שואל ומשיב מהדורא רביעאה ג:קמח

1להרב מוה' חיים צבי ני' מיאניב.

2אשר שאלני אמאי המקדש בא"ה דרבנן אינה מקודשת והרי שיטת הרשב"א ודעימיה דאיסור דרבנן מותר לספות בידים לקטן וא"כ הא שוה ממון לתתו לקטן והרשב"א בעצמו ס"ל דהמקדש בא"ה דרבנן אינה מקודשת.

3והשבתי בתכ"ד ת"ל דכיון שאסור בהנאה מדרבנן אסור לספות בידים דהא יש לו מזה גופא הנאה מה שמאכיל לקטן וע"כ לא שרי לספות בידים רק איסור אכילה ולא א"ה. וזכורני שזה כמה שנים שהארכתי בסברא זו ליישב קושית השעה"מ בהלכות שביתת עשור על טבל דרבנן כיון דאסור הנאה של כילוי וזה הוה הנאת כלוי וכתבתי זאת באיזה מקום וכעת לא מצאתי אבל הדין דין אמת ודו"ק. והנה לכאורה רציתי להביא ראיה לזה דבא"ה לא שרי לספות בידים מהא דאמרו בכתובות דף נ"ח דד"ת ארוסה אוכלת בתרומה ומ"ט אמרו שלא תאכל שמא תמזוג כוס ותשקה לאחיה ואחותה ור"י אמר משום סמפון ואמרינן התם דא"ב קיבל מסר והלך וכן אמרו בקידושין דף י"א והקשה בתוס' רי"ד בקידושין דמאי נ"מ בהלך הא אכתי איכא משום סמפון ומשום דעולא וכתב כיון דליכא אחיה ואחותה עמה ליכא למיחש שמא תשקה דשמא תשקה לאביה ליכא למיחש מפני שהוא בן דעת ע"ש הרי דע"כ הא דחיישינן שמא תשקה היא לאחיה ולאחותה הקטנים שאינם בני דעת והדבר תמוה דא"כ בתרומה דרבנן או בזה"ז דכלה דרבנן ליכא חשש דעולא ורבינו בפ"ו מתרומות שהביא החשש דעולא וגם עולא גופא אמרה בזה"ז וכבר הרגיש בזה באבני מלואים ח"ב בתשובותיו סי' ט"ז אלא שלא ביאר היטב. אך לפמ"ש הי' מקום ליישב כיון דתרומה אסור בהנאה של כילוי א"כ שוב אסור לספות בידים. אך באמת ז"א דארוסה בעצמה מותרת לאכול ומכ"ש להנות ואין החשש רק בשביל אחיה ואחותה הקטנים וע"ז אין ב"ד מצווים להפרישם לשיטת הרשב"א דבאיסור דרבנן מותר לספות מכ"ש שלא לגזור ע"ז. אבל באמת במחכ"ת לפענ"ד אין כוונת התוס' רי"ד לזה דא"כ היה לו לבאר דדוקא בשביל אחיה ואחותה הקטנים הי' החשש וגם למה לא ניחוש לאביה ג"כ שלא ידע שהוא תרומה וישתה. אבל באמת כוונת התוס' רי"ד דבאמת כ"ז שהיא ארוסה והיא בבית אביה ואינו מצוי תרומה א"כ אם נימא דמותרת לאכול בתרומה שפיר איכא למיחש שמא לא ידע כלל שהיא תרומה ויאכל אבל כל שהוא הולך עם שלוחי הבעל שוב יודע דכל שהיא כבר אינה בביתו והבעל הוא כהן א"כ יחוש לנפשו שמא היא תרומה לכך ליכא למיחש לאב רק בשביל אחיה ואחותה הקטנים.

4ובזה נ"ל ליישב הא דאמרו בדף נ"ז שם אלא מעתה לקיט כהן לישראל לא ליכול בתרומה והקשו התוס' אמאי לא פריך לקיט ישראל בבית כהן. אך הוא הדבר אשר דברתי דלקיט כהן בבית ישראל שפיר איכא למיחש דהישראל יחשוב שהוא חולין לפי שהוא בביתו של ישראל אבל להיפך בלקיט ישראל בבית כהן שפיר אין חשש דהישראל נזהר כיון שהוא בבית כהן מסתמא יש כאן תרומה וז"ב מאוד. איברא דלפ"ז קשה הא דכתבו התוס' בדף מ"ח דא"ב מסר הפירוש להיפך דלמ"ד שמא תשקה יש חשש שמא תשקה לשלוחי הבעל וקשה לפי דברי התוס' רי"ד דאיך נחוש כיון שהם בני דעת דשלוחים בודאי בני דעת נינהו דאל"כ לא שייך שליחות והיאך יאכלו ולא יחושו לנפשם דאולי תרומה הוא. אך באמת הדבר נכון כיון דהיא הולכת מבית אביה לבית בעלה ולא אכלה עדן תרומה דקאי למשנה ראשונה ובלא הגיע הזמן וא"כ יחשבו דמסתמא הוא חולין דמאין לקחה תרומה ויש לחוש שמא יאכלו אבל בהלך האב הוא יודע שלא לקח חולין מביתו ויחוש לנפשו דבודאי של בעלה היא ששלח עם השלוחים וז"ב. ובזה מיושב קושית הפנ"י דלפי סברת התוס' דיש חשש שמא תשקה לשלוחי הבעל א"כ למה למשנה ראשונה בהגיע זמנה מותרת ולא ניחוש דלמא ישלחנה האב וימסרנה לשלוחי הבעל דאז יש חשש שמא תשקה לשלוחי הבעל ע"ש. ולפמ"ש אתי שפיר דכל דכבר הגיע זמנה א"כ מגיע לה מזונות א"כ שפיר יחושו שלוחי הבעל לנפשם דתרומה אוכלת כיון שכבר הגיע זמנה ואוכלת משל הבעל אבל הנ"מ הוא בלא הגיע הזמן דאז שפיר חיישינן שמא תשקה לשלוחי הבעל וז"ב. ובזה מיושב הרבה קושיות ואכ"מ והנה בהא דאמר הש"ס בדף מ"ח דמסירתה לכל חוץ מתרומה ור"ל אמר אף לתרומה ופירש"י משום שמא תשקה ליכא והקשו בתוס' דהא למשנה אחרונה בודאי משום סמפון איכא אף לעולא ע"ש. והנראה בזה דהנה לכאורה קשה טובא בהא דאמר א"ב מסר ופירש רש"י משום סמפון איכא ושמא תשקה ליכא.

5ולכאורה הי' תמוה לי טובא היאך שייך משום סמפון הא תוכל לטעון דברשותו נולד ועליו להביא ראיה דלא נסתחפה שדהו דהרי כיון שמסרה לשלוחי הבעל הרי ברשות הבעל עומדת. אך באמת ז"א דהרי אנן קי"ל דמסירתה אינו רק לירושה אבל לכל מילי היא ברשות האב וא"כ הוה עדן ברשות האב ושפיר שייך משום סמפון. איברא דלפ"ז צריך להבין דא"כ לרב דס"ל דמסירתה לכל דבר א"כ אמאי אמר חוץ מתרומה ומשום חשש סמפון וכפירש"י והא ל"ש כלל חשש סמפון והיא קושיא נפלאה ומכ"ש דקשה טפי לשיטת רבינו ירוחם הובא בש"ע אהע"ז סי' קי"ז ס"ח דאף בהגיע הזמן לכנוס הוה ברשות הבעל וא"כ רב דקאי על המשנה דאמר לעולם והיינו בהגיע הזמן וא"כ הוה ברשות הבעל (חסר כאן) ובגוף הקושיא שהקשיתי לרב אמאי אמר חוץ מתרומה דהא היא ברשות הבעל היה נראה לפענ"ד דהנה כל הטעם היא דברשות הבעל על הבעל להביא ראיה משום דיש לה שתי חזקות חזקת הגוף שנולדה בלי מומין וחזקה דאין אדם שותה בכוס ולפ"ז לענין תרומה דעד שנשאת להבעל בודאי אסורה בתרומה א"כ לא שייך חזקת הגוף לענין תרומה. ובזה מיושב היטב מה דהקשה המג"ש והפלאה דאמאי ל"ח גם לענין ירושה וטומאה משום סמפון וגם להפנ"י ניחוש משום סמפון.

6ולפמ"ש אתי שפיר דשם לא שייך סמפון דהא ברשות הבעל היא ושם שייך חזקת הגוף אבל לתרומה אין חזקת הגוף מסייעא הא עד הנה לא היה לה חזקת הגוף לענין תרומה וז"ב מאד. וגם יש לומר כיון דבדיקת חוץ ל"ש בדיקה א"כ לא שייך החזקה דאין אדם שותה בכוס כיון דלמשנה אחרונה בדיקת חוץ ל"ש בדיקה. עוד יש לומר כיון דאם נמצא הסמפון שוב נתבטלו הקידושין א"כ לא שייך דמסירתה הוה ברשות בעלה דע"ז אנו דנין שמא לא התחיל רשות בעלה כלל אבל לפ"ז יקשה גם שם דאמאי אם היא ברשות בעלה תלינן אח"כ הא הספק על גוף הרשות ומחורתא כמ"ש למעלה תירוצים שונים ודו"ק

7והנה הא"מ הקשה שם דהיאך שייך חשש סמפון הא התוס' בכתובות דף ע"ב הקשו דאיך שייך סמפון הא קדשה וכנסה סתם וכתבו דאף בסתם צריכה גט מדבריהם או מדאורייתא מספק ולפ"ז הא ס"ל לריש לקיש דאנדרוגינוס שהוא ספק מאכיל בתרומה בזה"ז וא"כ כאן שהוא ג"כ ספק שמא לא יקפיד א"כ איך חיישינן לסמפון ע"ש ולפענ"ד נראה דהנה בקידושין דף יו"ד ע"ב הביא הש"ס פלוגתא דבן בג בג וריב"ב אי ארוסה אוכלת מן התורה בתרומה ודרש בן בג בג ק"ו משפחה דשפחה לא שייר בקנינו אבל הכא שייר בקנינו ופירש"י דעדיין מחוסר קנין דמחסר המסירה לחופה לענין ליורשה ולטמא לה ולפ"ז צ"ל לדידן דקיי"ל באמת דמן התורה אכלה ארוסה בתרומה ורק מדרבנן משום סמפון וסמפון בעבדים ליכא צ"ל דל"ש לדחות דהכא שייר בקנינו דכל הקנין שהי' יכול להיות בכסף קידושין הי' בה וכעין דאמרו בגיטין דף מ"ג הכא שייר בקנינו הכא לא שייר בקנינו והיינו משום דכל דעשה כל הקנין שהי' יכול להיות בו לא שייך שייר בקנינו ערש"י שם וה"ה בזה. אך לפ"ז יש לומר סברא נכונה דזה החשש של סמפון דבאמת מה"ת לחוש לסמפון דל"ש ורק דכל שאפשר שיקפיד ויתבטלו הקידושין והנשואין שוב שייך שייר בקנינו וא"ל דעשה כל הקנין רק שצריך עוד קנין דזה דוקא היכא שזה הקנין א"א להתבטל ורק שחסר עוד קנין אחר המשלים ל"מ שייר בקנינו אבל כל שיש חשש שיתבטל הקנין בזה ודאי לא מועיל הקנין הגרוע והוה כשייר בקנינו שבקנין הלז יש חשש שמא ימצא סמפון אבל בחופה שודאי יבדקנה מקודם ליכא חשש סמפון. ומעתה מיושב היטב קושית הא"מ דכל דאיכא חשש סמפון שוב לא הוה קנין כספו דשאני עבד דלא שייר בקנינו דסמפון בעבדים ליכא משא"כ כאן דשייר בקנינו משום חשש סמפון וז"ב. איברא דלפ"ז יקשה בהא דאמר רב מסירתה לכל חוץ מתרומה ומחשש סמפון והא שם כיון דהוה מסירתה לכל שוב הוה לא שייר בקנינו וא"כ אמאי לא תאכל בתרומה דליכא חשש סמפון דהא אינו רק ספק וצ"ל דהא באמת כבר הקשה המג"ש והפ"י דאמאי הוה מסירתה לכל הא שייך חשש סמפון גם לענין ירושה וטומאה וכתבו כיון דכבר מתה לא חיישינן לסמפון וסמכינן ארובא. ולפ"ז כיון דאם חיישינן לסמפון שוב איכא חשש גם לענין גוף הקנין של המסירה א"כ הוה שייר בקנין וז"ב.

8ולפ"ז י"ל דלכך ר"א ס"ל דאף לתרומה דהוא ס"ל דבאמת לענין ירושה ל"ח לסמפון דל"ש ורק לתרומה דהוא עון מיתה ועפ"י. ולפ"ז כיון דהוה מסירה גמורה שוב ל"ש חשש סמפון וכמ"ש דלא שייר בקנינו. ובזה מיושב היטב קושית התוס' דהא למשנה אחרונה איכא חשש סמפון. ולפמ"ש אתי שפיר דלדידן דקיי"ל כשמואל דמסירתה רק לירושה ומטעם מחילה וכפירש"י אבל לכל דבר הוה כארוסה שוב הוה שייר בקנינו ושייך חשש סמפון אבל לר"א דס"ל דמסירתה לכל שוב הוה לא שייר בקנינו ול"ש סמפון. ובזה מיושב הקושיא השניה דלר"א חיישינן בהגעת זמן לסמפון טפי ממסירה לרשות הבעל ובדף נ"ח אמר טעם אחר ולפמ"ש אתי שפיר דלר"א דוקא מסר עדיף דל"ש חשש סמפון משא"כ לדידן דלא קי"ל דהוה מסירתה לכל דבר הוה שייר בקנינו וז"ב ודוק היטב כי נעים ונחמד הוא. ודע דק"ל טובא דמחלפא שיטתי' דרב ור"א כאן ממה דאמרו בקדושין דף מ"ה ע"ב גבי נתקדשה לדעת אביה והלך למדה"י דרב ס"ל דתאכל בתרומה כל שעמדה ונשאת ור"א ס"ל דחיישינן שמא יבא אביה וימחה וכתבו התוס' דאף דל"ש חשש סמפון כל שיוכל אביה למחות לא חלקו בין ארוסה לארוסה אף שכבר הי' לה חופה וכאן ר"א ס"ל דל"ח לסמפון אף שלא הי' רק מסירה לבד ועכ"פ לא עדיפא מחופה ורב ס"ל שם דל"ח לסמפון וכאן חייש לסמפון וביותר תימה דכאן ס"ל דלירושה הוה מסירה כחופה ושם אמרו דמודה רב דלענין ירושה אוקמא אחזקתי' וכאן ג"כ יש חשש סמפון ול"ח לענין ירושה והיא קושיא גדולה וצ"ע וצ"ל דכאן באמת הוה בדיקת חוץ ול"ש כ"כ חשש סמפון ורק לתרומה חשו טפי אבל בירושה ל"ח דסמפון דל"ש וגם הי' בדיקה אבל שם דיש לחוש שמא יבא האב וימחה תו הוה כארוסה ולא חלקו בין ארוסה לארוסה וגם לר"א מיושב בדרך זה והא שם דיש לחוש שיתבטל החופה שמא יבא וימחה הוא דחייש משא"כ כאן דל"ש סמפון ודוק. ובזה מיושב מה שתמה המשנה למלך פ"ג מהלכות אישות על דברי התוס' שכאן כתבו של"פ ובכל ארוסות גזרו ובתוס' ביבמות דף נ"ז כתבו הטעם דקטנה דחיישינן לסמפון ות"ל דכיון דחופתה אינה חופה תו לא חלקו בין ארוסות ולפמ"ש אתי שפיר דבאמת עיקר סברת התוס' בקידושין הוא כיון דיש לחוש שמא ימחה האב שוב הוה כשייר בקנינו ולפי זה שם בקטנה דהחסרון הוא בשביל שהיא קטנה אבל לא שייר בקנין וכל מה שיכול לעשות עשה. ובזה מיושב מה שהקשה הא"מ שם דברי הרשב"א אהדדי ע"ש ודוק כי קצרתי ובגוף הקושיא שהקשיתי דרב אדרב יש לומר דשאני הכא דחשש סמפון תלוי בבעל ובידו שלא להקפיד ולכך זוכה בירושה ולא שייך לומר דאוקי אחזקתי' דכל שבידו להסיר החזקה הו"ל כחזקה העשויה להשתנות וכמ"ש האחרונים משא"כ שם דתלוי באב דהאב יכול למחות ולו מסייע החזקה ודוק ועיין ברא"ש בסוגיא דהי' בה מומין במ"ש להשיב על הרמ"ה דבגרה אינה ברשות אביה כלל ולפמ"ש הפלאה בכתובות דף מ"ג ע"ב בהא דאמרו מגבא מאימת גביא דכל שכתב לה בעת אירוסין ובגרה וגרשה דגם רבנן מודו דהוה לאב יש ליישב דברי הרמ"ה ע"ש. והחריף מוה' יצחק שמעלקיש אמר דדברי ההפלאה תמוהים והפלאה זו א"י מהו דודאי כל שכתב לה באירוסין אף שאח"כ בגרה הוא של אב אף דלשאר דברים יצאה מרשותו ובהרא"ש לא נזכר לענין הכתובה רק דיצאת מרשותו כשבגרה אבל הכתובה אה"נ דשל אב הוא. והנה בהא דאמר שמואל לירושתה כתב הב"ש סי' נ"ז דהא דמועיל מסירה לענין ירושתה משום דהאב מחל זכותו משעה שמסר ונסתייע מלשון רש"י ז"ל ובאמת שכן נראה מרש"י אבל הא גופה תמוה דניהו דנימא דמועיל מחילתו אף דהוה דבר שלבל"ע מתורת חילוק דמועיל אף בדבר שלבל"ע כמבואר בחו"מ סי' ר"ט אבל עכ"פ במה יזכה החתן בירושתה והפ"י הרגיש בזה וכתב דהכוונה לנדונייתה שהגיע לידו ויפה תמה הבית מאיר שם בסי' נ"ז דאף בהנדוניא בבית אב הרי הוא של הבעל ועיין בישועת יעקב לדו"ז הגאון ז"ל מ"ש שם בזה ולפענ"ד נראה לפמ"ש הר"ן בנדרים דף נ"ט דהאשה אינה מקנית עצמה לבעל דכי יקח כתיב ולא כי תלקח רק שכל שנתרצית בקידושין הוה כאלו מבטלת עצמה ורצונה ונעשית הפקר והוא זוכה בה כזוכה מן הפקר ולפי זה כיון דזכה בה כזוכה מן ההפקר זכה בכל מה שיש לה ושייך לה כמשפט מי שזוכה מן ההפקר ואם יש כמה דברים ביחד שזוכה בכלם ומכ"ש כאן כל שזוכה בה זכה בכל הדברים שמגיע לה ולפי זה שפיר כתב רש"י דכל שמסרה ונסתלק זכותו של האב א"כ יוכל לזכות הבעל מתורת הפקר דבשלמא כל שיד אב באמצע לא נעשית הפקר עדיין דעודנה ברשות האב אבל כיון דלירושתה הוה כמחילה ואם כן שוב נעשית הפקר וקנה אותה וכל אשר לה. ובזה יש ליישב דברי הר"ן לענין הפרת נדריה שהאריך הבית מאיר שם שדברי הר"ן סותרים וכעת לא נפניתי להעמיק בזה וברצות ד' יבואר

9והנה בהא דאמרו בדף מ"ח מאי לעולם לאפוקי ממשנה ראשונה דתנן הגיע זמן ולא נשאו אוכלת משלו ואוכלת בתרומה קמ"ל לעולם ופירש"י כגון שעיכב החתן או אונס שלו ונשאלתי בזה מההופלג מוה' בצלאל בעריש ני' מקאזווע דהא הש"ס ריש כתובות מסיק דבאונס לא אוכלת וכדמסיק ר"א כל אונסא לא אכלה ובדין הוא דאבעי' ליה למתני לא נשאו וכן אסיק רבא ולמה כתב רש"י נגד הדין עכ"ד. ובאמת שהיא תימה רבה דמלבד שהוא נגד הדין יפלא מה קשה לו לרש"י ולאיזה צורך כתב כן וגם כפי הנראה מרש"י גרס נשאו בלא יו"ד וא"כ הוא ודאי ברצון.

10ולפענ"ד נראה דק"ל לרש"י דהנה לפי משנה ראשונה כל שהגיע זמן ולא נשאו אוכלת משלו ואוכלת בתרומה ולפ"ז ל"מ למ"ד משום סמפון ובדיקת חוץ שמה בדיקה וא"כ הוא לא ידע שתגיע לו אונס ובלי ספק כבר בדקה בהגיע הזמן א"כ מה בכך שארעו אונס הא מ"מ לא שייך סמפון ואם כן פשיטא דאוכלת בתרומה אף שאירעו אונס וא"כ איך אפשר לפרש נשאו ברצון דוקא אבל באונס אין אוכלת משלו דא"כ איך קתני ואוכלת בתרומה הא ודאי בחדא מחתינהו וגם לטעם שמא ימזגו עכ"פ דוכתא מייחד לה ואף שכל הטעם דדוכתא מייחד לה הוא בשביל דחייב לזונה וכאן לא שייך זאת מ"מ הוא עכ"פ לא ידע שיארע אונס ועכ"פ שוב מייחד לה דוכתא ולא שייך שמא תשקה וגם כיון דעכ"פ בסתמא לא גזרו בהגיע זמן אף שהגיע אונס לא גזרו דל"ש וא"כ שוב היא מותרת לאכול בתרומה בהגיע הזמן אף שאנוס ע"כ הוכרח רש"י לפרש דנשאו בין שעכב או באירע אונס. וזה לדעתי מה דפשיט ר"א דנשאו קתני ביו"ד ועיין תוס' שהיו מקובלים כן ולפמ"ש י"ל דק"ל איך נקטו לה בחדא ומה דפשיט רב אשי דקא מעכבי אינהו ולא ק"ל דא"כ איך קתני אוכלת בתרומה משום דבאמת ס"ל דבאוכלת בתרומה הוא לאו דוקא וגם י"ל כיון דבאמת למשנה אחרונה אינה אוכלת בתרומה א"כ שוב לא נ"מ במה דקתני אוכלת בתרומה דהא באמת לדידן לא אכלה עד שתכנס לחופה וא"כ מה איכפת לן אם נטעה דלא אוכלת בתרומה כל שהגיע אונס כיון דבלא"ה לא קי"ל כן. ולפ"ז זהו לפי מה דקי"ל כמשנה אחרונה אבל למשנה ראשונה היינו מוכרחין לומר דאף באונס לא אכלה ושפיר פירש"י בדף מ"ח שם. ובזה מיושב הא דהקשו בתוס' הא דקאמר לאפוקי ממשנה ראשונה והא קתני בהדיא בדף נ"ז גם משנה ראשונה.

11ולפמ"ש אתי שפיר דקמ"ל בזה דלעולם היא ברשות אב אף שאירע אונס דכל שפטור ממזונות שוב אסורה לאכול בתרומה דשייך סמפון ושמא ישקה ודוק הן אמת דלכאורה הוה ק"ל למה לא תאכל בתרומה מידי דהוה אשכר פרה מכהן דמאכילה כרשיני תרומה ואף דשייך גזירה משום שמא ישקה וסמפון כל דאוכלת משלו הוה קנין כספו והישראל לא נהנה כלל דהא אוכלת משלו וא"כ מותרת לאכול בתרומה וזה היתה שיטת משנה ראשונה וב"ד של אחריהן אמרו דמ"מ שייך סמפון ושמא ישקה ודוק. והנה בהא דאמרו בכתובות דף כ"ז זכורני כשאני תינוק וכו' והאכילוני בתרומה שאל אותי תלמידי המופלג כמר סענדיר ני' שורשטיין דהא בב"ק דף קי"ד מוקי לה בתרומה דרבנן והרי קטן מותר לספות לו בידים איסור דרבנן. והנה אם נימא דהנאה של כילוי אסור בתרומה א"כ כאן אפשר דמקרי הנאה של כילוי ואסור להאב לעשות כן דהוא נהנה ואף אם נימא דמה שהאב נהנה אינו הנאה של כילוי ומותר מ"מ נראה לפענ"ד דכיון שאמר שהטבילוהו לאכול בתרומה לערב והי' חביריו בדילין הימנו ש"מ דהי' כהן דאם עשה איסור רק שמותר לספות לקטן למה טבל אותו וחבירו בדילין ממנו ושפיר דייק דכהן הוא וז"פ ועיין בט"ז אהע"ז סי' ג' שכתב דמה שהזכיר שהטבילוני הוא משום דבעי כוונה לתרומה וקטן אין לו כוונה ודוקא ע"י אב מועיל הטבילה ודפח"ח ע"ש וא"כ מזה מוכח שהיה לצורך תרומה שהוא כהן דאם לא כן סגי בסתם טבילה ומזה נסתר מה שאמר העלם הנ"ל דלמא היה הטבילה כדי שלא יטמא התרומה ואסור להפסיד תרומה בידים. ולפמ"ש א"כ לא היה צריך להטבילו דוקא ע"י אביו ודוק. והנה בהא דאמר שמואל לירושתה הקשה הפ"י דמה מועיל מחילה בדבר שממילא והנה לכאורה הי' נ"ל שהוא מתורת סילוק ובזה א"ש דהא קשה היאך שייך מחילה בדשלבל"ע וע"כ דהוא מתורת סילוק ומועיל אף בדבר שלא בא לעולם וכמ"ש הסמ"ע סימן ר"ט ס"ד.

12והנה הרב החריף מו"ה יצחק שמעלקיש נ"י אמר עפ"י מה דאמרו בב"מ דף ס"ז דאילונית אחולי מחיל ומטעם דמחילה בטעות שמה מחילה דניחא לה דליפוק עלה שמא דאישות וה"ה כאן היא מחלה אף דלא יהיו קידושין כשימצא סמפון דניחא לה דליפוק עלה שמא דאישות.

13ובזה יישב מה דקשה דאיך מועיל לירושתה והא יש לחוש שמא ימצא סמפון ויהי' הקידושין בטעות ואמת הוא דמ"מ מחלה בשביל שניחא לה. והנה השבתי דכיון דאתי מתורת סילוק ולא עדיף מיאוש והפקר ממש וא"כ שוב בעינן עד דאתי לרשות זוכה ובלא"ה ל"ד דשם נשאה ולא הכיר בה ושייך מחילה דניחא לה דליפוק שמא דאישות אבל כאן הרי כבר נתארסה ועכשיו מסרה לרשות הבעל והוא יבדקה קודם החופה וא"כ מה תצא עליה שמא דאישות יותר ממה שהי' וז"פ. והנה הרב מו"ה אברהם קאמפף עוררני דאם נימא כשיטת הרשב"א דאיסור דרבנן מותר לספות בידים א"כ למה לא יוכל לצוות לקטן לכבות דכל שהקטן אינו מכוין דאין לו כוונה שוב אינו אסור בשום מלאכה אף במלאכה גמורה רק מדרבנן ומדרבנן מותר לספות בידים דהא מלאכת מחשבת אסרה תורה ולק"מ דאין הכוונה שיתכוין לעשות איסור והכוונה היא רק שיתכוין לשם אותה מעשה והרי קטן יש לו מחשבה ניכרת מתוך מעשיו וכמבואר בחולין דף י"ב וע"ש ברש"י ותוס' ושוב אסור לצוות לו וז"ב ופשוט והנה הקשה אותי מופלג אחד במ"ש דאם החזירו לתינוק הפורש כיונק שקץ והא לא הוה רק איסור דרבנן ומותר לספות בידים להרשב"א והשבתי דש"ה דנתפטם באיסור וזה יועיל לו בגדלותו ג"כ וזה אסור ודו"ק. ודרך אגב אכתוב בהא דאמרו שם בדף נ"ז ע"ב אין פוסקין על הקטנה להשיאה כשהיא קטנה ונחלקו בזה הפוסקים הובא בר"ן שם ברי"ף די"א דבעל חייב במזונותי' כיון דמשום תקנתא דידי' נמי כי היכא דלא תמרו דעליו יתפקי ודחה הר"ן דא"כ מכ"ש כשהוא תקנתא דידיה בלחוד בודאי צריך להעלות לה מזונות א"כ כי נותנין לאיש לפרנס את עצמו לחייב במזונות וע"כ דכל שא"י להנשא ואין ראוי לישא אותה אינו חייב במזונותיה ע"ש. והנה הראה לי החריף מו"ה מאיר ברא"ם ני' דבר פלא במהרש"א ריש כתובות בתוס' ד"ה ותנשא דכל שהעיכוב הוא משום ט"ב הוא משום תקנתא דידי' ומחייב במזונותיה ולכך איצטריך לטעמא דשקדו דמשום תקנתא דידה היא ואינו חייב במזונותה והפ"י חולק עליו ע"ש. והרי מבואר כאן דאף שהוא משום תקנתא דידי' אינו חייב במזונותה ואף להפוסקים דס"ל דחייב היינו משום תקנתא דידיה הוא והוא רצה לנשאה ובאמת שדבר תימה הוא. אבל לפענ"ד יש לדחות דשאני התם דתקנו חכמים שלא תנשא ואינה ראויה להנשא מצד עצמה אבל כאן שמשום ט"ב תקנו חז"ל שתנשא וא"כ היה יכולה להנשא במק"א שיש ב"ד ביום ב' וא"כ זה אינו מצדה והיא ראויה להנשא והמניעה מצידו אינו מקרי עיכוב מצד הכלל ואז יתגלה למפרע שהי' לה בתולים היתה היא ראויה אמנם עדיין קשה ממ"ש הה"מ פ"ו מאישות הלכה י"ט שאם אין יושבין ב"ד אלא ביום בו"ה אינו חייב במזונותיה עד יום רביעי שהרי אינו זמן כניסה ע"ש הרי דאף דהעיכוב מצידו מ"מ אינו חייב במזונותיה וגם לזה עוררני החריף הנ"ל ואף דגם זה יש לדחות שהרי שייך שקדו וא"כ העיכוב לתקנתא דידה. אבל העיקר נראה לפענ"ד דבאמת לפי מה דמסקי בש"ס דכל אונסא לא אכלה אף שמעכבו הבעלים וכן קי"ל בטוש"ע סי' נ"ו ואף בחלה הוא וכדומה א"כ שוב אין נ"מ כל שיש אונס שא"י לכנסה פטור ממזונות ואין נ"מ בין אם העיכוב מצדו או מצדה וכן מצאתי בשיטה מקובצת שכתב בהא דאמרו ועכשיו ששנינו שקדו וכו' לפיכך חלה הוא וכתב הוא לפרש מ"ש רש"י ר"י מסברא דנפשיה קאמר דהיינו משום דבאמת יש לומר דדוקא בשקדו דתקנתא דידה הוא ולא בתקנתא דידיה לכך חידש ר"י מסברא דנפשיה דאף בחלה הוא ולפ"ז שוב אין נ"מ בזה וכמ"ש ודו"ק.

14והנה בהא דאמרו כל אונסא לא אכלה ודקא מעכבי אינהו ובדין הוא דאבעיא לי' למתני לא נשאו דהיינו בקמץ ושוא ותני סיפא בדידהו איידי דרישא והיינו נשאו בחירק והוא תימה דהיאך אפשר דלתני טעות בשביל איידי ועיין תוס' וקדמונים. ולפענ"ד נראה דהנה משנה ראשונה תני אוכלות משלו ואוכלות בתרומה ולפ"ז בשלמא לענין אוכלות משלו שפיר מסתבר לומר דכל שהיה אונס בין מצדו בין מצדה אינה אוכלת דיש טענת אונס בממון אבל לענין תרומה באמת לא מסתבר להו למשנה ראשונה דבהגיע לו אונס למה לא תאכל בתרומה ולכך לא נקט לא נשאו בקמץ דמשמע דהבעל מעכב מצד אונס ורצון רק שהיא מעכבת והיינו באתניס דאוכלת משלו ואוכלת בתרומה ולכך הי' קורין בחירק ולפ"ז באמת לפי המסקנא דאמרו דאין אוכלת בתרומה עד שתכנס לחופה באמת לענין אוכלת משלו קרינא בי' לא נשאו בקמץ ומה שלא שינו הקריאה הוא משום דכבר הורגלו לפי משנה ראשונה לקרות כן ולא יכלו לשנות אבל לענין דינא לא נחלקו וגם למשנה ראשונה לענין מזונות ידעו דאף בכה"ג לא אכלה. ובזה מיושב היטב מה דפירש בכתובות דף מ"ח לא נשאו דהיינו שהעיכוב משלו או אונס שלו והדבר תמוה דהא מסקינן דאף באונס לא אכלה וכבר נשאלתי בזה זה שנים רבות וכעת ראיתי בספר יעלת חן על כתובות סי' ב' שהקשה כן ולפמ"ש א"ש דבמשנה ראשונה באמת אם היה העיכוב משלו או אונס עכ"פ אוכלת בתרומה אף דלא אכלה משלו ולכך פירש כן. וראיתי דבר תימה בנימוק"י שנדפס מחדש על כתובות שבדף ג' וז"ל מדלא קתני אוכלות משלהן נראה שלא הי' גורס נשאו בשוא רק בקמץ דמשמע העכבה מהנשים וז"א דקי"ל בריש מכילתין דכל דהעכבה משלה כגון שחלתה אינה אוכלת משלו לפיכך נראה דה"נ צ"ל דהעכבה משל בעלים והא דנקט נשאו בדידה אגב רישא ואולי לא היה הגירסא כן לפניו משום דאולי פשיט רב אחאי הוא ר"א גאון ולא גרס ר"א דר"א לא השיב על ר"א גאון ועיין תוס' שם גם ראיתי לפנינו ההבדל שבין נשאו לנישאו הוא ביו"ד אחר הנו"ן וזהו חילוק ונשאו בלא יו"ד משמע שהבעלים מעכבים ודו"ק אחר שנים רבות מצאתי קושית המופלג מו"ה בצלאל מקאזווע בדברי רש"י בדף מ"ח הנ"ל בספר מי נפתוח בהקדמתו וגם הוא הניח בקושיא. ולפמ"ש אתי שפיר ועיין בב"י סי' נ"ה מ"ש בשם הר"ן גבי ארוסה יש לה מזונות וכו':