שואל ומשיב מהדורא תנינא א:מז

1לעלם משכיל:

2מה שהארכת על דברת המגיה במלמ"ל שהביא בפ"ד מאישות הי"ג דבארוסה ל"ש החזקה דאין אשה מעיזה בפני בעלה והארכת בזה הנה בילדותי אמרת ראיה מהא דאמרו בקידושין ס' א"ב שפשטה ידה וקבלה קידושין מאחר והקשה הריטב"א דגם לר"ה צריכה גט משום דרב המנונא דאשה שקבלה קידושין מאחר ע"ש ואי נימא דבארוסה ל"ש זאת דאין החבה כ"כ א"כ שם הא מיירי בארוסה וכמ"ש הריטב"א בעצמו דאם נשאה מחל על התנאי וכדאמר בירושלמי וא"כ שוב לא שייך החזקה. ובזה מיושב קושית התוס' שם דאמאי ל"ק גבי גט הנ"מ בזה דפשטה ידה וקבלה קידושין ולפמ"ש א"ש דבגט שוב שייך חזקה דר"ה וכמ"ש דשם אינו מוכרח לאוקמא בארוסה דווקא וגם רצה לומר נ"מ גם בנשואה. והנה שמעתי קושיא בשם הגאון מו"ה עקיבא איגר ז"ל ואמרו שנדפסה משמו בגליון הש"ס בב"ב דף ה' בתוס' ד"ה מי שהקשו לבסוף דאמאי לא מהימנא אחר שלשים יום במגו דאי בעי אמרה א"י לבא עלי דנאמנת וע"ז הקשה דאיך תהי' נאמנת אם תטעון לא בא עלי דהא כל הטעם הוא דנאמנת משום חזקה דאין אשה מעיזה פניה בפני בעלה והא בש"ס יבמות דף קי"ב מוקי בשגיטה יוצא מת"י וא"כ היא כבר נתגרשה ול"ש החזקה דאין אשה מעיזה דכבר נתגרשה ממנו ולפע"ד נראה דאם נימא דגם בארוסה שייך החזקה אף שאין החבה כ"כ מכ"ש ביבמתו שהיא טוענת שלא בא עליה ולפי דבריה היא זקוקה לו עדן ואף אם נימא דכיון דהוא טוען שבא עליה וכבר נתן לה גט שוב אינה זקוקה לו והו"ל אשה דעלמא מ"מ המעיין בר"ן בנדרים דף צ"א ד"ה ולענין הלכה יראה דבאומרת שאינו נזקק לה כלל כיון דבעלה ידע שמשקרת בכה"ג אינה יכולה להעיז כיון דבעלה ידע בה אף למשנה אחרונה וא"כ אף שכעת כבר נתגרשה ממנו מ"מ הו"ל כחברו מכיר בשקרו דא"י להעיז כמ"ש התוס' בשם הריב"א דכל שחברו מכיר בשקרו א"י להעיז. ובזה מיושב ג"כ מה דק"ל להרא"ש שכתב בסוף נדרים דטעם דחזקה דאשה א"י להעיז כשאומרת נתגרשתי הוא משום דא"י להעיז ולקלקל עצמה שתהי' א"א כל ימיה ולפ"ז כאן שהיא כבר נתגרשה היאך תהי' נאמנת וע"כ כמ"ש דכיון דבעלה ידע שמשקרת נאמנת דא"י להעיז בדבר שבעלה יודע ששקר הוא ובלא"ה י"ל כיון דהוא בתוך שלשים או לאחר שלשים באופן שטוענת שלא בא עליה והיא טוענת שזקוקה לחליצה א"כ היאך אפשר שתכחיש כזאת ודלמא הוכר אח"כ שהיא מתעברת והיא מלתא דעבידא לגלוי' ומה תעשה אח"כ ואטו היא חשודה להרוג העובר או שתראה שתפיל הולד על זה לא נחשדה וכעת עדן לא ידעה זאת שקודם שלשה חדשים לא תוכל בעצמה לדעת וע"כ שאינה משקרת בזה כנלפע"ד ועדיין צ"ע:

3והנה בב"י באהע"ז סי' קנ"ה בסוף הסימן הביא דברי הנימוקי דאם נתקדשה לשני בפני הראשון אינה צריכה גט מראשון דהו"ל כאומרת לו גרשתני אף שגדלה אח"כ כל שלא בעל והרי ע"כ דבארוסה שייך החזקה דאין אשה מעיזה פניה אבל אני תמה דכל אריכות למה לי והרי בש"ס כתובות כ"ב אמרו גבי נתקדשה דמי חציפה כולי האי והאמר ר"ה הרי דשם לא הי' רק קידושין לבד ואפ"ה יש לה חזקה ואף דאיכא עדים דקא מסייע לה להס"ד שם ודו"ק ואף אם תדחוק דשם מיירי בנשואין מ"מ בסוף המגרש גבי יצא עליה קול מראשון ושם מיירי בקול קידושין לבד ואפ"ה יש לה חזקה ואף דאיכא עדים דקא מסייע לה להס"ד שם ודו"ק ואף אם תדחוק דשם מיירי בנשואין מ"מ בסוף המגרש גבי יצא עליה קול מראשון ושם מיירי בקול קידושין לבד ואפ"ה אמרינן חזקה דאין מעיזה:

4והנה בדברי הירושלמי שהביא הריטב"א והר"ן בכנסה דמחויב הבעל לקיים התנאי וכופין אותו נראה לפע"ד דמזה ראיה ברורה למ"ש הקדמונים והקצה"ח סי' רמ"א האריך בזה דאם התנה כמשפטי תנאים דאין כופין לקיים התנאי שהרי כפייתו אמורה אבל באם אינו תנאי כפול א"כ צריך לקיים התנאי מדין שכירות ולפ"ז גם בשכנסה כיון דלענין בעילת זנות אמרינן דמחל התנאי לענין זה והקידושין חלין אבל הממון לא מחל וא"כ א"א לבטל המעשה דהא יהי' בעולת זנות ושוב יכולין לכופו לקיים התנאי ובזה מבואר דברי הירושלמי אך לפי שאני כותב בכפר טריסקאוויטץ ר"ח תמוז תרי"א ואין לי שום ספר ע"כ צ"ע. והנה מה שהסמכתי דבר אצל דבר דגם לענין לגרש אשתו שנחלקו ב"ש וב"ה האריכו הפוסקים אם בארוסה שייך ג"כ הפלוגתא והבאתי דברי המלמ"ל פ"י מגירושין הכ"א וע"ש במגיה גם בזה הארכתי בילדותי וכעת אמרתי מה שעלה במצודתי אסרו חג פסח שנתרי"ג והנה ממה שהקשו בירושלמי והובא בתוספות שם דלב"ש למה לי קרא דלא יוכל בעלה הראשון לשוב לקחתה והא אסור משום מחזור סוטתו ואי נימא דבארוסה שרי לגרש לק"מ וכבר האריך המגיה במלמ"ל שם מדברי הירושלמי לדחות דברי הכנה"ג שם אבל הוא יכול לדחות גם דברי מהרשד"ם בזה הן אמת דבשו"ת הרשב"א ח"א סי' תקנ"ז הקשה על ב"ש קושית הירושלמי הנ"ל מדעתא דנפשיה וכתב דב"ש מיירי בעדי כיעור ולא בעדי זנות ממש ובאמת שמהירושלמי מבואר דבעדי טומאה ממש וראיתי בגליון הש"ס ווילנא שציין הגאון מוהר"ע איגר ז"ל על דברת התוס' שהביאו הירושלמי עיין שו"ת הרשב"א סי' תקנ"ז וצע"ג וכפי הנראה רמז לזה אך לפע"ד דברי הרשב"א נכונים ותמהני על הגאון שלא ראה דברי הירושלמי במקומו שמביא דב"ש תני דאפילו היוצאת בפרוע ראש וכו' ג"פ מותר לגרשה לב"ש וא"כ פירש ג"כ ערוה או דבר דהיינו דברים מכוערים אבל ש"ס דילן וכן המשנה ע"כ לב"ש דוקא ערוה ממש ע"ז קשיא לי' לרשב"א דא"כ למה לי קרא כקושית הירושלמי וע"ז השיב הרשב"א דבש"ס דילן הכוונה שב"ש במשנה ג"כ מיירי בדברים מכוערים ולא ערוה ממש וע"כ הרשב"א יפה כתב לדינא דבאמת לא מסתבר כלל דבערוה ממש דוקא יהיו דברי ב"ש וע"כ דבדברים מכוערים מיירי ודו"ק:

5עוד נ"ל דהנה באמת בירושלמי הכי איתא והא תני ב"ש אומרים אין לי אלא היוצאת משום ערוה בלבד ומנין היוצאת וראשה פרוע וכו' ת"ל כי מצא ערות דבר מה מקיימין דב"ש שלא תאמר היוצא משום ערוה אסורה משום דבר אחר מותרת אר"א קריא מקשי על דב"ש לא יוכל בעלה הראשון וכו' מה אנן מקיימין אם לאסרה עליו כבר היא אסורה אלא כן אנן קיימין ליתן עליו בל"ת והנה הפ"מ נדחק דמה דתני ב"ש דאף היוצאת וראשה פרועה היא חולקת על ב"ש דמשנה ומה מקיימנן דב"ש היינו ב"ה קרא דב"ש וגם הל"ת היא ל"ת נוספת אבל לפע"ד הדברים כפשטם דהירושלמי מפרש דגם ב"ש דמשנה אין הכוונה ערוה ממש רק היוצאת וראשה פרוע כדאמרו בברייתא וע"ז פירש הירושלמי מה מקיימין דב"ש והיינו מהיכא למדו זאת והרי כתיב ערות דבר וע"ז אמר שלא תאמר היוצאת משום ערוה הוא דאסורה והיינו לשוב לקחתה משום דהיא ערוה והוה מחזיר סוטתו אבל משום דבר אחר והיינו עדי כיעור או פריצות מותרת לכך כתיב ערות דבר והיינו או ערוה או דבר וע"ז אמר דדוקא דב"ש הוא דאל"כ יקשה הקרא דלא יוכל לשוב לקחתה ות"ל דאסור משום מחזיר סוטתו וע"כ דהקרא מיירי משום ערוה או דבר והיינו פריצות ואפ"ה אסור לשוב וא"כ שפיר נתן עליו ל"ת וז"ב כשמש ולפ"ז זהו להירושלמי שפירש דב"ש אוסרים בערוה או דבר אבל הש"ס דילן דפירש דב"ש מפרשי ערות דבר אחת היא שפיר ק"ל להרשב"א בתשובה למה לי קרא דלשוב לקחתה וע"כ פירש דש"ס דידן ס"ל דערות דבר ממש בעדים ברורים רק בעדי כיעור ודברי הרשב"א מדוקדקים והנה בהא דמחלק הש"ס בין זיווג ראשון לשני נראה לפע"ד הסברא דהנה במ"ק דף ח"י אמרו שמא יקדמנו אחר ברחמים והתוס' הקשו שם דלמה לא משני כאן בזיווג ראשון כאן בזיווג שני כדמחלקו כן בסנהדרין כ"ב ובסוטה ב' ולפ"ז בזיווג ראשון דב"ק יוצאת ומכרזת שפיר אמרו דהמזבח מוריד דמעות והיינו כביכול שסותר מה שהקב"ה גזר אבל בזיווג שני דהקב"ה לא גזר רק שהוא לפי מעשיו שפיר יכול לגרש ולשנות מעשיו וזה ברור לפענ"ד וז"ש ואמרתם על מה על כי ד' העיד בינך ובין אשת נעוריך אשר אתה בגדתה בה והיא חברתך ובט"ז על אהע"ז דקדק בזה דאיך שייך ואמרתם על מה דנראה כמתרעמים על השגחת הבורא ששלח יסורין עליו ע"ש מה שהאריך בזה עפ"י דרוש ולפמ"ש א"ש דבאמת מה שהמזבח מוריד דמעות שאמר כסות דמעה את מזבח ד' זה הי' לפלא בעיניהם שהוא מורה שפוגמים בזה איזה שינוי ברצון הבורא יתברך וע"ז אמר כי באמת הוא כן כי ד' העיד בינך ובין אשת בריתך והיינו שהקב"ה גזר ע"י ב"ק שזו תהיה בת זוגך ואתה משנה רצון הבורא יתברך וזה קשה מאוד אצל השי"ת ולזה אמר אשר אתה בגדתה בה והיא חברתך ואשת בריתך כמ"ש בסנהדרין שם שאין אשה כורתת ברית אלא למי שעשאה כלי שזה בודאי בזווג ראשון והיינו של האשה כמ"ש התוס' ריש סוטה ולכך אמר אשר בגדתה בה כי היא חברתך והיינו שמצדה הי' מתקיים רצון הבורא ואתה מפני בחורתך ברע אתה בוגד וזה קשה לפני המקום והנה מה שמזבח מוריד דמעות לפע"ד נראה לפמ"ש דבזיווג ראשון לפי שהקב"ה גזר כן לכך קשה מאד שישנה רצון הבורא יתברך הנה לפ"ז י"ל עפ"י דרוש דהנה הרמב"ם בפ"ה מח"פ שהקדים למס' אבות נתקשה בזה המאמר שאיך אפשר שב"ק תצא שממנ"פ אם הם נישואין כשרים הנה הוא מקיים מצוה והבחירה בידו וכמו כן להיפך נשואי עבירה ודאי הרשות בידו וכתב המפרש בחסד לאברהם דיש לפרש שלא שנגזר שמוכרח לישא אשה רק שאם ירצה בבחירתו לישא אשה יקח זאת ואם היא עבירה יוכל לקחת אחרת בעבירה ע"ש והנה באמת מזבח ד' הוא ג"כ עד"ז שהרי הקב"ה אמר כי מעולם לא צויתי על זבח והנה הקב"ה צוה על קרבנות אבל באמת שניהם נכונים שאם לא ירצו לחטוא לא יבואו קרבן כלל ואין חפץ לד' בעולות וזבחים רק שאם רוצים להביא אז יביאו על תואר זה ולכך מזבח ד' מוריד דמעות שגם הב"ק על הזיווג יש לו התיחסות להמזבח בענין זה ודו"ק כי הוא ע"ד דרוש אבל גוף הענין הוא דבר ברור. ומן האמור נראה דאין לחלק בין נשואה לארוסה דבזווג ראשון על הארוסה יצא הב"ק שתהיה בת פלוני לפלוני ועג"פ סי' קכ"ט ס"ק ז':

6והנה לעיל תמהתי דלמה לא משני התוס' דלאו דמחזיר גרושתו מיירי בארוסה אבל לק"מ דהקרא דכתב כי מצא בה ערות דבר ע"ז אמר לאו דמחזיר גרושתו וא"כ שפיר מקשה התוס' דאותו קרא ודאי בנשואה מיירי ובמקום דשייך ערוה דבר וז"ב ועכ"פ מיושב בזה מה דהקשו מהא דאסר הכתוב אשה גרושה מאישה לכה"ד וכן גרושה דמותרת לאכול בתרומה כשאין לה זרע והא לב"ש הוא זונה ולפמ"ש י"ל דשם מיירי בארוסה ובחידושי אמרתי בזה עפמ"ש הלבוש בשו"ת מהר"ם לובלין בהגט שכ"מ דהי' קשה לו מנ"ל דמותר לגרש והוה גט כל שאינה מגרשה רק שלא תזקק ליבום וכתב דיצא לו מהא דאמרו אשה גרושה מאשה אפילו לא נתגרשה אלא מאישה והיינו בכה"ג שמגרשה רק דלא תזקק ליבום ע"ש ולפ"ז בכה"ג כל שמגרשה מדעתה אף לב"ש שרי כמ"ש הר"ן בתשובה וא"כ גם הך דגרושה וזרע אין לה י"ל דגרשה כדי שלא תזקק ליבום וא"כ בכה"ג מותר לגרש ודו"ק היטב. ובגוף הטעם של המהרשד"ם נראה לפע"ד דהוא משום דכתיב כי היא חברתך ואשת בריתך והיינו משום דהאשה אינה כורתת ברית אלא למי שעשאה כלי ולפ"ז בארוסה דלא בא עליה בכה"ג ל"ש כריתת ברית ולפ"ז ביהודה דהיו מיחדים בכה"ג גם בארוסה אסור וכ"כ הג"פ ודו"ק:

7והנה במ"ש למעלה לענין ארוסה אי שייך חזקה דאין אשה מעיזה נראה לפע"ד ליישב קושית העולם שהקשו בהא דפריך בגיטין דף כ"ו לר"ל ארוסה מי אית לה פירי והקשו הא לפמ"ש השטה ריש כתובות דבארוסה שכיח זנות משום דאין בעלה משמרה א"כ בארוסה יוכל ר"ל לסבור כר"י דזנות שכיח בארוסה ושייך משום ב"א ולפמ"ש א"ש דבאמת התוס' הקשו דלמה נחוש לב"א והא נעמידה על חזקת א"א ואמרתי בילדותי עפ"י דברי הפ"י דבאמת אף שאין גט בידה תוכל לומר גרושה אני ומשום חזקה דאין אשה מעיזה וכתב דא"כ למה קבלה התראה משא"כ כשיש לה גט תוכל לומר ששחקה בהם שהרי גט בידה ולפ"ז ל"ש להעמידה בחזקת א"א שהרי יש לה חזקה דאינה מעיזה נגד זה ולפ"ז בארוסה דל"ש חזקה דאינה מעיזה א"כ שוב ל"צ לזמן דהא נעמידה בחזקת א"א אמנם באמת צריך להבין דא"כ לר"י ג"כ לא ניחא דל"ש ב"א דנעמידה בחזקת א"א ובארוסה ל"ש החזקה וגם גוף החזקה דאין אשה מעיזה נראה לפע"ד כיון דכעת נתגרשה שפיר תוכל להעיז שמקודם נתגרשה כיון דכעת בודאי נתגרשה ושוב שייך להעמידה בחזקת א"א:

8אמנם בעיקר קושית התוס' נלפע"ד דבר חדש דבאמת בגוף הענין דשאלו בגמרא מפני מה תקנו זמן בגיטין כתב רש"י כיון דלאו שטרא דגוביינא הוא וכתבו הפ"י והמפרשים דאף דע"י גט גובה עיקר כתובתה מ"מ א"צ לגט ותגבה ע"י תנאי ב"ד ע"ש ולפ"ז נ"ל דבר חדש דהנה בהא דאבעיא לן אי עדים אכולה מלתא קמסהדו הקשו התוס' מהא דג"פ דכותבין סי' והא עדים לאו אכולה מלתא קמסהדי וכתבו דמה דצורך לגוף השטר ע"ז ודאי מסהדי ולפ"ז גם כאן נימא דחשו דאם נימא דלאו אכלה מלתא קמסהדי א"כ יש לחוש שמא יכתוב זמן מוקדם והעדים לא יראו כלל הזמן כיון דא"צ זמן כלל ולא אכפת להו אם הוא מוקדם או מאוחר וא"כ יכתוב זמן אח"כ או בשעת מעשה והעדים לא יעיינו ע"ז וכאשר תוציא אח"כ הגט עם הזמן בודאי לא נוכל להרג' דבאמת כיון שנראה זמן בגט מה"ת לומר דהקדים הזמן ועדיין לא עיינו ובאמת יש לחוש כיון דא"צ זמן שוב לא עיינו והוה מוקדם וכעין זה כתבו בתוס' ב"מ דף וא"ו דחיישינן לספק מ"י וכשהוא חשוד לא תלינן בסמ"י דכל שאנו רואין חשוד בודאי אנן לא תלינן בספק מ"י משא"כ כשלא ידענו אם הוא חשוד וה"ה כאן להיפך כל שכתוב זמן בגט בודאי לא נחוש שמא לא עיינו העדים זה ודאי ל"ח אבל מ"מ שפיר תקנו חז"ל דיצטרך זמן דאם נצטרך זמן שוב יעיינו העדים ובזה מיושב מה דאמרו אהני דלכתחלה לא תנשא והיינו כיון דכבר תיקנו זמן א"כ שוב נעמידה בחזקת א"א ובזה י"ל בגזייה לזמן ולישב קושית התוס' על רש"י ע"ש ודו"ק ולפ"ז שם בדף כ"ו דפריך הש"ס אמאי מוקדם פסול דהיינו דהסופר צריך שיניח מקום הזמן שפיר מקשה דארוסה דלית פירי מא"ל דא"ל דבארוסה שייך חשש זנות דז"א דבאמת נעמידה על חזקת א"א וא"ל דיכתוב זמן מוקדם דז"א דבאמת אם הוא מוקדם לא יחתמו עדים כיון דבאמת צריך זמן רק דמוקדם כהאי לא פסול א"כ שוב ליכא חשש ועפ"י שם נתבנן כי קצרתי: