שואל ומשיב מהדורא תליתאה א:שסה

1בהגיעי דרך למודי בעירובין דף ק' בתוס' ד"ה מתן וכו' שהקשו ליתי עשה ולדחי ל"ת דבל תוסיף וכתבו כיון דבא ע"י פשיעה לא דחי והתמוה מבוארת כאשר הקשו כל האחרונים דא"כ בהא דפריך בכתובות דף מ"ם וניתי עשה ונדחי לא תעשה הא התם ע"י פשיעה בא והנה כבר כתבתי בזה. וכעת נראה לי בפשיטות דשם העשה דולו תהיה לאשה הוא רק כשפשע זה שבא עליה ואמרה תורה שמחוייב לישא אותה וא"כ כל עיקר העשה הוא כשפשע והיאך שייך לומר שלא ידחה ע"י שפשע דהא עיקר החיוב הוא בא כשפשע ובלא"ה הרי התורה קנסה אותו שמחוייב לישאנה יען שבא עליה וא"כ כל שהיא רוצית לשאת אותו הוא מחוייב ובא העשה וא"ל דבא על ידי פשיעה אבל היא מה פשעה כל שאנסה ולמה תפסיד היא בשביל שזה פשע ובזה י"ל הא דמשני דאי בעי אמרה לא בעינא ליתא לעשה כלל והקשו התוספות דבכיבוד אב ג"כ שייך לומר אי אמר לא בעינא ליתא לעשה. ולפמ"ש אתי שפיר דבאמת ניהו דיכולה לומר לא בעינא אבל מכל מקום כשהיא רוצית יש העשה ויכול לדחות רק דכאן באמת בא ע"י פשיעה ועיקר הוא בשביל שהיא לא תפסיד וכיון שעיקר הוא בשבילה לכך אמרינן אי בעי אמרה לא בעינא והיינו דכל דבידה לדחות שפיר לא דחי דמצדו בודאי אין כאן עשה משא"כ בכיבוד דכל שרצון האב חייב בכיבודו יש עשה על הבן ודו"ק. ובזה יש ליישב קושית המהרמב"ח ביומא דף פ"ו במ"ש בספר אהבת עולם דכל דליכא עשה גבי דידיה ל"ש דעשה דוחה לא תעשה והקשה מה פריך וליתי עשה ולדחי ל"ת דהא לגבי דידה ליכא מ"ע. ולפמ"ש אתי שפיר דכל דהתורה אמרה ולו תהיה לאשה ועיקר הוא בשבילה פשיטא דדחי אף דלגבי דידה ליכא עשה הא עיקר קנס שקנסה התורה היא בשבילה ובזה באמת מבואר תירוץ הש"ס דכל דאמרה לא בעינא ליתא לעשה כלל ודו"ק. והנה השעה"מ הקשה דא"כ גבי יקדש דפריך הש"ס בזבחים דף צ"ז דליתי עשה ולדחי ל"ת הא גם כן בא ע"י פשיעה והיא קושיא גדולה. ולפענ"ד נראה דשם מיירי בחצי זית פיגול וחצי זית היתר ובקדשים היתר מצטרף לאיסור ולפ"ז ניהו דבא ע"י פשיעה אבל אותו החצי זית של היתר שנפסל ע"י שנבלע בהבשר פסול אמאי יפסול דניהו דהוא פשע אבל אותו חצי זית היתר למה יפסול ואף דהוא פשע אבל החתיכת היתר לא פשע ולמה יפסול וז"ש רש"י אמאי תפסול בשביל האי פורתא והיינו דאיך יש כח ביד האי פורתא לאסור החצי זית היתר ולא שייך לומר היאך מצטרף לאיסור דבאמת מצד עצמו אין איסור דחצי זית הוא ורק בשביל פשיעתו של זה לא מצי לדחות אבל מכל מקום למה יש כח ביד הפסול לפסול הכשר שיש עשה ועכ"פ היתר מצטרף לאיסור לא שייך גבה וכיון שנשאר רק חצי זית פסול שוב עשה דוחה ל"ת ואף דפשע בזה שאין כאן רק חצי שיעור שיהיה יוכל לאסור הכשר ולומר דהיתר מצטרף לאיסור בודאי לא אמרינן וכיון דבחצי זית ליכא ל"ת ואינו רק איסור בעלמא בזה פשיטא שאלים עשה דחצי זית היתר שלא תפסול על ידי החצי זית איסור וז"ש רש"י אמאי תפסול בשביל האי פורתא ודו"ק:

2עוד יש לי לומר דהקושיא קאי על הא דאמר יכול נגע במקצתו יהא כולה פסולה ת"ל יגע הנוגע פסול וע"ז מקשה למה לי קרא דיגע תיפוק ליה דמה שלא נגע ולא פשע על זה ודאי קשה דליתי עשה ולדחי לא תעשה וזה שכתב רש"י אמאי תפסל משום האי פורתא והיינו דעכ"פ מה שלא נגע ליתי עשה ולדחי לא תעשה ודו"ק. עוד נראה לי בישוב הקושיא דהנה כבר נודע מה שכתב המהרש"א בפסחים דף מ"ה דחצי שיעור ע"י תערובות אף ר"י מודה דאין בו איסור ועיין פליתי סי' ק"ט ובחבורי יד שאול סי' רל"ח הארכתי בטעם הדבר ולפ"ז כאן דאין כאן רק חצי זית איסור א"כ מצד האיסור כיון שנבלע בהיתר ליכא איסור רק מצד דהיתר מצטרף לאיסור ולפ"ז ההיתר בודאי יש בו עשה ורק דנבלע בו איסור א"כ ע"ז שפיר מקשה דליתי עשה ולדחי לא תעשה דא"ל דבא ע"י פשיעה הא זה רק למה שיצטרך לאכול האיסור אבל כיון דהאיסור נבלע והוא ח"ש ליכא איסור רק דהיתר מצטרף לאיסור והוה זית הא ההיתר בודאי יש בו עשה ודחי הל"ת דעכ"פ ההיתר לא יצטרף וזה ברור כשמש. ובזה מדוקדק מה שכתב רש"י דהקושיא היא אמאי תפסל משום האי פורתא ולא נודע הכוונה אף אם יהיה רב מכל מקום העשה דוחה הל"ת. ולפמ"ש אתי שפיר דעיקר הקושיא כיון דאינו רק פורתא ומצד האיסור ליכא דהוה חצי שיעור ע"י תערובות ורק דהיתר מצטרף לאיסור בזה שפיר העשה דוחה להל"ת וכמ"ש. ובזה מיושב מה שפירש רש"י דהכוונה היא משום היתר מצטרף לאיסור לא משום טעם כעיקר ולכאורה למה נ"מ בין כך ובין כך שפיר ממעט מקרא ולפמ"ש אתי שפיר דאם מטעם טעם כעיקר יהיה בו כזית ומותר שוב לא מקשה הש"ס כלום וכמ"ש דהא בא ע"י פשיעה. והנה בהא דאמר רב אשי יקדש עשה הוא ואין עשה דוחה ל"ת ועשה ומשמע דלא ס"ל הך דאמר רבא דאין עשה דוחה ל"ת שבמקדש ואם כן למה לי עשה דיקדש וע"כ דלא ס"ל כן וקשה דא"כ מה משני רב אשי הא דמייתי רבא ראיה מעצם לא תשברו בו דליתי עשה ולדחי ל"ת וכבר האריך בזה השעה"מ הלכות נדרים שם. ולפענ"ד נראה דבר חדש דהנה בשבירת עצמות ליכא משום מלאכה ובתלוש ליכא משום שבירה ויכול לשבור עצמות בשבת וי"ט. אמנם בהא דאמר רחמנא ועצם לא תשברו בו לכאורה היה נראה לי דכאן כיון דהתורה אסרתו אותה השבירה ממילא נחשב למלאכה האסורה וחילא דילי ממה שכתב רש"י בביצה דף כ"ז דכל דהתורה אחשבה למלאכה דכתיב באש תשרף שוב אף כל דבר שעושה בו לזרוק לכלבים וכדומה נחשב למלאכה וא"כ כאן ג"כ כיון דהתורה אסרה השבירה שוב נחשב למלאכה ושוב הו"ל ככל מלאכות האסורות ביו"ט כנלפענ"ד דבר חדש ולפ"ז שוב יקשה מה מקשה וליתי עשה ולדחי לא תעשה דהא יש שתי ל"ת ועשה והנה מצד דהוה שתי ל"ת אף דאין עשה דוחה שתי ל"ת כדמשמע בנזיר דף נ"ח יש לומר כיון דעיקרו בא משום הלא תעשה דלא תשברו העשה דוחה אך הא הוה גם עשה דשביתה ואין עשה דוחה ל"ת ועשה. אמנם המעיין בפסחים פ"ג יראה דר"א הוא דחידש דיו"ט עשה ול"ת וכל האמוראים לא ס"ל כן ועיין תוספות שם שהאריכו אי רבא ס"ל הך דר"א וא"כ לר"א ל"ק מעצם לא תשברו בו ול"ק רק מהך דיקדש ושפיר הוצרך לחדש דיקדש עשה הוא ולא ס"ל הך דרבא דל"ת שבמקדש אינו דוחה וזה ברור ודו"ק:

3והנה השער המלך הקשה שם דא"כ היכי קאמר בפסחים דף מ"ה מצריך צריכי וצ"ע מאי צריכי והא אי לא כתיב בחטאת הוה מצי למילף מנזיר ומה קשה הא בחטאת מצריך צריכי דאי לא הוה אמינא דליתי עשה ולדחי לא תעשה לר"א דס"ל משום יקדש ובאמת אף לפמ"ש קשה דשם קאי הקושיא לרב אשי ולפמ"ש למעלה אתי שפיר דלהס"ד דחטאת היינו בטעם כעיקר שוב לא שייך עשה דוחה ל"ת דהא הוה ע"י פשיעה וזה שאמרו רבנן דחטאת להיתר מצטרף לאיסור ושוב צריך באמת יקדש לר"א ודו"ק היטב ועיין בהג"ה בזבחים שם שהקשו על רש"י דחטאת קאי לטעם כעיקר ולא הבינותי דבפסחים מוקמא דחטאת להיתר מצטרף לאיסור וכ"כ רש"י בפסחים שם ורש"י בחולין דף צ"ט קאי אליבא דרבא דלא ס"ל טעם כעיקר ואסמכתא בעלמא הוא אבל חטאת הוא בהיתר מצטרף לאיסור ודו"ק: