שואל ומשיב מהדורא תליתאה א:שנז

1להרב הה"ג החריף מוה' יצחק שמעלקיש נ"י:

2אשר שאל בהא דאמרו בנזיר דף נ"ח ומאן דמפקא ליה מראשו מ"ט לא נפקא ליה מגדולים אמר לך לכדרבא וכו' צו"פ פוטר בין במינן בין שלא במינן. והקשה הוא לשיטת הגהמי"י פ"ג מציצית דבשאר מינין דוקא צו"פ יחדיו פוטר א"כ אכתי שמעינן דעשה דוחה ל"ת מהתם דהא בעי צו"פ יחדיו. הנה לכאורה יפה הקשה וכמדומה שבביאורי מרדכי הקשה כן ואין הזמן מספיק לעיין בזה. ואני כעת בר בי רב דחד יומא בסוגיא ולפענ"ד נראה בפשיטות דל"ק דבאמת גם לשיטת הגהמ"יי הוא דוקא בזמן דאיכא תכלת דמגו דפטר תכלת ותכלת הותר בציצית ולא דחי' גם לבן פוטר וא"כ אין ראיה מרבא דבאמת שאני תכלת דהותר בציצית ולא דחיה אבל עשה דוחה ל"ת לא ידענו. ובזה יש ליישב קושית הביאורי מרדכי שהובא במפה"י בשו"ת שכתבנו לו בהא דפריך במנחות דף מ"ם ולא יהא אלא לבן והא בא"מ אינו פוטר לבן לבד בלא תכלת דהא בעינן צמר ופשתים יחדיו. ולפמ"ש אתי שפיר דבאמת גם המהר"ם לא אמר דבעי צמר ופשתים יחדיו רק כל שיש תכלת אבל כל שאין תכלת אסור להיות צמר ופשתים יחדיו וא"כ שם דאין כאן תכלת שפיר משני כדר"ל דאסור להיות צמר ופשתים יחדיו כנלפענ"ד ואם שגיתי הלא כבר קדמתי שלא ירדתי לשיטה זו כעת:

3והנה בשנת תרכ"ג כ"ו שבט א' תרומה הגיעני מכתב מהרב מוה' שמואל ז"ק האבד"ק טרעספאלי הקשה במ"ש התוספות יבמות דף ה' ד"ה שהן דנילף דעשה דוחה ל"ת ועשה מכהן ונזיר ומילה דדחיא צרעת דהוה עשה ול"ת וכתבו דהוה ש"כ דממילה וחד מהנך איכא למילף נמצא דהוה חד דלא אצטריך וע"ז הקשה דא"כ לרבי יהודה דס"ל דשני כתובין מלמדין כדאמרו בכמה מקומות ועיקרו בסנהדרין דף ס"ז א"כ היכא אמרו בחולין דף קמ"א לר"י דאמר שלח מעיקרא משמע אפילו עשה נמי ליכא והא לר"י איצטריך להיכא דלא נטלה דסד"א דעשה דוחה ל"ת ועשה ולכך אצטריך קרא דשלח דלא לדחי ובאמת היא קושיא גדולה. ולפענ"ד נראה דבר חדש דהנה בשבת דף קל"ב בהא דאמרו ימול ואפילו במקום בהרת ופריך הא למה לי קרא הא הו"ל דבר שא"מ ומשני אליבא דר"י דס"ל דבר שא"מ אסור ולפ"ז נראה לפענ"ד דכל שא"מ אף לר"י דאוסר אינו רק ל"ת בלבד אבל עשה ליכא דהא העשה הוא דככל אשר יורו אתכם הכהנים ולוים לעשות והרי לא מתכוין לאסור ומה עשה שייך בזה ובאמת מריש קשיא לי בהא דקאמר דצרעת הוה עשה ול"ת והרי באמת דעשה דוחה ל"ת רק שכאן יש בו עשה וקשה מה עשה שייך בזה והא הכהנים ולוים יורו לעשות דעשה דוחה ל"ת וא"כ לא שייך עשה. אך צ"ל דכיון דעשה דימול יוכל להיות במקום דאין בהרת א"כ לא יורו הכהנים לעשות דמילה ידחה אבל אם באמת דבר שא"מ הוא ורק דבר שא"מ אסור אבל איסור זה לא הוה רק ל"ת גרידא אבל מ"ש בזה ככל אשר יורו אתכם הכהנים הא הכהנים לא יורו רק במתכוין ובשא"מ אין כאן רק ל"ת גרידא כנלפענ"ד ברור דבא"מ לא שייך העשה דהא א"מ לעשות כלל וכל א"מ דאסור אינו רק איסור גרידא:

4עוד נראה לי דדבר שא"מ דאסור לר"י אינו לאו גמור ואינו לוקה רק אסור ולא אמרי דבר שא"מ חייב רק דאיסור גרידא יש בו ואינו לאו גמור ולפ"ז אין ראיה דעשה דוחה ל"ת ועשה דל"ת גמורה שיש בו מלקות ודאי דאינו דוחה ומה דמקשו התוספות דלילף ממילה היינו לדידן דאמרו שם דרבא ס"ל דאף שר"ש מודה דהו"ל פסיק רישא ופסיק רישא ודאי דהוה כדבר שמתכוין דהרי הר"ש פוטר באינו מתכוין וא"כ הו"ל ל"ת גמור ושפיר ילפינן אבל לאביי דס"ל להס"ד דלא כרבא ורק משום דבר שא"מ הוא ודבר שאינו מתכוין אינו רק איסור גרידא ליכא למילף ודו"ק. ומ"ש עוד ליישב קושית התוספות במנחות דף מ"ם גבי סדין בציצית דמ"ט דב"ש הא במשנה תורה לכ"ע דריש סמוכין וע"ז אמר דב"ש לטעמיה דס"ל לשמאי הזקן לחד שנויא בקידושין דף מ"ג דשני כתובין מלמדין וא"כ ממילא עשה ול"ת דחי' ומכ"ש דדוחה ל"ת גרידא וא"כ ע"כ אתי הסמוכין להיפך דבמקום גדילים לא תלבש שעטנז כקושית התוספות ביבמות דף ד' וא"ל כתירוצם דא"כ לשתוק קרא דזה אינו דאם לא כתיב קרא בודאי יהיה דוחה דהרי גם עשה ול"ת דחי מכ"ש ל"ת גרידא לפענ"ד נראה דהנה התוספות בכתובות דף מ"ם ד"ה כנון הקשו דאפשר לקיים שניהם צמר בשל צמר וכתבו דבטלית של פשתן אי אפשר לקיים דתכלת עמרא הוא וא"ל דלא ילבש פשתן בשביל דאפשר בצמר דזה ל"ח אפשר ע"ש. ולפ"ז נראה לי דבר נכון דזה דוקא אם התורה גלתה דכלאים בציצית שרי שפיר אמרינן דמש"ה דחי וזה ל"ח אפשר אבל אם לא כתיב קרא אז פשיטא דלא דחי דהא אפשר לקיים שניהם וא"ל דעכ"פ בשל פשתן אי אפשר דמה"ת לומר מצד הסברא דדחי ולכך שפיר קשה לשתוק קרא מיניה ואז שפיר לא דחי וע"כ מדכתיב סמוכים ש"מ דבעלמא לא דחי ושפיר הקשו דהא דריש סמוכין במשנה תורה וז"ב דבכה"ג דיש גילוי דעת מדכתב התורה סמוכין להתיר ע"כ אתי להוציא דשני כתובין אין מלמדין אף לר"י דס"ל שני כתובין מלמדין כאן גלי קרא ודו"ק היטב:

5ובזה יש ליישב גם קושיא הראשונה על ר"י דלר"י שפיר מוכח דע"כ ס"ל דלא דחי עשה ול"ת דהרי ר"י במשנה תורה ודאי דריש סמוכין כדאמרו ביבמות דף ד' וא"כ הסמוכין דכלאים בציצית ע"כ דלא דחי דאל"כ קשה למה אצטריך כלאים בציצית למדחי השתא עשה ולא תעשה דחי ל"ת גרידא מכ"ש וא"ל דהסמוכין להיפך דקשה לשתוק קרא מיניה וא"ל דא"כ הו"א דדחי דזה אינו דהא זה לא מקרי לא אפשר וכמ"ש ודו"ק היטב אמנם מה דק"ל הוא מה פריך הש"ס בחולין שם טעמא דכתב רחמנא תשלח הא לא"ה הו"א דלדבר מצוה לא ואמאי הא הוה עשה ול"ת וקשה מה פריך הא יקשה קושית התוספות דנילף מכהן ונזיר ומילה בצרעת ומ"ש דהוה ש"כ הא מדברי רש"י בקידושין דף ל"ה וגם מקידושין דף מ"ג מבואר דשני כתובים אין מלמדין אינו מיעוט כסברת התוס' ישנים בקידושין דף ל"ה רק דמשני כתובים ג"כ מצי למילף רק דכל דמצד הסברא כמו ההם דמצד הסברא אין שליח לדבר עבירה רק דהו"א דניליף משני כתובים ע"ז אמר דש"כ אין מלמדין ולפ"ז גם עשה ול"ת מצד הסברא אינו ראוי לדחות דמה אולמא האי עשה מהאי עשה ולפ"ז שם דפריך דעשה דוחה עשה וכמו דמתרץ דעבר ושקלה דלאו ליתא מ"ד עשה דוחה עשה וא"כ כל דמצד הסברא עשה דוחה ל"ת שוב מה"ת דלא נילף מש"כ ועיין בש"ך חו"מ סי' שמ"ח ובשו"ת נודע ביהודה מהד"ק חלק אהע"ז סי' ע"ח ותמצא שזו קושיא נפלאה. אמנם נראה דלהס"ד דיש עשה ול"ת אז הסברא דל"ת אלים ע"י העשה שיש בה וא"כ ודאי מצד הסברא אין עשה דוחה עשה שיש לאו בהדה ושוב אין מלמדין אבל למה דמסיק דמיירי בעבר ונטלה דלאו ליתא רק עשה אז מסתבר ליה דעשה דוחה עשה ומטעם דמסיק דעשה זו אלים שהוא לטהר המצורע. ובזה עמדתי על דברת התוספות דדחו שם דברי הרי"בם מהך דקודם שנטלו איכא עשה ול"ת ותמה בשו"ת נוב"י מהד"ת חלק או"ח סי' קל"ה דמה זו סתירה הא באמת גם הריב"א מודה דאיכא עשה ול"ת רק דאם עבר ודחה לא לקי אבל מכל מקום קודם שעבר יש עשה ול"ת וגם למה ציינו על מה דאמרו לא צריכא דעבר ונטלה ומהראוי לציין על מה דאמרו עשה ול"ת ע"ש שנדחק ולפמ"ש יש לומר דבאמת ע"כ מוכח דלא כריב"א דע"כ הל"ת אלים ע"י העשה דאל"כ מה קושיא הא לא שייך שני כתובים דמצד הסברא היה ראוי לומר דעשה דוחה עשה וא"כ שוב אף דיש שני כתובין מלמדין וע"כ דל"ת נתאלם ע"י העשה וגם מצד העשה ושוב מהראוי ללקות אם עבר דהל"ת נתאלם ע"י העשה ושפיר ציינו על הא דאמר ל"צ דמזה מוכח דכל שעבר ונטלה עשה דוחה עשה וע"כ דכל שלא עבר הל"ת גופא אלים ועיין מלמ"ל פ"א משופר ודו"ק:

6והנה בהא דאמרו ביבמות דף ה' איכא למפרך מה לנזיר מצורע שכן ישנו בשאלה דאלת"ה הא דקי"ל אין עשה דוחה ל"ת ועשה לילף מנזיר אלא מנזיר מ"ט לא גמרינן שכן ישנו בשאלה ה"נ איכא למפרך מה לנזיר מצורע שכן ישנו בשאלה. וקשה לי לב"ש דס"ל דאין שאלה בנזירות א"כ מ"ט דלא ניליף דעשה דוחה ל"ת ועשה מנזיר מצורע והנה מכאן ראיה ברורה למה שחידש רבינו פ"ז מהלכות נזירות דבזמי חלוטו בטל העשה דקדוש יהיה ולכך דוחה עשה ול"ת דנזיר שאין כאן עשה והראב"ד השיג עליו דביבמות אמרו משום דקיל דישנו בשאלה ולפמ"ש אתי שפיר דא"כ קשיא לב"ש וע"כ משום דהעשה בטל. איברא דלפ"ז קשה מאי מוכיח הש"ס דאלת"ה הא קי"ל אין עשה דוחה ל"ת ועשה ולילף מנזיר והלא לב"ש ע"כ צ"ל דאין כאן עשה כלל וכמ"ש הרמב"ם. והנראה בזה דהנה בא"מ הקשה בתשובתו ח"ב סי' כ"ב דאכתי איכא עשה דככל היוצא מפיו יעשה וכמ"ש הרמב"ם פ"א מהלכות נזירות וא"כ אף דבטל העשה דקדוש יהיה מכל מקום נשאר העשה דככל היוצא מפיו יעשה. והנראה בזה דבר חדש דהנה בנזיר דף ט' הריני נזיר מן הגרוגרות ומן הדבילה ב"ש הרי זה נזיר ומפרש בש"ס כיון דאמר הריני נזיר הו"ל נזיר כי אמר מן הגרוגרות הדר ביה וב"ש ס"ל אין שאלה בנזירות ע"ש. ובזה נראה לפענ"ד ה"ה אם נדר באחד מהם כגון מן התגלחת או מן היין בלבד דקי"ל דלרבנן הוה נזיר מכלם כדאמרו בדף ד'. ובזה נראה לפענ"ד דעכ"פ עשה דככל היוצא מפיו יעשה ליתא בזה דבפיו הרי לא הוציא רק מן היין בלבד או טומאה בלבד וניהו דממילא הוה נזיר מכולם מכל מקום ככל היוצא מפיו יעשה לא שייך בזה ומכ"ש אם אמר הריני נזיר מן היין דלר"ש הו"ל כשאלה בנזירות ואין שאלה בנזירות דודאי חל על כלם ומכל מקום כל היוצא מפיו יעשה לא שייך בזה ושפיר דוחה בנזיר מצורע לאו דתגלחת דעשה דקדוש יהיה בטל גביה וככל היוצא מפיו לא שייך בזה דהרי בפיו עכ"פ לא הוציא רק אחד בלבד וז"ב כשמש. ולפ"ז ל"ק לב"ש למה דוחה דלב"ש משכחת לה בכה"ג. ובזה ניחא מה דהש"ס לא אמר הכי דלדידן דקי"ל כב"ה דיש שאלה בנזירות א"כ כל דרצה לחזור בו שוב שייך שאלה ואף דלרבנן כל שנדר באחד מהם הוא נזיר בכלם היינו בכה"ג דלא כיון שלא יהיה רק באחד מהם אבל אם כיון לאחד מהם בלבד שוב יכול לשאול ולכך אמר שכן ישנו בשאלה אבל לב"ש דאין שאלה לנזירות משכחת לה שלא יהיה חל העשה ככל היוצא מפיו יעשה ודו"ק ואף שיש לפקפק עכ"פ הדין לפענ"ד הוא אמת דבכה"ג לא שייך העשה דככל היוצא מפיו יעשה. ובמ"ש למעלה גם לב"ש דאין שאלה בהקדש ואין שאלה בנזירות מכל מקום כל שנצטרע ובטל העשה דקדוש יהיה שוב יש שאלה בנזירות מיושב היטב מה שהגיעני מכתב מכבוד אבי מורי הרב הגאון נ"י בערב חג הסוכות שהקשה על הא דאמרו בנזיר דף מ"א לר"א מנ"ל דעשה דוחה ל"ת ופירש"י דאי מראשו דנזיר שכן ישנו בשאלה והקשה דהרי לר"א דס"ל דאין שאלה בהקדש ממילא אין שאלה בנזירות ושפיר מצינן למילף מראשו דנזיר דהרי אינו בשאלה והיא קושיא גדולה. ולפמ"ש אתי שפיר דהרי בנזיר שנצטרע שוב בטל העשה דקדוש יהיה ושוב יש שאלה בנזירות דמה דאין שאלה בנזירות הוא משום דכתיב קדוש יהיה כמ"ש רש"י ותוס' ובנצטרע בטל העשה ודו"ק. מיהו לפמ"ש במק"א ליישב קושית הראב"ד דהרי ביבמות אמרי שכן ישנן בשאלה וכתבתי דכל דבטל הנזירות שוב לא מצי לשאול מידי דהוה אם אכלה כולה דאין נשאלין עליה משום שאין לו על מה לחול והש"ס ע"כ קאי למ"ד דימי חלוטו עולין לו והרמב"ם דפסק דאין עולין שוב לא מצי למימר שישנן בשאלה שהרי בטל הנזירות. ובזה ישבתי קושית המלמ"ל פ"ז מצרעת ע"ש דבימי הסגרו דודאי עולין לו שוב גם הרמב"ם ס"ל דישנו בשאלה ודו"ק ולפ"ז כאן לר"א דאין שאלה בהקדש רק בנזיר שנצטרע דבטל הנזירות שוב לא יכול לשאול ושוב יקשה קושית אבי נ"י:

7והנה אור ליום ד' כ"ח תשרי שנת כתר"ו ישועה היה אצלי נ"ד הרב החריף מוה' פנחס ב"ש נ"י. והקשה אותי על דברת התוספות בעירובין דף למ"ד ד"ה תרומה שכתבו ותדע דאמר לעיל דאין מערבין בהקדשות אע"ג דחזי לאתשולי עלה וע"ז הקשה דמה ראיה משם דשם ר' אליעזר היא ור"א ס"ל דאין נשאלין על הקדש והשבתי דברייתא שם תני סתמא דאין מערבין בהקדשות וסתמא ס"ל דנשאלין על הקדשות ושפיר הביאו ראיה דר"א שמותי הוא ולא קי"ל כן וז"פ וברור: