שואל ומשיב מהדורא תליתאה א:קמט
שואל ומשיב מהדורא תליתאה · Shoel uMeshiv Mahadura III 1:149
Open in the reader →1על אודות העופות אשר מחדש באו למדינתינו ונקראים בשם גרעצקי הענער ויש להם ג' סימני טהרה זפק וקורקבנו נקלף ואצבע יתירה ומתדמים במראה לתרנגולים שלנו רק שמשונים בגובה שרגליהם גבוהים וכן באורך ורוחב וביציהם ראש אחד כד וראש אחד חד וגם הם מזדקקים לעופות שלנו ומהביצים שיולידו התרנגולים שלנו יולידו עופות המתדמים לתרנגולים החדשים והעידו עדים נאמנים שבאה"ק שכיחי עופות אלו ואוכלין אותן בלי פקפוק ובשם נקראים קובריצר הינער. והנה בשנת כת"ר נשאלתי ע"ז והשבתי להיתר והיא נדפסה פעמים בספר זכרון אברהם בסופו. גם הרב מוהר"ר ליב אבן פנה מארץ הגר הדפיס פעם שנית וכן כתבתי לכמה עיירות. ואשתקד נתעורר שנית הרעש וכתבתי שנית בזה והגיעני חבילות חבילות מכתבים שגם במאלדווא וואלאכייא וטורקייא וארץ רוסיא ובלונדן אוכלין אותן בלי פקפוק וכן העידו שהרב הגאון החסיד משיפטיווקע אכל אותם באה"ק והנה שלח לי הרב מוהר"ר שמואל העליר מצפת קונטרס אחד בנקבו בשם דרך נשר ושם נדפס ובא תשובה מש"ב הרב הגאון מוה' אברהם תאומים נ"י אבד"ק בוטשאטש שהשיב למהר"ש הנ"ל ששאל ממנו אודות הדבר הזה והשיב לו להיתר והוא חגר חרבו שמואל כישמעאל וכתב עליו מרורות וביקש ממני לעיין בקונטרסו והנה עיינתי וראיתי כי כל דברי הרב מבוטשאוטש נכונים ואבא על סדר קונטרסו. והנה מ"ש הרב בעל חסד לאברהם מבוטשאטש דהמעיין בסוגיא ובכל דברי הראשונים ז"ל יראה הסכמת תרי רובי דמנכר מגדולי הראשונים להתיר בצירוף ג' סימנים אלו אף דלא ידעינן אי דרס וע"ז השיב מהר"ש כי דעת רש"י והרא"ש הוא מדין גמור דאינו מועיל לעולם אלא ע"י מסורת. וגם הרשב"א בחידושיו ובת"ה לאחר שהביא שיטת הרמב"ם מסיים להלכה כרש"י. הנה דברי הרב חס"ל לא מלבו יצא וכ"כ הרב המגיד בפ"א מהלכות מאכלות אסורות הלכה כ' וז"ל ידע שנראה מהמשנה והגמרא שכל עוף שיש לו ג' סימני טהרה אעפ"י שאינו ידוע אם דורס אם לאו טהור שאין להסתפק שמא דורס הוא דודאי לא דרס וזה דעת רוב המפרשים ז"ל וכן העלה הרשב"א ז"ל בספרו הקצר וזה דעת הרמב"ן ז"ל ואעפ"י שרש"י ז"ל חלק ע"ז דברי אחרים עיקר ומתבררת סתירת פירש"י ז"ל בראיות ברורות מן המורגש כמו שהאריכו בזה ז"ל ע"ש וא"כ איפוא יפה כתב הרב חס"ל דתרי רובי דמנכר שכן הוא. ואף שרש"י ז"ל החמיר שאין לאכלו אלא במסורת והרא"ש והטור והאחרונים נמשכו אחריהם היינו לחוש לשיטת רש"י דאם יש לברר עפ"י המסורת נברר אבל עפ"י דין שיטת רמב"ם מבוררת שכל שיש לו ג' סימני טהרה אין לחוש אף שאינו ידוע אם דורס ועיין בר"ן ורי"ף שכתבו שהרבה פירושים נאמרו בשמועה זו ואין אחד מהם עולה כהוגן אלא עיקרן של דברים כמו שפירש הרמב"ם ומסיים ג"כ שכל עוף הבא בג' סימנים בידוע שאינו דורס וטהור. ובאמת שצריך עיון גדול איך אפשר לחוש לשיטת רש"י שאם היה הספק בפירוש הדברים אף שיש קושיות רבות ועצומות. בכ"ז חלילה חלילה לדחות שיטת רש"י ז"ל אבל מה שנדחה עפ"י חוש הראות בדברים הנראים לעין שאינו כן היאך אפשר לחוש לזה. ובאמת לבי אומר לי שהרא"ש לפי שלא ראה דברי הרמב"ם ושיטתו הי' מוכרח לדחוק פי' שיטת רש"י אבל אחרי שכל הקדמונים הסכימו לשיטת הרמב"ם ופירושו א"כ הדברים ניכרים ונגלים שכן הוא הדבר. וגם ר"ח כתב וכ"כ הרמב"ם הלכה י"ט אמרו הגאונים שמסורת היא בידיהם שאין מורין להיתר עוף הבא בסימן אחד אלא אם היה אותו סימן שנקלף קורקבנו ביד וא"כ כל שיש לו אותו סימן שנקלף קורקבנו ביד ויש עוד סימן אחר עמו טהור בודאי ועיין בהגמהמי"י שם וכ"כ ר"ת שכל שיש לו הג' סימנים דיו וא"צ לבדוק הסימן של דורס וכ"כ סמ"ג והגמי"י בשמו. והנה לבאר השיטות והפירושים אין מן הצורך ומה כחינו יפה להכניס עצמינו בזה בדבר שכל גדולי הקדמונים האריכו בזה. וראיתי בקונטרס מוה' שמואל הנ"ל ששמח ללא דבר והביא שמצא בבעל העיטור ח"ב שיטה חדשה סימני טהרה אין בעופות רק ג' שבגופן בלבד אבל סימן הדריסה אינו סימן טהרה אבל סימן טומאה נקרא אם רואין שדרס ע"ש שהאריך והמעיין בבעל העיטור בעצמו יראה שלא הבין כלל דברי בעל העיטור ועכ"פ גם הבעהע"ט כתב כל דאיכא ג' סימנים אף דלא ידעינן אי דרס אי לא דרס הוא טהור והרי מבואר כפי שכתבתי. עוד נראה לי דבאמת מה דחשש רש"י למסורת הוא לפי שיטתו שתלתא הדרי בכולהו היינו שבי"ט מאלו יש להם שלשה הסימנים אלו של טהרה היינו אצבע יתירה וזפק וקורקבנו נקלף ואפ"ה טמאין לפי שדורסין ע"ש וא"כ לשיטתו חזינן דאף השלשה סימנים אינם מועילים דמכל מקום הם דורסים א"כ יפה חש אף בארבעה סימני טהרה לאוכלן דוקא במסורת שהרי חזינן שיש טמאין אף בג' סימנים יוכל להיות גם עם ד' סימנים טמאים אבל לדידן שאדרבה כל שיש ג' סימנים בודאי לא דרס א"כ לא צריך למסורת שהרי כל הכ"ז עופות אין בכל אלו שיהיו בהם ג' סימני טהרה וא"כ מדחזינן בהני שיש להם ג' סימני טהרה ויצאו מגדר עופות הטמאים מהיכי תיתי לומר דדרסו אדרבא נאמר דאינן דורסין. ובזה נתיישב ג"כ מה שרצה הרב חס"ל לומר דכל עוף הבא לפנינו ואנו מסופקין בו יש להתירו דניזל בתר רובא דטהורים כדאמרו שעופות טהורים מרובים מטמאים. אך התוס' כתבו דאף דמיני הטהורים מרובים מהטמאים אבל בכל מין טמא בפני עצמו נמצא יותר מבטמאים וגם כיון דבהרבה מיני עופות טהורים אנו בקיאין אין נכנסין לכלל ספק ולא נשאר א"כ אלא מחצה למחצה. אבל בנ"ד שיש לעופות אלו ג' סימני טהרה בודאי ראוי לומר דניזל אחר רוב הפוסקים שמתירין בג' סימני טהרה. ומהר"ש דחה דבריו בדברים שאינם נראים שכל שחשש הרמ"א והפוסקים לדעת רש"י אין מצטרף לספק כלל. ולפמ"ש הנה כל הפוסקים חולקים על רש"י ושיטת רש"י נדחה מכח הרגש ראות העין. אמנם כ"כ דלדידן שעופות הללו שיש להם ג' סימני טהרה יצאו מגדר עופות הטמאים שאין להם ג' סימני טהרה בשום אופן א"כ כל שיצאו מגדר הרוב בודאי אין לחוש. וכעין דאמרו בכתובות דף ט"ז רוב נשים בתולות נשאות כו' רוב הנשאת בתולה יש לה קול וזו הואיל ואין לה קול אתרע לה רובא וכ"כ התב"ש סימן כ"ט לענין מים בראש וה"ה כאן דיצאו מכלל כל עופות טמאין הכתובין בפרשה בודאי אין לחוש ונאמר דמן הרוב טהורין הן. ומלבד כל זה אני אומר אף לפי מה שחשש רש"י עכ"פ מידי ספק לא יצא דגם רש"י לא כתב לודאי רק שיש לחוש למסורת וא"כ כל שאנו מסופקין אם דומין לקובריצר וגרעצקר או לא ורבים מעידים שהם דומין לגרעצקר א"כ עכ"פ מידי ס"ס לא נפקא. ספק שמא כשיטת רוב הפוסקים ויש להם ג' סימנים בודאי לא דרסו ואת"ל שיש לחוש לרש"י שצריך מסורת הרי יש לנו מסורת ג"כ שהרי הקובריצר והגרעצקר כשרים אף כפי דברי מוהר"ר שמואל רק שמסופק אם העופות שלנו הם גרעצקר עכ"פ מידי ספק לא יצא והוי ס"ס גמור וס"ס המתהפך ואינו משם אחד ואף ביכול להתברר א"צ לברר לדעת רוב הפוסקים ועיין שער המלך בהלכות מקואות כלל ג'. ומכ"ש היכא דאיכא טירחא. ומ"ש אשר ראה בספר דבר משה ששאל להשו"ב דק"ק לונדן הרב המפורסם בתורה ויראה והשיב שאוכלין שם העופות בלי פקפוק וע"ז אמר שקרה לו כאשר קרה לי ששאלו אותי על תרנגולים קובריצי ואני השבתי לתומי כי נהגו בו היתר וע"ז הוציאו קול עלי שאני התרתי ולהד"מ כי איך אפשר להתיר בלא ראות. ותמהני היאך החי יוכל להכחיש את החי שהרי בדבר משה סימן מ"ה העיד בשם מהר"ש שמעמידו על האמת והשיב לו שהעופות האלו בגדולם וציורם ממש המה הנמצאים באה"ק והתרנגולים קורין אותן קובריצע ומצייר אותן כי המה גדולים ומשונים וגובה להם וכשנולדים יעבור עליהם זמן רב בלא נוצה והולכין ערום ובארכבותם יש להם נוצות ומעולם אוכלין אותן כל גדולי ישראל. והנה פליגא שמואל דידי' אדידי'. והנה מ"ש שעיקר שחושש מפני שהרב הגאון דאלטונא הוא מן האוסרים. הנה גם אנחנו ראינו את המכתב והוא מדבר מעופות חינסקע ואינם העופות הנמצאים בינינו אשר אנחנו דוברים מהם והוא לא ראה את העופות שלנו וגם כתב בעצמו שהרב ר' שמעון מירושלים כתב לו שנמצאים שני מיני עופות. וגם אצלי יש המכתב הזה מר' שמעון בציורם. ומ"ש שהרב הגאון ר' חיים מסאנז עשה פסק לאסור. זה שקר שבסביבותיו אוכלין אותן בכל מקום באין מוחה והגאון מוהר"ש קלוגר הוא לא ידע כלל מהותם ואומר שהם מאמעריקא. ומאוד תמהני אחרי שהוא משתבח מאד מאה"ק ובגדולי הדור שיש לה ובכל זאת אינו מביא שום גדול מה שאמר בזה וטרם שהדפיס הפסק היה לו לשאול להגדולים דשם והוא בעצמו אינו שואל רק לגדולי דורינו ואין סומך רק על גדולי דורינו ואני קורא עליו מ"ש בעל כו"פ סימן ס"ד ס"ק וא"ו שאבותינו נוחי נפש טרחו ויגעו ליישב מנהג אבותינו נוחי נפש והוא טרח עמל ויגע בסברות רעות לומר שאוכלין טמאין ודי בזה וחלילה חלילה כל ישראל אוכלין וכשרים וטהורים המה. ומ"ש לשאול בדבר שצריך לו בכל יום בענין פדיון מע"ש שראה בפירוש המשניות להרמב"ם פ"א דדמאי שאינו נפדה מע"ש בנחושת כי אם במטבע כסף. וע"ז תמה שנראה היפך מכמה מקומות בש"ס קידושין דף י"א ב"מ מ"ה ע"א ודף נ"ג ובספרי פרשת ראה וכ"ה להדיא בר"ש פ"א ממע"ש משנה ב' ופ"ב משנה ח' וכן משמע ברמב"ם פ"ד ממע"ש הלכה ה' דכתב הראשונות נחושת עכ"ל. וביקש מאד להשיבהו אם יש לחוש לזה לדינא. והנה זה ודאי דבירושלים עצמו א"צ לחוש לזה דהרי מקור דברי הר"ש שכתב דבנחושת פודין הוא מהא דאמרו בב"מ דף מ"ז וצרת הכסף בידך לרבות כל דבר הנצרר ביד דברי ר' ישמעאל ר"ע אומר לרבות כל דבר שיש עליו צורה. ומזה משמע ליה לר"ש דאף נחושת כיון שיש עליו צורה פודין והרמב"ם ס"ל דכיון דכתיב וצרת הכסף דוקא כסף. ולפ"ז זהו דוקא בחוץ לירושלים אבל בירושלים עצמו הרי אמרו ב"מ דף מ"ה ירושלים קא מותבת שאני ירושלים דכתיב ביה ונתת הכסף בכל אשר תאוה נפשך בבקר ובצאן ועיין תוס' שם ד"ה בכל שהקשו והא בעינן פרי מפרי וגדולי קרקע י"ל דלא ממעטין אלא ממים ומלח אבל לא פרוטה דבפרוטה קונה בקר וצאן דהוה פרי מפרי ולפ"ז גם בנחושת יכול לפדות דהרי קונה בזה בקר וצאן והתורה אמרה בכל אשר תאוה נפשך בבקר ובצאן וא"כ בירושלים ודאי אין מקום לפקפק. ואני תמה שמה שכתב שמשמע מהרמב"ם שפודין בנחושת והרי הרמב"ם בה"ט שם כתב אין פודין פירות מעשר אלא בכסף שנאמר וצרת הכסף ולפ"ז ע"כ מ"ש בהלכה ה' הוא בירושלים דשם מותר אף בנחושת אבל הפדיה חוץ לירושלים אינו רק בכסף. ומ"ש מש"ס קידושין לק"מ דהרי כאן כתב הכסף בה"א הידיעה משמע דוקא כסף ולא נחושת דהרי נחלקו ב"ש וב"ה בב"מ דף מ"ה אי הכסף כסף ראשון ולא כסף שני או הכסף שני אבל נחושת בודאי אמעיט מכסף מה"א הידיעה ולא נחושת. כנלפענ"ד לפי קוצר הזמן כעת יום ג' ח' ניסן תרכ"ה לפ"ק:
2הגהות על מסכת בכורות דף ג' ע"ב ואבעיא רב מרי בר רחל ידע לאקנויי קנין גמור וחזי אינש אחרינא ואזיל ועביד. רגמ"ה פירש דרב מרי היה ידע לאקנויי קנין גמור לכל אדם אפילו שלא בפניו כגון ע"י בנו ובתו הגדולים דאית להו וזכי להו לגוים זכיה גמורה ומאן דלא חזי סבר דאפילו ע"י בנו ובתו הקטנים יכול לאקנויי ע"ש והיא תימה גדולה לע"ד דאיך מועיל זכייה לעכו"ם הא אין זכייה לעכו"ם אפילו מדרבנן כדאמרו ב"מ דף ע"א בהדיא ואף אם זכיה לאו מטעם שליחות מ"מ לא רבי' התורה לזכייה כמ"ש השטמ"ק בשם הרשב"א ועיין ר"ן קידושין רפ"ב לענין זכיה מטעם שליחות. שם דף וא"ו ע"ב ס"ד הואיל דליכא מידי דאת מחי ושרי עיין במ"ש בזה ועיין תוס' חולין דף ס"ד תמצא שם כמעט כל הענין. ובמח"כ תורת הגאון בעל הכו"פ סימן פ"ז ס"ק יו"ד שלא זכר שם דברי התוס' הנ"ל ולא מצא רק בש"ד סי' פ' בשם ר"ת גם ברמב"ן בחולין שנדפס כעת נמצא בדף ס"ד דברים אלו והארכתי בזה במק"א ואכ"מ גם ברמב"ן בכורות כאן נמצא בזה. דף כ"ז ע"ב בתוס' ד"ה שנה בשנה ע"ש מ"ש בשם רבינו אלחנן דמי שאינו מחויב בראיה ושמחה כגון זקן ומי שאין לו קרקע אינו עובר בב"ת והביא ראיה מאשה דאמרו כיון דליתא בראיה ליתא בב"ת ומצאתי בחידושי טורי אבן בר"ה שם שחידש כן מדעתא דנפשיה וזכה לכוין להקדמונים: