנן וה"ה כאן דמשהו אינו רק דרבנן וע"ש מ"ש בספר מחצית השקל בזה אך לפע"ד הי' נראה דלפע"ד יש לאסור בחמץ בפסח אף בלי כבוש מעל"ע ומטעם דבאמת גם בצונן יש אוסרין א"כ בכבוש דהוה כמבושל עכ"פ אינו צונן כל המעל"ע עד גמר המעל"ע דזה א"א ובפרט לפמ"ש החו"י דבלע לאט לאט ועד גמר המעל"ע נגמר הבליעה וא"כ עכ"פ נתחמם בעת שבלע מעט מעט והרי כאן אוסר אף במשהו אם אינו טעם גמור וגם לא גרע מאלו אית בי' פילי דבלע אף בצונן ומטעם דכל שיש בו בקעים יוכל לבלוע בו האיסור וכמ"ש המ"א שם וא"כ מכ"ש בכבישה דעכ"פ נכנס מעט מעט בו וז"ב אברא דלפ"ז בחמץ בפסח יהיה בטל לגמרי דין כבוש כמבושל דבעי מעל"ע דהא עכ"פ בתוך מעל"ע נבלע מעט מעט ולא גרע מאלו אית ביה פילי ובאמת דברי המ"א סי' תמ"ז ס"ק ט"ז הנ"ל וכל האחרונים הוא לשיטתי' דס"ל דנעשה לפגם או דהפגימ' והבליעה באים כאחד וא"כ ס"ל דעד הגמר המעל"ע לא בלע א"כ שייך דין כבוש כמבושל דבעי מעל"ע אבל לפי מה שחידש החו"י והכו"פ החזיק על ידו בסי' ק"ה דנבלע לאט לאט וניהו דלא הוה טעם ממש מ"מ בחמץ במשהו סגי ולפ"ז אף בצונן מהראוי לאסור ועכ"פ בכבוש כשיעור שיתנהו על האש וירתיח מהראוי לאסור כן הי' נראה לפע"ד אבל הדברים צ"ע ובדיקה. אמנם בגוף דברי המ"א שכתב דספק כבוש אסור וע"ז תמהו אחרונים כיון דמשהו אינו רק דרבנן הו"ל ספיקא דרבנן ולקולא מצאתי בתמים דעים שכתב לענין בשר שלא נזהר במליחתו שאסור שאף שמשהו אינו רק דרבנן בחמץ עשהו כעין של תורה שהרי אסרו אף בשא"מ ע"ש הנה למדנו מדברי רבינו הראב"ד דבחמץ ל"ש ספיקא דרבנן ולקולא שעשהו כעין של תורה הן אמת שלא זכיתי להבין ראיתו דניהו דגם באינו מינו אסרו היינו כיון שעל כל פנים נבלע בו משהו ואסרו משום דלא בדילי מיניה או דהוה דבר שיש לו מתירין אבל כל שהוה ספק דרבנן אם יש כאן משהו כלל למה יאסר וראיה ברורה מדברי הרי"ף דאי אשתכח שערי אף דלמכלי בעיניהו אסור מ"מ התבשיל אינו אוסר דהוה ספק דרבנן והרי שם הוה בהתגלגל וכמה כרכורים כרכרו הפוסקים בזה וגם אני כתבתי בזה בתשובה ומכ"ש בגוף חשש משהו דאינו רק דרבנן דלא חיישינן ודברי הראב"ד ז"ל צ"ע. והנה מ"ש בשו"ת נו"ב מהד"ק חלק יו"ד סי' נ"ו ראיה דלא כדעת הש"ך ואף בכבוש ציר דגים אינו רק דרבנן דהרי הרא"ש בע"ז פ"ב אות ע"ב ובר"ש בתרומות פ"ו משנה ח' כתבו להוכיח דציר דגים אסור מדרבנן מדקתני במס' תרומות פ"י דג טמא צירו אסור ע"ש והרי שם מיירי בכבוש וע"כ דגם בכבוש אינו רק מדרבנן נפלאתי מאד דלדבריו הי' לו להקשות על הש"ך דנעלם ממנו ש"ס ערוך בחולין דף צ"ט דפריך והא ר"י ס"ל מב"מ לא בטל ומשני דשאני ציר דזיעה בעלמא הוא והרי בכבוש הוא מה"ת אבל באמת אינו קושיא דהמעיין במשנה יראה דמתחיל דג טמא שכבשו עם דג טהור ואינו מסיים דינו ואח"כ מתחיל דין גרב שהוא מחזיק סאתים וכו' ואח"כ אמר דג טמא צירו אסור רי"א רביעית בסאתים וא"כ לא קאי כלל על כבישה ודג טמא צירו אסור מיירי בלא נכבש כלל וצירו אסור וא"כ יפה הוכיחו מזה דהרי הש"ס אמר דזיעה בעלמא הוא ואפ"ה צירו אסור וש"מ דעכ"פ מדרבנן אסור והנה בהא דאמרו בירושלמי על חגבים טמאים שנכבשו לית כאן כבישה אלא שליקה ופירש הר"ש פ"י מתרומות משנה ח' דהירושלמי מפרש דבכ"מ דתנן כבושה אינו אלא שליקה דכבוש הרי הוא כרותח ולכאורה קשה הא רבין אמר משמיה דר' יוחנן דמליח אינו כרותח וכבוש אינו כמבושל כלל וא"ל דהכוונה דכבוש אינו כמבושל לאסר בכלו אבל אוסר כדי קליפה דז"א דא"כ למה הגיה בירושלמי דלית כאן נכבשין הא גם בכבוש אינו רק בכדי קליפה וא"כ שוב יוכל לומר דאינו אוסר היינו שאינו אוסר בכלו שוב מצאתי בתויו"ט שהקשה כן דברי ר"י דירושלמי על ש"ס דילן וראיתי בתוס' חדשים שם שכתב לישב דבאמת ר"י מודה דכבוש כמבושל והיינו כדי קליפה ושם לא אמר רק דכבוש הרי הוא כרותח ע"ש וכ"כ דא"א לומר כן אמנם באמת יש לומר דהירושלמי פליג עם ש"ס דילן כמ"ש הר"ש שם דהירושלמי פליג בזה על ש"ס דילן לענין שליקה אי גרוע מבישול או עדיף וא"כ לענין זה נחלקו ג"כ אי כבוש כמבושל דאם כבוש אינו כמבושל א"צ להגיה במשנה משא"כ אם מגיה שליקה אין ראי' לכבוש ומ"ש בתו"ח דיש לחלק דבדאורייתא אמרינן דכבוש אוסר כדי קליפה וכל דא"א לקלפו בעי ששים נגד הקליפה משא"כ בדרבנן כל שא"א לקלפו בטל ברוב בזה אפשר לישב דברי הרשב"א שפירש דהאבעי' הוא אם ציר בשר אסור מה"ת וכ"כ דיש לתמוה דלמה נ"מ סוף סוף עכ"פ מדרבנן אסור וגם מאי פריך מדשמואל ולפמ"ש יש לומר דהנ"מ דכל דאינו אוסר רק כ"ק א"כ כל שא"א לקלוף דלא ידעינן איפוא מקום הקליפה מותר וע"ז אמר דהציר דבשר אסור מה"ת וע"ז פריך דתיפוק ליה מדשמואל דמליח הרי הוא כרותח וכבוש כמבושל וכאן הוה כבוש וא"כ הוה כמבושל ממש אליבא דשמואל ואוסר עד ששים בכל הבשר וא"כ ל"ש כלל לומר דא"א לקלוף דהרי מתפשט עד ששים ודו"ק היטב והא דאמרו ולימא לי' מדשמואל אף דאפשר דכר' יוחנן ס"ל דמליח אינו כרותח וכבוש אינו כמבושל ממש לפע"ד רב מרי בר רחל היה נכד שמואל ומסתמא כזקנו שמואל ס"ל ודו"ק.

5והנה בהא דאמרו בחולין דף צ"ט שאני ציר דזיעה בעלמא הוא ופירשו התוס' דבדרבנן לא אמרינן מב"מ לא בטל לר"י והרשב"א והריטב"א כתבו דבכ"מ אף בדרבנן מב"מ לא בטל לר"י דזיעה בעלמא הוא וקליש טעמא ולפע"ד הי' נראה דבש חדש דהנה הא דציר זיעה בעלמא הוא לפע"ד הענין דהציר שיוצא אינו עצם הטעם והלחלוחית של הדג או הבשר רק שהוא זיעה וא"כ עכ"פ טעם הבשר או הדג יש בו רק שהוא מעט דמעט והוא כמו מי חלב שנקלש הטעם רק שיש בו מעט מהחלב ובטל בו ולפ"ז נראה לפע"ד דל"ש מב"מ דהרי הר"ן כתב דכל שכח אחר מעורב בו לא מקרי מב"מ וכן החזיק הש"ך בנקה"כ בסי' צ"ב ולפ"ז כאן דציר אינו רק זיעה א"כ כשנבלע בדג אינו מב"מ דהזיעה אינו מין הבשר של הדג כנלפע"ד ובזה נראה לפע"ד לישב דברי רש"י שפירש דהאבעיא הוא אי אמרינן איידי בציר או דלמא דציר נוח לבלוע בבשר והנה זה ודאי דזה דוקא ציר שאינו רק זיעה בעלמא ולא טעם מורגש ובשביל שהוא צלול ולח נוח לבלוע ולפ"ז זה שנסתפק דאם נימא דהציר של בשר הוה כמו דגים דאינו אסור בשביל עצמו רק שנתערב בו מעט מטעם הבשר א"כ אמרינן איידי דא"ל דנוח לבלע דז"א דהציר בעצמו אינו אוסר והטעם שיש בו אינו נוח לבלוע וע"ז פשט ליה דציר בשר הוא מה"ת והיינו דגם הציר הוא איסור תורה מעצמו וא"כ שוב נוח לבלוע וע"ז מקשה דהרי כבוש כמבושל וא"כ בזה ודאי מבליע ולכך פריך גם מדג אף דהוא אינו אלא מדרבנן מ"מ הרי כבוש כמבושל וכמ"ש למעלה ודו"ק אברא דצ"ב דניהו דהוה זיעה בעלמא אבל עכ"פ יש בו קצת מעורב מהאיסור וא"כ הרי תחלת ביאתו לעולם בתערובות ול"ש ביטול וכמ"ש המרדכי ולפמ"ש הנו"ב מהד"ת חלק יו"ד דדוקא ברוב אינו בטל אבל בטל בששים דאינו מורגש טעם כלל א"ש אמנם בלא"ה א"ש דגוף דברי המרדכי אינו רק דרבנן ולכך ציר דגים טמאים אינו אלא דרבנן אבל אכתי יקשה דא"כ בציר חגבים דאינו אוסר כלל אפילו מדרבנן יקשה דעכ"פ קיבל קצת טעם ול"ש ביטול וצ"ל כמ"ש בירושלמי דלית כאן נכבשין אלא נשלקין ובזה מיושב מה דנטר הירושלמי עד כאן ולא הגיה במשנה דלעיל והר"ש כתב דבאמת קאי על כל כבושה אבל זה דחוק דאמאי המתין עד כה ועיין נו"ב מהד"ק חיו"ד סי' כ"ו הנ"ל שהאריך בזה ולפמ"ש א"ש דבאמת ל"ק כלל דניהו דכבוש הוה כמבושל הא הציר אינו אלא זיעה בעלמא אבל על ציר חגבים הוא דקשיא ליה ודו"ק.