שואל ומשיב מהדורא תליתאה א:רי

1השומע קול שופר יאמר לסופר. ויכתוב אותו לחיים טובים לאלתר בספר. הוא כבוד ש"ב נ"ד הרב הגדול החריף חכם וסופר מוה' פנחס נ"י בורשטין ד' עליו יחי':

2מכתבו הגיעני היום. והנה אם אמנם כי הימים מבוהלים ודחופים אשר בעוד שלשת ימים נעלה ונראה לפני ד' אלקינו אשר יחשב האדם עם קונהו ונוסף לזאת בו בפרק הגיעני תשובה מרישא בעסק ס"ת הנחוצה לשעתו. אך בכ"ז למען ידידות שאירנו ולמען כבודו ולמען למודו נתתי לו משפט הקדימה ולהיות כי מוכ"ז ירט הדרך לנגדו אמרתי להשיבו רק הנוגע לדין ובקצרה הנה מעשה אירע שאחד מ"ק ברעזאן מלאכתו חייטות נסע זה רבות בשנים ועזב אשתו ונתגורר בק' אדעס וכעת המלך צוה שלא ימצאו שם אנשים ממדינות אחרות ושלח האיש הלז ג"פ ע"י הב"ד לאשר לא היה לאל ידו לשלוח שליח עד ברעזאן כי הוצאה מרובה הוא וע"כ נעשה הגט בפני הב"ד ואמר השליח בפנ"כ ובפנ"ח כדין ואח"כ עשה זה השליח שליח שני ע"י הבי דואר וב"ד הצדק דשם כתבו הרשאה ע"י הפאסט וחתמו עצמם כל השלשה ועוד כתבו אגרת מיוחד להב"ד דק' ברעזאן וחתם אחד מהם וכתב כי חתימתו יהיה ניכר מתוך חתימתו באגרת להרב הגאון המגיד מוהרש"ק נ"י בבראד. והנה חשש כאן לשתי חששות אחד שנשלח ע"י הב"ד והשני שאין חתימת הדיינים ניכרת וחתימת השנים מהם לא ניכר לגמרי והשלישי אינו ניכר רק ע"י אגרת וע"י אגרת לא מקרי קיום כמבואר בחו"מ סימן מ"ו והנה האריך מעלתו בפלפול נחמד להתיר במקום עיגון וכתב שיש מערערין עליו. הנה אם אמנם אין דרכי להכניס עצמי במחלוקת הנה מפני תקנת עגונות לא אחשה וגם דעתי נוטה לתת הגט להאשה להתירה מכבלי עיגון:

3והנה אשיב על ראשון ראשון הנה על חשש הראשון הנה הביא דברי הטוש"ע אהע"ז סימן קמ"א סל"ה אעתיק כאן מ"ש על הגליון הש"ע לפענ"ד נראה ראיה ברורה להמחבר דכשר גם ע"י כותי שיעשה שליח להוליך הגט דמעשה קוף בעלמא הוא מהא דאמרו עירובין ל"א ע"ב השולח עירובו ביד חש"ו ואם אמר לאחד לקבלו ממנו הרי זה עירוב וכן ביד פיל וקוף ועיין מעילה דף כ"א ועיין ברבינו יהונתן שם שכתב בהדיא דאף דחש"ו פסול לפי שלאו בני שליחות נינהו בכ"ז כיון שאמר לאחר לקבל ממנו כשר משום דמעשה קוף בעלמא הוא ע"ש וה"ה כאן וצע"ג מה יענה הדיעה השניה לזה עכ"ל בגליון שם. והנה זה כתוב אצלי בגליון זה כמה שנים. והנה זה כשתים שנה אירע מעשה פה באחד שהיה צריך להשיג גט מחתנו ב"ק לייפניק והיה אז שעת חירום וממדינה למדינה ובא לשאול אותי אם יהיה כשר ע"י הב"ד כיון שאי אפשר ע"י שליח ונתתי לבי לזה להלכה ולמעשה ועינתי בספרים ומצאתי בשו"ת מהרי"ק בראשונות סימן ל"ה במרוצת דבריו שנרגש מראיה זו ושמחתי מאד ויגעתי ומצאתי בתשב"ץ ח"ג סימן שכ"ו והוא כתב בהדיא דמותר לשלוח ע"י עכו"ם והבעל ימנה שליח במקום האשה והביא ראיה זו מעירובין ושמחתי כעל כל הון וכתבתי להרב הגאון מוה' שלמה קוועטש נ"י אבד"ק לייפניק והוא האריך והסכים על ידי ושלח בעצמו הגט לפה ע"י הב"ד ונעשה מעשה ונתגרשה האשה פה ולהעתיק כאן כל מה שפלפלתי בזה אי אפשר כי קשה עתיקא וגם הזמן אינו מסכים באופן כי זה פשוט שבשעת הדחק בודאי מותר ע"י הב"ד ואף שהרמ"א כתב שלא ראה נוהגין כך ובני ישראל יוצאים ביד רמ"א בכ"ז לא ראינו אינו ראיה ובפרט שאז לא נדפס התשב"ץ וברי לי שאילו היה רואה דברי התשב"ץ ודאי הדר ביה ומה גם כי מקורו לא נודע וכמ"ש בבית מאיר שם ואני הארכתי שם לבאר דברי הד"מ ואכ"מ ובפרט שכאן שזה השליח אמר בפ"נ ועשה שליח אחר בכה"ג כ"ע מודו דשרי כמ"ש הד"מ בשם המרדכי וכמו שהגיה מהרל"ח וז"פ לפענ"ד. והחשש השני שאין מכירין חתימת הדיינים כבר כתב הרמ"א בסימן קמ"ב סי"ט דבשעת הדחק נהגו להקל אף שאין מכירין החתימות והנה הט"ז משיג על הרמ"א דכל שלא נתקיים קיום הדיינים אין כאן שום עדות והיאך נסמוך על זה. הנה באמת המעיין במקור הדין בתשב"ץ ח"ג סימן ט"ז ימצא כי התשב"ץ בעצמו הרגיש בקושית הט"ז הנ"ל ובכ"ז סמך להקל בכה"ג במקום עיגון כמו דסמכו להקל בעדות אשה במצאו כתוב בשטר שמת פלוני והכשרים מפי כתבם מכ"ש בזה ע"ש באורך ובנו הסכים כן בהג"ה וכ"כ עוד התשב"ץ שם סימן נ"ב וסימן ס"ו יעו"ש בכל המקומות וגם בנו הרשב"ש ז"ל הסכים כן כמ"ש המגיה בתשב"ץ שם בסי' כ"ב וכן העתיק הב"י בסימן קמ"א בשם הר"ש בן התשב"ץ והוא מכונה בשם רשב"ש רק שקיצר בדברים. והמעיין בתשב"ץ בכל המקומות הנ"ל ימצא שם טוב טעם ודעת. ולפענ"ד יש להוסיף לפמ"ש האשר"י והובא ביתה יוסף בחו"מ סימן מ"ו ובש"ע שם סעיף ט' דבפרוזבול כשר וא"צ לקיים חתימת עדי הקיום דחזקה דלא שביק היתירא ואכיל איסורא וא"כ מכ"ש בגט דודאי הבעל לא חשוד לקלקלה וגם לא יחציף לזייף עדי חתימה ודייני קיום ותהיה באיסור אשת איש כל ימיה ובפרט בזמן הזה שגם עליו איכא חרגמ"ה מה"ת לחוש כ"כ ועיין בשו"ת נוב"י מהד"ת חלק אהע"ז סימן קל"ו שהאריך ג"כ בדברי הרמ"א סימן קמ"ב והאריך ליישב דברי הרמ"א מקושית הט"ז וכמעט שכיון מדעתי' לדברי התשב"ץ ואילו היה רואה דברי התשב"ץ היה שמח. ועכ"פ לדינא הדבר ברור כשמש שמדינא כשר לסדר הגט להאשה אף שלא היה מכיר כלל לשום חתימה ומכ"ש כשנוכל להכיר ע"י אגרת ויפה כתב מעלתו דנוכל לסמוך גם על אגרת. ובאמת מה שטרח מעלתו ליישב דברי התשב"ץ והרמ"א אם כי פלפל בחכמה אבל המעיין בתשב"ץ יראה דכיון בפשיטות דבמקום עיגון סמכו להקל גם בלי קיום כלל ע"ש שהאריך. וגם מ"ש מעלתו דבדברי הירושלמי מבואר דמעשה ב"ד צריך קיום וכן ביאר התשב"ץ שם בהדיא דבשני התלמודים מבואר דמעשה ב"ד צריך קיום והר"ש בן התשב"ץ ע"כ כיון להתוספתא ועיין בשיטה מקובצת כתובות דף כ"א ימצא שכל הקדמונים כתבו כן ע"ש. וע"כ גם אני מסכים לסדר הגט וכדאי התשב"ץ לסמוך עליו אף שלא בשעת הדחק כ"ש במקום עיגון כזה. והנה לדבר הזה יסלח כי לא כתבתי אף פלפלת כ"ש בזה כי הזמן גורם וגם כבר הארכתי בזה. ואם יהיה מעלתו פה אז פה אל פה אדבר בו ומה שנוגע לדינא כתבתי. אחר שכתבתי כ"ז מצאתי בשו"ת מהרי"ט חלק אהע"ז סימן ט' ושם בתשובת הרב מוהר"י גרשון נמצא שנוכל לסמוך אף כשאין קיום כלל והביא דברי הרמ"א הנ"ל בסימן קמ"ב והמהרי"ט פקפק בשליח שעשה שליח שני אמאי יהיה נאמן כיון דלא מכח הבעל קאתי אבל על דברת הרמ"א לא פקפק ואף שמתוך דבריו נראה שגם בזה חולק היינו מפני שבאמת שטר קיום צריך קיום אבל אילו היה רואה דברי התשב"ץ כמו שהם לפנינו בלי ספק דלא היה חולק בזה וכבר כתב הרמ"א בחו"מ סימן כ"ה בכ"מ שדברי הראשונים לא היו גלויים י"ל אלמלי ראוהו האחרונים הוו הדרי בהו. זו"ז ראיתי כל דברי מעלתו והוטב בעיני מאד שיגע ומצא כדי מדתו בפלפול ישר לא יסוב בלכתו וד' ישלח עזרו מקודש אשר ישקוד על דלתי התורה בחזקה ויגדל ויהיה לגפן אדרת וד' יעלהו מעלה מעלה לתורה ולגדולה כאוות נפשו ונפש בד"ז המדבר לכבוד התורה: