שושנת העמקים על שיר השירים א:יב

1עד שהמלך וגו'. הלא אמרת ה' לתת טעם אל בלתי היותך נחפז לגאלנו כימי צאתנו מארץ מצרים יען וביען כי טובים היינו אז מעתה והלא כמו זר נחשבה טענה זו כי הלא כשרות מה היה לנו ועד שהמלך במסבו בעוד המ' יום להנתן דת חרות על הליחות נרדי נתן ריחו ויצא העגל ההוא ולא בלבד לא העברה העביר רצונך מאתנו כ"א הטבת חסדך וצרור המור דודי לי שלא חטאנו כלנו כ"א מעט שפתום הערב רב והוא כי כצרור המור המשמ' ריחו בו בל יפיג ממנו כנודע כי המור הבלתי צרור מפיג ריחו ממנו כן היה דודי לי כי לך ה' חסד שהיית עמנו בל נחטא כל ישראל יחד כי בין שדי היא בלב שבין שדי שם ילין דודי למען יעמוד טעמי בי וריחי כי היית עם לבבי לבלתי נחטא הכל ומה גם בשומענו את העגל אומר כמאמר רז"ל אנכי ה' כו' אם היינו טועים הכל הלא גוענו כלנו בגוע אחינו כאשר ויגוף ה' את העם כו' ורב טוב לבית ישראל אשר היית כצרור למור לכל המוכנים לבל תצא תקלה מתחת ידם בל יתנו ריחם הכל:

2או קרוב אל הדרך הזה והוא עד שהמלך יתברך במסבו המיוחד לו שהייתי אני מסיבה ומרכבה אליו בסיני כמאמרנו על ואתא מרבבות קדש ולא נאמר ברבבות כי הוא יתברך הניח מרכבתו ובא לו לעשות מרכבה מישראל אז נרדי הוא יצרי הטוב נתן ריחו לומר נעשה ונשמע כלומר אך אחר המסבה ההיא שהוסרנו מהיות מסבה בעצם חטאנו בעגל והטעם שהיינו כשרים בהיותנו מסבה הוא כי צרור המור דודי לי כי כאשר הצרור משמר המור מלהפיג ריחו ובהפתח הצרור מפיג ריחו כן היה דודי לי שעודנו יתברך במעמד הקדוש ההוא היינו כצרורים תוך הקדושה ועמד ריחנו בנו ולא בלבד מה שהיינו מוציאין מפינו נעשה ונשמע כ"א גם מה שבלב היה עמו יתברך דבק כי בין שדי הוא מקום הלב שם ילין מה שאין כן אחרי כן באופן שכל כשרותנו אז מאתך היה ולא מאתנו: ועוד הגדלת והוספת להרבות להיטיב ואלמלא כן הן גוענו אבדנו כלנו ואיך תשבח כשרותנו שבימים ההם והלא לולא גודל חסדך היינו לאין דומים כלומר ויהי נא חסדך גם עתה כמאז לישקנו מנשיקות פיך והוא כי אשכל הכפר דודי לי כו' שהוא על אשר לא מחינו ביד החוטאים כי חסת ותחלק העונש והכפרה לחלקים אין מספר באומרך ביום פקדי ופקדתי כו' כמאמרם ז"ל אין לך פקידה כו' שאין בה מעון העגל כמשל רז"ל למלך שכעס על בנו ונשבע להטיל עליו אבן גדולה ולבל המיתו עשאה חתיכות דקות וישליך עליו מעט מעט וזהו אשכל הכופר שעשית אשכל של כפרות שיש בו גרגרים רבים להטיל גרגיר בכל פעם.. או יהיה הכופר כמשמעו שהוא כפיר שהוא קר בתכלית ויאמר אשכול של קרירות להפשיר רתיחת הדין בעשות העונש גרגרים כאשכול היה דודי לי והוא כענין הנזכר ולא עוד אלא שאותם הגרגרים שאתה פוקד בכל פקידה הנמשל לאשכול הוא ככרמי עין גדי שאין גם אחד מכל פקידה מהם היתה בכל כחך שאם כן לא היתה פליטה חלילה רק כאשכול הגדל בכרמי עין גדי שארז"ל ששבעה פעמים מוציא ענבים בכל שנה וממוצא דבר נמצא שלא תתן פרי שום פעם מהם בכל כחם כי תמיד נשאר מכחה למה שאחר כן גם אתה ה' חולקת הפקידה לחלקים רבים וגם החלקים לא בכח גדול ע"כ כאשר אז המו המון מעיך ורחמיך עם שעשינו העגל גם עתה ה' לא תכלא רחמיך לשוב לרחמנו ולעשות את בקשתנו לדבקנו בך ומנשיקות פיך תשקנו. משיב הוא יתברך ואומר הנך יפה רעיתי כו' לומר הלא העמסת משא אשמת העגל עליך ליפות את שאלתך אך לא כן הוא כי הנך יפה רעיתי כי יפה היית אתה כי הערב רב הוא אשר עשה את העגל ולא אתה על הנשארים בכם שלא חטאו כלל בעגל זולת העדר המחאה שאמרת שהייתי להם כצרור למור הוא כי הנך יפה כי אלו לא היה מוכנים לכך לא שמרתי לבבם וזהו שחזר ואמר הנך יפה. או לפי הדרך השני שבכתובים הקודמים יאמר הנך יפה כשהיית רעיתי שהוא בסיני שפסקה זוהמתך בעוד שמסיבתי עליך וגם הנך יפה אחר המסיבה ההוא כי אתה לא חטאת רק הערב רב ואפי' אשר חטאו ממך אחר העשותו לא עליהם אשמת הדבר בעצם כי עיניך יונים כי עיניך הונו אותך כי אחר שע"י הערב רב נעשה אז עיניך הטעוך כי ראית יצא העגל ההוא ובפיו ידבר אנכי כו' אשר הוצאתיך כו'. או יאמר אשר הם עיניך הם גדולי האיכות שבדור הנקראים עיני העדה הנה היו יונים שלא המירוני כלל כיונה שלא תמיר בן זוגה: