שואל ומשיב מהדורא תליתאה א:שנט

1להרב החריף מוה' אשר נ"י מ"ק טארני:

2אשר הקשה אותי בעת שהיה אצלי אור ליום וא"ו עש"ק פ' בא ג' שבט במ"ש להסתפק הפרי מגדים ובישועת יעקב לענין מצא תינוק מושלך וספק אם נכרי הוא או ישראל אי שייך לומר הואיל דאיתא בקשירה כיון דמספק חייבין הו"ל אתנהו בקשירה ובזה מיישב בישועת יעקב סי' י"ז הא דק"ל (והיא קושית התוספות) למה לי קרא דבני ישראל ולא עכו"ם והא ת"ל דאינו בלבישה דפטור מציצית ולא עדיף מאשה וע"ז אמר דבאמת בספק אם הוא ישראל איתא בלבישה ורק דממועט מבני ישראל ולא עכו"ם עכ"ד ודפח"ח. וע"ז הקשה דא"כ מה פריך הש"ס בקידושין דף מ"ב ולר"ש דפוטר אתם גם אתם למה לי והא איצטריך דאי מצד דאינו בתרומה דנפשיה הא בספק נכרי ספק ישראל איתא בתרומה דנפשיה וע"כ אצטריך אתם גם אתם למעט ספק עכו"ם כמו דבני ישראל ממעט ספק עכו"ם. והנה לכאורה יפה הקשה והנראה בזה דהנה באמת צריך ביאור למה נקרא איתא בלבישה או בקשירה בספק וצ"ל כמ"ש חר"ן הובא ביו"ד סי' רכ"ח דכל דספק לחומרא הרי מקרי איתא בנדר וחל הנדר מספק וא"כ איתא בקשירה ולבישה מספק אברא דלפ"ז היכא ממעט מבני ישראל הא הוא ספק ישראל וצריך לומר כיון דכתיב בני ישראל בעינן ודאי ישראל כעין שכתב בשיטה מקובצת ב"מ דף ז' עשירי ודאי דל"מ אף רוב דבעינן ודאי ומכ"ש ספק גרידא דל"מ וכעין מ"ש ליישב דברי הרמב"ם לענין ספק דכל דכתיב ההיתר בפירוש בעינן ודאי ולא ספק ולפ"ז לר"ש דדריש דגנך ולא דיגון נכרי וא"כ כל דכתיב דגנך בספק פטור דבעינן דגנך ודאי וא"כ ליתא בתרומה דנפשיה ולא צריך קרא למעט מאתם גם אתם ושפיר פריך ודו"ק. והנה לכאורה קשה לי דאיך שייך בספק אם חייב בתרומה והא התוספות כתבו בחולין דף י"א ד"ה לר"מ דהעמד הולד בחזקת שאינו קדוש בבכורה שהיה חולין במעי אמו ולפ"ז גם לענין ספק בתרומה אמאי יהיה ספק תרומה אסור משום דהעמידנו בחזקת טבל והא קודם שנתמרח לא נתחייב בתרומה וא"כ נוקי על חזקתו קודם שנתמרח וכמו בבכור דאוקמא בחזקת שלא ילדה דהיה חולין והיא קושיא נפלאה וצריך לומר כיון דחזקה העשויה להשתנות לא מקרי חזקה ומה"ת חזקת קטנות לא מקרי חזקה וכמ"ש המהרי"ט בראשונות סי' י"א וסי' מ"ה באורך ה"ה כאן כיון דסופו להתמרח לא חשוב חזקה וא"ל דשם תלוי בזמן וזמן ממילא קאתי אבל מירוח צריך מעשה דזה אינו דהרי גם מקוה כתב הר"ן בתשובה דמקרי חזקה העשויה להשתנות. כיון דהוחזק להיות מימיו מתמעטים וה"ה כאן וא"ל דשאני התם דמתמעט מאיליו משא"כ כאן דצריך מעשה שמרח אבל זה אינו דגם כאן התבואה בודאי סופו להתמרח ובודאי תהיה המעשה הזאת א"כ הוה חזקה העשויה להשתנות. איברא דיש לומר ניהו דסופו להתמרח דלמא תתמרח ע"ד שפטורה מתרומה דלא מביא לבית אבל זה אינו דהא עפ"י רוב יתמרח בדרך שחייב וגם נראה כיון דעכ"פ מדרבנן יתחייב האיך שיתמרח א"כ עכ"פ החזקה עשוי להשתנות מדרבנן ושוב לא מקרי חזקה אבל שם לענין בכורה אין סוף להיות קדוש בבכורה דשמא תהיה בעל מום וכדומה ואינו מקרי חזקה העשויה להשתנות כל כך ולפ"ז בספק עכו"ם או ישראל שוב לא אתנהו בתרומה דהא תמיד הספק במקומו ושוב שייך חזקת שלא נתחייב בטרם שנתמרח ולא שייך חזקה העשוי להשתנות דאף אח"כ אם הוא עכו"ם פטור מתרומה ושוב שייך חזקת פטור טרם שנתמרח:

3ובזה יש ליישב קושית השעה"מ הלכות ט"מ שהקשה על דברת התוספות בחולין הנ"ל דא"כ בהא דילפינן בחולין דף י"א דאזלינן בתר רובא מעולה וכדומה ולמה לא נימא דאוקי אחזקת מעי אמו שאין טריפות פוסל בו ולפמ"ש אתי שפיר דזו החזקה ודאי עשויה להשתנות דודאי תצא ממעי אמו ודשא דאחידא בה וא"כ שוב הוה חזקה העשויה להשתנות. אך לפמ"ש הקושיא שמקשה מכוי ודאי קשה דלמה חלב הכוי יתחייב באשם תלוי והרי יש חזקת מעי אמו דחלב במעי בהמה מותרת וכאן לא שייך מ"ש דהוה חזקה העשויה להשתנות דזה אינו דאכתי תהיה ספק חלב חיה ספק חלב בהמה וא"כ יש לאוקמא על חזקת במעי אמו. אמנם נראה דבזה לא שייך זאת דהרי כל כוי הוה ספק בהמה ספק חיה והרי זה ודאי דלא כל כוי ודאי חיה ואם כן כשאנו דנין על חלב של כל כוי אי אפשר להתיר כולם דבודאי יש בהם שהן חיה ולכך לא שייך לאוקמא אחזקת מעי בהמה וגם יש בכוי כמה דברים שאנו דנין כמו בהמה וא"כ לענין זה שוב הוה חזקה שעשויה להשתנות. מיהו גם בספק עכו"ם ספק ישראל לכמה דברים אנו מחזיקין שהוא ישראל א"כ שוב הוה חזקה העשויה להשתנות. ובלא"ה יש לדון דהחזקה שנוקי שלא נתמרח זה הספק על התרומה עצמה והספק שמסתפקין אם הוא ישראל או עכו"ם זה הספק על גוף האדם ולא שייך להסמיך ספק זה להחזקה וגם קושית השעה"מ יש לדון דבכוי גם כן לא שייך לדון מטעם החזקה כמ"ש ואין החזקה שייך לענין הספק ובתשובה כתבתי על דברת התוספות הנ"ל ענינים אחרים וכעת אינו לפני ועיין בחבורי כת"י: