שואל ומשיב מהדורא תנינא א:מח
שואל ומשיב מהדורא תנינא · Shoel uMeshiv Mahadura II 1:48
Open in the reader →1בשנת ר"ג פ' בחוקותי נשאלתי איך לנהוג אם לקרוא לשלישי עד קוממיות כיון דצריך לפתוח בפסוק לפניה' ואין מתחילין ואין משיירין בפרשה בפחות מג"פ והשבתי דלפע"ד נראה העיקר כהצ"צ סי' ג' והנה המ"א סי' תכ"ח כתב דנדחק ובאמת המעיין יראה שנדחק מאד דמ"ש דעיקר הקללות אין מתחילין רק בפסוק אף אני אעשה זאת לכם ואם בחוקתי תמאסו אינו מענין הקללות מלבד דהדבר דחוק ומש"ס ב"ב דף פ"ח משמע דאם בחקותי תמאסו הוא ג"כ הקללה ועיין א"ר וגם מצד הסברא נראה כן דאטו עיקר הקללה העונש חלילה עיקר הקללה מה שלא שמענו דבר ד' ומקרא מלא הוא בירמי' תיסרך רעתך וכו' ולא פחדתי אליך וכפי פירוש המפרשים שעיקר הוא שלא שמענו בדבר ד' לא הפחד והעונש ועיין ש"ס קידושין דף ס"ב דאמרו שם דבין לר"מ ובין לרחב"ג אצטריך למכתב ברכה וקללה וחשוב שם הקללה מואם בחקותי תמאסו אף גם דא"כ למה קאמר בש"ס דמתחיל בפסוק שלפניו ומ"ש בצ"ץ דלא קאי הש"ס על קללות שבת"כ הוא דחוק וא"א לפרש כן למעיין בש"ס דף ל"א ע"ש וגם במרדכי במגלה פ' בני העיר מביא שהי' נוהגין גם במשנה תורה לכפול הפסוק ברוך אתה בבואך קודם הקללות כדי להתחיל בדבר טוב ע"ש שפלפלו אם מותר לדלג ושם ג"כ מתחיל והי' אם לא תשמעו ואף דיש לדחות דשם באותו פסוק עצמו מתחיל הקללה מ"מ אין נראה כן אך לפע"ד נראה העיקר כהצ"ץ ולא מטעמו רק דבאמת צריך להבין למה אמרו דמתחיל בפסוק שלפניו והא מוסר ד' בני אל תמאס ומה נ"מ בין קללות לברכות כל ענינים הם מרועה אחד ניתנו ועיין בתוס' שם מה שהביאו בשם הירושלמי דאין בדין שיברכוני בני על צרות שלהם ולא נודע דהא מביא מתחלה דמוסר ד' בני אל תמאס אך נראה דהדברים סובבים והולכים על מה דאמרו במס' סופרים ובירושלמי דבימי המשנה לא היו נוהגים לברך רק הפותח והחותם והאידנא תקינו רבנן דיהיו מברכים כל הקוראים משום נכנסים ויוצאים כמבואר במגלה דף כ"א ואמרו במס' סופרים ובירושלמי דאף בזמן המשנה מ"מ הקללות הי' מברכים לפניהם ולאחריהם והט"ז סי' תכ"ח ס"ק ה' נתקשה בזה בחנם יעו"ש ובא"ר ובמגן גבורים סי' קל"ט ס"ק ג' באורך וא"כ כיון שלא הי' מברכין לפניו ולאחריה באמצע הקוראים רק שהקללות שבת"כ ומשנה תורה יצאו מהכלל וא"כ אינו בדין שיהי' קובע ברכה לעצמו על הצרה דוקא חלילה ולכך אמרו דמתחילין לפניה ולאחריה בפסוק מהברכות ומסיים ג"כ בפסוק שלאחריהם אבל האידנא דכלן מברכין חלילה לומר דלא נברך על הקללות והוה כממאס חלילה במוסר ד' וכיון שא"א בענין אחר דמ"ש המ"א שהרב ימחול על כבודו הא תינח במקום שיש רב וקוראין אותו תמיד אבל במקומות שאין רב וקוראין לאיזה נכבד שירצו ל"ש דמחל על כבודו דמאן פייס ומאן שביק ואתו לאנצויי כשיקראו אותו רביעי ולהתחיל עוד הפעם שלשה פסוקים ג"כ לא נכון לכתחלה וע"כ לפע"ד מאן דעביד כצ"ץ לא משתבש ולדעתי משום הכי כתב הרמב"ם דאף בקללות שבמשנה תורה נהגו שלא להפסיק וכ"כ בטוש"ע סי' תכ"ח וה"ט משום דבזה"ז דמברכין על כל קריאה וקריאה למה יפסיקו ויברכו עוד ברכה ע"ז כנ"ל:
2והנה בשנתרי"א נשאלתי בזה ג"כ ואמרתי דיכול לסיים עד התוכחה ואח"כ יתחיל שנית פסוק אחד קודם התוכחה ואף דאין מתחילין פחות מג' פסוקים מפני הנכנסין לפע"ד פ' התוכחה הוה כידוע וניכרת וליכא למיחש בזה מפני הנכנסין וכעין מ"ש התוס' מגילה דף כ"ב ועיין מג"א סי' קל"ז ס"ק ב' ולפע"ד פ' התוכחה ובפרט בפ' בחקותי ששם נודע לכל שבודאי קרא עד הפרשה וזה מתחיל למפרע למען יתחיל להקורא בתוכחות בדבר טוב ובפרט מפני החשש הנכנסין שאין לחוש כל כך שמי שנכנס לא ירגיש תיכף בפסוק אחד ואף דמ"מ חששו גם מפני הנכנסים מ"מ בענין תוכחה שהדבר נודע שתיכף מתחיל בקול נמוך אין לחוש להנכנסין כ"כ כנלפע"ד ובשיורי כנה"ג הובא בפתחי שערים לש"ב הגאון מוהר"ז ז"ל שער ז' סל"ב כתב שבתשובתו האריך דאין לחוש משום הנכנסין בנמצא טעות בפחות מג' פסוקים סמוך לפרשה ומותר להתחיל עם העולה בס"ת השניה בפחות משלשה פסוקים סמוך לפרשה ולפע"ד הטעם כמ"ש שמשום הנכנסים ליכא חשש כל כך שתיכף בביאתו ידע תיכף שהוא שלשה פסוקים סמוך לפרשה ולא ירגיש תיכף והוא טרוד בתפלתו וקריאתו ובפרט בזמן הזה אף שהגאון מוהרז"ל כתב שכוונתו בד"א ע"ש לפע"ד כמ"ש נראה עיקר ומכ"ש בתוכחה ודו"ק וגם במגלה דף כ"ב מבואר דת"ק לא חייש לנכנסין וע"כ יכולין לסמוך על זה בעת התוכחה ואין כאן רק י"א פסוקים ואין לחוש אם מתחיל פסוק אחד למפרע ודו"ק: