שואל ומשיב מהדורא תליתאה א:שיב
שואל ומשיב מהדורא תליתאה · Shoel uMeshiv Mahadura III 1:312
Open in the reader →1שלום וכ"ט אל כבוד הרב החריף כו' מוה' דובעריש חמיידיס נ"י:
2מכתבו הגיעני בש"ק העבר והנה אם כי הזמן בהול והגיעו הימים אשר יחשוב האדם עם קונהו וגם אני יושב בקרית חוצות מחוסר ספרים בכ"ז אמרתי להשיב בקצרה. והנה השאלה ראשונה א"צ אריכות כי כבר נעשה מעשה על ידי כ"פ באשה נשתטית ע"פ היתר מאה רבנים ע"ד הנוב"י. ובדבר שאלה שניה בסרסר שפיליטער שמכר תבואה של מוכר אחד שהוא בעיר אחרת וקיבל מעות מהקונה ואמר להקונה שיקח תבואתו מהשפעכליר בעת שירצה ואח"כ נשרפה התבואה עם השפעכליר ורוצה הקונה שיחזירו לו מעותיו באמרו שמעות אינו קונה והסרסור אינו זוכר ומסופק אם עשה עוד איזה קנין המועיל חוץ מקנין המעות וע"ז האריך מעלתו שאינו צריך להחזיר המעות מכמה טעמים ומחותנו החריף והשנון מוה' בנימין זאב ווילער האריך להשיג עליו ובקשו ממני לחוות דעתי בזה והנה במה דסיימו אפתח. מה שכתב מעלתו דהמוכר הו"ל א"י אם נתחייבתי דשמא עשו עוד איזה קנין והחריף הנ"ל השיג עליו באמרו דכל שהיה יכול לחזור בהמקח קודם השריפה חל על המוכר חיוב החזרה קודם שנשרף ואם אחר השרפה למה יפטר בטענת א"י ואני אומר דז"א דלפענ"ד ענין מעות אינו קונה היינו שיוכל לחזור בו אבל כל כמה דלא הדר בי' הוי קנין והדבר דומה למה דאמרו בב"מ דף יו"ד דאף שפועל יכול לחזור כל כמה דלא הדר הוי ידו כיד בעה"ב וה"ה בזה ניהו דיכול לחזור בו אבל עד שעת החזרה הו"ל ברשות הלוקח וכל שהוא מסופק אם היה עוד איזה קנין המועיל הו"ל המוכר א"י אם נתחייבתי דעד שעת החזרה לא נתחייב בחזרת המעות. ובזה אני אומר שצדקו דברי הרז"ה שכתב שכל שנשרף אינו יכול לחזור והרמב"ן השיג עליו ולפמ"ש צדקו דברי הרז"ה ולא מטעמו דכיון שעד שעת החזרה הו"ל ברשות הלוקח הו"ל כעין מתנה ע"מ להחזיר שכתב הרא"ש שמחויב להחזיר ולהקנות לו וה"ה כאן מכיון שמחויב להחזיר לו חפצו כל שנשרף וא"י להחזירו הרי קנינו קנין בשלמא אם היה בטל המקח מעיקרו א"כ כשנתבטל המקח צריך להחזיר לו מעותיו אף שאינו מחזיר לו חפצו אבל כל שעד שעת החזרה הי' נקנה להלוקח כשרוצה לחזור בו צריך להחזיר לו עכ"פ חפצו וכשנשרף הרי אין בידו להחזיר. איברא דלפ"ז יקשה בהא דאמרו בחולין דף פ"ג דבשאר ימות השנה אם מת מת למוכר ולשיטת הרז"ה קשה הא בית ודאי מעות קונה והחריף הנ"ל כתב על הרז"ה שטעה בדבר משנה ומאד חרה אפי איך מלא לבבו לכתוב על הרז"ה כן ובאמת הרז"ה בעצמו הרגיש כן בהא דפריך הש"ס והא לא משך מה בכך דלא משך ע"ש דמחלק דשם נשאר הבהמה מתה וא"כ לפי דבריו לא קשה גם משאר ימות השנה. ובאמת קושית הרמב"ן מהא דפריך והא לא משך לפענ"ד היה מקום ליישב דע"כ לא כתב הרז"ה דכל שנשרף או מת מעות קונה רק כשהמוכר מכר מדעתו והיה דעת מקנה וקונה אז כשנשרף או מת מעות קונה אבל שם דמשחיטין הטבח בע"כ ולא היה דעת מקנה כלל בזה כל שהקונה חוזר אף שמת או נשרף בטל המקח דלא היה כאן דעת מקנה. ויש להמתיק הדברים דלפמ"ש התוס' בכתובות דף מ"ו וב"ק דף ק"י דבבהמה שנטרפה למה לא יוכל לטעון הקונה אדעתא דהכי לא קניתי וכתבו כיון דיש דעת אחרת מקנה דהקנה גם אם נטרפה ובכה"ג שתלוי בדעת שניהם לא אמרינן כן ע"ש. ולפ"ז כאן שמשחיטין את הטבח בע"כ שוב רק בדעת הקונה תלוי ויוכל לומר אדעתא דהכי לא קניתי ושפיר פריך והא לא משך אך מסיפא דמשנה דבשאר ימות השנה אינו כן ואפ"ה אם מת מת למוכר קשה קושית הרמב"ן על הרז"ה וצריך לומר כמ"ש הרז"ה ליישב ודו"ק. עכ"פ כל שספק בדבר שוב הו"ל המוכר מוחזק ומעות קונה ובחידושי אמרתי בישוב דברי הרז"ה דלא תקשי עליו קושייתו בשאר ימות השנה אם מת מת למוכר אף דמעות קונה כל שמת משום דע"כ לא כתב הרז"ה רק בשריפה או באונס אחר דכל דל"ש הגזירה שפיר מעות קונה אבל במת אנו דנין על הרשות שעמד שם וכל שלא משך הי' עודנה עומד ברשות המוכר וכדעת הפוסקים וכל שנולד ספק ברשותו היינו רשות המקום ועיין בסוגיא כתובות דף ע"ו בהא דאמר שמואל כל שנולד ספק ברשותו וברא"ש שם ובטוש"ע חו"מ סימן רכ"ד ולכך שפיר פריך והא לא משך והיינו דא"כ עומד עדן במקום של המוכר ואמרינן כנכ"ה אף דמעות קונה מ"מ מת למוכר וע"ז תירצו דבד' פרקים החליטו דאף דעומד במקום המוכר מ"מ הוה כאלו כבר לקח הקונה לרשותו ואף דהרז"ה לא תירץ כן אפשר דהרז"ה לא ס"ל כשיטה זו וצ"ע בר"ן באלפסי בכתובות שם ועכ"פ לדידן לשיטת הפוסקים דתלוי במקום שעומד החפץ מיושב היטב הקושיא וכמ"ש ודו"ק. ובזה אני אומר מ"ש מעלתו דכיון שהמוכר לא היה כאן לא שייך הגזירה שמא יאמרו נשרפו חיטך בעלייה דהרי המוכר לא יכול לטרוח ולהציל ואז מעות קונה והביא ראיה מכמה מקומות דכל שלא שייך הגזירה מעות קונה. והחריף הנ"ל הביא מכמה מקומות דאף דלא שייך הגזירה והטעם אפ"ה משום לא פלוג לא קנה במעות. ולפמ"ש כיון דעכ"פ מידי ספיקא דדינא לא יצא שוב הו"ל המוכר מוחזק במעות וא"י להוציא ממנו המעות. אמנם לפענ"ד נראה דבר חדש בזה דכאן ודאי המעות קונה שהרי ש"ב הגאון בנתיבות בסי' ר"ד חידש דכל ששם קנין מעות עליו אף דל"ש הגזירה לא קנה משום לא פליג אבל כל ששם שאר קנין עליו אף דלפעמים שייך הגזירה מ"מ כיון שברוב קנין זה לא שייך החשש ההוא לא פלוג רבנן ושפיר קנה אף במקום דשייך החשש והגזירה ע"ש. ובזה אני אומר דבר נחמד במ"ש סימן קצ"ח ס"ה למה תקנו חז"ל שלא יהיה מעות קונה גזירה וכו' לפיכך העמידוהו חכמים ברשות מוכר כדי שיטרח ויציל לפיכך אם היה ביתו של לוקח שיש בו החפץ מושכר ללוקח העמידוהו על ד"ת וכן השוכר המקום וכו' קנה המטלטלין שבו ומקורו מדברי הרמב"ם והה"מ פירש הטעם של הסיפא משום שהרי הם כמונחים בחצר הלוקח וקנה מטעם חצר ולכך בעינן שישתמר לדעת הלוקח והדבר תמוה דא"כ אין ענין למ"ש ברישא ומה לשון לפיכך דברישא החשש שמא יאמרו והב"י פירש הטעם של הסיפא דכל שמצוי בביתו יטרח להציל אגב ביתו וע"ז קשה דא"כ למה לי שיהיה משתמר לדעת הלוקח וכבר תמהו בזה הסמ"ע והש"ך שם ובלח"מ ובתוס' יו"ט ולא מצאו מענה ולפמ"ש א"ש דבאמת גם אם מצוי בביתו שייך החשש דלא ירצה לטרוח להציל החפצים אף שיציל ביתו ורק דכל ששם קנין חצר עליו אף שבאמת לא רצה להקנות בתורת חצר רק בעבור המעות מ"מ כיון שעפ"י רוב קנין חצר לא שייך הגזירה שוב שפיר קונה במעות משום לא פלוג וא"כ לכך צריך תרווייהו הטעמים של הה"מ והב"י וכל דברי הרמב"ם והטוש"ע מדוקדקים ומיושב כל הקושיות. ומעתה אני אומר דכאן בסרסור דעכ"פ לא גרע מנפקד שהרי המוכר הפקיד בידו התבואה למוכרם והלוקח הניח שם תבואתו שנתן מעות בעדו הרי כתבו בתוס' ריש ב"מ דהנפקד תופס בחזקת שניהם כאילו הם עצמם מוחזקים בם. והנה כבר נודע שיטת הרשב"ם ב"ב דף פ"ה דחצר הנפקד קונה להמפקיד והט"ז סימן קפ"ט בחו"מ החזיק על ידו שכן הוא דעת הטור ואף שהמהרי"ט חלק א' סימן ס"ה חולק על הרשב"ם עיין קצה"ח שם שמיישב כל הקושיות והארכתי בזה בכמה תשובות ואכ"מ ולפ"ז הרי חצר הנפקד דהיינו הסרסור נקנה להלוקח וכל שלא חזר הלוקח הוה ברשות הלוקח כמ"ש למעלה ממילא קונה בתורת חצר וכל ששם קנין חצר עליו שוב אף ששייך החשש והגזרה מעות קונה וכמ"ש הנתיבות א"כ כאן קנה מטעם חצר וגם מעות קונה ואף שהיו עוד תבואות מה שלא מכר להלוקח בחצרו דעת הש"ך סי' רי"ש ס"ק ב' דמ"מ קונה מטעם חצר וא"כ שפיר קנה המעות וא"צ להחזיר. דרך כלל כאן יש לנו כמה עמודים לסמוך דמלבד בספק המוכר מוחזק אף גם שיש לומר דקנה מטעם חצר וגם יש לצרף שיטת הרז"ה והמהר"ם שיף בחידושיו לב"מ בסוגיא דמעות קונות כתב שגם דעת רש"י הוא כן ועיין בביאורים שם וא"כ הדבר ברור דהמוכר א"צ להחזיר ובשאר הדברים שהאריך מעלתו ומחו' החריף הנ"ל יש לי הרבה דברים ואין הזמן גורם. עכ"פ הדין עם מעלתו ומעלתו ביקש שאשיב למחו' אך לפי שקשה עלי לכתוב שני מכתבים שהשאלה ראשונה נוגע למעלתו לבד ע"כ השבתי למעלתו. והנה בשאלה הראשונה הדברים פשוטים דצריך התרה מאה רבנים וכמ"ש הב"ח שכן קבלה בידו אבל על מ"ש המגיה במשנה למלך משום כל מלתא דלא מצי עביד האריכו כל האחרונים דאין לחוש בזה והארכתי גם אני הרבה פעמים ליישב קושייתו וע"כ א"צ למה שהאריך הנוב"י בתקנות אבל התרת מאה רבנים צריך ועיין שו"ת הגאון מוהר"ח כהן ז"ל שנדפס מחדש דברי הכותב בנחיצה: