שואל ומשיב מהדורא רביעאה ג:קלו

1לצורבא מרבנן ני'.

2מה ששאלת במה שאירע מעשה שאחד בא לסחור לק"ק יאס וביקש מאחד שילוה לו סך מעות והלוה לו וזה האיש הוא ג"כ בן עירו ובא לסחור שם ונתעכב שם זמן רב ועתה בא המלוה לגבות מנכסי הלוה שיש לו במדינה זו אם מגבין שלא בפניו וע"ז כתבת דאף דאמרו בכתובות דף פ"ח דמגבין שלא בפניו משום שלא יהא כל אחד הולך למדה"י כאן שהלואה הי' במדה"י לא שייך סברא זו ושאלת כי לא נזכר הדין. הנה לא חפשת היטב כי באמת סברתך מבואר בריטב"א בחידושיו לכתובות שם והריב"ש סימן שנ"ג הביא דברי הריטב"א האלו והסכים כן אבל הב"י בחו"מ סי' ק"ו כתב שמסתימת הפוסקים לא נראה כן וע"כ השמיטו בש"ע ולפענ"ד נראה ראיה לזה מהא דמבואר בב"מ דף קט"ז הבית והעלייה של שנים שנפלו וכו' הרי בעל העלייה בונה את הבית ויושב בתוכו וכו' והקשה הנימוק"י למה צריך לבנות יכפוהו לבנות והביא בשם הירושלמי שהקשה כן ומוקי באינו לפנינו דהוא במדה"י ולזה הסכים הרמב"ן והרשב"א כתב דזה אינו דאף כשהוא במדה"י נפרעין שלא בפניו כמו בבע"ח וכתב הוא דאין משועבד לבנות ולא הי' לו שעבוד רק על הבית ע"ש ואם איתא לדברי הריטב"א מה קושיא הא אף דנימא דנשתעבד עכ"פ לא התחיל החיוב לבנות רק בעת שנפל דבעת שהי' בריא לא נתחייב לבנות וא"כ אז היה במדה"י ולא נתחייב לפרע שלא בפניו כמ"ש הריטב"א וכעין זה כתב האבני מלואים סי' ס"ט לענין מזונות ע"ש וע"כ דלא קי"ל כסברת הריטב"א. ובאמת שמדברי הרמב"ם משמע כהריטב"א דהרי הוא פסק כהרי"ף דנפרעין שלא בפניו ובפ"ד משכנים פסק דאין כופין לבעה"ב משום דאין נפרעין שלא בפניו וכמ"ש הה"מ שם וכבר תמה בזה הגידולי תרומה בשער ט"ו ונדחק ולפמ"ש י"ל דלא נתחייב רק כשהוא במדה"י ובכה"ג אין נפרעין שלא בפניו אבל באמת אין ראיה דיש לומר דהרמב"ם ס"ל כשיטת הרשב"א דלא נתחייב כלל לבנות ועיין תומים שם מ"ש בזה גם מ"ש על הריב"ש דיש לו על מי שיסמוך על הריטב"א הנ"ל ותמה על הב"י שם במחכ"ת לא נזכר שהריב"ש בעצמו הביא לדברי הריטב"א הנ"ל ובכ"ז דחאו הב"י ועיין בתוס' בב"מ שם שכתבו דאם נשרף אינו פורע לו יציאותיו ובראשית ההשקפה תמהתי דלשיטת הרמב"ן ודעימיה הרי נתחייב לבנות רק שאין נפרעין שלא בפניו וא"כ שוב צריך ליתן לו יציאותיו ומצאתי בקצה"ח סי' קס"ד שהעיר בזה. אך לפענ"ד נראה דבאמת אף שנתחייב לבנות היינו שנשתעבד מאז שאם יפול יתחייב לחזור ולבנותו אבל מ"מ החיוב מתחיל אח"כ וכל שאינו בביתו ואין נפרעין ממנו לא התחיל החיוב דלא נשתעבד נכסיו דכיון דלא נוכל לפרוע מנכסיו שלא בפניו שוב לא שייך שעבוד הגוף דשיעבוד הגוף בלי שעבוד נכסים אינו כלום ועיין בקצה"ח סי' ר"ג שהאריך בזה וכיון שכן כל שנשרף אינו פורע לו יציאותיו כל שהי' שלא בפניו. ובזה מיושב קושית הקצה"ח שם מהא דמגלגלין עליו את הכל בשביל שחרורא דאשייתא משום דכל שבאמת פורע לו אח"כ השיעבוד היה למפרע דמתחלה נשתעבד לבנות רק כל שאינו בפניו לא שייך שעבוד.

3ובזה יש ליישב דברי רש"י במ"ש בטעמו דר"י משום דהוה זה נהנה וזה לא חסר דחייב ואם אינו נותן לו מחזי כריבית והתוס' השיגו עליו דלא שייך ריבית שאם נשרף אינו חייב לו ולפמ"ש יש לומר דבאמת הא דאינו חייב הוא משום דכל שלא בפניו שלא נשתעבדו הנכסים לא שייך שעבוד הגוף ולפ"ז כל שמחייבין אותו משום שחרורא דאשייתא וא"כ ע"כ דכל שפורע לו שוב התחיל השעבוד למפרע א"כ שוב שייך ריבית. ובזה מיושב מ"ש רש"י משום זה נהנה וזה לא חסר חייב ובש"ס אסקינן דטעמא משום שחרורא דאשייתא ולפמ"ש גם כוונת רש"י כן. ובזה יש לומר מ"ש הריב"ש דלא שייך ריבית כיון שהוא בונה בע"כ ועקצה"ח שם ולפמ"ש י"ל דכיון שבאמת נשתעבד לבנות ל"ש לומר דהוא בע"כ דהא יוכל לכפותו בשביל שנתחייב כנלפענ"ד וצ"ע בכ"ז כי כתבתי בהחפזי ולא עיינתי כל הצורך. והנה בהא דמבואר בש"ע יו"ד סי' רמ"ח דמי שנותן צדקה פחות ממה שראוי לו ליתן דב"ד יורדין לנכסיו בפניו וכתב הש"ך דדוקא בפניו הא שלא בפניו אין יורדין לנכסיו עד דמודעינן ליה אם אפשר דלא גרע מחוב ע"ש לכאורה יש לומר דגרע מחוב דאף כשא"א לאודועיה אין גובין שלא בפניו ומטעם דהא כל הטעם דגובין בחוב שלא בפניו הוא כדי שלא יהא כל אחד הולך למדה"י וכאן מה בכך שיהא הולך למדה"י יתחייב ליתן שם והרי מי שהלך למדה"י אין כופין אותו על דבר אחר כדאמרו בכתובות דף מ"ח והיינו שהוא עושה צדקה שם כמ"ש הכ"מ פ"א מנחלות וא"כ הו"ל כמו דינו של הריטב"א דהרי לא נתחייב רק שם וזה לפענ"ד החילוק שבין מי שנשתטה דב"ד יורדין לנכסיו משום דממונו נתחייב והוא כאן וא"כ יורדין לנכסיו אבל כל שהלך למדה"י והוא נתחייב בצדקה אף שממילא יש שעבוד נכסי מ"מ נתחייב שם ואין כופין אותו שלא בפניו. וגם נראה דהרי באמת צדקה הוה מ"ע שמתן שכרה בצדה ואין כופין ורק משום דאית ביה תרי לאווי לא תקפוץ ולא תאמץ וכמ"ש התוס' בכתובות דף מ"ט ולזה הסכימו הפוסקים ועיין ש"ך ס"ק ג' א"כ נראה ברור דזה כשהוא כאן עובר על לא תקפוץ ולא תאמץ אבל כשהוא במדה"י או עכ"פ אינו כאן דלא ידע מזה איך יעבור על לאו דאינו במתכוין ואינו יודע כלל ועיקר תלוי בכוונת הלב וזה א"י כלל ואין בו רק משום מצות צדקה שמבטל ולזה אין כופין כלל דהוה מ"ע שמתן שכרה בצדה וז"ב. שוב ראיתי בר"ן פרק נערה שנתפתתה דגם דעתו דכל שלא בפניו אין כופין ביורד למדה"י ע"ש ובקצה"ח סי' ר"ץ תמה דהא ממ"נ אם יש בצדקה שעבוד נכסי אף שלא בפניו נמי ואי ליכא שעבוד נכסי גם בפניו נמי אמאי יודדין לנכסיו ע"ש ולפמ"ש אתי שפיר דשלא בפניו לא שייך שלא יהא כל אחד הולך דהא עיקר החיוב הוא במדה"י דנכסיו לא אשתעבדו רק היכא שיש שעבוד הגוף והרי הוא במקום אחר ונתחייב שם וגם הלאוין דלא תקפוץ ולא תאמץ הוא שם ולא בעירו שא"י מזה וכמ"ש ולכך א"י לכפות וז"ב. ובזה מיושב מה שהקשה מהגהמ"י וכן קי"ל בסי' רמ"ה דכייפינן ליה לשכור מלמדים לבנו ויורדין לנכסיו שלא בפניו משום דזה נתחייב כאן גם לא שייך בזה מ"ע שמתן שכרה בצדה וא"כ שפיר כופין וז"ב ודוק ויש להאריך בזה ואכ"מ. והנה ביתומים כיון דהם אינם מחוייבים בעצמם רק דנכסי דאינש אינון ערבין ביה נראה דלא מצי לפרע שלא בפניהם דלא שייך הטעם דאינו בדין שיטול מעותיו וילך למדה"י דהא הם לא נטלו כלל אבל מהש"ע סי' ק"ו לא נראה כן וצ"ל דהשיעבוד נמשך והולך גם על היורשים והיינו באותן נכסים דוקא ועיין בסמ"ע ס"ק ח' שם ודוק. ועכ"פ מיושב קושית הקצה"ח שם ס"ק א' דבאמת י"ל דמכרן חייב משום מזיק כיון דמשתרשי ליה אך זה דוקא בפניהם דשלא בפניהם לא נשתעבדו כיון דאין הנכסים שהניח אביהם בעין ודוק ועיין ב"ב דף קכ"ה ובשיטה מקובצת שם שהקשה ג"כ דאין נפרעין שלא בפניו ע"ש ודוק: