שושנת העמקים על שיר השירים א:ב

1ישקני מנשיקות וגו'. זה החילו לגלות חשק עם ה' אלה אשר בגלות החיל הזה להדבק בו יתברך וימשילם כאמור לכלה נאה וחסודה אהובת מלך אשר שלחה מביתו ויצאה והיתה שמה ושממה כל היום דוה חולת אהבה מאישה הראשון מתרפקת על דודה בזוכרה אלוף נעוריה אהבת כלולותיה ויהי בלבה כאש בוערת עצור בעצמותיה ותאמר בלבה אדברה וירוח לי אפתח שפתי ואענה אולי יתעשת האלהים ויכמרו רחמיו לקול תחנוני ותען ותאמר בלב נשבר וגוף חמרמר בנפש מרה כעניה סוערה מי יתן ישקני מנשיקות פיהו כאשר היה בימי קדם. והנה לבא עד תכונת הדבר נשים פנינו אל מהות נשיקה וענינה והן הוא כל פרי גודל אהבת רעים אהובים כאשר נפלאת אהבתם ואב את בן ירצה ונפשו קשורה בנפשו ישקהו מנשיקות פיהו ואחשב' לדעת זאת מאמרי נועם קדמונינו הלא המה כי האהבה תתהוה בין השוים ובעלי התחברות והפכו בפירוד לכן אומר כי ע"כ להורות איש את עמיתו אהבתו אותו כנפשו יחבקהו וינשקהו וטע' לשבח הדבר הלא הוא כי שתים הנה מיני התחברות והתקשרות זו למעלה מזו האחת תתייחס אל החומר ולמעלה הימנה המתייחס אל הנפש והוא הגדול המפלש באיכות תוכיותם ולכן המורה בעמק אהבתו את בן בריתו בשתים יתחתן בו ויראהו שני אלו קשרים אשר יתקשר ויתחבר בו להורות על הגופני יחבק לו ועל הנפשיי ינשק לו להורות כי נפשו קשורה בנפשו כי הלא הפה יתייחס אל הנפש כאשר תרגם אונקלוס בחכמתו ויהי האדם לנפש חיה לרוח ממללא ובגלל הדבר הזה תארו רז"ל סילוק שלשת הרועים את ישראל שלא על ידי מלאך רק על ידו יתברך אל מיתת נשיקה למה שמתדבקת שכינתו יתברך בנשמת רוח חיים באפיו וממשיכה אחריו יתברך ומפרידה מהחומר שהיא כנשיק' פה אל פה כדרשת' ז"ל על וימת שם משה על פי ה' וקרוב לזה קרה לשלשה רעים רשב"י שנפקדו בהתחברם באידרא מתוך משאם ומתנם בצפוני סודות התורה שהגיד אליהו ז"ל אליהם שדבקו נפשות' באיכות סוד התורה ונסתלקו למעלה אל האלהים אשר נותנם גם שאינו נשיקות פה אל פה מפיו יתברך עצמו בעצם כאשר במרע"ה אך היה מעין נשיק' ממש שהיה לכל עם בני ישראל ביום חתונת מתן תורה בצאת נפשם כי מתו בשמעם את קול ה' דובר בם כאומרם ז"ל על נפשו יצאה בדברו כי דבקה שכינה בנפשות' ונמשכו אחריה כי יש' שעמדו על הר סיני השיגו נבואת פנים בפנים ולראות את הקולות ולבא עד תכונת הדרוש נזכירה דודי מאמר' ז"ל במדרש חזית וז"ל ישקנו מנשיקות פיהו אמר רבי יוחנן מלאך היה מוציא הדבור מלפני הקב"ה על כל דבור ודבור ומחזירו על כל א' וא' מישראל ואומר לו מקבל אתה עליך את הדבור הזה כך וכך דינים יש בו כך וכך עונשים יש בו כך וכך גזירות יש בו וכך מצות וכך קלים וחמורים יש בו כך וכך מתן שכר יש בו והיה אומר לו ישראל הן וחוזר ואומר לו מקבל את עליך אלהותו של הקב"ה והוא או' הן והן מיד היה הדבור נושקו על פיו הה"ד אתה הראת לדעת על ידי שליח ורבנן אמרי הדבר עצמו היה מחזיר על כל א' וא' מישראל ואומר לו מקבלת את עליך כך וכך מצות יש בי כך וכך דינים יש בי כך וכך עונשים יש בי כך וכך גזירות יש בי וכך מצות וכך קלים וחמורים יש בי כך וכך מתן שכרן יש בי והוא אומר הן הן מיד הדבור נושקו על פיו הה"ד פן תשכח את הדברים אשר ראו עיניך שראו עיניך איך היה הדבור מדבר ע"כ. וראוי לשית לב איך יתכן ילקח הדבור ע"י מלאך והוא משולל מציאות כי אחר האמרו חלף ועבר ואיננו ועוד אומרו היה מוצי' הדבור מלפני הקב"ה מי הכניסו שיצא למשולל ממש ואיך יתכן צאתו מלפניו ית' ועוד מה צורך הי' אל המלאך ולא ילך בעצמו כדעת רבנן. ועוד באמרו כך וכך דינים יש בו הלא כל א' מצוה אחת היא ואיך יהיה בו כמה דינים וכמה מצות ומה ענין החלוקים האלה דינים ועונשים גזירו' ומצות קלים וחמורים ומתן שכר. ועוד מה זו שאלה שנית מקבל את אלהותו של הקב"ה והלא בכלל קבלת הדבור הוא. ועוד מה זו תשובה הן והן שני פעמי' ועוד באומרו מיד הוא נושקו איך תצדק נשיק' בדבור ומה ענין אומרו על פיו ועוד אומרו הה"ד אתה הראת לדעת וכו' ולא ידבר רק על התראות יתברך ולא על הלקח הדבור ע"י מלאך והיות מחזיר בו. ועוד בדברי רבנן הדבור עצמו כו' כי הלא כמו זר נחשב הלוך ילך הדבור אצל כל אחד ולדבר לו כל הדברים האלה ועוד למה לדעתם לא הוסיף לשאול מקבל את אלהותו כו' כאשר לדעת ר' יוחנן וכן אומרו הן גם בזה זה פעמים ועוד באומרו הה"ד פן תשכח וכו' למה לא הביא מפסוק וכל העם רואים את הקולות כו' שארז"ל רואים את הנשמע. ועוד מי הגיד להם שאומרו הדברים אשר ראו עיניך הוא מה שהיה הדבור מדבר עמו ולא הדברות עצמם שהיו רואים הנשמע. אמנם לבא אל הביאור נקדים שתי הקדמות מפורסמות למוצאי דעת אחד כי הלא כאשר נראה בצאת דבור מפי איש יצא הבל מפיו כן נצייר בדבר ה' יצא יתפשט שפע שופע ימשל אל הבל פה בדברו יתברך כי אם שיתחלקו כפי איכות הדובר כי האדם למה שהוא גשמי גם הבלו חולף ובלתי קיים ומשלל קדוש זולתי זכות הדבור בהיותו על ד"ת ומצוה אמנם הוא יתברך למה שאין חקר לקדושתו גם הבל פיו לא יערכנו ומלאך ושרף הלא יעיד מקרא שכתוב בדבר ה' שמים נעשו וברוח פיו כל צבאם הוא מורה באצבע שרוח פיו שבמאמר הי' מהוה כל לבא השמים והענין כי לא יצויר אצלו יתברך דבור לגדולתו כנודע רק שמשכינתו היא כסא כבודו המתואר לפה להיותו מוצא אל שפע השגחתו והשפעתו יתברך אל העולם השפל מתוכיות הנקרא פה יצא שפע וכח קדושה מתפשט חוצה והוא מתוך איכותו בהבל פה המדבר היוצא מתוכיותו בדברו וע"י ההתפשטות מתעבה בצד מה עד השמיע קול ואותו כח היוצא ומתפשט היא הפועל מה שברצונו יתברך לפעול בו כי אין ספק כי העשרה מאמרות שבהם נברא העולם כי רוח פיו יתברך במאמר עצמו היה מהוה כל הנדבר בו וזה לא יבצר מכל מאמר מה אשר יצא מפיו יתברך כדבר שנאמר כי כאשר ירד הגשם וגו' כן יהי' דברי אשר יצא מפי לא ישוב אלי ריקם כ"א עשה את אשר חפצתי והצליח את אשר שלחתיו הנה כי הדבור בעצמו הוא הפועל ועושה ומצליח את אשר ישתלח ומה גם עתה כאשר יהיה דברו יתברך אשר יצא מפיו ממאמרי תורתו שאין קצה לקדושת' כי אז אין ערוך אל קדושת רוחניות ההבל אשר אז יצא מפיו ית' כי היה כמאציל וממשיך בהבל פיו בכל דבור ודבור מרוחניות עולם סוד קדושה המתייחסת אליו יתברך מפנימיות ספיריות התורה הבלתי נפרדת מאתו יתברך כנודע עם שלא יבצר הלוך ילך הדבור ומשתלשל ומתעבה מצד מה באופן יסבלנו חומר האדם וישמעו ישראל את קולו. ומה מתקו דברי רז"ל במדרש חזית באומרם על דברת מ"ת וז"ל ויש אומרים שגמעה מפיו ונותן לו שנאמר כי ה' יתן חכמה מפיו דעת ותבונה שיורה כי דברי פיו יתברך בתורה אשר תצא מפיו הוא מאיכות תתייחס אל דבר גנוז תוך פיו יתברך ובכן לא יפלא היות הדבור דבר רוחני מאד קיים לעד יוכל איש שלם לדבר בו כאשר ידבר עם אחד ממלאכי עליון עם שגדר הדבור עולה על כלם מעלה מעלה כמאמרם ז"ל פרק אין דורשין כל דבור ודבור שיוצא מפי הקב"ה נברא מלאך ממנו שנאמר וברוח פיו כל צבאם ע"כ הנה מבלתי אומר נעשה מלאך יורה שאיכותו למעלה מן מלאך שממנו ע"י התפשטותו נברא המלאך וז"א ממנו נברא מלאך הוא מה שכתבנו על רוח פיו כל צבאם כי ע"י הבל פיו היה מהוה ולבא השמים הם המלאכים כי איכות הדבור יעלה עליהם מאד:

2עוד שנית כי הלא כל התורה כלה כלליה ופרטיה ודקדוקיה ופירושיה נאמרו בסיני וגם שלא מצינו רק עשרת הדברים הנה אין ספק כי המה כללו כל התורה ומצותיה כי כלם מסתבכות בהם קצתם בזה וקצתם בזה כמאמר רש"י ז"ל בפרשה ודקדק אותו מהכתוב וכן הר' סעדי' גאון ז"ל חלק כל תרי"ג מצות בהם ובדבר הזה מצאנו טוב טעם בדברי רז"ל במדרש חזית כי שם נאמר שאמרו ישראל למרע"ה דבר אתה עמנו כו' ואח"כ ראו כי כל מה שהיה מלמד להם היו שוכחים מה שאין כן במה ששמעו מפי הגבורה אז אמרו מה משה בשר ודם עובר אף תלמודו עובר חזרו ובאו להם אל משה אמרו לו הלא יגלה לנו פעם שנית וכו' והלא כמו זר נחשב תפול שכחה בעשרת הדברות כי הלא מצער המה ומה גם אמרם שעל היות שתי הדברות מפיו יתברך לא היו שוכחים איך ייחסו העדר השכחה אל למדם מפיו ולא אל היותם שתי דברות בלבד אך אמנם אין ספק כי לא לבד היו שומעים העשרת הדברות כאשר המה אצלנו כ"א כל אחד ואחד בכל המסתעף בו אשר יכללו כל התורה כלה ומצותיה כלליה ופרטיה ובזה לולא ה' צבאות דבר מי יכילם לבלתי שכוח בפעם אחד של הנדבר בשני דברות:

3ובזה נקרב ונבואה אל ביאור המאמר והוא בשום שכל והבין בדבר ה' אל משה לאמר פה אל פה אדבר בו כי הלא כאשר ידבר איש אל רעהו פנים אל פנים לא ימשך דבר הדובר מן הפה אל הפה רק מן הפה אל האוזן ובכן בצאת דבר מלכות מלפניו יתברך הלא יכנוס באזני משה ולא בפיו ויאמר נא פה אל אזן אדבר בו. אמנם להבין בא' מתוארי מעלות נבואות מרע"ה הנרצה במאמרו יתברך פה אל פה אדבר בו נשית לב במדרגת נביאות בני ישראל במעמד הר סיני אשר שמעו בהקיץ ההשגה אל מעלת מרע"ה אם אין כי הלא גם בהם נאמר פנים בפנים דבר ה' אל כל קהלכם כמדובר במרע"ה וגם ארז"ל שכבי"כול קרע הקב"ה שמים ושמי השמים והראה את כבודו ואין למעלה מזה או נאמר כי מי זה עלה במעלת נבואת מרע"ה:

4ואחשבה לדעת זאת בחלקי שכם דרך השגת נבואה לארבעה חלקים זו למעלה מזו והוא בהקדם כי הנה כל איש חכם לב יקשה איך יתכן שהוא יתברך המשולל מכל גשמות וגבוה על כל רוחניות ייחד דבורו עם חרש מחרשי אדמה איש האדמה אשר מחומר קורץ אך כאשר חלקו כחותיו חכמי האמת לשלשה זה למעלה מזה ויהיו לאחדים באדם. האחד הנפש החיוניות הדבקה אל גשמיותו. למעלה הימנה הרוח המתקשרת בה. למעלה הימנה הנשמה העולה על כלנה הנאחזת ברוח עם שכולן מאלוה ממעל ובכן ברצות ה' דרכי איש וידבר בו יופיע וישפיע השראת השפע לפי ערך הכנת הנביא אל נשמתו הקריבה אליו וממנה ישתלשל אל הרוח וממנה אל הנפש וממנה יתפשט עד הגוף כאשר הוא זך מאד כאשר היה במרע"ה באופן לא יעצרנו הגשם לדבר בו בהקיץ אך אמנה לא כן לנביא זולתו עם היותה זכוכית לבנה שחומרם זך מיתר העם כי לא יעצרו כח לקבל נפש' שפע הנבואיי רק כחלום בהפרד הנפש בצד מה ואף גם בחלום למה כי עוד לנפש קשר בחומר תפול תחת שפע הקדושה על גוי ואז יכנע ויהיה נשבר ונדכא והנה התחבר שפע מאתו יתברך אל נביאי האמת והצדק אפשר באחד מארבעה פנים אחד כי בצאת הדבור מאתו יתברך אליו הלוך ילך רוחניות רוח פיו אל נשמת הנביא הנפוחה מאתו יתברך וידבק בה והנה כתבנו למעלה כי פה האדם יתייחס אליו לכנות קשר רוח פיו אל נשמת האדם לנשיקת פה נמצא כי ההבל הרוחני הקדוש היו לא מפיו יתברך אל פה האדם להתקשר בנשמתו הוא המחבר פיו יתברך כביכול אל פה האדם כנצוק שהוא חבור בין כלי המריק והמתמלא והאיש אשר חננו ה' לעלות אל מדרגת נבואה זו הלא תתייחס נבואתו אל נשיקת פה אל פה כאלו שני הפיות מחוברים באמצעו' רוחניות הבל פיו יתברך המחברם וכן זאת היתה נבואת מרע"ה ומה מתוק מדבש בדבר הזה מאמרו יתברך פה אל פה אדבר בו לומר כי פיו יתברך מתחברת עם נשמת משה באמצעות הדבור מפיו יתברך אל פי משה כי משם התחברות הנפש גם שהאזן שומעת אחר התחברותה וזה הדבר לא היה רק במשה לבדו כי גם שנאמרה נשיקה גם באהרן ומרים לא היה רק בחינת חבור לסלק והעלות נשמתם בהסתלקם אך לא בגדר נבואת' ולמטה מזו יש מדרגה שנית והוא שאין הדבור הוא הבל פיו יתברך מתקשר עם נפש הנביא בצאת הדבור מפיו יתברך כי לא יעצור כח הנביא ההוא אל התחברות כזה שהוא ממש פה אל פה כמתדבק בו יתברך על ידי אמצעות הבל פיו יתברך אך אחר אשר יצא יצוא דבר ה' מפיו ונאצל הבל פיו מאתו יתברך אותו הכח הגדול והקדוש מגדר המלאך יתחבר בנשמת הנביא ולזאת תקרא נשיקת הדבור אל פה האדם המתייחסת אל הנפש ולא נשיקת פיו יתברך כי לא היה רק אחר צאת הדבור מאתו ולא עודנו יוצא מפיו וממצע ביניהם וזה אחשוב בכונת מקרא שכתוב אשר ידעו ה' פנים אל פנים כלומר אשר התחבר בו אלהים ע"י הרקת שפע כד"א וידע אדם וכו' עודם פנים אל פנים שהוא בדברו אתו נכח פניו ולא אח"כ וזה ג"כ כיוון באומרו וישמע את הקול מדבר אליו שהוא עודנו מדבר אליו והיא ההדרגה הראשונה ועל השנית ארז"ל במאמר שאנו בו על כל אחד מישראל בהר סיני היה הדבור נושקו על פיו שהיה מתחבר בנפשו כאשר נבאר בס"ד. עוד יש מדרגה שלשית והיא שאין הבל פיו ית' הנעשה ונאצל בדברו מתדבק בעצמו אל נפש הנביא כ"א שרוח פיו ממשיך מורם ממנו התפשטות בלתי דק כמוהו ואותו הכח השני הוא הדובר בו ועדיין מעמד שלשת המדרגות הם בלי אמצעי. עוד רביעית שפלה מכולן שיקבל המלאך דבורו יתברך והמלאך יהיה המדבר עם הנביא כאשר שמענו אומרים מפי החכם הר"ר שלמה מולכו מנוחתו בגן עדן על מאמרם ז"ל מלמד שחשדוהו באשת איש שהוא שהיה מקבל שפע נבואתו מהאיש גבריאל ולא מאתו יתברך בלי אמצעי ובכן יבאו על נכון דברי המאמר כי דעת ר' יוחנן כי גם שבתחלת צאת הדבור מאתו יתברך טרם היות הדבור מחזר על כל אחד מישראל היה נשמע פנים אל פנים אל כל הקהל כאחד כד"א וכל העם רואים את הקולות וכן הוא אומר פנים בפנים דבר ה' אל כל קהלכם אך בהגמר יציאת הדבור מפיו יתברך והיה רוחניות הדבור עומד קיים לפניו יתברך כמדובר למעלה גזרה חכמתו יתברך לדבר באזני כל אחד ואחד מישראל בפני עצמו אם היה מקבל עליו כל הנכלל בדבור כי אל כל אחד מישראל נתנה התורה כנודע ועל כן אמר רבי יוחנן כי להעדר השגת כל אחד ואחד בפני עצמו אל הדבק בדיבורו יתברך אשר יצא מפיו הגדול והקדוש מגדר מלאך כמדובר רק ע"י אמצעות מלאך היא המדרגה הרביעית אמר שהיה המלאך מוציא הדבור כלומר משלשלו בצד מה מיחס גדר התייחסו אל היותו לפניו יתברך לרוב הדבקות ושייכות באיכותו יתברך נאצל ממנו מציאות בלתי זך כראשון וזהו אמרו היה מוציא הדבור מלפני הקב"ה שהיה מוציא דבור מתוך דבור אשר לפני הקב"ה שהוא כח נאצל ומורם ממנו ועכ"ז היה רם מאיכות מלאך עד האמר שהיה המלאך מרכבה אליו ומחזרו על כל אחד מישראל והיה המלאך מדבר ואומר מקבל את כו' ואז מהדרגה זו הד' ע"י טוב מענה לשונם להודות לשם ה' וקבלת מצותו ואלהותו יתברך ע"י הכנה זו היה הוא יתב' מעלהו ממנה אל ההדרגה השנית שהיה הדבור נושקו על פיו מתדבק בנשמתם כאמור ודעת רבנן שהיתה עלייתם בהדרגה לעולם אל אשר למעלה הימנה ולא מהרביעית אל השנית כדעת ר"י שהיתה עליה בלי הדרגה על כן אמרו שהחילו בשלישית שהיה הדבור מחזר ודובר בם והוא כי כאשר בדברו יתברך אלינו ענין הדבור הוא שפע נאצל מתוכיו' שכינתו יתברך בהבל היוצא מן הפה שהוא למטה מעצמות השכינה כן כאשר נאמר שהדבור אשר היה מי וקיים היה מדבר והוא שהיה מתוכיותו יוצא שפע המתייחס אל הבל פיו למטה מאיכות קדושת הדבור בעצמו אשר יצא מפיו ומדבר עם כל אחד מישראל והיא המדרגה השלישית וממדרגה זו על יד הכנת כשרונם וקבלתם עלו מן הג' אל הב' ובזה יתכן שלא קיצר ואמר מיד היה נושקו על פיו אלא היה הדבור נושקו שחוזר אל עיקר הדבור אך מדרגת מרע"ה היא הראשונה לא השיגה איש כי אף בבא הדבור אל הכלל לא היה במדרגתו כי על כן לא נאמר בהם פה אל פה כאשר במשה וגם לא פנים אל פנים רק פנים בפנים דבר ה' אל כל קהלכם כי אומרו ידעו ה' פנים אל פנים היא התחברות שהוא אומרו ידעו בהרקת שפע מבפנים של מעלה אל פני משה כמדובר למעלה אך בישראל לא היה רק מציאות הגלות פנים בפנים ומה גם לדעת רז"ל במדרש שפנים בפנים הוא על פנים של מלאכי השרת וזולת זה נלאו מלסבול עד אומרם ז"ל שיצאה נשמתם כי כשל כח הסבל מלסבול כח הקדושה הגדולה וזה א' מההבדלים אשר בין מדרגות נבואת מרע"ה לשאר נביאים הנרצה באומר פה אל פה מבלעדי זהר פנימיות חזיונו מאספקלריא המאיר' ויתר הנביאים בשאינה מאירה כאשר נאריך נרחיב בזה עם יתר יתרונותיו בביאורנו אל ס"ת בס"ד והנה בזה נתבאר כללות ענין המאמר והקוטב אשר עליו יסוב מחלוקת ר"י ורבנן והותרו כמה ספקות ונבואה אל הנותרות לרגלי פעמי דברי המאמר והוא כי ע"י האמור בהקדמה הראשונ' נתבאר היות הויה ואיכות עצמיי בדבור שיצדק בו חומר שהיה המלאך אשר למטה מהדרגתו מוציאו מלפני הקב"ה ומשלשלו וממשיכו מהדרגתו ומחזירו על כל אחד מישראל והוא כי אין המלך מלכו של עולם מתנשא לאמר אני אמלוך ברוב חיל כמלך ע"כ לא נתן תורתו אל הכלל רק לכל איש ואיש כאומרו אנכי ה' אלהיך לשון יחיד עם דברו עם הכלל למה שכל אחד המקיים את תורתו כל העולם כדי הוא לו ונעשה שותף להקב"ה בברייתו של עולם כי צדיק אחד יסוד עולם ומקיימו וזהו שותפותו שהוא יתברך בראו וזה מקיימו וזה אחד מהטעמים שברא הוא יתברך אדם א' בארץ להורות שכל העולמות שברא איש אחד כדאי להיותם לו ולכן אחר צאת הדבור דרך כלל יחזירנו דרך פרט אל כל אחד ואחד למען תהיה מתן התורה לכל אחד בפרטות ולבל יהיה דבר עם לבב אנוש בליעל לאמר הלא אחר הרוב הכל הולך והלא רוב ישראל מחזיקים בתורה ומה לו יתבר' אם אפרוש מהצבור ויחיד ועני אני על כן החזיר דבורו אל כל אחד וא' מישראל פן ישמטנו ונטשו והיחל להשמיע את הרבים תחלה דרך כלל בהשגת נשיקת פה גדולה מהמושגת אחרי כן לפרטים להורות נתן בלב' כי זכותא דרבים עדיפא כי על כן גדלה השגתם בלי הדרגה וגם אל כלם דבר לשון יחיד להורות כי כל ישראל לאחד יחשבו ונפש אחד יקראו מה שאין כן יתר עמים כנודע ואשר בהתאחדם יעלו במעלה קרובה אל השגת מרע"ה כמדובר למען ילמדו להתאחד שהוא עיקר שהכל תלוי בו ואומר המלאך כך וכך וכו' והוא מאמרנו בהקדמה שנית שעשרת הדברות המה כוללי כל פרטי התורה כלה ואמר דינים הם משפטי התורה ועונשין שעליהם וגזירות הם מדרבנן משמרת למשמרתו יתברך ומצות הם מצות מדברי סופרים אשר אינן משמרת וגזרה כמו חנוכה ופורים ודומיה' קלים וחמורים הם מדות שהתורה נדרשת כי כולם נתנו מסיני ותפס קלים וחמורים להיותם ראשונה שב"ג מדות בברייתא דרבי ישמעאל השנויה בתורת כהנים וה"ה לכל שאר מדות ואחר אומרו הן היה המלאך חוזר ואומר מקבל את אלהותו של הקב"ה מש"כ לדעת רבנין כי הוא להיות הדובר בם מלאך היה חושש פן יעלה על רוח איש הישראלי כי כאשר המלאך היה אז ממוצע בינו יתברך ובין בני ישראל כן יקבל את המלאך גם הוא לעבדו לאמצעי או כענין כל שר השורר על כל אומה מהאומות על כן היה חוזר ואומר מקבל את אלהותו של הקב"ה כלומר משולל אמצעי ואז היה משיב הן והן על שני הדברים ולא יתפרדו אמנם לדעת רבנים שהיה הדבור עצמו המדבר שהיא חלק אלוה ממעל ולא היה מקום לטעות בו כאשר בהיות מלאך לא היה צריך לחזור ולומר מקבל את אלהותו ואומרם רבנין כי מתחלה היו אומרים הן והן שני פעמים הוא כי גם שלא היה צריך לפרט ולפרש מקבל את אלהותו מהטעם האמו' עכ"ז לא יבצר שבכלל מאמר מאמרי הדבור יש שני דברים באמר מקבלני את עליך שלמה שהוא מאיכותו יתברך הוא כאומר מקבל את אלהותו ובבחינת דברי המאמר מפאת הענין היא קבלת התורה ועל המסתעף ממנו אמר כך וכך דינים וכו' ועל שני הדברים יענה ויאמר הן והן והביא ראיה מאומרו אתה הראת לדעת ולא אמר אתה ראית אך יורה היות ע"י שליח ורבנן אמרי והביאו ראיה לדבריהם מפן תשכח וכו' ולא מפסוק וכל העם רואים את הקולות רואים את הנשמע הוא כי דעתם להוכיח שני דברים ושניהם בפסוק זה ולא אחד מהם בפסוק ההוא והם אחד שהיה הדבור מדבר עם כל אחד ואחד וזהו פן תשכח הדברים אשר ראו עיניך ל' יחיד מה שאין כן בפסוק וכל העם רואים וכו' שהוא לשון רבים ב' שהיו דברים הרבה דינים ועונשים גזירות ומצות שנופל בהם שכחה שאל"כ איך יאמר פן תשכח ואומרו אשר ראו עיניך איך היו הדבור מדבר לשלול דעת רבי יוחנן שאם המלאך היה מדבר ולא השיגו מרצ' הדבור עצמו איך יאמר הדברים אשר ראו עיניך הלא לא את הדברים ראו רק את המלאך הדובר בם אך לפי זה יתכן כי את הדברים עצמם ראו ועדיין היה יכול לומר אשר ראו עיניך שהיה הדבור מדבר מאי איך היה הדבור אמנם הוקשה לו כי בשלמא לר' יוחנן יתכן ראו עיניהם המלא' המתלבש אך איך יראו הדבור הבלתי מתלבש ומתגשם לז"א ראו עיניך איך היה וכו'. כי לא ראו רק איך היה הדבור מדבר לא הדבור עצמו גם כי היה אפשר שהכל ג' הדרגות כי המלאך שהוא דעת ר' יוחנן היא השלישית הנזכר כי ר' יוחנן הוא האומר בפרק אין דורשין כי מהדבור נברא מלאך וקל להבין איך הכל הולך אל מכוון אחד הנה בזה נתבארו כל ספקות המאמר למתבונן בדברינו אלה:

5נמצא העולה מדברי רז"ל כי במעמד הקדוש בהר סיני אשר היה עת אהבת כלולות השיגו ישראל מעלת נשיקה בצד מה שהיה הדבור נושק לכל אחד על פיו גם שלא היה נשיקת פה אל פה כאשר במרע"ה לידבק פיו יתברך אל פיהם הוא יחס נשמתם בדבור בעת צאתו מפיו יתברך כי הוא תכלית התקשרות הנשיקה ובזה נבואה אל ביאור הכתוב והוא כי מאז ברא ה' אלהים אדם על הארץ היחל להטעימו מעין האושר המקווה באחרית הימים אחר התחיה ב"ב להשתעשע הוא יתברך עם אדם בגוף ונפש ושיהיה האדם כמרכב' אל השכינה ולשמוע מפיו תורה פה אל פה עד אשר חטא על הנפש ויתעכר חומרו ומה גם יוצאי יריכו ילידי חוה המקבלת זוהמא מנחש ומן אז חדל להיות לנו אורח אל הדבקות הקודם עד שוב העפר אל הארץ כשהיה כי אז יזדככו ויתלבנו בכור הארץ מסוגי עכירות חלאת זוהמת נחש ובהחיותם על עפר יקומו זכים וברים ראוים אל היותם מרכבה אל שכינתו יתברך ושפה אל פה ידבר בם כמאמרנו בב"ר על מאמרם ז"ל בתורתו של ר' מאיר מצאו כתוב והנה טוב מות והן אמת חכמים יגידו כי ישראל שעמדו על הר סיני פסק' זוהמתן ועל כן השיגו מעין המקווה ומן השמים השמיעם ה' את קולו וישק להם מעשר דברותיו כמדובר אך על רגל העגל שבה זוהמתן כאשר בתחלה ועלה מות בחלונם תחת היות להם חירות ממלאך המות ומן אז אבדה תקות ישקנו מנשיקות פיהו עד קץ הימין כי אז לא בלבד נשיג נשיקת הדבור פה אל פה כל ישראל כאשר בהר סיני כ"א גם פה אל פה כמרע"ה כמבואר במאמר וההוא יקרא נשיקת פיהו ממש והוא מאמר הכתוב בייעוד העתיד וכל בניך למודי ה' לכן אנו בני הגלות אסירי התקו' דאבה נפשנו בצרותינו אל תכלית האושר המקוו' ובפינו נמלא לאמר ישקנו מנשיקות פיהו שידבק בנו שפא"פ ידבר בנו שאז יהי' טוב לנו מהשגת הר סיני ולהבין במקרא נשים לב אל החילו בלשון שלא לנוכח ישקנו וצאתו לנוכח באומרו כי טובים דודיך מיין והוא כי הנה דרך מתנת אהבים לקשר אהבה עם אשר חשק' נפשו בה ואחרי כן ישקני מנשיקות פיהו והנה ישראל אחר הפרדם מאתו יתברך ומצאום הרעות בגלות החיל הזה ובאות נפשם ישאלו מאתו יתברך ישקם מנשיקות פיהו שהוא דבקות דברו יתברך פא"פ ולכן לגודל השאל' לא ערבו אל לבם לשאול כמדבר נגד פניו לנוכח אתו תשקני מנשיקות פיך כי בושו והכלמו כמקשי' לשאול לנוכח כ"א כעני' סוערה אחר שלוחי' ותתמרמר על בעל נעוריה ותשיב אמריה לה במר שיחה בינה לבין עצמה מי יתנני כירחי קדם ישקני מנשיקות פיהו כן עם בני ישראל לגודל תשוקתם להיות דבקים בה' ופא"פ ידבר בם מלבם יוציאו מלין כנדברים בינם לבין עצמן מי יתן ישקני מנשיקות פיהו כי זכרה אהבת כלולותי' בהר סיני אשר היחל לנשק לה כמדובר ומדאגה מדבר היותם קצרי יד זכות אל ההשג' ההיא כי רבה היא לא עצרו כח לדבר בה לנוכח אתו יתברך לומר תשקני מנשיקות פיך ולבל יאמר איש מה זה מיהרת לנגוע בקצה ההשג' האם לא חסרת דבר זולתי נשיקות פיהו ושאלו נא תחלה יאהב אותך כי שונא הוא לך על רוע מעלליך ואחרי כן נשיקות תבקשי מפיהו ע"כ גמרה אומר כי טובים כו' לומר הנה על זאת שמתי פני לדבר נוכח פני ה' ואדע כי לא אבוש כי הלא אין ידידותך סר ממני כי אהבתנו ולא חסרתי דבר זה ממך כי הלא טובים דודיך מיין והוא כי הלא זה דרך השותים במזרקי יין לאהוב שינה למען למוג והסיר יינם מעליהם והנה לא לבד שינתם תפוג שכרותם כ"א גם עריבותם אשר טעמו כבר אבד והיה כלא הי' אמנם ידידותיך דודי לי לא כן הי' כי כאשר הבאתנו אל מקום שקראוהו ז"ל בית יינה של תורה זה סיני ותתן את דודיך לנו וערבה לך אהבתינו ידענו כי גם מאז בחטאינו חרב מקדש מאז היית כישן על רוע מעללינו עד תיקץ כישן ה' להושיענו כמאמר המלך דוד באומרו עורה למה תישן לא השיג' שנתך עריבות ידידותך ממנו כי אף שהשלכתנו אל ארץ אחרת לא געלתנו ולא נתפרד' חבילות האהב' מעמנו אשר לא כדרך היין כי טובים דודיך ממנו. או יאמר אל נא ימנענו קוצר השגתנו מלקבל שפע נשיקת פיך כי הלא טובים דודיך מיין והוא כי היין בוגד בחלושי כח כי חזק המזג לא ימצאנו שגיא כח ויסבלנו אך אם החלש יאמ' גבור אני לשתות יין הלא ימצא את היין תקיף ממנו ויעבירנו כי אין היין פועל בגבור כגבורתו ובחלש כחולשתו אך דודין לא כן המה רק תשמיע ותשפיע קול דברותיך לגבור כגבורתו ולחלש כחלשתו כמאמרם ז"ל על פסוק קול ה' בכח שהי' הדבור בסיני בא לכל אחד ואחד מישראל כפי כחו והוא הפך היין של גבור נכנס חלש ולחלש גבור: