שואל ומשיב מהדורא תנינא א:לד

1שלום וברכה וכ"ט לכבוד הרב החריף מוה' מרדכי האניגוואקס נ"י:

2מכתבו הגיעני והנה אמרתי להשיב בקצרה כי קשה עלי העיון. מ"ש לתמוה על הכ"מ בפי"ח מ"ה פסה"מ הלכה כ' במ"ש שם דלכך פוסק הרמב"ם דאין איסורין מבטלין זא"ז משום דרבא אותבי' לר"ל דהלא רבא לא הוקשה כלל על הדין דאיסורין מבטלין זא"ז ורק על הא דנו"ט ברוב לאו דאורייתא ל"ק מידי כיון דש"מ מר"ל תלת ורבא אותיב על אחת מהן ממילא י"ל דלא קימ"ל כר"ל גם בזה. מ"ש להקשות על דברי התוס' בזבחים ק"ט ד"ה עולה שכתבו דכל משקין שהיא דרך אכילה סגי בכזית וע"ז הוקשה מנזיר ל"ז דפריך הי' ר"ע נזיר ששרה פתו ביין כו' ודלמא לאפוקי מת"ק דקאמר עד שישתה רביעית דהא בזה גם הת"ק מודה דכל שהיא דרך אכילתו יהי' בכזית סגי ל"ק מידי דשם להס"ד דמיירי שיש כזית ביין לחודי' והרבותא בשביל שנבלע בפת כדאמרו בפסחים מ"ד וא"כ באמת לא בעי כלל הפת ומיירי במוצץ היין שבתוך הפת אם יש בו כדי לצרף בכזית חייב אבל לא אכל כלל רק שותה דרך מציצה וא"כ שפיר קאמר לאפוקי מת"ק דבשתיי' בעי הת"ק רביעית ועיין בשו"ת מהרי"ט ח"א סי' ע"ו ובזה מיושב היטב קושיות דודי הגאון מוהר"צ מהאלברשטאדט בהא דפריך בשבועות כ"א אי ר"ע כר"ש ס"ל למה לי' לצרף והקושיא מפורסמת לשיטת רבינו יקיר דע"י תערובת גם לר"ש בעי כזית א"כ שפיר צריך צירוף לכזית ולפמ"ש י"ל דגם שם א"א דר"ע מיירי כשיש כזית רק שצריך למצוץ וא"כ אינו צריך לפת וסגי בכ"ש. ולפ"ז שפיר מוכרח הגמרא שם בשבועות להביא מדר"ל משום דלפי האמת ר"ע ע"י צירוף קאמר ולשיטת הרבינו יקיר מנלן ולפיכך הוצרך להביא מדר"ל ודו"ק היטב כי קצרתי:

3ומה שהוקשה על הכרו"פ שכתב בסי' צ"ח סקי"ב דהרי שנתערב דבר שאסור בהנאה עם שני דברים שמותרים בהנאה לענין הנאה בטל אף שאין איסורין מבטלין זא"ז כיון דלענין הנאה הוי היתירא וע"ז הקשה מהא דכתב הר"ן בפרק השוכר את הפועל גבי אלו אסורין ואוסרין בכ"ש לדחות דברי הרמב"ן לענין חמץ בפסח דאינו אוסר רק באכילה ולא בהנאה. והר"ן חולק בזה דסוף סוף כיון דנתבטל גם באכילה יהי' מותר ואין ביטול לחצאין הרי מבואר דא"א לומר דנתבטל לחצאין. והנה לפענ"ד מקודם נבין סברת הכרו"פ דהנה בטעם דיבש ביבש בטל ברוב שיטת הרשב"א שתולין על כל אחד שהיא מהרוב והרא"ש ס"ל דנהפך האיסור להיות היתר. והנה לא מבעי' לשיטת הרשב"א דתולין על כל אחד שהיא מהרוב ומותר בהנאה אלא אף להרא"ש ג"כ לא נוכל לומר רק שהיא כמו הרבים אבל לא עדיף ממנו וכמו דהרוב היא מותר בהנאה כן המועט מותר בהנאה אבל באכילה אסור כמו הרוב ולפי"ז מאי ענינו לשם דשם שהרוב היא היתר א"כ יבטל לגמרי ויהי' מותר לשני הטעמים וז"ב כשמש ובזה מיושב קושיתו שהביא במכתבו שהקשו על ר"א דס"ל דאיסורין אין מבטלין זא"ז מהך מתני' דפ"ב דערלה משנה ב' לפירש הר"ש שם דבאמת התרומה במ"ע משום שכבר נדמע' וא"כ ממילא האיך יכולין לבטל התרומה את הערלה משום דכיון דאיסורין א"מ זא"ז וממילא דאין מועיל כלל הביטול אף לכהן כיון דא"ב לחצאין וכנ"ל בשם הר"ן ולפי"ז הדבר מבואר בטעמו ולק"מ את זה ראיתי לכתוב לו בקצרה דברי הדו"ש באהבה הצעיר יוסף שאול הלוי נאטנזאהן אבד"ק לבוב והגליל: