שואל ומשיב מהדורא תליתאה א:קנ
שואל ומשיב מהדורא תליתאה · Shoel uMeshiv Mahadura III 1:150
Open in the reader →1שלום וכל טוב לכבוד הרבני המופלג החריף ושנון הוותיק מוה' משה אפטער נ"י מ"ק טארני:
2מכתבו הגיעני תמול ואני מוטרד מאד בשאלות הנחוצות לדינא גם בעסקי העיר ואני יושב קרית חוצות ודבריו בסוגיא שכבר דשו בה רבים ואם ארצה להעתיק מ"ש בזה לא יכיל היריעה ובכ"ז למען לא אשיבהו ריקם אמרתי אכתוב קצת מה שחידש בהא דאמרו ישראל לצעורי קא מכוין והקשה הכרתי ופלתי הא הוה ספיקא דאורייתא לחומרא וע"ז כתב לפמ"ש התוס' דף י"ב לענין קטן בעינן מעשה המוכיח בבירור על כוונתו. והרמב"ן בע"ז דף נ"ג ע"ב כתב דבעינן מעשה שיהי' לשם ע"ז ע"ש גבי מים של רבים ולפ"ז בישראל כיון דיש מקום לומר דאינו מכוין אלא לצעורי אף דהאמת הוא שלא היה כך כוונתו מכל מקום לא חשיב מעשה כיון דיש מקום לומר דנתכוין לצעורי ואינו מוכח דכוונתו לשם ע"ז ולפ"ז שפיר אמר דלצעורי קא מכוין:
3והנה אף שדבר גדול דיבר בזה אבל אינו נכון דהרי הם קאי אליבא דמ"ד אדם אוסר דבר שאינו שלו דלמ"ד אין אדם אוסר דבר שאינו שלו ס"ל דאף במעשה לא אסרה ולמ"ד אדם אוסר דבר שאינו שלו אף בלי מעשה אוסר והם לא נחלקו רק למ"ד אין אדם אוסר דבר שאינו שלו וס"ל לר"ה דבמעשה מ"מ אסרה והם ס"ל דאף במעשה לא אסרה אבל למ"ד אדם אוסר דבר שאינו שלו אף בלי מעשה אסרה וא"כ נסתר כל בנינו. ובגוף קושית הכו"פ נראה לפענ"ד כיון דרוצה לאסור דבר שאינו שלו מוקמינן הבהמה בחזקת מרא קמא ואמרינן דלצעורי קא מכוין ולא נאסרה משום דאין יכול להוציא הבהמה מחזקת מרא קמא שהיתה מותרת ולאסור אותה. איברא דלפ"ז היה מהראוי לומר דעכ"פ באכילה אסורה משום דלענין אכילה גם אי מוקמינן אותה בחזקת מרא קמא אפ"ה היתה אסורה טרם ששחטו מפני שהיתה עומדת בחזקת איסור שאינה זבוחה. ובאמת הר"ן בשם הרא"ה כ"כ אף למ"ד אין אדם אוסר דבר שאינו שלו מכל מקום באכילה אסורה וע"ז נחלקו הט"ז והש"ך ולפ"ז יקשה מאי פריך משנים אוחזין בסכין ושוחטין הא שם שחיטתו פסולה קתני אבל לא אסור בהנאה א"כ ל"ק כלל וע"ז לא שייך תירוץ הט"ז ס"ק ד' דוק ותשכח מיהו יש לומר דבכה"ג שיש עוד אחד ששוחט לשם דבר כשר ודאי יש לומר דגם זה לא נתכוין רק לצעורי משום דהי' ידע שהאחר שוחט לשם דבר כשר. עוד אכתוב פרפרת אחת דבר אחד שעלה ברעיוני בהא דאמר ר"ה היתה בהמת חבירו רבוצה לפני ע"ז כיון ששחט בה סימן אחד אסרה סבר לה כי הא דאמר עולא אמר ר"י אעפ"י שהמשתחוה לבהמת חברו לא אסרה עשה בה מעשה אסרה וקשה לי מהיכי מוכח זאת דילמא ר"ה ה"ק דהרי אמרו בע"ז דף מ"ו ישראל שלקח לבינה להשתחוות לה ובא עכו"ם והשתחוה לה אסרה וביארו בע"ז דף נ"ג דהטעם הוא משום דכיון דגלי דעתיה דניחא ליה וכי אתי נכרי ופלח לה שליחותא דידיה קא עביד וכן קי"ל אף למ"ד אין אדם אוסר דבר שאינו שלו ולפ"ז דלמא ר"ה מיירי שהיתה בהמת חבירו רבוצה לפני ע"ז והיתה דעתו של חבירו לשוחטה לשם ע"ז והנה כך כל שבא חבירו ושחט אותה אסרה כיון דגלי דעתיה אבל אי לא גלי דעתי' אף בעשה מעשה לא אסרה ואדרבא בזה הוה מדוקדק מה שנקט הש"ס רבוצה לפני ע"ז ורש"י ותוס' נדחקו בזה ע"ש והיינו משום דגלי דעתי' דניחא לי' וא"ל דא"כ למה נקט סימן אחד דזה אינו דהא לאו דוקא סימן אחד דהא גם עתה הוא לאו דוקא כמ"ש רש"י ותו' ע"ש והיא קושיא גדולה לפענ"ד. ויאמין לי בזה שלא עיינתי בזה רק מה שעלה בדעתי בלי עיון בספרים: