שואל ומשיב מהדורא תליתאה א:יט
שואל ומשיב מהדורא תליתאה · Shoel uMeshiv Mahadura III 1:19
Open in the reader →1הנה בא לפני אברך אחד שנשא אשה ונודע לו שאשתו חולנית בחולי המתדבק ר"ל והראה לי גב"ע מהרב המאה"ג מוה' יעקב סגן הכהן נ"י אבד"ק קאזליב שגבה עדות שלא בפני האשה שהיתה חולנית החולי הלז טרם שנשאה והוא לא ידע מזה וזה כמה שבא לפני אבי הבעל הלז ובקש מאתי להכניס עצמי בזה ולא רציתי עד כי בקיץ הלז שנת תבר"ך בא אבי האשה אלי ואמר כי אשלח אחר רופא לבדוק אותה וכן עשיתי והנה הרופא יהודי אמר לי כי אף שעה אחת א"י להיות עמה כי היא חולנית ומצורעת אח"כ בא אלי הרופא בעצמו בלא קריאה וכבר היה אצלו אבי האשה והכרתי כי בא בשכרו והגיד לי כי החוטם שכבר שקוע לא תתקלקל עוד. והנה טרם יהיה כל שיח נבאר דברי הרא"ש כלל מ"ב שממנו מקור הדין המוזכר בש"ע סימן קי"ז סי"א וז"ל אמת הוא שחכמי התלמוד אמרו בין שנולדו בו מומין גדולים בין שנולדו בו מומין קטנים כופין אותו להוציא בודאי ט"ס יש כאן וצ"ל אין כופין ורגמ"ה פירש בתשובה אחת דנכפה הוה מום גדול רצונו דמום גדול יותר ממומין גדולים שבמשנה ובזה מודים חכמים דכופין להוציא ובאשה אמרו חכמים נסתחפה שדהו ואם בא לגרשה צריך ליתן לה כתובתה ועתה בימי חכמי התלמוד אם אירע מום זה באשה היה מגרשה ומתחייב לה כתובתה ויפרע מה שנמצא בידו והשאר כאשר תשיג ידו. ועתה שתיקן הגאון ר"ג ז"ל שאין לגרשה בע"כ איך יתכן שיתחייב לה שכו"ע א"כ יפה כח האשה הרבה מכח האיש דאילו נולד מום זה באיש אין אומרים יכפוה להיות אצלו אלא כופין אותו להוציא ויתן כתובתה ואם נולד מום זה באשה יכפוהו להיות אצלה ולפרנסה השתא ומה באיש שאינו מוציא אלא לרצונו כופין אותו להוציא ויתן כתובתה אם נולדו בו מומין ואשה שמתגרשת בע"כ לא כ"ש אלא שר"ג עשה גדר לדבר וכי לאו ק"ו שלא עלתה על לבו על כיוצא בזה לעגן האיש ולבטלו מפ"ו אלא ודאי יגרשנה ויתן לה הכתובה כי כולי האי לא יפה בתקנת כח האשה מכח האיש. אך כי ראה הדור פרוץ ומזלזלין בבנות ישראל בזריקת גט ותקן להשוות כח האשה לכח האיש כמו שהאיש אינו מוציא אלא לרצונו כך האשה אינה מתגרשת אלא לרצונה אבל לא יתכן כלל לומר במקום שהאיש כופין להוציא לא יגרשנה בע"כ ואף את"ל שהשוה מדותיו ששום אדם לא יגרש בע"כ מ"מ במה שהאיש כופין אותו להוציא אף האשה כופין אותה לקבל גט ואם תמאן לקבל ימנע ממנה שאר וכו"ע ואינה יכולה לומר אין רצוני לקבל גט עד שיפרע לי כתובתי דזו אינה טענה כיון דמן הדין היא חייבת לקבל גט וכו' ע"כ דברי הרא"ש. ולכאורה אין פירוש לדבריו מתחלה פלפל שר"ג לא תיקן במקום שכופין האיש להוציא שלא יגרשנה בע"כ וע"ז הביא וז"ל ואף את"ל שהשוה מדותיו ששום אדם לא יגרש בע"כ א"כ משמע שגם בזו היתה תקנת ר"ג דלא יגרש בע"כ אף שבאיש כופין להוציא וא"כ איך שוב כתב במקום שהאיש כופין וכו' אף האשה כופין אותה לקבל ג"פ הרי דדבריו סותרין זא"ז ובזה האריכו הח"מ והב"ש וכל אחד פירש לפי דרכו וגם בשו"ת נוב"י מהד"ת סימן ק"ד כתב בזה וגם בק"א להפלאה האריך בזה וכ"כ בזה תשובה לש"ב הגאון מסאנז ובכמה תשובות וכעת אכתוב דבר חדש. והנה בהך דאמרינן בכמה מקומות דלא חלקו בגזירות האריך הט"ז באהע"ז סימן קי"ט לחלק וז"ל היכא דיש חילוק מצד האדם שלזה יש טעם להתיר אמרינן שזה לא נכנס בכלל הגזירה שלא גזרו אלא על הראוי לאותה גזירה אבל שמצד הנר לא חילקו כיון שיש בו איסור כשהוא למטה לא נפקע האיסור אם מגביהו או מסגירו בעששית דכיון שנאסר נאסר משא"כ בחילוק שבין אדם לאדם דאמרינן שזה לא נאסר מעולם כיון שלא גזרו בפי' ע"ז בשביל זה ה"נ כאן אמרינן דמעולם לא נכנס בכלל הגזירה וכו' ע"ש ולפ"ז יש לומר דזו סברת הרא"ש בתחלה כתב דכיון שהיא נכפית י"ל דע"ז לא גזר רגמ"ה ולא שייך חרגמ"ה בנכפית כלל ואח"כ כתב די"ל דניהו מצד האשה לא שייך חרגמ"ה ולא שייך לא פלוג מכל מקום יש לומר דרגמ"ה גזר ששום בן אדם לא יגרש בע"כ ונמצא דמצד האיש שייך לא פלוג לזה כתב דמ"מ במה שבאיש כופין לגרש מכ"ש גבי אשה ובזה לא תיקן רגמ"ה כלל להעדיף כח האשה מכח האיש וז"ב כשמש בפשט דברי הרא"ש. ומעתה מבואר שבכה"ג שהוא חולי המתדבק לא גזר רגמ"ה וכופין להוציא ועיין בכה"ג סימן קנ"ד שמבואר שבחולי הצרפתי כופין באיש מכ"ש באשה וגם הבעל אינו נאמן לומר שנרפא כמ"ש מהר"א ששון ומכ"ש האשה שאינה נאמנת לומר שנרפאת ואף שהרופא אמר כן אני מעיד שבא בשכרו ואינו נאמן לחזור מדבריו הראשונים ממה שהגיד לזוגתי הרבנית ובמעמדי בתחלה. והנה לכאורה תמהתי מדוע לא נזכר בדברי הרא"ש וטור וש"ע הדין לישא אשה על אשתו אם מתירין לו והנראה בזה דבר חדש. והנה טרם יהיה כל שיח נברר מה משפט חרגמ"ה לישא אשה על אשתו אם הוא חמור מחרגמ"ה לגרש בע"כ או לא. ויש בזה סתירות בשו"ת נוב"י מהד"ק חלק אהע"ז סימן א' ובמהד"ב ובתשובה אחת כתבתי בזה באורך ואינו לפני וכעת אני אומר דבר חדש דחר"ג לישא אשה על אשתו חמור בצד א' וקיל בצד א' והחמור הוא בזה שלא לגרש בע"כ אין האיסור רק על הבעל אבל שלא לישא אשה על אשתו גם על האשה שרוצית לישא אותו יש חרגמ"ה ומטעם דמה לה ולצרה הזאת ולישא אותו ולהשיג גבול הראשונה ואף במקום שיש לומר שאם עבר וגירש מה שעשה עשוי אבל מצד האשה כל שלא גירש בע"כ יש לומר דמוכרח לגרש השניה דניהו שהוא רצה להציל עצמו ועשה תחבולות ואהני מעשיו אבל היא למה לה לעשות כן ועיין כתובות ר"פ האשה שנפלו לה נכסים משנתארסה ב"ה אומרים לא תמכור ואם מכרה קיים פירש"י בע"ב וז"ל לכתחילה לא ואם בא לוקח לב"ד לימלך אמרינן לי' לא תזבון כמ"ש התי"ט שם והמלמ"ל פ"ו מזכיה וכאן עדיף יותר דמצדה חל חרגמ"ה ולא אהני מעשיו ומחויב לגרשה ועיין באהע"ז סימן ע"ז ס"ב וח"מ וב"ש שם ותמצא דלדיעה הראשונה בתקנת יב"ח דמתירין לו לישא אחרת היינו משום דמצד האשה כיון שהיא מרדה עליו א"כ אין לחוש לתקנתה ולכך מתירין לו לישא אחרת אבל במקום דהיא לא מרדה ורק שמאוסה עליו משום חוליה וכדומה בזה חמיר רגמ"ה שלא לישא אשה על אשתו. ובזה אוכל אומר דלאחר שהאריך הרא"ש דבנכפית כופין אותה לגרש א"כ שוב אם לא תקבל הג"פ יכול למנוע ממנה שכו"ע ושוב יכול לישא אשה על אשתו דלא שייך חרגמ"ה על השניה דאינה עושית מעשה רשע נגד הראשונה דהא יכול למנוע שכו"ע ממנה וא"כ הנה זה נהנה וזה לא חסר ולכך נראה מה שלא נתפשט היתר מאה רבנים רק במשוגעת ולא בשאר דברים היינו משום דבמשוגעת לא אכפת לן מצד האשה הראשונה דהא הבעל אי אפשר לדור עמה בשום פנים דא"י לשמור נדותה וכדומה וא"כ השניה לא עשתה שום רשע. אבל במאיס עליו מצד חליה וכדומה כל דלא ברור שיכול לגרשה בע"כ לא התירו חכמים לישא אשה על אשתו מצד חרגמ"ה מצד האשה וז"ב כשמש:
2ומעתה בנ"ד מצד האשה הוא יכול לגרש בע"כ כמ"ש הרא"ש וא"כ פשיטא דיכול לישא אשה על אשתו ובכה"ג אפשר דיכול לומר סבור הייתי שאוכל לקבל ואף דבנכפית משמע מדברי הרא"ש דא"י לטעון רק מצד סכנה וכמ"ש הח"מ והב"ש שם היינו שם דכל שאין סכנה אינה מאוסה עליו כ"כ בעת שאינה נכפית אבל בנ"ד הרי היא מצורעת וחוטמה שקוע פשיטא דיכול לומר סבור הייתי שאוכל לקבל וא"י לקבל וכהאי דבורסקי והמקמץ מכש"כ כאן שיש עדים שלא ידע ונולד קודם החופה וקידושין ואף דהוי שלא בפניו בכה"ג דהוא אלם בעירו כמבואר בכתבי הרב הגאון הצדיק מק"ק טארנאפאל ש"ד וגם במצורעת פסק הט"ז סימן ל"ט ועיין ב"ש ס"ק ט' דהוה מום ויכול לגרשה בע"כ אף בזמן הזה שיש חרגמ"ה וכאן אמר הרופא בפירוש שהיא מצורעת גדולה מלבד מה שחוטמה שקוע. והנה אחר כל הנ"ל אני אומר שלדעתי מותר כאן לגרש בע"כ ואין בזה משום חרגמ"ה כי רגמ"ה לא תיקן רק משום המזלזלים בנשותיהם שלא כדין וכמ"ש הרא"ש בתשובה הנ"ל ועיין בד"מ סימן א' ובב"ש שם ואם לא יכול לגרש בע"כ פשיטא שמותר לישא אשה אחרת עליה כי למה יגרע כח האיש מכח האשה וכבר האריך הט"ז סימן קי"ט ס"ק י"ד שבזמן הזה שיש חרגמ"ה יש לחוש יותר לעיגון האיש שמצווה על פו"ר מלחוש על תקנת האשה וע"ש ומכ"ש בנ"ד שזה כמה שנים שנלכד ברשת אשר טמנו לו פחים ללכדו והוא מתבטל מפו"ר וגם ביטול תורה שחי חי צער ושרוי בלא אשה ובלא שמחה פשיטא שאין כאן משום חרגמ"ה וגם כיון שהוא חולי המתדבק אף אם נימא שלא תתקלקל עוד עכ"פ הנפש היפה תבחל בזה ומאוסה בעיניו והרבה יותר יש לחוש לבני שנואה וגם אולי הוולדות אשר תוליד יהיו מצורעים וחלים חזק וע"כ לפענ"ד כל מן דין סמוכי לנא שאין כאן משום חרגמ"ה וכל מה שיש בזה מצד עסק הנדוניא יקוב הדין ביניהם ואקוה לד' שכל הרואה תשובתי הלז יאמר יישר ויבוא עה"ח למען הסר כבלי עיגון מצורבא מרבנן למעלה חן ולמטה חנן דברי וכו':