שואל ומשיב מהדורא קמא ג:סא

1נשאלתי בכחל שנפל לתוך חבית של מים ביום ה' ולא נודע שנפלה עד יום וא"ו בבקר השכם ולקחו מזה המים ונשתמשו בה וגם לקחו מים לאפות בו חלות על שבת והנה נשאלתי בהיות כי החביות כשהי' מלא הי' בודאי ששים נגד כל הכחל אמנם תחלת נפילתה למים היה החביות חסר ולעת ערב מלאהו מים ואח"כ נחסר מה שנשתמשו בהמים והנה הספק בעת שנשתמשו מהמים אם היו ששים והנה יש כאן לדון מצד חלב שבכחל ומצד הדם והנה מצד החלב הנה עד מעל"ע שלא נעשה כבוש אינו אוסר כלל ואח"כ שהי' מעל"ע יש ספק שמא הי' אז ששים והנה מבואר בסי' ק"ה דספק כבוש מותר בב"ח ואף דשם הספק אם נכבש מעל"ע וכאן הספק אם הי' ששים נראה לפע"ד דיש להקל דהו"ל רק ספק דרבנן ובפרט בחלב כחל דהו"ל חלב שחוטה ועיין ט"ז סי' צ' ס"ק י"ב ואף שהנקה"כ ובדג"מ חולק עליו וגם אני כתבתי שם עמ"ש הט"ז בעצמו סי' צ"ח ס"ק ה' מ"מ יש לצרף לסניף להקל אמנם לענין דם שהיה בו והרי דם כבוש אסור מה"ת דכבוש לא הוה כמבושל לענין זה וכ"כ הפרמ"ג בהדיא סי' ק"ה ס"ק ב' בשפ"ד והביא ראיה ממ"ש הת"ח כלל ג' ובש"ע סי' ס"ט סט"ו ובט"ז וש"ך שם דלא אמרו כבוש כמבושל לכל דבר רק שבולע ומפליט אבל אינו מבלבל טעם החתיכה כמו רוטב אך לפע"ד יש לומר דאף דאינו כמבושל מ"מ לא גרע מנמלח דדם שמלחו דרבנן וגם יש לצרף שיטת המהרלב"ח סי' ל"ח דבעי ג' ימים לענין כבוש כמבושל ואף דהפרמ"ג סי' ק"ה במשבצות ס"ק א' כתב דאין לצרף זאת לספק והביא ראיה מהא דקי"ל ספק כבוש מעל"ע אסור ולמה לא נימא מ"מ ספק שמא נכבש בפחות מעל"ע ואת"ל מעל"ע ספק שמא בעי ג' ימים לפע"ד זה הוה בגדר שם אונס חד הוא דמה נ"מ אם נכבש מעל"ע או לא והספק מתי נקרא כבישה אם במעל"ע או בג' ימים א"כ לא נצטרף לס"ס ויש לדחות דמשכחת לה שספק אחד יתיר יותר מחברו מ"מ כיון שהי' ע"ש והפ"מ וצורך גדול ע"כ צדדתי להקל ודו"ק היטב כי הוא נכון לדינא לפע"ד ודרך אגב אזכיר בכבד שנכבש במים מעל"ע שהאריכו בזה הצ"ץ והחוות יאיר ובשו"ת זקני בשער אפרים סי' פ"ח ובמעיל צדקה ובכו"פ ואמרתי לבאר קצת ממה שעלה על דעתי בלמדי שנתרי"ב סוגיא דחולין דף ק"י בכבדא מה אתון ביה והנה דברי הרמב"ם הן תמוהים בענין זה שאוסר הכבד לבשל כל שלא חלטו ברותחין או בחומץ וכבר האריכו בזה ראשונים ואחרונים דלמה דחה כל האמוראים דהתירו בכבדא ואביי אמר למיסר נפשא לא קמבעיא לי דתנן הכבד אינה נאסרת וכו' ור"נ אמר גאמו לי' לשבא ומנין להרמב"ם לדחות זאת ולפע"ד נראה דהנה התוס' פירשו בשם ר"ת דבלא נמלח מיירי ומה"ת שרי כיון דכלה דמא כדאמר ר"נ שרא לן כבדא ובברייתא לא חשיב רק דם הלב ודם האברים ולא דם הכבד ורק במליחה הוא דאסרו מדרבנן לפי שהוא בעין אבל בבישול בלי מליחה שאינו ניכר בעין לא גזרו והנה ראיתי בטורים הנדפסים עם מהרל"ח שהביא בשם הלבוש הטעם דהתורה התירה כבדא דכולה דמא משום שלא אסרה תורה רק דם הנשפך כמים והכבד כלו קרוש ועומד בגופה של בהמה ואינה נשפכת כמים ולכאורה לא נודע מהיכן הוציא זה הדרוש אך לפע"ד הוציא זה מש"ס ערוכה דבמנחות כ"א אמרו דם שקרש ואכלו חייב וס"ד אף בחולין ואח"כ מסיק דם שקרש בחטאות החיצוניות ואכלו חייב בחטאות הפנימיות ואכלו פטור משום דלאו בר הזאה הוא ורבא אמר אפי' בחטאת הפנימיות ואכלו חייב הואיל וכנגדו ראוי בחטאות החיצוניות והנה רש"י ותוס' מחולקים ולשטת רש"י דם שמלחו ובשלו בחולין חייב והתוס' חולקין עליו והסמ"ג במצות ל"ת סי' קל"ז כתב דרש"י סובר דאם נימא דבחטאות הפנימיות אינו עובר לפי שאינו ראוי לכפרה שנאמר כי בדם הנפש הוא יכפר ובעי שיהי' ראוי לכפרה וזה הואיל וקרוש ע"י בשול אינו ראוי לכפרה ממילא אינו חייב גם בחולין אלא סובר כאותו אמורא שאמר שאפי' בחטאת הפנימית חייב משום שראוי לכפרה בחטאת החיצונית ע"ש ולפ"ז נראה דעיקר החיוב בדם תלוי במה שראוי לכפרה בקדשים וא"כ ממילא דם הכבד שהוא קרוש אם נימא דבחטאת הפנימית פטור דאינו ראוי לכפרה ממילא גם בחולין מותר וצדק טעם הלבוש וז"ב ונכון ראה זה חדש הוא ולפ"ז נראה לי דאין ראיה מאביי ור"נ דאביי דמחלק בין חטאות הפנימיות לחיצוניות כאשר יראה המעיין שם דאביי חלק לו כן ואח"כ אמר רבא דאף בחטאת הפנימי' יתחייב וכן נראה מתוס' שם ד"ה כאן וא"כ שוב בכבד דקרוש מה"ת מותר בלי מליחה וכן ר"נ דאמר בחולין קט"ו דשרא לן כבדא דכלא דמא ע"כ כלבוש משום דהוא קרוש והיינו דס"ל ג"כ כאביי דדם שמלחו ובשלו אינו עובר עליו אבל לפי מה דאמר רבא דדם שמלחו ובשלו עובר עליו וכן פסק הרמב"ם והסמ"ג הנ"ל ורש"י א"כ לדידהו נדחה כל הסוגיא דכבדא וס"ל דאף במליחה אסור לבשל לפי שהכבד מרובה בדם ואינו מועיל מליחה והמשנה דכבד אוסרת ואינה נאסרת קאי בכבדא דאיסורא ומשום שמנוניתא אבל משום דם אסור כנלפע"ד ובאמת דמ"ש התוס' ראיה ממה דלא שנו במשנה דכריתות דם הכבד בין דם הטחול הנה הרמב"ם באמת מנאו בפ"י ממ"א ה"ד בין דם הטחול והלב ושאר דברים שהן בלאו וכפי הנראה היתה גרסתו כן גם במשנה ובאמת הה"מ הביא שם כן הגירסא דם הכבד ג"כ בין שני חצאי לבנה יעו"ש וכבר הרגיש בזה זקיני הגאון בעל שער אפרים סי' פ"ח דהרמב"ם הי' לו הגירסא גם דם הכבד בין אותם הדברים ששנה שם אבל לא ידע טעמו ולפמ"ש נתגלה טעמו שהרי רבינו לשיטתו דסובר דם שבשלו עובר עליו וא"כ ממילא גם דם הקרוש חייב בלאו וא"כ גם דם הכבד הוא כן ובזה נראה להוסיף עוד מה שהרמב"ם דחה להך דזרעים שהרי כיון שרבי אח"כ סתם בכריתות דדם הכבד עוברים עליו ממילא ע"כ דבזרעים רק ריב"צ הוא דתני לה ודברי יחיד הם או דקאי לשאר איסורים אבל לענין דם איסור כבד חמור דל"מ אפילו מליחה דיש בה שפע דם. עוד נראה לי להוסיף דהרי הרמב"ם ס"ל דבכל מליחה צריך להניח אח"כ הבשר ברותחין וביאר הר"ן טעמו משום דהמלח אינו מוציא רק מה שע"פ שטח הבשר והיתר הוה דם אברים שלא פירש ולפ"ז בכבדא דיש בו רבוי דם והוא כולו דם א"כ ל"ש בזה דאינו דם שפירש דהוה כדם בעין ולכך אמר של"מ בו שום מליחה דע"י המלח בוודאי יפרש והרי כלו דם ומה תועיל לו המליחה וא"כ לכך אמר שלא ימלחנו רק לחלטו ברותחין או בחומץ כנלפע"ד ברור. והנה התוס' כתבו בחולין שם דאמרו טחלא שומנא בעלמא הוא היינו אף בלי מליחה ובמהרש"א נדחק בזה דא"כ היאך קתני דם הטחול דעובר עליו ועיין מהר"ם שי"ף שפירש דמיירי בדם גידי הטחול וצ"ע בתוס' ד"ה חתוכיו דנסתפקו אם יש סמפונו' בלב וטחול ועכ"פ דברי ר"ת בפירושו נכונים כי הפירוש השני שפירשו דאף במליחה מבעיא ליה אי סגי בזה שמא א"י כלו צ"ב דהיאך אמרו דבכבדא דאיסורא מיירי והיינו דלכך אוסרת אבל אינה נאסרת שטרוד לפלוט דם וע"כ דע"י מליחה מיירי כמ"ש התוס' דמשמע דמיירי ע"י מליחה כדרך שדרכו למלוח בשר וא"כ יקשה דשוב אינו טריד לפלוט ואמאי לא יהי' נאסר ונשאלתי בזה מאחד מתלמודי וצ"ל דעכ"פ מפלטת ציר הרבה ואינו בולע והציר של כבד הוא מרובה ביותר לפי שיש בה שפע דם אבל כ"ז דחוק ועיקר הפירוש נראה כמ"ש ר"ת דבלא מליחה מיירי והיינו לשיטתו דס"ל דם שמלחו אינו עובר עליו וה"ה דם שקרוש אבל הרמב"ם לשיטתו דס"ל דדם שמלחו עובר עליו וגם דם שקרוש א"כ ממילא כבד חמור יותר ודו"ק וכמה שנים גדלנו בבית המדרש ולא נתגלה טעמו של רבינו ולפע"ד מקום הניחו לי ולפ"ז לדידן דקי"ל דם שמלחו אינו עובר עליו א"כ ממילא דם כבד יש לו קולא דהוה דם שקרש וא"כ עכ"פ בכבד הכבוש יש להתיר שאינו ניכר דנצמת הדם בתוכה ואדרבא מתלבנת עי"ז.

2והנה בכבד שלוק שהאריכו בזה הנה ר"י בנו של ריב"ב אמר דשלוק נאסרת ולא נודע הטעם ורש"י פירש שלוקה הרבה מאד ובאמת דברי רש"י סותרים דבנזיר מ"ה פירש רש"י שלוק שאינו מבושל כ"כ ועיין בשו"ת זקני בעל ש"א שם שהאריך בזה אמנם זה רבות בשנים הראיתי דכבכד צריך שילוק יותר הרבה כדאמרו במדרש רבה פ' בא כי אני הכבדתי את לבו ככבד הזה שהוא מתבשלת שנית ונכנס אריסטות בתוכה ופירש היפ"ת שנעשה ככבד שאחר שנתבשל שנית ונתבשל הרבה ונכנס בתוכו אריסטוס שהוא קשוי ואוטם ונתקשה וגם פרעה נתקשה הרי חזינן שדרכו של כבד להתבשל הרבה ובכ"ז הוא מוקשה ואטום וסתום ולכך מבושל אינה נאסרת ושלוקה יותר מדאי נאסרת דע"י הבישול הרבה היא יכולה לקבל טעם מהדם וא"כ היה אפשר לומר דבכבד מבושל להתיר אבל דברי רבינו מבוארים ודו"ק. ומן האמור נראה ברור כמ"ש הפר"ח ס' ע"ג ס"ק א' דרש"י פירש כשיטת ר"ת ולא כהתירוץ השני של התוס' והיינו כמו שפירשתי לדעת רבינו דאביי דסובר דדם שמלחו מותר ממילא גם בדם הכבד שקרוש שמותר כמ"ש ובאמת מה דאמרו אח"כ דם דאורייתא צ"ל דר"ז ס"ל ג"כ כרבא דדם שמלחו ובשלו עובר עליו ובזה יתישבו קושית התוס' על ר"ת שם.

3והנה עוד לאלקי מילין בדברי הרמב"ם דהנה המעיין ברמב"ם בפירוש המשנה בתרומות פ"י משנה י"א שפירש דהכבד אוסרת ואינה נאסרת הוא קאי אם נתבשל בירק של תרומה אינו נאסרת לפי שהוא פולט ואינו מושך כלל וכבר הרגיש בפליתי דא"כ אין ענינו למה דמביא הש"ס ממנו ראי' דהכבד אינה נאסרת מחמת דם וכתב דע"כ מוכח דאינה נאסרת מחמת דם דאל"כ מה נ"מ דאינה נאסרת מחמת תרומה ת"ל דנאסרת משום דם אבל לפע"ד דברי הרמב"ם שם הם נאמרים עפ"י מה דמסיק הש"ס דמיירי בכבדא דאיסורא ומשום שמוניתא ונתקשיתי בזה דהרי אף בטרוד לפלוט נאסר משום שמנונית דשמנונית מסתרך ומצאתי בב"י סי' ע' גבי דג טהור שמלחו עם דג טמא כתב הרשב"א דבכבד שיש בה רוב דם אף בשמנונית נאסר ובת"ה כתב ג"כ טעם זה וכתב עוד דכבדא שיעא ולא בלע והפר"ח ס"ק א' תמה ע"ז אך לפע"ד נראה דמש"ה כתב הרמב"ם דכבד אין לו כח המושך כלל והטעם נראה עפמ"ש בשם המדרש שהכבד יש בו קישוי ואוטם ואף לאחר שנתבשל הרבה יש בה קישוי וא"כ לכך א"י לבלוע אף בשמנונית שנוח להסתרך מ"מ בכבד קשה לבלוע שאין לה כח המושך כלל לרב קושיתה ומעתה כיון שהאמוראים סמכו על דברי המשנה והמשנה מתפרשת בשביל קשיתה א"י לבלוע א"כ זה לענין שאר איסורים אבל בשביל דם שבגופה ודאי אוסרת ונאסרת ושוב יקשה למה אינה נאסרת שם מחמת דם וע"כ דמיירי דחלטו בחומץ ואין האיסור משום דם רק משום תרומה וא"כ מבואר הדין דכבד אין לה תקנה רק בחליטה דאל"ה יקשה למה קתני דאינה נאסרת ת"ל דנאסרת בשביל דם וא"ל דמיירי בשמלחו הכבד דא"כ כבר נתרכך הבשר ע"י המליחה והדחה תחלה ושוב יש לה כח המושך כמו בשליקה דהרי מליח ג"כ רותח וע"כ דמיירי דנחלט בחומץ ורותחין וא"כ אדרבא נתקשה הכבד כלו ושוב אין לה כח המושך כנלפע"ד דבר ברור ועכ"פ בכבד השרוי במים נראה לפע"ד דודאי מותר ע"י מליחה ולא הוה כמו שלוק וכ"כ בשו"ת מעיל צדקה סי' ל"ו אך שבכנפי יונה חזר בו בסי' ע"ג ולפע"ד עיקר כדבריו הראשונים שוב ראיתי בספר נדפת מחדש נקרא מקור מים חיים שהאריך ג"כ בסי' ע"ג דלשטת הרמב"ם כל בשר צריך חליטה ומה נ"מ בין כבד לשאר בשר ולפע"ד לא דק דבאמת בשאר בשר אינו צריך לחלטו רק לשומו קצת במים רותחים קצת ובכבד הצריך הבהוב באור וגם חתוך קצת וחליטה גמורה וז"פ וברור. ואגב אומר אני דמ"ש בספר הנ"ל בסי' ע"ב בדברי התוס' חולין דף קי"א ד"ה דמא שצ"ל מתיישב ולא כהש"ך שהביא הגירסא מתייבש והנה באמת בתוס' עצמו יש גרסות מחולפות אבל באמת מתייבש הוא הגרסא הנכונה דמה שייך לשון מתיישב דאטו אינה שם מעיקרא וגם כל בשר דמו מתיישב בתוכו וע"כ עיקר הגירסא מתייבש ודו"ק.

4והנה אחד מהתלמודים שאל ע"ד מ"ש הש"ך בסי' ע"ג ס"ק יו"ד דהת"ח ובד"מ הבין דמ"ש הטור דפולטת ואינה בולעת קאי גם בחליטה דבדיעבד סמכינן על הא דפולטת ואינה בולעת והש"ך דחה זאת וע"ז תמה דהיאך אפשר לומר כן דהא בש"ס מבואר להיפך דר"ה חלטו לי' בחלא וסבר ר"פ למימר חלא אסור וא"ל אי חלא אסור איהו נמי אסור כי היכי דפליט הדר בלע [פירש"י כיון דצומת חוזר ובולע מאחר שאינו טרוד לפלוט] הרי דלא אמרינן לגבי חליטה הסברא דפולטת ואינו בולעת ולכאורה יפה הקשה אבל לק"מ אחר העיון דבאמת יש לנו סברא דפולטת ואינה בולעת והיינו שאין לה כח המושך כפירוש הרמב"ם וכמ"ש למעלה ורק דדחינן בכבדא דאיסורא וכמ"ש בכו"פ די"ל דמיירי בחליט לה מקודם ואין ראיה מהמשנה ולפ"ז מאן דס"ל דחליט לה בחלא ולא סמך על המשנה דפולטת ואינה בולעת והיינו ע"כ משום דס"ל דהכבד פולטת כשאר בשר ולא סמך על המשנה ודחה לה כמ"ש הרמב"ם וכמ"ש הר"ן והב"י או כמ"ש למעלה א"כ שפיר אמרינן דאי חלא אסור גם הכבד נאסרת דהדר בלע אבל אנן בדידן דמספקינן אם אולי קי"ל כהמשנה דכבד אין דרכה לבלוע והרבה פוסקים פסקו כן א"כ אף דלא בקיאינן בחליטה סמכינן דבדיעבד לא נאסרה הכבד דפולטת ואינה בולעת וז"ב כשמש ובזה יש לישב גם קושית הש"ך דלכך סמכינן על פולטת ואינה בולעת משום דאנן לא בקיאינן בחליטה וא"כ החלא יהי' אסור ושוב תהי' נאסרת הכבד דהדר בלע ועכ"פ אינה טרודה כ"כ רק דהחומץ לא בקיאין אולי בלע וע"ז אמר דבדיעבד סמכינן דפולטת ואינה בולעת ודו"ק היטב כי נכון הוא. והנה ביום שביעי של פסח שנת רי"ג הגיד לו אחד מלומדי למד דמ"ש הט"ז ביו"ד סי' קכ"ג ס"ק י"ג בשם מהרלב"ח בתשובה סי' מ"ח דצימוקים לאחר שנשרו שלשה ימים במים נעשה יין אף בלי המשכה ע"ש מה שהצריך ג' ימים הוא משום דהרלב"ח דעתו בסי' קכ"א דבעי כבוש שלשה ימים שיהיה כמבושל אבל לדידן דסגי ביום אחד לענין כבישה גם בצימוקים נעשה כבוש והביא ראיה מהא דכתב הרא"ש פ"ק דכתובות דמי שאין לו יין לברכת אירוסין ישרה צמוקים במים ויברך עליו בפה"ג ע"ש הרי שלא הצריך שלשה ימים והנה לכאורה אמרתי ראיה לדבריו דהרי הך דינא דמהרלב"ח מוזכר בש"ע שם סי"א בהג"ה וע"ש בד"מ ובש"ע שמציין מקורו מאו"ה סי' כ"ב בסופו ומשו"ת הרלב"ח הנ"ל יקשה למה לא הזכיר הדין של המהרלב"ח דבעי ג' ימים ועל כרחך דהרמ"א לשיטתו דהכריע בסי' ק"ה דסגי במעל"ע ה"ה כאן לא בעי ג' ימים אלא שעדיין קשה למה לא הזכיר מעל"ע עכ"פ ודוחק לומר דכיון שנשרה הצימוקים שיש להם כח יין בעצמותו הוה דבר חריף כמו ציר וחומץ דסגי בשעה מועטת דזה דוחק ובאמת בסי' קכ"ג ס"ק כ"ג הביא הך דהרא"ש לענין אירוסין ואפ"ה העתיק בס"ק כ"ב שם דברי המהרלב"ח הנ"ל ולא הרגיש כלל שבש"ע כאן ובסי' ס"ב באהע"ז לא כתב כלל דבעי מעל"ע והנה בהביטי ברמב"ם מצאתי בפי"ז ממ"א הי"א שכ' דיין תפוחים ויין רמונים מותר לשתות בכ"מ ע"ש ולא כתב מקור לזה הכ"מ וזה נזכר בע"ז דף ע"ב ואח"כ כתב הרמב"ם יין צימוקים הרי הוא כיין המתנסך הנה זה הדין של או"ה ובכ"מ כתב שם דבעי המשכה וברלב"ח שם מבואר דלא בעי המשכה ועיינתי באו"ה וראיתי שמזכיר דין זה בשם הרמב"ם וצ"ע על הד"מ וכל האחרונים שנמשכו ולא הזכירו הדין בשם הרמב"ם וגם על הרמב"ם תמוה קצת שלא הזכיר הדין של צמוקים בפי"א שם ובפי"ב וי"ג ששם מקור דיני יי"נ וגם לא נודע מקורו של הרמב"ם ועיין באו"ח סי' ר"ב סי"א לענין ברכת בפה"ג וברכה האחרונה נחלקו שם וע' ט"ז סי"א שכלם הביאו דברי הרלב"ח הנ"ל דלא בעי המשכה ומצאתי במגן גיבורים שם שחלקנו דבהמשיך סגי אף ביום אחד ובשעה מועטת ובלא המשיך בעי שלשה ימים וא"כ א"ש הכל ובזה מיושב מה דביו"ד לא העתיק דברי המהרלב"ח משום דיש חילוק בין המשיך ללא המשיך ודו"ק ומצאתי בשיעורי רז"ה בהגהותיו על יו"ד סי' קכ"ג שכתב על דברת הש"ך ס"ק כ"ג שכתב ולכ"ע כל היכא דמברך בפה"ג אסור במגע וע"ז תמה דהרי יין מבושל או שיש בו דבש ופלפלין דמברך בפה"ג ומ"מ אינו אסור במגע ועיין או"ח סי' ר"ב סי"א וכן יין שלא נמשך דבפה"ג מברכין כמ"ש המ"א סי' ק"ז ומגע יי"נ אין בו וצימוקים כל זמן שלא נמשכו מברך שהכל כמבואר סי"א שם ולענין יי"נ יש בו ע"ש והנה מ"ש מצימוקים באמת הט"ז והמ"א חולקים ע"ז אבל שאר דבריו נכונים לפע"ד וא"כ לק"מ מברכת אירוסין ודו"ק ועיין ח"א הל' יין נסך ובהגהותי ליו"ד.

5והנה אור ליום וא"ו ויקרא ז' אדר שני למדתי ג"כ סוגיא דכבדא והעליתי ג"כ כמ"ש למעלה והוספתי דבאמת יש ספק כמאן מהתנאים קי"ל אי כריב"ב דשליקה אוסרת ונאסרת וא"כ לדידן דקי"ל דם שמלחו ובשלו מדרבנן הו"ל ספיקא דרבנן אבל רש"י והריב"ם לשיטתייהו דס"ל דאסור מה"ת לכך הצריך רש"י מליחה ולהרמב"ם אף בזה אסור רק בחליטה כיון דאיכא ריבוי דם שהרי הוא החמיר בכל בשר להכניסו ברותחין ובכבד שיש בו ריבוי דם צריך חליטה וז"ב והנה הא"ח כתב דלשיטת הרמב"ם דבלא נמלח אסור אפי' ביותר מששים לפי שאולי פולט יותר משיעור גופו והב"י כתב שהחוש והשכל מכחיש זה ולפע"ד כוונת הא"ח על מה שאמרו בשבת דף ע"ז דדם הקרוש בכזית יכול לעמוד בצלול על שיעור רביעית וא"כ כבד שכולו דם יוכל להיות דבהיותו קרוש אין בו רק כזית ולכשיתבטל ומפליט יהיה בו יותר מרביעית וכדומה וז"ש שיש בו יותר משיעור גופו כנלפע"ד והנה הב"י בסי' ע"ג הביא בשם המרדכי דכבד ועוף שני מינים הם באמת שכ"כ או"ה דלב ובשר וכבד כל אחד מין בפ"ע וכבד ותרנגול שני מינים הם והפר"ח סי' צ"ח חולק ע"ז ולא הזכיר מדברי המרדכי וב"י אלו ומצאתי בבכורות דף נ"ה זכרותא דדמא כבדא דאר"י כבד שנימוח מטמא ברביעית ולכאורה הוא תמוה דמה קמ"ל בזה הא פשיטא רביעית דם מטמא וברמב"ם פ"ג מט"מ הי"ד כבד שנימוחה מטמא ברביעית מפני שהוא כדם נקפ' וגם זה סתום ולפע"ד נראה די"ל דמיירי שהי' בו כזית כשהוא שלם ולכשנימוח עמדה על רביעית אמנם ה"א כיון שנימוחה הוה כאילו אינו במקום א' וכמפוזר ולזה קמ"ל כיון דכבד הוה כולו דם וא"כ אף שנימוחה מ"מ הוה כדם הנקפה וחשיב צירוף ועיין נזיר דף נו"ן דכל שהן סמוכין מטמאין ודם סמוך וגם לענין חלב שהתיכו מצטרף ומכ"ש כאן דהוה כנקפה לפי שהוא סמוך ועיין פ"ז מט"מ ה"ו ואף דכל דם הבא ממת הוא ברביעית שם מתחלה הי' מופרד אבל כאן בכבדא מתחלה הי' ביחד ה"א דכל שנימוחה חשוב מפוזר קמ"ל דהוה עדיין כנקפה.