שואל ומשיב מהדורא תליתאה א:שלז

1להמופלג מוה' משה בר' שאול ראובן מ"ק זבאריז:

2אשר כתב מעלתו ליישב דברי הרמב"ם פרק ח"י מהלכות מעה"ק הלכה י"א התמוהים כמ"ש הראב"ד ובלח"מ הוסיף אומץ בדברי הראב"ד והניח בצ"ע דברי הרמב"ם וכתב מעלתו ליישב ותוכן דבריו ע"פ מה שהקשה דהיאך אפשר לומר דקרא לד' אתי להוציא שעיר המשתלח דלא נימא דראוי לפנים והרי התוספות בב"ק דף ע"ב כתבו דמכל ש"ח לא פריך דמכי שחט לה פורתא אסרה משום דיש לומר דהכי חייב רחמנא אבל כל שניתוסף עוד איסור אחר לא שייך בהכי חייב רחמנא וע"ז הקשה דא"כ בשעיר המשתלח דבעי שיעמד חי עד ווידוי דברים כר"ש ביומא דף מ"א א"כ הא בתחלת השחיטה אסרה ואינו ראוי לעמוד חי ונפסל משום דאינו ראוי לעמוד חי וכל דנפסל משום ד"א שוב פסול משום ש"ח וא"כ למה לי קרא וא"ל דראוי לחטאת מוסף וא"כ נפקע שם ש"ח ממנו דאינו שעיר המשתלח דהגורל קובע וא"כ שוב ראוי היה בפנים לשם שחיטת חטאת מוסף ושפיר קודם הגרלה היה ראוי אבל בזבחים שם לא ס"ל הך דר"ח דאל"כ מה פריך והא איכא ווידוי דלאחר הגרלה שוב אינו ראוי לחטאת מוסף דכבר אקבעה לשעיר המשתלח ובעי עקירה כמבואר ביומא דף ס"ג וא"כ קשה למה לי להוציא קרא וע"כ כגירסת הרמב"ם דלד' אתי לרבות ואצטריך קרא דבאמת הו"מ לפטור משום דנפסל משום יעמוד חי גלי קרא כמו דגלי קרא לענין ש"ח וא"כ סברת הרמב"ם מבוארת והא דפריך והא איכא ווידוי היינו לר"ש דבעי שיעמד חי עד ווידוי דברים וא"כ שפיר פריך דלמה לי קרא לרבות אחר הגרלה והא פסול משום דצריך ווידוי וע"ז אמר דקרא אתי לאחר ווידוי ולכך אתי קרא לרבות קודם הווידוי ולאחר הוידוי מתמעט מקרא דאל פתח אהל מועד לא הביאו. ובזה מיושב כל הקושיות דהש"ס דתמורה קאי אליבא דר"י דס"ל דא"צ לעמוד חי רק אחר כפרת דברים אבל אם צריך לעמוד חי עד וידוי שוב אי אפשר לומר לד' לרבות זה תוכן דבריו בקצרה:

3והנה לכאורה דבר חכמה אמר אבל באמת מה שהחליט דאינו ראוי לעמוד חי כל ששחטו הנה אם נימא דנקובת וושט אינו נבילה מחיים וכמ"ש הש"ך בסי' ל"ג ועיין כו"פ ובב"ש שם ובשו"ת אא"ז הח"ץ ז"ל ובתשובה בכת"י החילותי שנת תר"ב ובכת"י שהחילותי שנת תר"ו שם ושם הבאתי באריכות דברי רש"י בחולין דף כ' גבי וכי מתה עומד ומולק שכתב דבכל השוחטין משניקב הוושט יש כאן מעשה הטריפה וכי גמר שחיטתו מתכשרא ע"ש הרי דרש"י ס"ל דאינו רק טריפה וא"כ טריפה עכ"פ יכולה לחיות אף למ"ד טריפה אינה חיה היינו י"ב חדש אבל עד ווידוי דברים יעמד חי קרינא ביה וא"כ ל"ק קושייתו:

4ובזה אני אומר דרש"י לשיטתו ורמב"ם לשיטתו דלרש"י שפיר מצינן לפרש לד' להוציא ול"ק קושיתו אבל הרמב"ם דס"ל דנקובת הוושט נבילה מחיים וכמבואר בטוש"ע סי' ל"ג ובש"ך תמה על הרמב"ם ועיין כו"פ ותב"ש ובתשובה שם הארכתי בזה וא"כ לדידיה אי אפשר לומר דלד' להוציא ולכך מפרש בענין אחר ודו"ק. אמנם בגוף הקושיא של מעלתו שמדמה למ"ש התוס' בב"ק דכל שאיסור אחר גרם לפסול שוב גם משום ש"ח נפסל ולא מקרי ש"ח. הנה לפענ"ד אף דסברת התוס' היא מסתבר וכדבריהם מוכח ומבואר בחולין דף מ"ם במ"ש אשחוטי חוץ לא מחייב דמחתך בעפר בעלמא הוא ומדל"ק על כל שחוטי חוץ דלא לחייב דמכי שחט פורתא אסרה וע"כ דש"ח דרך הכשר שחיטה בכך בפנים ולכך בששחט בחוץ חייב אבל בשיש איסור אחר שגרם לפסול שוב לא מקרי שחיטה וכן מצאתי בספר יראים סי' ש"ץ שכתב להקשות בכל שחוטי חוץ הא מכי שחט פורתא עשה מום ושוב אינו ראוי לפנים ואמאי חייב משום שחוטי חוץ וכתב כיון דמקרב השחיטה עי"ז מקרי שחוטי חוץ ולפנים הוא מקרי שחיטה ולא מום ע"ש ולפ"ז זהו דוקא כשנפסל ע"י דבר אחר ע"י השחיטה אבל כאן דאמרינן דשעיר המשתלח צריך להיות יעמד חי עד ווידוי וא"כ עיקר הפסול אינו בשביל השחיטה רק דאינו ראוי לעמוד חי וזה אינו בשביל השחיטה ולא מקרי פסול בשחיטה שהרי לא בא בשביל ששחט השעיר וגם אם היה משלחו לעזאזל כאשר צריך להיות ולא היה ממתין עד ווידוי ג"כ היה נפסל וגם אם היה שוחטו בפנים ג"כ היה נפסל וא"כ שפיר חייב משום שחוטי חוץ. אברא דגוף הדבר שכתבתי דלרש"י דס"ל נקובת הוושט טריפה שפיר קרינא ביה יעמד חי. הנה הרמב"ם פ"ה מערב יוה"כ הלכה ח"י כתב דטריפה פסול לשעיר המשתלח מדכתיב יעמד חי הרי דטריפה לא מקרי חי ועיין בנדה דף כ"ג דמשמע שם בהא דאמר למאי נ"מ לאתסורי באחותה דכל דהיא טריפה לא מקרי חי. הן אמת דלמ"ד דטריפה חיה וגם למ"ד דטריפה אינה חיה עכ"פ חיי שעה מקרי ולמה נתמעט מקרא דחי ואולי כיון דכתיב יעמד חי ובעי שיעמד חי בשעת ווידוי וכל דבעי שיהיה חי אח"כ ועל להבא לא שייך חזקה במ"ש הנוב"י ולכך שמא ימות חיישינן וכאן בעי שיעמד חי ואינו מקרי חי ועכ"פ שוב יקשה קושייתו. ובגוף הדבר שאמר ר"ח דראוי לחטאת מוסף לפענ"ד ר"ח לשיטתו דס"ל ביומא דף מ"א דאין הקינין מתפרשות אלא או בלקיחת הבעלים או בלקיחת הכהן ולפ"ז בשעירים הצרכים גורל שוב לא נתפרשו לא בשעת הגרלה ולא בשעת לקיחת הכהן כ"א הגרלה א"כ קודם הגרלה היה ראוי לחטאת מוסף וזה ברור. ולפ"ז לאחר הגרלה דשוב הגורל קבע אינו ראוי לחטאת מוסף ורק דראוי לפנים להביאו ולוידוי ולכך פריך והא איכא ווידוי ומחלק בזבחים בין קודם ווידוי לאחר ווידוי אבל קודם הגרלה ודאי חייב דראוי לחטאת מוסף. והנה מעלתו תמה על מ"ש הכ"מ דרבינו מפרש דמ"ש ר"ח הואיל וראוי לשעיר הנעשה בחוץ היינו לאחר הגרלה קודם וידוי והרי בעי עקירה כדאמרו ביומא דף ס"ג וע"כ דקודם הגרלה קאי דלא בעי עקירה דהגורל הוא דקובע ותמה על הלח"מ שלא הרגיש בזה ולפענ"ד כיון דר"ח ס"ל דעקירת חוץ שמה עקירה וכרב חלקי' שם א"כ גם לאחר הגרלה היה ראוי לשעיר הנעשה בחוץ והוה עקירה ע"י שישחטו וזה ברור. ולפ"ז אם נימא דעקירת חוץ לא שמה עקירה שוב אי אפשר לאחר גורל וא"כ יתיישבו השיטות שפיר דרבינו פסק כחלקיה ע"ש בהלכה יו"ד ודו"ק היטב ובחבורי כת"י שהחילותי שנת תר"ו שם הארכתי ליישב עוד דברי הרמב"ם הנ"ל. וראיתי בספר חקר הלכה שהקשה דמה פריך הש"ס דלמה לי קרא לרבות שעיר המשתלח הא מתמעט מקרא דאל פתח ד' והרי אצטריך קרא דאל"כ אין איסור חל על איסור והרי יוה"כ קדים וחייב על השחיטה ואיך יתחייב משום שחוטי חוץ הא שחוטי חוץ לא הוה לא כולל ולא מוסיף ולא הבינותי דלמה יתחייב משום יוה"כ דמשום נטילת נשמה לולא דהיה שחוטי חוץ לא שייך נטילת נשמה דהרי גם אי משלחו לעזאזל הא היה נטילת נשמה דלא היה מגיע לחצי ההר עד שכל איבריו הי' מתפרקים ורק משום דשחטו חייב וא"כ הוה שחוטי חוץ ואם משום צובע והא לא שייך בקדשים דלא ניחא ליה דלקני בשר וגם אין צריך לדם דלא שייך משום מפרק ודו"ק היטב: