שואל ומשיב מהדורא תליתאה א:נא

1שלום וכ"ט להרב המופלג וכו' מ' צדוק נ"י אבד"ק אוזיריניץ יצ"ו:

2מכתבו נמסר לי ע"י השו"ב מוה' יעקב נ"י. והנה אם אמנם לא ידעתי אכנהו בכ"ז על דברי תורה בא והנה בשאלתו הראשונה בדבר הנשתטית הנה זה פשוט שאם יעשה כמבואר בב"ש ויקח התרה ממאה רבנים מג' מדינות וישליש כתובתה ותוס' כתובתה וליחד לה מקום דירה ויתן ג"פ ליד שליח לכשתשתפה יתן לה השליח הג"פ כדבר האמור בב"ח ובב"ש פשוט שמותר לו לעשות כן. ומה שהאריך מעלתו מ"ש הפ"י והמלמ"ל פ"ו מגרושין בשם חכמי ליסא הנה כבר הארכתי בזה בכמה תשובות וגם בשו"ת שואל ומשיב כתבתי הרבה בזה ואין לי להאריך בזה וגם נהגתי שישליש וועקסעל לאופן שבאם יתקלקל הגט במשך הזמן ויצטרך ליתן גט אחר שיתן אז לעת הצורך גט אחר. ומה שהאריך בזה לפלפל אין הזמן מסכים לזה:

3ובדבר השאלה השני' שאברך אחד הי' קטטה בינו לבין אשתו ולא רצתה לישב עמו ולקחה כל אשר לו ולא רצתה לדון עמו כלל ועגנה אותו שני שנים וכאשר ראה כי כלתה אליו הרעה הי' מוכרח ליתן לה כפי רצונה והשלישו החפיצים שלו ביד שליש שכאשר תקבל הג"פ יחזיר השליש ליד הבעל החפיצים ושלח לה הג"פ ע"י שליח להולכה וסדר לו המסדר הג"פ כד"ת והשליח מסר להאשה הג"פ אח"כ הגיד השליח שהבעל המגרש אמר לו אחר הסדור בפני הרב ואחר המסירה לידו. תדע שאני מוסר לך הג"פ ע"מ כן שלא תנשא עד לאחר ט"ו שנה רק שלא תאמר תיכף להאשה המתגרשת למען שאוכל להוציא החפיצים המונחים תחת השליש וכן קיים השליח והבעל טוען שאמר לו כן וטוען שאם יצטרך ליתן ג"פ לאשתו שנית ידון עמה בב"ד קודם. והנה מעלתו האריך שאין הבעל נאמן כי עבר על שבועת התורה. אמנם על השליח הוא מפקפק והביא דברי התוס' בגיטין דף ל"ג בד"ה רבי סבר שכתבו דהיכא דביטל לפני השליח אע"ג דאין דבר שבערוה פחות משנים כיון שהשליח עצמו אומר שבטלו מבוטל הנה באמת אינו ענין לכאן דשם מיירי קודם שנתן הגט א"כ השליח נאמן לומר שהבעל בטלו. ובזה י"ל מה שהאריך הפ"י מכח חזקת א"א דקודם שמסר הגט ודאי השליח נאמן אף נגד החזקה דבידו לחזור מהשליחות אבל לאחר שנתן הגט איננו רק ע"א ואינו נאמן לפסול הגט. ומ"ש מעלתו מהא דמבואר בחו"מ סי' כ"ט דיכול להוסיף בעדותו תנאי זה אינו לענין דידן דשם התנאי איננו סותר להמעשה וכאן התנאי סותר להמעשה ומבטל גוף המעשה ובפרט ששאלו אותו בפירוש אם לא התנה שום תנאי כפי הדין ואמר לא והאיך יוכל לחזור ולהגיד ומה שהביא מעלתו משו"ת נוב"י תנינא חאהע"ז סי' קכ"ז הנה לפי שהי' פשוט להגאון ז"ל ההיתר דשם לא פלפל בענין זה אם השליח מהימן כי העלה שם שאין הגט בטל אף אם התנה ולכן לא האריך בענין נאמנות הבעל והשליח אבל באמת הדין ברור שאין השליח נאמן כעת ועשו"ת נוב"י מהד"ת אבע"ז סי' קנ"ו שהאריך שם ורצה לומר כיון שהיבמה בחזקת איסור לשוק עומדת וזה מעיד שנשארה בחזקתה נאמן אף ע"א אבל אח"כ מסיק שם דכל שתורת עד עליו כיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד וכאן השליח הוא עד גמור והעיד שלא הי' תנאי ושוב אינו חוזר ומגיד לסתור כל הענין ומה גם שהרי זה אמר שאמר לפני הרב לא נוכל להאמין זאת שרב ישתוק מזה ואפשר שלא חש לו כלל כיון שמסר לו הגט ליתנו לידו לא יהי' נאמן אח"כ ובפרט שצדקו דברי נוב"י סי' קכ"ז הנ"ל שלא בטל בזה הגט. אמנם לא אוכל להתאפק מה שהביא מעלתו דברי הפ"ת שהביא בשם ספר ברית אברהם כיון שמחויבת להמתין ג' חדשים להבחנה ל"מ חזקה להיתר ונשתוממתי על המראה איך אפשר לומר כן הלא תיכף יצאה מחזקת א"א ורואה אני הדברים מבוארים ולא עוד אלא שק"ו הוא דהרי זה ודאי דג' חדשי הבחנה אינו רק דרבנן לרוב הפוסקים ואלו לענין יבמה ג' חדשי הבחנה הם מה"ת שהרי יש חשש שמא יפגע באסור אשת אח שלא במקום מצוה ואף שהחינוך כתב שגם זה הוא רק דרבנן כבר ראיתי בגליון איזה חינוך מדו"ז הגאון מוה' צבי ז"ל אבד"ק בערלין שתמה עליו בזה וע' במלמ"ל פי"א מגרושין והרי אמרו בגיטין פ"ג השיב רשב"א תשובה לדברי ר"א היכן מצינו שזה אוסר וזה מתיר ופריך הש"ס והרי יבמה דבעל אוסר ויבם מתיר התם יבם קא אסר לה דאי מבעל הא שריא וקימא הרי מבואר דכבר אזלה לה חזקת איסור של הבעל אף שצריכה ג' חדשי הבחנה לענין יבם וכבר תמהתי בזה על המוהרי"ט בראשונות סי' פ"ב שרצה לומר דמחזיקין מאיסור לאיסור ותמהתי מהש"ס הנ"ל וגם מש"ס קדושין י"ד יעו"ש שהארכתי בזה בשו"ת שואל ומשיב ועכ"פ לומר דעדיין ל"מ חזקת היתר זה ודאי דבר שא"א עכ"פ לענין דינא הדבר ברור שהגט כשר והוא מגורשת גמורה ומותרת לכל אדם תיכף אחר כלות חדשי ההבחנה אף אם נאמין להשליח ומכש"כ שאינו נאמן לחזור כדבר האמור ומה שיש לדון מזה הוא אם נימא כיון דבעל אמר שצוה לגרשה על תנאי זה רק לאחר ט"ו שנה אף דאינו נאמן עכ"פ שויא אנפשא חתיכה דאסורא דהרי לדבריו אסורה להנשא כעת וא"כ גם הוא אסור לישא אשה וכבר נסתפק השבו"י אי גם בדרבנן שייך שויא אנפשי' חד"א ומכש"כ בחרגמ"ה שיותר חמור ואף דהוא מגורשת מ"מ כיון שאסורה לינשא כעת גם היא אסור ולא יהי' מותר לישא אשה רק כשתנשא היא קודם לאיש ואז יהי' נפקע החרגמ"ה או שיחזור בו ויתן אמתלא המספקת לדבריו זאת אשר מצאתי להשיבו והנני בזה הדו"ש באהבה. ואולי נוכל להתיר להבעל לישא תיכף משום שאפשר לא רצה לשויא אנפשא חד"א רק רצה להציל בגדיו: