שואל ומשיב מהדורא רביעאה ג:קמו

1בענין קידושין ע"י שליח ועשה שליח אחר.

2במ"ש הב"ש סי' ל"ז ס"ק י"ג דמעשה שלו בעצמו בודאי ניחא ליה ובאמת שהוא נראה מצד הסברא דמעשה שלו ניחא ליה יותר ממעשה השליח וכן נראה מהמשנה דאם שלו קדמו אבל קשיא לי טובא מהא דאמרו בפסחים דף צ"ח ע"ב חבורה שאבד פסחה ואמרו לאחד צא ובקש ושחוט עלינו והלך ומצא ושחט והם לקחו ושחטו אם שלו נשחט ראשון אף שלקיחתן הי' קודם שחיטתו של ראשון אפ"ה אוכלין עמו וכן דייק המרדכי בהדיא ר"פ השולח סי' שס"ז בשם תשובת רש"י ע"ש ואמאי לא נימא דמעשה שלו בעצמו בודאי ניחא ליה ועיין בחידושי מהרי"ט על הרי"ף בקידושין ריש פ' האומר שדייק ג"כ מהמשנה דפסחים דכ"ז שאפשר לחול השליחות אין מעשה מבטל השליחות כ"ז שאפשר לחול.

3ולפמ"ש שם דמעשה הקידושין חשוב מעשה טפי אפשר ליישב אבל לא דמי דשם אתתא לבי תרי לא חזיא וא"כ אם קבלה קידושין א"א לקידושי השליח לחול אבל כאן דיכול להיות שיקדש שנים כמ"ש הב"ש שם וא"כ אין ראיה ממשנה דקידושין דשם מיירי מקידש בתו ואפשר דגם בב"ש מיירי בקידושי בתו אבל אכתי צ"ע דהב"ש סתם לה וכתב דמעשה שלו בעצמו ודאי ניחא ליה וזה בודאי ליתא וגם בקידושין דף ע"ט דאמרו דצריכא דסד"א דהוא לא אכפת ליה ופירש"י דהא דלא בטלי' לשליחות והא דקדים וקדשה דסבר דלמא לא משכחי קמ"ל דאפ"ה בטלה הרי דעכ"פ אין סברא לומר להיפך דמעשה שלו בעצמו בודאי ניחא ליה טפי (ובפירוש מבואר דאם של שלוחה קדמו קידושיו קידושין) ומצאתי בשו"ת מהרי"ק סי' ע"ו שהאריך שם בענין מוהל שכבדו ע"י שליח לשני בני אדם אם בטל השני לקמא ע"ש שאינו מחלק כלל דהוא בעצמו בודאי מינח ניחא ליה וביטל השליחות השני את הראשון ע"ש ובאמת לפי חילוקו של הרב מוהררי"ט שם והחילוק השני שחילק הרב השואל מו"ה מתתי' שם הי' מקום לחלק גם כאן וליישב קושית הב"ש כאן דשאני גירושין דא"א שתקבל שני גיטין משא"כ בקידושין דיכול לקדש שתים אבל כבר דחה המהרי"ק שם שני החלוקים היטב מהמרדכי הנ"ל דמביא ראיה מפסח לגט וע"כ דליתא לחלוקים הנ"ל וא"כ גם דברי הב"ש תמוהים וכמ"ש. ולכאורה רציתי ליישב דשאני התם בהך דפסח דלכך לא מבטל לקיחתן לשחיטתו משום דשם א"א למנות רק על פסח אחד והו"ל כמקדש אשה ידועה שכתב הב"ש דבכה"ג לא בטל השליחות וה"ה שם דא"ל לבקש האבוד אבל לפ"ז יקשה בסיפא דא"ל אם אחרת שחטו עלי דשם לא עשה שלוחים על דבר ידוע וע"כ נראה לפענ"ד דהעיקר כחילוק המהרי"ט דס"ל שא"א לחול המעשה של השליח הראשון אז אמרינן דבטלו ולכך הלקיחה לא מבטל דיכולין לחזור ולמנות עד שישחוט וא"כ דברי הב"ש צ"ע ובחידושי לפסחים דף צ"ח ע"ב הארכתי ליישב קושית המהרי"ט הנ"ל וביארתי שם ליישב קושית המהרש"א ואכ"מ ועיין בחו"מ סי' קכ"ג ס"ג באם הרשה לאחד וחזר והרשה לאחר דאין להשיב רק לשני וע"ש בסמ"ע וש"ך ולפמ"ש כאן יש לפלפל שם וצ"ע כי לא נפניתי כעת. ודרך אגב אזכור מה שהראני אחד מהמשכילים דברי הפ"י בריש פרק האומר בקידושין גבי מ"ש לא קדשה את עצמה וחזרה בה ופירש"י בין בפני שליח או שלא בפניו וזה דלא כשיטת התוס' שם וכתב הפ"י דמיירי שחזרה בו מהשליחות לא מגוף הקידושין וע"כ סבר ר"ל דמקודשת כיון דגלית דעתה שרצונה להתקדש הו"ל כארצויי ארצי קמי' דאמרו בדף מ"ה דהוה קידושין ע"ש וע"ז תמה דש"ה שכל שגלי דעתיה אף שאין עושה אותו שליח בפירוש אמרינן דמועיל מטעם זכייה דהוה כשליחות אבל כאן שאין רצונה כלל בהשליחות שלו איך יועיל בזה. ובאמת שיפה תמה אבל לפענ"ד נראה לפי מה שחידש הקצה"ח סי' ק"ה דזכייה לאו מתורת שליחות ולא מתורת אנן סהדי אלא דגזירת הכתוב שיהא הזוכה לאחר מהני כדיליף מאיש זוכה ע"ש א"כ אפשר שכל שגלתה דעתה שרצונה באותו ענין אף שאין רצונה בשליחותו כל שהלך וקדשה ונגמר ענין זה יכול לזכות אף בלי שליחות כלל אף שמחתה בהשליחות ודו"ק היטב. והנה מדי שוטטו עיני בהסוגיא שם ראיתי בפ"י שם שהקשה בהא דאמרו שם בסוגיא איתבי' ר"י לר"ל דאם ביטל עד שלא תרם אין תרומתו תרומה וע"ז כתב הפ"י דמשמע דלר"י דמדמה תרומה לקידושין א"כ אם אומר תרומה זו לאחר שלשים יום יכול לחזור בו תוך שלשים דאין שם תרומה עליו עד לאחר שלשים ואכתי לא מקרי מעשה אלא דיבור בעלמא וע"ז הקשה דהא בנדרים דף כ"ט אמרינן דאף לר"י דאמר הכא דחוזרת אפ"ה באמר הר"ז עולה לאחר שלשים יום א"י לחזור בו משום דאמירה לגבוה כמסירה להדיוט ומשמע דה"ה לתרומה וכמ"ש הרא"ש דילפינן מקרא דמוצא שפתיך תשמור והאי קרא בתרומה נמי מיירי כמבואר בפ"ק דר"ה וכ"כ התוס' ביבמות דף צ"ג בהדיא דבתרומה שייך ג"כ אמירה לגבוה כמסירה להדיוט ולכך לא בעי מעכשיו ולפ"ז מדלא אמרינן אמירה לגבוה לענין דיבור של השליחות ויכול לבטל ע"כ דלא דמי לאומר תרומה לאחר שלשים יום וא"כ מה מקשה ר"י לר"ל וע"ש דמחלק בין מברר חלק גבוה אף דאמר שיהיה לאחר שלשים יום שייך אמירה לגבוה אבל באומר לשליח צא תרום עד ל' לא בירר חלק גבוה ע"ש וזה דחוק.

4ואני אומר דבאמת לפענ"ד אין התחלה לדבריו דהרי הר"ן בנדרים כתב דכל מה שאמרו שם בסוגיא דאמירה לגבוה כמסירה להדיוט הוא דוקא לבר פדא דס"ל דקדושת דמים לא פקע בכדי אבל אם נימא דקדושת דמים פקע בכדי וכדס"ל לרבא ואביי א"כ אפשר לומר דהברייתא כפשטא וא"כ ממילא יש לומר דאמירה לגבוה לא הוה כמסירה להדיוט דהיינו כמעכשיו רק כמסירה גרידא בלא מעכשיו ולא חל הקדושה מעכשיו והאומר עולה לאחר שלשים יכול לחזור בו תוך שלשים ובזה נחלקו בירושלמי ע"ש שכתב כן בשם הרשב"א ועיינתי ברשב"א שם ומצאתי שהאריך הרבה בזה ע"ש ולפ"ז א"כ מכ"ש בתרומה לאחר שלשים דל"ש אמירה לגבוה למ"ד דקדושת דמים פקע בכדי וכ"כ הרמב"ם פט"ו ממעה"ק דקדושת דמים פקע בכדי ע"ש אמנם לפ"ז עדיין יקשה דמה פריך ר"י לר"ל ולא פריך על נפשיה דהא גם לר"י קשה למה יוכל לבטל השליחות בתרומה והא שייך אמירה לגבוה בזה ולפ"ז עדיין יקשה דהא במעכשיו ודאי חל וא"כ באומר לשליחו צא ותרום אפשר דעדיף ושייך אמירה לגבוה וצ"ל דהש"ס דילן לשיטתו דשם אמרו דבעולה לאחר שלשים יום דחייל וא"כ ס"ל אמירה לגבוה אף בלאחר שלשים ה"ה באומר לשליחו צא ותרום וע"כ דס"ל לש"ס לחלק בין עושה שליח לתרום לאומר צא ותרום לאחר שלשים יום כמ"ש הפ"י ושפיר פריך ר"י לר"ל דוקא דלדידיה דבכ"מ לא אתי דיבור ומבטל דיבור מכ"ש בתרומה וכמ"ש הפ"י. ובזה מיושב היטב דברי הרמב"ם בפ"ד מתרומות שהעתיק הדין דהמשנה והביא אוקימתא דירושלמי כגון שאומר צא ותרום מן הדרום והוא תרם מן הצפון ותמה הראב"ד דשייך זה לר"ל אבל לר"י בלא"ה אתי דיבור ומבטל דיבור ולפמ"ש אתי שפיר דבאמת יש לחלק בין תרומה דשייך אמירה לגבוה לקידושין רק דבש"ס דילן לא אזלינן כן וכנ"ל אבל הרמב"ם דפסק דקדושת דמים פקע בכדי א"כ שוב אין קושית הש"ס דוקא על ר"ל דגם על ר"י קשה. ובזה נראה לפענ"ד ליישב מה דהש"ס משני כגון שקדם בעה"ב ותרם והרמב"ם העתיק האוקימתא דירושלמי ונדחק המהר"י קורקוס הובא בכ"מ שם ועפ"י שם מ"ש בזה.

5ולפמ"ש אתי שפיר דבאמת הש"ס דמקשה על ר"ל שפיר משני דאם קדם בעה"ב ותרם דאם עשה מעשה ומוציא בודאי מידי דיבור אבל אם נימא דאמירה לגבוה כמסירה להדיוט א"כ אף שבעה"ב תרם אין מעשה מוציא מידי מעשה דאמירה לגבוה הוה כמסירה ממש והרי אף שאלה אינו מועיל וע"כ דאמירה לגבוה אלים ממסירה להדיוט וא"כ גם מעשה אינו מוציא ואף דמעשה מוציא מיד מעשה היינו בהדיוט אבל קדושת גבוה אלים טפי והרי לכך אינו מועיל שאלה ואף דבאמירה לגבוה מועיל שאלה כבר כתב הש"ך סי' רנ"ה בטעם הדבר שכן אמרה תורה לא יחל דברו הוא אינו מיחל אבל אחרים מוחלין לו משא"כ כל שלא שאל ל"מ חזרה עד שעושה מעשה שא"י להוציא מידי אמירתו לגבוה ולכך הוצרך לאוקמא כששינה בהשליחות שאז אמירתו לגבוה בטל שלא כך אמר ודו"ק היטב

6שוב ראיתי ברמב"ם פ"ו מערכין ה"ט שכתב באומר שור זה הקדש לאחר שלשים ושחטו בתוך שלשים הר"ז מותר בהנאה הקדישו למזבח קדוש אבל אם אמר הרי זה הקדש לאחר שלשים יום מעכשיו אם שחטו בתוך שלשים אסור בהנאה ואף דהכ"מ לא כתב מקורו המעיין בירושלמי פ"ק דקידושין וריש האומר ובחידושי הרשב"א בנדרים שם ימצא מקורו ועכ"פ מבואר בהדיא דהוא ס"ל דהקדש לאחר שלשים יום יכול לחזור בו תוך שלשים. ומצאתי במחנה אפרים הלכות צדקה סי' ד' שהאריך בדין הלז אם מקדיש לאחר שלשים יום אם יכול לחזור בו והביא דברי הרשב"א והר"ן הלז והביא שמדברי הרמב"ם פכ"ב ממכירה משמע דמחוייב לקיים מצד נדרו ע"ש. ובאמת נעלם מעיניו דברי הרמב"ם פ"ו מערכין הנ"ל ובאמת שאין ראיה דאף שמחוייב לקיים מצד נדרו מ"מ אם עבר ושחטו מותר דלא חל קדושה על השור אך נראה לפענ"ד דלענין אם אמר לשלוחו לתרום אם רוצה לחזור בו ל"ש לומר דמחוייב לקיים מצד נדרו דהא אינו חוזר מגוף הקדישו רק משליחותו וא"כ ע"ז ל"ש תורת נדר וז"ב לפענ"ד ודו"ק. ועיין בחידושי רשב"א שכתב דגם באומר סלע זו לצדקה אחר שלשים אם נימא דאמירה לגבוה כמסירה להדיוט א"י לחזור בו ע"ש ועיין ביו"ד סי' רנ"ח. והנה בגוף הדבר אי שייך אמירה לגבוה בתרומה לכאורה היה נראה דל"ש דבאמת כל ענין דהוה כמסירה הוא משום דכיון דשייך לגבוה הו"ל כמו דאיתא בבי גזא דרחמנא א"כ זה שייך בהקדש דלגבוה סלקי אבל בתרומה דשייך לכהנים ניהו דהתרומה קדושת תרומה עליה אבל לא שייך דכל היכא דאיתא בבי גזא דרחמנא הוא דהא ממון כהן הוא ואוכלה הוא וב"ב ויליד ביתו ומצאתי בשיטה מקובצת בכתובות דף ל' שכתב סברא זו גבי מדאגבהה קניה דל"ש לומר כל היכא דאיתא בבי גזא דרחמנא הוא דהכהנים הם בעליו וכל שהגביהה לגזלה יצא מרשות הכהנים ושייך קנין הגבהה ע"ש והרי גדולה מזו לענין קדושת בדק הבית נחלקו בחולין דף קל"ט אי שייך כל היכא דאיתא בי גזא דרחמנא איתא ע"ש מכ"ש בכהנים לענין תרומה ועיין בשו"ת הרמ"ע מפאנו סימן ס"ב ובכוונת התוס' שכתבו ביבמות שם דשייך אמירה לגבוה גבי תרומה היה נראה לפענ"ד דשם לראב"י קיימינן דיכול להקנות דבר שלבל"ע ורק שכל שלא הקנה מעכשיו כלתה קנינו א"כ שפיר כתבו דלענין תרומה דאם נימא דהכהן לא קנה עדן התרומה ורק שקדושת תרומה תופסת עלי' שיהי' חלות קדושה על זה שפיר חל אף דלא אמר מעכשיו דלענין זה שתחול הקדושה ע"ז שיהיה תרומה שפיר שייך אמירה לגבוה ולא שתהיה תרומת הכהן רק שקדושת תרומה חל עליו וגם נראה דבאמירה ל"ש לומר דכלתה קנינו דכל דאמר א"כ עכ"פ גלה דעתו שרצונו שתהיה תרומה שפיר מועיל אף דלא אמר מעכשיו דבשלמא כשצריך קנין שפיר שייך לומר דכלתה קניינו משא"כ היכא שסגי באמירה בעלמא ל"ש דכלתה אמירתו וז"ב לפענ"ד. ולפ"ז זהו שם אבל כאן דאמר לשלוחו צא ותרום א"כ מה שייך כל היכא דאיתא בי גזא דרחמנא איתא דקדושת התרומה עדן לא חלה ורק השליחות גופא לתרום ול"ש לומר ע"ז דכל היכא דאיתא בי גזא דרחמנא איתא וגם ל"ש לומר דעכ"פ גלה דעתו דהרי בתרומה לא מועיל ניחותא דבעה"ב רק שיהיה שלוחו ממש ואף באמר לשלוחו צא ותרום והלך אחר ותרם לא מועיל כמבואר בחולין דף י"ב ורק שליחות בעינן ול"ש בזה אמירה לגבוה ודו"ק היטב כי לפענ"ד ברור הוא וגם לא ידעתי מה רווחא להקדש אם הוא בעצמו יתרום או שלוחו וכל שמבטל השליחות ורוצה הוא לתרום בעצמו ל"ש אמירה לגבוה דאין רווחא להקדש ובכה"ג ל"ש אמירה לגבוה וכמבואר בתוס' קידושין דף כ"ט ובש"ע יו"ד סי' רנ"ח ודברי התוס' ביבמות דכתבו דשייך אמירה לגבוה היינו לענין זה דיהיה כמעכשיו ול"ש דכלתה קנינו וכמ"ש ודוק היטב. אחר זמן רב מצאתי בסי' רכ"ח ביו"ד שכתב בבדק הבית בסוף הסימן ממש הביא בשם הרשב"א שנסתפק בבריא המקדיש לאחר שלשים יום אם יכול לחזור בו תוך שלשים והנה חפשתי ברשב"א ולא מצאתי ואני תמה דהדבר מבואר ברמב"ם פ"ו מערכין ה"ט וגם בחידושי רשב"א בסוגיא דבר פדא הנ"ל מבואר דיכול לחזור וצ"ע ואחר כמה שנים בשנת תרט"ו ב' חיי יגעתי ומצאתי תשובה זו להרשב"א שמביא הב"י היא בח"ג סי' קמ"ב אשר חסר יביאנו המעתיק בראשיתה שם מבואר כל דברי הב"י שמביא משמו ובאריכות וטעות שם בציון וצ"ל קכ"ב וכפי הנראה ע"ז התשובה רמז בח"א סי' תש"ד שמביא הב"י שם: