שואל ומשיב מהדורא קמא ג:צ

1נשאלתי מהרב המאור הגדול מוה' ארי' לייביש אבד"ק נעמריב ני' שבא אליו אחד מ"ק יאברוב ששלחו הרב שיסדר להאיש הזאת ג"פ לאשתו שנסעה זה כמה שנים ממנו למרחקים וכעת נתוודע שאשתו הרתה וילדה לזנונים ב"ק יאס והרב מיאברוב כתב כ"פ להגאון מוהר"מ טאביש ני' שיראה או שיזכה לה גט או שתעשה ש"ק לקבל הגט והסכים הגאון מוהר"מ ני' שתעשה ש"ק את אחיה מוהר"מ שהי' ב"ק יאברוב ושמו מרדכי ונשלח הרשאה מק' יאס והבעל מוה' משה הביא ההרשאה שנכתב צירל בילא בת ישראל ושם השליח שיקבל הגט מרדכי בן ישראל וכאשר התחיל מעלתו לחקור את שמותם שינה בכל השמות מכפי שצריך לכתוב בגט [א] שהמתגרשת אינה נקראת רק בשם צירל לבד ואף דבשעת הלידה נתנו לה שני שמות צורל בילא מ"מ כבר נשתקע שם בילא ומעולם לא קראו אותה בק' יאברוב רק בשם צירל וגם מהאגרת שכתב הנגיד מוה' גפריאל מק' יאס נראה שגם שם אינה נקראת רק בשם צירל לבד והוה שינוי בשמה מכפי ההרשאה למה שיהי' נכתב בגט צורל לבד [ב] גם שינה בשם אבי המגרש שכתב בהרשאה משה ארי' בן דוד יצחק והמגרש החזיק עצמו לקרותו אף לתורה מכמה שנים משה ארי' בן דוד וגם בפי העולם נקרא אביו בחייו רק דוד לבד אבל לתורה הי' קוראין אותו דוד יצחק אבל בעל המגרש החזיק עצמו אף לקרותו לתורה בשם דוד לבד אף שנראה מהפוסקים שא"א לשנות שם אביו ול"מ החזקותו בשם אביו מ"מ כיון שכבר נפטר אביו זה כמה שנים הוה כנשתקע ונכון לכתוב בגט כפי שהחזיק המגרש שם אביו דוד לבד [ג] שינה בשם השליח שבהרשאה נכתב בשם מרדכי והוא נקרא בפ"כ מאטיא וצריך לכתוב מרדכי המכונה מאטיא כמ"ש בט"ג אות מ"ם ואף דהב"ש כתב בסי' קמ"א ס"ק מ"א דאין כותבין כינוי של השליח בהרשאה היינו בשוה והגט יוצא מת"י אבל בש"ק צריכין לכתוב כינוי השליח ואף שהדברים מוכיחים שההרשאה אמת והרב מוהמ"ט כתב ההרשאה לפי מה שנכתב לו מהרב דק' יאבריב והרב מיאבריב לא דקדק וכתב לפי מה שאמרו לו מ"מ ירא להקל וביקש חוות דעתי הנה לפע"ד נראה להקל בזה דהנה בפסקי מהרא"י סי' ר"ג באשה שנשתמדה דמזכה לה בעל גט וביאר הטעם דניחא לה בגט כדי שתזנה פנויה ולא בא"א ע"ש וכן נפסק בש"ע סי"א סיו"ד בהג"ה ובח"מ ס"ק י"ט יש קיצור שכתב דהטעם הוא כדי שלא יעבור הבעל על חרגמ"ה ולא הבינותי דאטו בשביל זה ניחא לה הגט ובאמת עיקר הטעם משום דזכות הוא לה שלא תזנה ותהי' א"א רק שזה מסובב עי"ז דיכול לזכות לה הגט ע"כ אינו עובר על תקנת רגמ"ה עכ"פ לטעמו של המהרא"י י"ל דה"ה בנאסרת על הבעל כגון שזינתה דג"כ זכות הוא לה הגט שלא תהי' א"א ולבעלה כבר נאסרה ומוטב לה שתהי' פנויה ותוכל להנשא לאיש וא"כ בודאי זכות הוא לה וכן מבואר בשו"ת תה"ד סי' רל"ז גם בנאסרת אבל בסי' קמ"ה ס"ה מבואר בנאסרת שני דיעות אם יכול לזכות לה הגט והב"ש נדחק בסי' ק"מ ס"ק ז' דמ"ש נאסרת מנשתמדה ולפע"ד נראה דבאמת במופקרת גרע דיש לומר כיון דלהוטה אחר זנות אם תנשא לאחר יהי' בעלה משמרה משא"כ בנשתמדה דע"כ תנשא למשומד או לעכו"ם א"כ י"ל דגם נשייהו מפקרי כדאמרו בסנהדרין ויש לפקפק בזה ועיין בשו"ת פנים מאירות ח"א סי' ד' וסי' מ"א מ"ב באורך ועכ"פ יהי' איך שיהי' כיון דעכ"פ י"ל דיכולין לזכות לה גט אף דמחמירין ואומרים דאין הזכות ברור עכ"פ כל שעשתה ש"ק הרי גלתה דעתה בהדיא דניחא לה וא"כ למה נחוש לה והרי גם במהדרת אחר גט דעת התה"ד דהוה כאלו עשתה ש"ק ועב"ש סי' ק"מ ס"ק ה' מכ"ש בעשתה ש"ק בפירוש וא"ל דלא רצתה לעשות הש"ק רק באם שמה צירל בילא או ששם אביו דוד יצחק או שהשליח יהי' שמו מרדכי ולא מאטיא דפשיטא דאין לחוש שנתכוונה לקלקלה דלמה תעשה זאת לקלקל עצמה במקום שזכות הוא לה ומה גם אטו נשי דיני גמירי וידעה שאם תכתוב בהרשאה כך יהי' שינוי בהגט והרי גם אנן לא ידענו ברור אם מקרי שינוי והוה כהא דאמרינן בסנהדרין כ"ט אם אנן לא ידעינן ספרי דבי דייני ידעו ומכ"ש אשה ובפרט בשם מרדכי ל"מ אם אמרה בפירוש שתעשה אחיה לשליח בודאי נתכוונה לאחי' ואף אם לא נכתב בההרשאה אחי' מסתמא כוונה לאחיה שהרי מתחלה היתה עושית לאביה ישראל ש"ק ואחרי מות האב עשתה לאחיה ולמה תכוין לאחר וא"ל כיון דלכתחלה אינו נכון שיהיה השליח קרוב כמבואר סי' קמ"א סל"ג בהג"ה נתכוונה לאחר דמלבד דאשה לא ידעה זאת אף גם דבאמת מן הסתם ל"ש שיהיה איש אחר ביאברוב שיהי' שמו מרדכי בן ישראל מסתמא כוונה לאחיה כי אחיה הוא ובלא"ה נראה לפע"ד דכאן אין לחוש כלל ומ"ש מעלתו שכאן גרע בשביל שהוא ש"ק אני אומר להיפך שזה קולא דהנה זה ודאי דכל השינוים אלו אין בהם פסול גמור רק חשש לעז וכמ"ש מעלתו שהדברים ניכרים שעשתה שליח לאחיה וכל השינוים הם ט"ס ובפרט שאף השינוים בעצמם אינם ענין שיש לחוש לומר שקפידא יש בגוף השליחות שאין נ"מ לה אם שמה צורל בילא ושם אבי המגרש יצחק דוד ובין מרדכי למאטיא בודאי לא קפדה וא"כ אינו רק חשש לעז בעלמא ולפ"ז זהו שייך בש"ה יש לחוש שמא יבא הבעל ויערער אבל בש"ק שהבעל נותן הגט ליד השליח ואינו מערער והיא בודאי לא תערער דלמה תערער הא זכות הוא לה שהרי לבעלה כבר נאסרה ולומר שתתכוין לקלקל באשר יש חרגמ"ה ולא יוכל הבעל להנשא זה חששא רחוקה דמה נ"מ לה אם ישא אחרת כל שהיא נאסרת עליו וא"כ ל"ש שוב פסול והדבר דומה למ"ש הר"ן ריש גיטין דוקא ש"ה צ"ל בפנ"ח ולא ש"ק דבשלמא ש"ה עוד לא נגמר הגירושין יש לחוש שמא יבא הבעל ויערער אבל בש"ק כל שנותן לקבלה הרי הוא מגרשה תיכף וגומר לגרש ולא יבא ויערער וה"ה כאן כנלפע"ד ברור ועיין להרשב"א בפ"ק דקידושין דף כ"ג שדעתו שאף דצווח ומיחה כל שזכות הוא לו לא משגחינן ביה מכ"ש כאן דל"ח לזה כל שגלתה דעתה. נעתיק עצמינו לגוף הגט הנה בשם צורל יש הרבה דיעות ומע"ל כתב בפשיטות צורל בוא"ו לאחר הצד"י ולא ביו"ד וגם אחר הרי"ש חסר יו"ד ודבר זה תלוי במבטא ובלי ספק מעלתו יודע שנכתבה כמו שנקראת ושם בילא כיון דנשתקע א"צ לכתוב אבל בשם אבי המגרש כיון דעלה לתורה בשם דוד יצחק לפע"ד יש לכתוב דוד דמתקרי דוד יצחק כיון שאביו עלה לס"ת בשם דוד יצחק ומסתמא כתב וחתם עצמו כן ואף דהבן לא קראוהו לתורה רק בשם דוד לבד נראה לפע"ד דל"מ החזקת הבן לשם אב ומ"ש מעלתו דהוה כנשתקע לפע"ד לא מקרי נשתקע רק מה שהאדם בעצמו בחיים חיותו לא קרא עצמו בשם זה מסתמא לא ניחא ליה בשם זה אבל מה שנשתקע לאחר מיתה זה לא מקרי נשתקע ועכ"פ אם כותבין דמתקרי דוד יצחק אין לחוש כלל ואם אינו כותב רק דוד לבד ג"כ אין קפידא דכיון שבפ"כ נקרא כן וגם הבן אינו עולה לתורה רק בשם זה לבד הוה כחניכא המפורסמת ועיין טיב גיטין בליקוטי שמות ס"ב ומרדכי המכונה מאטיא כמ"ש בט"ג אות מם ס"ק י"ח ולדעתי יצוה מעל"ת להמגרש שיקרא עצמו לס"ת בשם דוד יצחק אם יכתוב מעל"ת בגט דוד יצחק כמו שהוא בהרשאה וכל מה שיוכל להשוות הגט להרשאה מה טוב ומה שכת' מע"ל שבהרשאה יש לכתוב והרי הוא מותרת כיון שמדבר לשליח יפה כתב וכ"כ בנוסח הרשאה שבספר שיעורי רז"ה אחר סדר הגט ולענין מה שלא נתקיים ביאברוב כ"א חתימת הרב אבד"ק יאס מוהרמ"ט נ"י ולא שני הדיינים עב"ש סי' קמ"א ס"ק ל"ח ועיין ברמ"א ס"ס קמ"א ואף שהט"ז חולק כבר הארכתי בזה בכמה תשובות כי הט"ז לא ראה גוף דברי התשב"ץ שלא נדפס אז אבל המעיין בתשב"ץ ח"ג סי' ק"ז וסי' כ"ב וסי' כ"ו ימצא דל"ק כל קושיות הט"ז ובפרט אם בא מכתב על הב"ד ועיין שו"ת נו"ב מהד"ת חלק אהע"ז סי' קל"ו ודו"ק.

2והנה בדברי הר"ן בגיטין שכתב דשליח קבלת א"צ שיאמר בפנ"כ ובפנ"ח קשיא לי טובא בהא דאמרו גיטין דף ס"ב ע"ב אשה להולכה מאי אמר ר"מ ת"ש אף הנשים שאינן נאמנות לומר מת בעלה נאמנות להביא את גיטא והתם הולכה הוא ופירש"י דקתני להביא ואמאי לא דייק טפי דע"כ בהולכה הוא דהרי אביי מוקי לה בח"ל משום דאי אתי בעל ויערער לא משגחינן ביה לכך נאמנות וכי תניא כוותיה ומטעם דאמרו בפ"נ ואי מיירי בש"ק ל"ש להאמין והוה כמו בארץ וכן קשה מהא דאמר ר"א מסיפא נמי ש"מ דקתני סיפה האשה עצמה מביאה את גיטה ובלבד שהיא צ"ל בפנ"כ ובפנ"ח ואוקמא בהולכה ולמה צריך לסיים דהרי כיון דאומרת בפ"נ ע"כ שליח להולכה היא דאל"כ א"ל לומר בפ"נ כדפריך באמת מכי מטא גיטא לידה אגרשה ופירש הר"ן ריש גיטין דהקושיא הוא דש"ק א"צ בפנ"ח ולכך אוקמא בש"ה עכ"פ ע"כ צ"ל כן וקשה טובא עוד קשיא לי לשיטת הר"ן דלכך ל"צ שיאמר בפ"נ בשליח קבלה משום דכשנותן לש"ק הרי מגרש תיכף וא"כ גומר בלבו לגרש ובודאי לא יבא ויערער ע"ש ולפ"ז קשיא לי באתיוה בי תרי למה צ"ל לרבה בפ"נ והרי לרבא אמרינן דא"צ קיום דמה אלו יאמרו בפנינו גרשה מי מהמני וכדאמרו בדף ה' וא"כ ממילא גם הוא גומר ומגרש ולא יערער שוב לא יהי' נאמן דהא הן נאמנים לומר שגרשה כבר הן אמת דדברי הש"ס צ"ב דמה סברא היא זו הא מתורת מגו ל"ש דאין מגו בשנים וצ"ל דעיקר הסברא הוא דבאמת מה"ת א"צ קיום רק מדרבנן ולא חשו רק שמא יבא ויערער וכל שאפילו יבא ויערער הם שנים וכבר נגמר הדבר ויצא הדבר בהיתר ולכך לא מצי לערער ולפ"ז גם לרבה גומר ומגרש כיון דלא יכול לערער אמנם נראה דלרבה שפיר מצי לערער דהא יוכל לומר דלא ידע שצריך לשמה ומה מועיל שהם שנים דמ"מ לא ידע שצריך לשמה והגט פסול ואינו מכחיש העדים כלל ולכך שוב אינו גומר בלבו לגרש כיון דיוכל לערער והא דאמר לרבה דאי מצרכת תרי לא אתי בעל ומערער היינו כשיהיו אומרים בפ"נ ובפנ"ח וישאלו אם נכתב לשמה אז לא יוכל לערער אבל כשלא יאמרו בפנ"כ ובפנ"ח יוכל לערער אף בבי תרי ומשום מגו לא מהמני דהו"ל מגו בשנים משא"כ לרבא שפיר א"י לערער דשנים נאמנים יותר.