שואל ומשיב מהדורא תליתאה א:קיז
שואל ומשיב מהדורא תליתאה · Shoel uMeshiv Mahadura III 1:117
Open in the reader →1שלום וכ"ט אל כבוד הרבני המופלג השנון מוה' צבי הירש הלוי נ"י:
2מכתבו הגיעני ואני יושב בקרית חוצות לשאוף רוח צח ומחוסר ספרים ובכ"ז אמרתי להשיב בקצרה בדבר אשר שאל אם מותר ליתן לתינוק לטלטל בשבת לדבר מצוה להביא סדורים לבהכנ"ס וכדומה והביא דברי הט"ז סימן שמ"ו ס"ק וא"ו והפרמ"ג גם דברי המג"א סימן תקנ"א ובדגול מרבבה שם לענין הבדלה על הכוס ע"ש. והנה מ"ש בדגול מרבבה דדוקא לדבר מצוה שייך אתי למסרך משא"כ בדבר הרשות. אמת שכך כתב הט"ז סימן תרי"ט ס"ק ג' וע"ז תמה מעלתו מהך דשבת דף קל"ט דאמרו שם לענין כשותא בכרמא דלמא אתי למסרך. הנה על הט"ז יש מקום ליישב בפשיטות דבאמת מבואר בש"ע או"ח סימן ער"ה ס"ח דאימת יוה"כ עליהם ולא חיישינן שמא יעשה מלאכה וא"כ לכאורה ל"ש דלמא אתי למסרך דהא אימת יוה"כ עליו רק דלדבר מצוה לא שייך אימת יוה"כ עליו דאדרבא יחשוב שעושה מצוה ביה"כ אבל בדבר הרשות שוב אימת יוה"כ עליו. אמנם על הדגול מרבבה שפיר קשה. אך נראה דיש לומר דשם כל שיוכל לעשות ע"י נכרי למה נתן לתינוק ישראל וחיישינן דלמא אתי למסרך אף בדבר הרשות. והנה התוס' כתבו בשבת דף קל"ט דדוקא בדבר הקבוע בכל שנה ושנה הוא דחיישינן דלמא אתי למסרך משא"כ בדבר שאינו קבוע וביאור הדברי' נראה לפענ"ד דבאמת מה דחיישינן דלמא אתי למסרך הוא חשש רחוק ומה"ת לחוש על הגדול דיבא לשתות ביוה"כ ובודאי רוב בני אדם לא יטעו בזה. אמנם כבר נודע מ"ש הקדמוני' דמה שעשו תקנה לכל העולם בזה חיישינן אף למיעוטא דבעולם יש מיעוט ג"כ ולפ"ז כל דבר הקבוע בכל שתא חשו שמא יהיה אחד מני אלף דיבא למסרך אבל במה דאינו קבוע לא חיישינן למיעוטא דאינו רק דבר מקרה ובזה אזלינן בתר רוב דעל הפרטי אנו הולכין בתר רוב וז"ב. ובזה יש ליישב מה שהקשה הרשב"א הובא בר"ן פרק תולין שם דלחילוק התוס' מ"ק בכשותא בכרמא דלמא אתי למסרך והא אינו קבוע ולפמ"ש יש לומר דניהו דכל שאינו קבוע לא חיישינן דלמא אתי למסרך ואזלינן בתר רובא דעלמא אבל מכל מקום כל שאפשר להיות ע"י גוי למה יעשה ע"י תינוק ישראל והרי גם ברוב כל דאיכא לברורי מבררינן מכ"ש בזה והרי קי"ל דאין עושין ספק בידים אף בדרבנן ועיין מג"א סימן תס"ז ובשו"ת שב יעקב ובמגן גבורים סימן יו"ד ומכ"ש היכא דאפשר ע"י עכו"ם. אמנם כ"ז כתבתי לחיבת פה קודש הט"ז ז"ל אבל באמת עיקר קושיתו כבר קדמו הרשב"א והר"ן וכתבו דכל שהוא לצרכו של תינוק לא חיישינן דלמא אתי למסרך. והטעם נראה לפענ"ד מה דמחלקינן בין כשעושה לצרכינו או לצורך של תינוק נראה לפענ"ד דהנה על התינוק לא שייך גזירת חז"ל דתינוק לאו בר מצוה הוא ועליו לא גזרו רק שאנחנו אסורים לספי ליה ולכך כל שהוא לצרכו של תינוק ועליו אינו חל גזירת חז"ל ממילא גם אנחנו אין מוזהרין אבל שיעשה בשבילנו זה אסור. ובזה נראה לפענ"ד דאף דבר שהוא מדינא אסור משום דלמא אתי למסרך מכל מקום כל שהוא לצורך של תינוק שרי והיינו דכל דלא שייך גזירת חז"ל על התינוק מותר לעשות לצורך התינוק. ובזה מיושבין דברי הר"ן שלא יסתרו אהדדי וגם דברי הגאון מוהר"ע איגר בתשובתו סימן ט"ו שהביא מעלתו נכונים. אמנם לפי שאין ספרו בידו לא אוכל להאריך. ועיין מג"א סימן שמ"ג דמבואר מדבריו דכל שהוא לצורך התינוק מותר להאכיל לתינוק ומשמע סתם אף שאינו משום חשש דלמא אתי למסרך והיינו מה"ט שכתבתי דכל שאינו חל על התינוק גזירת חז"ל ממילא לא חל עלינו ג"כ האיסור וז"ב. וע"כ לדינא נראה לפענ"ד דמותר לתת לתינוק לטלטל בשבת דכעת אין לנו רה"ר ואינו רק דרבנן ומותר אף במקום דשייך אתי למסרך ומשום דאינו קבוע דאטו בכל שבת צריך להביא הסדור ומכ"ש במקום שיש עירוב רק שנתקלקל וגם יש לצרף דלצורך מצוה מותר ואף דהט"ז חידש דלצורך מצוה גרע מכל מקום באמת כל הקדמונים לא כתבו כן ולרב הטרדא דברי מעטין: