שואל ומשיב מהדורא רביעאה ג:קלז

1נשאלתי מהרב הגדול מוה' אהרן פרענקיל ני' מק"ק טארניפאל בדבר מעשה שחברה אחת נפרדו קצתם מקצתם ורצו לחלק עצמם בס"ת וספרים שהיה להם בביהכ"נ שלהם היאך יכולים לחלק. הנה הדבר מבואר בשו"ת מבי"ט הובא במ"א סי' קנ"ד ס"ק כ"ג דאם ידע מי הקדישו יכול הוא או בניו להוליכם לבהכ"נ אשר הוא בתוכו ע"ש ובאמת שמה דפשיטא ליה להמבי"ט מבעיא לי' להמהרי"ט בנו זלה"ה אם יכול בנו להוליך הס"ת אם נשאר זכות ליורשיו או לא. והנה האריך שם הרבה אם בתנאי דע"מ אמרינן לי וליורשי או דלמא לי דוקא והביא שם מגיטין ע"מ שתתני לי מאתים זוז ודחה דשאני גיטין דלצעורא קמכוין אבל בעלמא אפשר דלי דוקא ולא ליורשים וע"ש שמחלק דל"ד מתנה לשיור דבשיור י"ל דאף לבניו שייר משא"כ במתנה. ותמהני דלא זכר שר שכן מבואר בהדיא ברשב"א וברי"ו וכן קי"ל בש"ע חו"מ סי' רמ"א ס"ז בהג"ה דבמתנה לי ולא ליורשי ועיין בסמ"ע ס"ק י"ח שם ולפ"ז אם היה באופן שהקדישם רק שהתנה שיהי' לו רשות להוליכם עמו א"כ פשיטא דלא זכו בו יורשיו וכמ"ש מהרי"ט ולפמ"ש בתורת חיים פ"ב דסנהדרין שאין ראוי להקדיש ס"ת דא"כ לא קיים המצוה דכתבו לכם דבעינן שיהי' לכם אח"כ א"כ אפשר דלא הקדיש לגמרי ושייר לעצמו כח ובשיור בדבר מסויים שיטת הרמב"ן דאף ליורשין שייר וכמבואר בחו"מ סי' ר"ט ובמהרי"ט שם. אך בגוף הדין כבר האריך המהרי"ט שם דאין לבנים שום זכות להקנות לאחרים משום דלא היה לאביו רק ט"ה וט"ה אינה ממון להקנות לאחרים ובאמת שלפי דבריו מהראוי היה שגם הבנים לא יזכו דט"ה אינה ממון להורישו לבניו כמבואר בחו"מ סי' רע"ז בהג"ה ואף דהש"ך כתב שם דזה דוקא באם אינו ת"י הא השל"ה חולק אף כשיש ת"י ובתשובה הארכתי לבאר דין זה לארכו ולרחבו וניהו די"ל דס"ת כיון דלא הקדישו לגמרי שייר לעצמו זכות אפשר דיכול להורישו כבנים. אמנם בגוף הדבר תמוה לי דהא כיון שהקדישות וקונמות מפקיעין מידי שעבוד ואף דאינו רק קדושת דמים הא דעת המהרי"ט חלק יו"ד סי' נ"ד דבמטלטלין ודאי מפקיע מידי שעבוד ועיין מלמ"ל ובחידושי הארכתי בזה הרבה והמהרי"ט מפלפל אם בע"ח יכול לטלה בחובו ותמהני איך לא הרגיש בזה ואף לפמ"ש המהרי"ט דס"ת ל"ש הקדש רק שהקצה למצותו מ"מ נראה לפענ"ד דלא גרע מקדושת דמים דמפקיע מידי שעבוד וצ"ע ועכ"פ מ"ש המג"א דגם לטף ונשים יש חלק בכל הדברים שירשו זכות אבותיהם צ"ע דהא ט"ה אינה ממון להורישו לבניו כל שהקדישו והוא לכל הקהל אבל לא זכו בו הטף בשביל ירושת אביהם. ומ"ש ראיה מהר"ן אינו ראי' דשם קאי בהקדיש לעניים כתב דגם טף ונשים של עניים זכו אבל לא בשביל ירושה וצ"ע בכל מ"ש כי כתבתי בחיפזון ומ"ש הר"ן דבבהכ"נ יש לכלם חלק היינו משום דבתחלת הבנין נעשה לשם כלם שיהיה לכלם חלק אבל כאן דידוע מי הקדישו רק שנשתקע שם בעליו פשיטא דאין להטף חלק וגם בני' הגדולים לא זכו בו והוא לכלם שוה ויפה כתב המבי"ט דדוקא בני י"ג שאדעתא דידהו אקדיש אבל לא הטף והנשים שאין להם כח לזכות בזה ומ"ש המהרי"ט שם דאפטרופוס הוה כשליח מהא דאפטרופסין תורמין אף דבעינן שליחות בזה עיין בחידושי הרשב"א בגיטין דף נ"ב מ"ש בזה ועיין בש"ך יו"ד סי' של"א ס"ק ס"ח שכתב דלהניח ל"מ דבעינן שליחות ולא נעשה שלוחם אלא לפרנסה וכתבתי בגליון הש"ך שבנקה"כ סי' ש"ה חזר בו והביא דברי הרשב"א שם יעו"ש וצ"ע בכל מ"ש כי לא סדרים למו כי כתבתי בהשקפה ראשונה

2ודרך אגב אזכור במה שנשאלתי שנת תרי"ב ר"ח שבט מהרב מוה' גדליה ני' אבד"ק ביליקאמין במעשה שבא לפניו כ"פ בעזבון שעושים ליצטאציע וכל מי שנותן יותר הוא שלו ואירע כ"פ שאחד בא תיכף בכדי שיעור אונאה וטוען שנתאנה אי מועיל וכתב שלא מצא גלוי לדין זה.

3ואמרתי בזה תיכף בהשקפה ראשונה לפי מה דאמרו בב"מ דף נ"ח ע"ב דר"י אמר בהמה ומרגליות אין להם אונאה לפי שאדם רוצה לזווגן וחכ"א הכל אדם רוצה לזווגן א"כ אף דקיי"ל כרבנן היינו שם אבל כאן דדרך ליצטאציע שמוכרים הרבה דברים ובהרבה דברים יודע בשעת מעשה שאין ריווח כ"כ ובקצת יש בו הרבה ריווח והוא שם הפסד של זה בשכר הריווח של זה וא"כ ל"ש אונאה דאף שהוא יודע שהיה מתאנה באחר א"כ לא מבעיא כשקנה הרבה דברים יוכל הלה לומר דמחלת דאיידי דבעי למקני שאר דברים גמרת וקנית גם זאת ואף אם לא קנה רק דבר אחד מ"מ חשב לקנות הדבר הלז עם דברים אחרים וגמר והקנה ועוד דכיון דהוה בפרסום רב הו"ל כהדין שמבואר באו"ח סימן קנ"ג ס"ד בהג"ה דנמכר בלי הכרזה ואין בו אונאה והט"ז ס"ק ח' כתב דאף במטלטלין אין בו אונאה ואף דהמג"א שם ס"ק י"ט כתב דבמטלטלין יש להם אונאה אבל הט"ז חולק בזה ומה גם דהוה ע"י שומת ב"ד או האנשים בקיאים בשומא ועוד נראה דהו"ל כנושא ונותן באמונה דאין בו משום אונאה ועיין בשו"ת מהרי"ט חלק חו"מ סי' י"ט ענין גדול בדיני אונאה שחקר חקירות רבות בזה ואין הזמן מסכים עמדי לעיין כעת בכל התשובה אבל מכללות דבריו למדתי דכיון שהוא ליצטאציע והאנשים אין דעתם על השווי הנ"ל כנושא ונותן באמונה שאין לו דין אונאה ע"ש שהאריך הרבה בזה כנלפענ"ד ברור ובפרט דאיידי דחשב שע"י ליצטאציע שזה רוצה להסתלק מהחפצים או שצריכין לחלק במעות העזבון ודאי אין מעמידין המקח כ"כ וא"כ איידי דבעי לקנות שחשב שיקנה בזול גמר להקנות כנלפענ"ד ברור

4והנה דרך אגב ארשום כאן מה שנשאלתי ב' להגבלה שנת תרי"ג מ"ק קאנטשינא מהרב האב"ד מוה' יוסף יוסקי ני' אודות שאנשי העיר קבלו את הרב הנ"ל ונתנו לו לצורך פרנסתו מעסק המלח דהיינו ששום אחד לא ישלח עבור מלח להזו"פ רק הרב ני' והסוחרי המלח מכבר וקנו מיד הרב אב"ד הנ"ל ויתנו לו ריוח א' צוואנציגר לכל מאה קלעטצליך והם ימכרו לאחדים בשוק ומלפנים הי' כל אחד מביא המלח מהזא"פ כל סוחר בפ"ע והיה מתקלקל המלח כשעמד איזה מלח וגם כל אחד מהסוחרים זלזל במקח למכור בפחות וע"כ הסכימו גם סוחרי המלח שלא ישלח שום אחד להזא"פ רק הרב והם יקחו ממנו ולא יתקלקל המקח וגם ימכרו כל אחד במקח שוה והסכימו ע"ז בח' וגם נתנו להרב כתב וחתמו עצמם כל אנשי ק' ומבואר בכתב שכל מי שיעבור ע"ז יהי' נידון כאילו עובר על הח' וזה ארבעה שנים שהוחזק הרב בזה וכעת קם אחד מסוחרי המלח ואמר שחתם עצמו בטעות שהיה סבור שהרשות ביד הרבים לכוף את המיעוט וכעת נתוודע לו מאיזה רב שאין רשות ביד רבים לכוף את המיעוט ע"כ רוצה לחזור בו וע"ז שאלו הפו"מ משם מה משפט הדין הלז. והנה היום הוא ע"ש ועיו"ט גם לבי בל עמי מעסק ביש אשר קרה לי שאחד קפץ ידו לשלם חובותיו ואני נלכדתי בתוכם בסך רב ועוד מתעולל עלילות ברשע א"כ אני צריך לרחמי שמים וד' יעזריני להוציא מרשת רגלי. והנה בכ"ז אמרתי להשיב בקצרה כי א"צ לאריכות. הנה פשוט הדבר שהתקנה והסכמה היא תקנה טובה ויש כח ביד רבים לכוף את המיעוט דמלבד דאף בדבר דאיכא רווחא להאי יכולין לשנות כמ"ש הרמ"א סי' ב'. בהג"ה ובשו"ת מהר"ם אלשיך סי' נ"ט האריך הרחיב הדיבור בזה והשיג על המהרי"ק הרבה בזה ואין מקום פה להאריך בזה אף גם דכאן לא שייך כלל רווחא להאי ופסידא להאי כיון דכל סוחרי מלח הסכימו לזה א"כ איכא ריווח כולם בזה שמקודם הי' מזלזלים במקח והי' מפסידים זה לזה וגם היה מתקלקל המלח וכעת נעשה תיקון ע"ז וגם תמהני דכיון שקבעו פרנסת הרב מזה א"כ הרי מדינא בכל צורבא מרבנן נקיטי ליה שוקא כמבואר בב"ב דף כ"ב וכן קי"ל להלכה בטוש"ע חו"מ סי' קנ"ו ס"ה בהג"ה דאם בני העיר צריכין לתורתו אין להם למחות אף שיש ת"ח אחר בעיר ע"ש ומכ"ש ברב העיר שעי"ז מורה להם הוראות ומשפטים אין לך בני העיר צריכים לתורתו יותר מזה ואם לא היו נותנין לו זאת הי' צריכין לתת לו פרנסה אחרת וכבר היה המנהג כן בקהלות קדושות שלכל צורבא מרבנן נתנו לו זאת בדרך כבוד אף שלא הי' רב העיר ומיום שזלזלו בזה בעוה"ר נשתלחה מארה במסחר ובכל דבר ומכ"ש ברב העיר שאליו נושא נפשו פשיטא ופשיטא שא"א להפסיד חיותו ומה גם שכלם קבלו עליהם כן וא"כ אסורים לחזור בהם. דרך כלל כל דברי הרב נכונים בזה הן במ"ש דבהסכמות ותקנות אזלינן בתר רוב אמת הדבר שכ"כ בשו"ת מהרי"ט בראשונות סי' ס"ח ס"ט ובשו"ת צ"ץ סי' א' ובכמה מקומות גם מ"ש דכל בעלי אומניות יכולין לתקן עליהם כמ"ש המהרי"ק שורש קפ"א בשם הרשב"א ג"כ אמת ומכל הני טעמי ההסכמה אמת ונכון ומפני הטירדא אקצר

5והנה בשנת תרט"ז ט' אדר שני נשאלתי מק' חאלייב משו"ב שמו ר' ירמיה הלוי שיש בהכ"נ אשר עומד שם יותר ממאה שנים ולא היה בגובה עזרת נשים רק למטה יש עזרת נשים וכעת עמדו קצת מבני העיר והתחילו לבנות עזרת נשים בגובה על הפאליש לצד מערב נגד החלונות של בהכה"נ רק שיש בכותל של עזרת נשים שהוא נגד חלונות של בהכ"נ ג"כ חלונות ממש נגד החלונות של בהכ"נ ומתחלה לא שמו על לבם אם יש קצת היזק בזה לביהכ"נ ואח"כ ראו שיש בזה גודל היזק לבהכ"נ כי נתמעט האור מאד מבהכ"נ עי"ז כי מתחלה שלט האור נגד חלונות של בהכה"נ בלי שום מסך מבדיל וכעת הגג מאפיל וכותל שבצדדים וכותל שבין חלון לחלון מאפיל ומבואר בש"ע שבהכ"נ צריך אור גדול דאסור לבנות כנגדה ובפרט בכאן שזה יותר ממאה שנים שכבר נתחזק לבהכ"נ אור גדול בלי צמצום וכעת ע"י עזרת נשים נתמצמצם האור במאד בודאי יש איסור גדול וראיה מחו"מ סי' קנ"ד סכ"ג שמבואר שם היכא שבנה כתלים משני צידי החלון וסיכך ע"ג צריך להרחיק ד' אמות הן הכתלים זה מזה וגם הסיכוך צריך להרחיק מהכותל שיש בו חלון ד' אמות כדי שלא יאפיל הרי ראינו דאף שכנגדו אינו בנוי שום בנין רק בנין הגג מקרי האפלה וא"כ אם זה הוה בין אדם לחבירו מכ"ש לבהכ"נ שהרי מבואר בא"ר שכל שבין איש לחבירו צריך ד' אמות בבהכ"נ צריך ח' אמות ואם כן גם בכאן לו יהא שהכותל שכנגד החלונות אינו מאפיל כ"כ מחמת שגם בה יש חלונות מכוין ממש נגד החלונות של בהכ"נ אמנם כותלי הצדדים וגם הגג מאפיל כי הגג מונח ממש סמוך לחלונות של בהכ"נ ובפרט שחוש הראות יעיד ע"ז שנתמעט האור מבהכ"נ אשר נתחזק זה מזמן רב ועוד יש בזה מכשול גדול שהחלונות של בהמ"ד של צד מזרח הוא סמוך ומכוון ממש נגד החלונות של עזרת נשים הנ"ל א"כ אותן האנשים שמתפללין בבהמ"ד וגם אותן שמתפללין בבהכ"נ יסתכלו בהנשים שהן נגדם ואסור להסתכל אף בבגדי צבעונים ואם כן אפשר דיש להרוס העזרת נשים זהו שאלתו. והנה גוף הדין דבהכ"נ צריך יותר אור זהו מדברי אגודה והובא בב"י או"ח סי' ק"ו ועיין בשו"ת מהר"א ששון סי' קנ"ב אך יותר משמנה אמות א"צ להרחיק כמ"ש בכנה"ג חו"מ סי' קצ"ה בהגהת הטור סי' ע"ח בשם מהר"ם אגוזי ומהר"א קנפינו והביא שם דאם יש להבהכ"נ אור גדול אף לאחר שנסתם החלון סגי בד' אמות ע"ש ועיין שו"ת נוב"י מהד"ת חלק או"ח סי' ע"ז. אמנם בגוף הדבר בנ"ד אני תמה דמה ענינו לכאן שם הרחקה למי שרוצה לבנות נגד הבהכ"נ שייך חזקת בהכ"נ אבל כאן ממ"נ כיון שבנו מסתמא הי' עפ"י טובי העיר דאל"כ למה שתקו עד הנה וא"כ לא שייך חזקה הא טובי העיר יכולין לשנות כל מה שירצו ואם באמת לא עשו עפ"י טו"ה עד האידנא למה שתקו ואם באמת חשבו שטוב הדבר רק שעתה רואים שנתקלקל הנה על מה יתלוננו ובאמת בלי ספק עשו עפ"י המבינים בבנין ומדוע לא שמו על לב שיסתמו האור ואם טעו הנה מה להם כי נזעקו וגם המכשול מהסתכלות יוכל לתקן ע"י שיכסו במפה ולא יתראה החוצה ועל דעתי שאסור להרוס שמלבד שיהיה מחלוקת אף גם כבר נתקדש העזרת נשים ואסור לקלקל. והנה מ"ש הנוב"י דהאגודה למד מפירוש ר"י הנה מצאתי שגם הגאון מוהרא"וו באו"ח סי' ר"נ הביא דברי התוס' והר"י הנ"ל ומזה למד האגודה לבהכ"נ הנה הבין ג"כ דברי האגורה שעפ"י דברי ר"י יסודתו. ובגוף דברי התוס' במ"ש לפירוש הר"י במ"ש והא דאמרו ומכנגדן מרחיק ד"א שלא יאפיל היינו שלא יאפיל לגמרי עד שלא יהא ראוי להשתמש בו יפה הנה ראיתי שבביאור זה נחלקו הנוב"י והגאון מוהרא"וו ז"ל דהנוב"י מפרש דק"ל להתוס' דהרי הרחקה אינה פחות מד"א וא"כ גם לבית צריך ד' אמות וע"ז קאמר שלא יאפיל משמע דבהך ד' אמות הרחקה אינו מאפיל כלל וע"ז פירשו התוס' דבאמת אין הכוונה שלא יאפיל כלל אלא שלא יאפיל לגמרי ובאמת שזה דחוק דכוונת התוס' שלא יאפיל לגמרי היינו שאף אורה גדולה כל שמאפיל קצת ג"כ מאפיל קרינא ביה וגם א"כ למה נקט ד"א וגם תמוה דהא הך דאמר מכנגדן ד' אמות כדי שלא יאפיל לאו בהדדי מתניא רק דבמשנה תני בדף כ"ב בין מלמעלן ובין מלמטן בין מן הצדדים ד"א ובברייתא מפרש מלמעלה כדי שלא יציץ ויראה מלמטן כדי שלא יעמוד ויראה ומכנגדן כדי שלא יאפיל ופריך וכמה ופירש"י וכמה שלא יאפיל לתנא דברייתא דלא יהיב שיעורא ואמרו שיעור כמלא רוחב חלון ואח"כ פריך והתנן ד"א ולדברי התוס' באמת אין השיעור כדי שלא יאפיל ד"א דהא אף שיש בו אור כל שאין האור כ"כ הוא צריך להרחיק ואדרבא על המשנה קשה למתניתין שיעור ד"א וגם פירוש הגאון מווילנא שפירש דמה דאמרו ומכנגדן מרחיק ד"א שלא יאפיל היינו באחים דאין להם חזקה ואפ"ה אין סברא להאפיל לגמרי וסגי בד"א ורק בהרחקה שצריך לאכסדרה היא הרחקה יתירה וכ"ז דחוק ורחוק וגם קשה א"כ היה לו להש"ס לשנויי דמה דאמרו בד"א היינו באחים ומה דאמר שלא יאפיל היינו יותר מד"א וכשיעור הרחקה שצריך לאכסדרה שצריך אורה יתירה. אמנם לפענ"ד באמת בלא"ה קשיא כיון דמלמעלן אמר שיעור שלא יציץ וכן מלמטה ומן הצד אמרו כדי שלא יאפיל ע"כ דמן הצד אינו רק כדי שלא יאפיל וא"כ מבואר דשלא יאפיל כיון דהש"ס אמר דד"א ושלא יאפיל אחת היא א"כ משמע דאין שיעור האפלה רק ד"א בלבד. ולפענ"ד דזה קשיא להתוס' ג"כ וע"ז כתבו דבאמת מן הצד אין הקפדה רק שלא יאפיל לגמרי וע"כ תמיד סגי בד"א אף באכסדרה אבל במלמעלה ולמטה באכסדרה צריך יותר וא"כ מבואר דמלמעלה ומלמטה לא סגי בד' אמות כנלפענ"ד. והנה בזה נסתר מ"ש הנוב"י דלהתוס' אף מן הצד לא סגי באכסדרה ד"א ולפמ"ש נהפוך הוא דמן הצד ודאי סגי בד"א אף באכסדרה.

6והנה מ"ש הנוב"י דלהרא"ש כפי מ"ש בכוונת הר"י אין ראיה לאגודה, לפענ"ד הרא"ש לא פירש פירוש אחר כפי מה שהוא בתוס' רק שפירושו הוא שמ"ש שיש אור רק שאין אור כמו שצריך לאכסדרה אינו מובן וע"כ פירש דאכסדרה יש לה אורה מכל הצדדים ור"י אזיל לשיטתיה שפירש דאספלידא הוא אכסדרה שיש לה אורה גדולה והיינו מן הצדדים ועיין פסחים ח' אכסדרה לאורה נבדקת והיינו שיש לה אור גדול וע"ז אמר דרצה לסתום מצד אחד האור אבל דא ודא אחת היא ולמד מזה לבהכ"נ שג"כ צריך אור גדול ועכ"פ פירוש התוס' ברור לפענ"ד דהוא כמו שפירשתי. שוב ראיתי בשיטה מקובצת בב"ב דף כ"ב דיש הרבה פירושים בזה ומדברי כלם נלמד דמכנגדן שלא יאפיל הוא פחות מהך דמלמעלן ומלמטן ועיין ברא"ש שם ובטוש"ע חו"מ סי' קכ"ד סכ"ב ועכ"פ מבואר שלא כהבנת הנוב"י מדבריהם ודוק.

7אמנם מה שאני תמה דאף לפירש ר"י אין ראיה לאגודה דהרי לפי המסקנא מסקינן דדינא קא"ל דבדידי קא בנינא וכפי הנראה כוונת האגודה דזה דוקא החזיק ג' שנים וכמ"ש רש"י אבל באמת אין זה מוכרח דאולי לאורה יתירה אף חזקה ג' שנים לא מהני וכ"כ בנוב"י. והנני יוסיף דמלשון הרא"ש מבואר בהדיא שכתב לענין דאם יש שם אורה יתירה כמו אכסדרה יכול למעט האורה ובלבד שישאר בו אור שם שיהא ראוי לדירה. ולפענ"ד ע"ז סמך הר"א קופינו שכתב דאם יש לבהכ"נ אור אף לאחר שיסתום אז סגי בד"א והיינו כדברי הרא"ש הנ"ל שכ"כ וכ"כ בפסקי הרא"ש. איברא דיש לומר דזה דוקא באחים דס"ל לנהרדעי דאין להם דרך וחלונות זה על זה אבל לא באחר ועיין בטוש"ע סי' קנ"ד סכ"ז דלא העתיקו רק בשני אחין משום דכלם הוה כמוכרין זה לזה ולא שייך מוכר בעין יפה מוכר אבל לגבי בהכ"נ אפשר דיש לו חזקה לבהכ"נ באור גדול אבל אינו מוכרח ודברי הר"א קופינו צ"ע ודברי המהר"ם מלובלין שרמז הגאון מוהרא"וו ז"ל הם עד"ז דאחים שאני. אמנם יהיה איך שיהיה בנ"ד דבני הבהכ"נ עצמן ודאי הוו כאחין ולא שייך לגבייהו חזקת אורה כל שיש לו אורה אף לאחר סתימת החלונות של עזרת נשים ודוק

8והנה בשנת תרט"ז בהיותי בטריסקאוויץ הגיעני תשובה מהרב החריף מוה' מענדיל כהנא נ"י אבד"ק טאסט וכעת מ"צ בק' זבאריז שסתרו כותל אבנים מבהכ"נ שהיתה רעוע והסכימו האומנים לבנות תחת הכותל לבנים ושאל אם מותר למכור האבנים לצורך רשות כי לא הוצרכו לבהכ"נ.

9והנה אם כי אין לי שום ספר אף הש"ע או"ח אין לי מ"מ אמרתי לעיין בזה והנה לענין דינא אין נ"מ דזבאריז אין דינה ככרך דלא הוה מקום שמתקבצים רבים וא"כ אין נ"מ בזה דודאי יכולים זט"ה במא"ה למכור. אמנם מה שהאריך בשל כרכים היאך דינו. והנה מ"ש מעלתו דלפי מה שנראה מדברי הרי"ף והרמב"ם והש"ס גופא דרשב"נ לא קאי אזט"ה במא"ה ולכך אוסר בכרכים אבל ע"י זט"ה בא"ה י"ל דמותר אף בשל כרכים ועוד דכל הטעם דבשל כרכים אסור הוא או כפירש"י דאין בני העיר לבדם בעלים או משום דרבים מסייעים בבנינו וע"ז הקשה דא"כ בכפרים למה יוכלו למכור זט"ה לבד ולא נימא דאין זט"ה לבדם בעלים וגם כל בני הכפר סייעו לזה וע"כ דכיון שהם זט"ה אדעתא דידהו נדרו והוה הם בעלים וה"ה בכרך עכ"פ זט"ה במא"ה יש להם כח לשנות אבל מהרא"ש נראה דאף בזט"ה במא"ה אינו מועיל ומטעם דבכרכים הקדישו ע"ד שהי' לרבים דעלמא ג"כ חלק בזה והנה מה שהקשה מ"ש כפרים ל"ק כיון דהמעות נשאר בקדושתו שוב א"י לעכב כלל דהמעות לא הוציאו כלל מקדושתו והבנין ודאי בנו זט"ה ולכך יכולין למכרו גם מ"ש דלהרא"ש אסור אפילו זט"ה במא"ה ג"כ אינו מוכרח דניהו דהקדישו ע"ד מ"מ גם לרש"י הקדישו על דעתם ואפ"ה יכולים לשנותו כמו שהבין מעלתו ומ"ש בשם התוס' בפירוש הראשון משום דחמירא קדושתו הנה אין לפני דברי התוס' אבל הב"י לא העתיק כן רק פירש"י והתוס' הנ"ל ומ"ש בשם הריא"ז דזקנו פסק דאף של כרכים יכולים לשנות זט"ה במא"ה הנה הוא בעצמו כתב דאין הש"ס מסכים לזה ומי יכול לדון. אמנם מה דנסתפק אי הוה מטעם שכל העולם שותפים בזה או שהוה כבורא של הפקר וכתב דהנ"מ אם נפל הבה"כ וצריכים לתקנו דאם הוא הפקר א"י לשנות אבל אם הם שותפים שוב יכולים לתקן דכ"ע ניחא להו. הנה בורא דהפקרא ל"ש כאן דמי ומי הפקיר רק שהקנו רשותם לכל העולם וגם הא הפקר הוא צריך להיות אף לגוים וכאן רק לישראל הקנו ולא לגוים ולא שייך הפקר רק הקנאה משא"כ בורא דשייך הפקר שהפקירו לכל אף לגוים ומה שהאריך במ"ש הרמ"א בחו"מ סי' שס"ט ס"ב דאחרים מותרים להנות ממנו דהיה יאוש עם שינוי רשות וע"ז הקשה כיון דהוא ג"כ יש לו חלק שוב ל"ש ש"ר ובאמת ז"א דכבר הוכחתי בתשובה אחת דש"ר אף בחלק אחד מהבגד שייך ש"ר ובזה ל"ק מה שהקשה מעלתו ממכרה חוץ מאחד ממאה שבו דל"ש ש"ר ולפמ"ש אתי שפיר דרך כלל הדבר פשוט דמותר לשנות. ובלא"ה נראה לפענ"ד כיון דגוף הבהכ"נ נשאר עומד פשיטא דמותר לשנות לכ"ע דמה אכפת להו לאחרים בלבנים או באבנים ודוק. ומ"ש מהנו"ב והמ"א הנה באמת י"ל דמיירי בכפרים אבל המ"א כתב דרבים הוא וא"כ מבואר דמיירי בשל כרכים. והנה מ"ש למעלה דש"ר סגי אף במקצתו וכתבתי שכן הארכתי בתשובה ומצאתי התשובה בספר כת"י אבל שם הוא לענין שינוי מעשה מיהו גם בש"ר יש לומר כן וק"ו הוא דהרי עכ"פ יצא מרשותו דמתחלה היה שלו לבדו וכעת הוא יצא מרשותו לאחרים ג"כ. והנה בשנת תרי"ז ש"ק נח הייתי סנדק בבית שקנו חסידים אנשי סטרעליסק לבית תפלה ושאלוני שלהיות שמקצת חסידים נשארו עוד בבית תפלה אשר היה להם מקודם ואחד נתן לייכטער להקלויז הישינה וכהיום רוצה לקחתו לבית התפלה החדשה והשבתי דאם נתן מקודם לחלוטין להבית הישנה א"א לקחתו ומ"ש המבי"ט דיכולין לחלוק לפענ"ד דוקא אם הקדישו ע"ד המבואר ביו"ד סימן רנ"ט שאין מחליטין להקדש אבל אם מחליטין להקדש שוב א"א לקחתו שכבר זכה בו הבית הלז ואנשיה ומי יודע איך להעריך לחלקה כנלפענ"ד

10והנה בשנת תבר"ך בש"ק לך הגיעני תשובה מהחריף מוה' שלום מרדכי הכהן נ"י מזלאטשיב במעשה שנשלח לו מקהלה אחת שנתייסד חבורה אחה שיהיו לומדים בכל יום פרק משניות ולהיות נותנים ב' צ"ל לקופה בכל שבוע ורוב אנשי החבורה התפללו בבהמ"ד ומעט בקלויז והחבורה כתבו ס"ת ונתנו לבהמ"ד בשנת תר"ו ועלה לערך מאה ר"כ והקלויז הי' אז תחת גג בהמ"ד וכ"ז שהיו צריכים ללמוד הלכו לבהמ"ד והקלויז היה לתפלה בלבד וקנו להם תנ"ך ש"ס וכדומה הכל נתנו לבהמ"ד ואח"כ בשנת תר"ט קנו להם קלוז חדשה סמוך מביהמ"ד קצת ואז הלכו מאנשי בהמ"ד ג"כ עמדם להקלוז וברבות הימים נספחו עוד אנשים הרבה להקלוז וכשהיו צריכין ללמוד נטלו ספרים מבהמ"ד ללמוד ובשנת תרט"ו עשו חלוקה אנשי קלויז ולקחו חלק מהספרים וש"ס ותנ"ך חלקם כפי שהשוו ביניהם ועתה טוענים אנשי קלוז שיתנו להם חלק מהס"ת היינו שהם הי' להם הס"ת ט"ו שנים כמו כן ינתן להם ג"כ על ט"ו שנים ואנשי בהמ"ד טוענים שהס"ת שייך להם והביאו ראיה מהפנקס שלהם וגם מדוע לא תבעו אז חלקם בהס"ת והקלויז משיבים כי מה שלא הקפידו עד עתה הוא משום שהי' להם שני ס"ת ועתה כי נלקח מאתם הס"ת אחת ע"כ תובעים חלקם וארכו הדברים בינותם והנה באחד כתב דהדין עם אנשי הקלויז דאף דמבואר בש"ע סי' קנ"ג ס"כ הרי הט"ז שם חולק ע"ז שנשאר ביד בעליו וכ"כ המג"א ס"ק י"ג וכ"פ הש"ך ביו"ד סי' רנ"ט ס"ק ו' ובמבי"ט בתשובה הובא במ"א סי' קנ"ד ס"ק כ"ג ובפרט לפמ"ש בשם התורת חיים דאסור לתת לחלוטין וא"י המצוה בזה א"כ בודאי הוה מחילה בטעות דא"י המצוה בזה ואף דבשו"ת ב"א מצדד דגם בשותפין א"י ה"מ מה שביכלתם לעשות עשו והוה מחילה בטעות וגם מבואר בחו"מ סי' צ"ג דבטענו אתה עדיין שותף ל"ש לומר דמחל ע"ש ועיין סי' צ"ח ובש"ך ס"ק ב' ומה שטענו אנשי קלוז שיהי' להם הס"ת כל כך שנים כמו שהיה לבהמ"ד בזה לא צדקו כמבואר בחו"מ סי' קע"א ס"ח בהג"ה שלישית ואם אנשי בהמ"ד ירצו להחזיר להם חלקם כפי שהיה שוה אז הדין עם אנשי הקלויז וא"י לכוף אותם כמ"ש הט"ז באו"ח סי' קנ"ז סקי"ב ובחו"מ סי' קע"ו סמ"ח ע"ש ומעלתו האריך הרבה אם יוצאין בשל שותפות והנה כבר כתבתי בחבורי יד שאול סי' ע"ר דיוצא אף בנותן הס"ת לחלוטין וא"כ אין ראיה מכל הדברים שכתב דמחילה בטעות ואומדנא דהא יכול ליתן לבהמ"ד אמנם בגוף הסברא דמדשתיק מחיל ליה יפה כתב מעלתו דהדבר תלוי במה דנחלקו הקדמונים בטעם דטענו חטים והודה לו בשעורים וגם מסי' קמ"ט דברבים ל"ש מחילה ג"כ יפה כתב ודוק. והנה במ"ש ביד שאול דכתבו לכם כתב הרמב"ן דהמצוה היא שיהי' נכתב לשמו כעת נראה לפענ"ד לפרש הא דאמרו בסוטה דף מ"א כל אדם מביא ס"ת שלו כדי להראות חזותו לרבים והיינו שכתבו לשמו וזה חזותו ומשם משמע קצת שלא הקדישו לבהכ"נ אבל כפי הנראה רצו להראות חזותם ולכך לא נתנו לבהכ"נ ובגוף הדין כבר הארכתי למעלה בזה: