שושנת העמקים על שיר השירים ו:ד

1יפה את רעייתי כו'. לבא אל הענין נזכירה מאמרם ז"ל על בנות צלפחד כי בפרשת פנחס מונה את תרצה באחרונה ובפ' מסעי מונה אותה שניה ואמרו כי בפר' מסעי מונה אותם לפי שנות' ותרצה היא שניה בשנים אך בפ' פנחס מונה אותן לפי חכמתן וצדקתן נמצא כי גם שהצד השוה שבהן הוא כי כולם צדקניות תרצה היתה הקטנה בחכמה וצדקות מהן ונבא אל הענין והוא כי הנה מאז היחל הוא ית' לדבק בנו פתחי לי כו' וקמתי אני כו' ופתחתי אני לדודי וחמק עבר והסתיר פניו ועל יד כן מצאוני השומרים כו' הכוני פצעוני כו' אז בסבלי ייסורין חשבו הע"ג אבעט חליל' באלהי כי על אהבתי הוכיתי ואומר אליה' אם תמצאו את דודי מה תגידו לו כו' ונמשך הויכוח עד כה עתה בא הוא ית' ומדבר על לב אומתו ואו' יפה את כו' כלו' אל יעלה על רוחך על אורך הגלות שכעורה את בעיני ואל תכלמי על מה שחמקתי עברתי ואסתיר פני ממך ובמקום שהיה להם לע"ג ליירא ממך אדרבא הכוך פצעוך כי דעי וראי כי הנה דרך המלך לישא אשה או מחמת ייחוסה או מחמת יופי' והנה ע"ד היופי הוא כנמשל בינינו לקוננו הוא הדבקות והכשרון יפה את רעיתי אך לא בעצם רק כתרצה הנמנית באחרונה מבנות צלפחד על היותה קטנה בחכמה וצדקות מאחיותיה כן גם את עם שטובה את אינך שלימה וע"כ הסתרתי פני ממך והכוך פצעוך ומצאוך צרות רבות ורעות ובמה שכתבנו למעלה שמה שחמק עבר היה על שלא העבי' העבירות בתחלה ונתעצלה ותשם לבה בתחלה על מצות מעשיות יאמר לפי דרכנו יפה את אך כתרצה שנתעצלה להתחכם והתאשר מאחותיה ובאה באחרונה כן גם את התעצלת ולא פתחת ואחרת מהסיר כפות המנעול עד בוש ולא שמפני כך אשווך אל הע"ג כאשר חשבו הם באו' אליך ונבקשנו עמך וגם אל תדמי בנפשך שאעזבך ואשימך תחת שר כהם גם שהארכתי גלותך כי הלא את נאוה כירושלים והיא כי נאוה הוא מל' אך נאותה להם שהוא נאותית והיות מקביל לו' כי כאשר היות ירושלים מוכנת להיות מקבלת השפע לכל העולם ומושב אלהי' כביכול שהוא למה שהיא כנגד ירושלים של מעלה והיא נאוה אל טובה מפאת היותה נאותה אל מה שלמעלה הימנה ככתוב אצלינו על כעיר שחוברה לה יחדו כן את נאוה כמוה נאוה אלי מקבלת אל שורשך לקבל השפע ולידבק בי בעצם ואל תתמה לומר א"כ איפה למה אגרע ותחת היות חתיתי על העו"ג וייראו ממני כי שם ה' נקרא עלי אדרבא הכוני פצוני ואהיה למרמס למו דעו כי הן אמת שאת איומ' שאימתך מוטלת על כל העולם אך כנדגלות והוא כי כאשר העיר או איש שעליו דגל המלך יראוהו אנשים אך בהסיר הדגל מעליו לא כן גם אתה לו היה צלם אלהים עליך שלם היה חיתתך מוטלת על הבריות אך משחת מאיש מראך ודגלו ית' איננו בידך ע"כ לא יראוך ויכלו לך או יקרא דגל שלנו אל עדיינו אשר פרקו מעל ראשינו בעגל כי מאז חל עלינו חובת גליות כנודע כמדובר על פסוק נשאו את רדידי מעלי לכן אל יקשה בעיניך בשלחם יד עליך כל אויביך וכל שונאיך אשר רדפוך וכהתימו להשיב ההכרחי חש פן נאמר לו ית' הלא אמרת אלי כי יפה אני אך לא בעצם רק כתרצה והיקלת בכשרוננו ושע"כ הכונו פצעונו העו"ג האם בכלל זה יכנס גם הצדיקים שהיו בנו בגלו' החיל הזה והכום פצעום כעשרה הרוגי מלוכה ודומיהם האם תאמר שלקלות כשרונם לקו ע"כ או' הוא יתב' אל תדמי כי מה שאמרתי יכלול השלמי' הנקראים עיני העדה כמאמרם ז"ל על ואם מעיני העדה כו' כי הלא הסבי עיניך וסלקי אותם מנגדי כי עליהם אמרתי שהם עיניך הנזכר השלמי' אצ"ל שלא היו כתרצה קטני הכשרון כ"א אדרבה הם הרהיבוני שכביכו"ל הגדילוני כד"א והתגדלתי והתקדשתי שעל יד המקדש שם שמי' בשלמים ההם ש"ש מתגדל וזהו שהם הרהבוני כלומר כי לא דברתי רק על יתר העם ומה שלא געלה נפשי ביתר העם או לפחות ברשעים שבכל דור ודור כ"א אדרבא הנני חושב מחשבות לבלתי ידח ממנו נדח הנה הטע' הוא כי הנה יש סוגי' יש צדיקים גמורים ויש רשעים גמורי' גאים ורעים וחטאים פריצי הדורות ויש בינוניים המון עם הארץ מחוסרי תורה וע"כ יחסר מהם שלימות והנה על הצדיקים גמורים הלא אמרתי שהם הרהבוני ועל הרשעים גמורי' אל תתמה כי הנה שערך הם הגאים כשער ופסולת ומותר הגוף שהוא משל אל פסולת ישראל הם הגאי' ורשעים עזי פנים שבדור לא אפלא כי הלא רוב הבנים דומים לאחי האם וזרע ישראל הכל מיעקב ואחי אמותינו הם בני לבן והיו עזי פנים שעם שלא באו לעולם אלא בזכות יעקב כמאמר ז"ל על ויברך ה' אותך לרגלי כי מתחלה היתה רחל בתו רועה את הצאן כי בנים לא היו לו ואח"כ הוא אומר ויתן ביד בניו וכן הוא אומר וישמע את דברי בני לבן והנה ברדוף לבן להרוג את יעקב נאמר ויעקב תקע את אחיו כו' ולבן תקע את אחיו בהר הגלעד והנה אחיו של יעקב הם בניו כמאמרם ז"ל ורש"י ז"ל וכן או' לבן תקע את אחיו יהיו בניו ולבן ובניו אלה בקשו לעקור את הכל ואין עזות גודל מזה שמציאות' היה בזכות יעקב ובקשו להורגו לולא ה' היה עם יעקב והסיר כח לבן במראות הלילה באומרו השמר מדבר עם יעקב מטוב ועד רע נמצא שבני לבן היו עזים ופריצים והם אחי אמותינו וא"כ לא נפלא אל מה שלא יעדרו פריצים בכל דור וזהו שערך הם פריצי העם כמדובר יש להם למי ידמו ואל תתמה על החפץ כי הלא הם כעדר אותן עזים הם אשר גלשו שגלש הוא יתברך כחן לבל יאבדו את יעקב והיכן היה זה ביעקב בגלעד כי שם נתקע אהלם ואין אלה רק בני לבן וזהו שערך כעדר העזים שגלשו מן הגלעד כי שם גלשו כמדובר והם אחי אמותינו וש"ת כי מה שיצאו ממך רשעים הוא על פסולת אמותן אולי שלטו מצרים בהן כשלומית בת דברי וכמאמר ז"ל שהיו אומרים ע"ג אפשר שעל עצמם שלטו על נשותיהם לא שלטו ואיך יאמר הוא יתברך לבית אבותם לכן הוצרך הוא יתברך להטיל על כל משפחה שם י"ה באומרו הפלואי החצרוני כו' והוא שאמר הכתוב שבטי יה עדות לישראל אל תשית לבך לדבר הרע הזה חלילה כי הלא שניך הם הנשים כמפורש למעלה בפ' שניך כעדר הקצובות הם הנשים צדקניות כעדר הרחלים שהיו גן נעול כמשז"ל שנעלו דלתותיהן ואפשר שזה רמז באו' כעדר הרחלים שפתחן מכוסה באליה ומה שהיו עושות כמה כרכורין לשיזדווגו בעליהן אליהם מרחיצות אות' כו' ומציבות מראות נגד פניהם שיביטו יופי' במראות לקרב תאותם ומקשטות עצמן בהן כמאמר ז"ל על פ' תחת התפוח כו' אל תחשוב שלתאות משגל היו עושות רק לש"ש בל יאבד זרע ישראל והראיה שלא עלו במעלה מן הרחצה שע"י רחוץ את בעליהן נעשה כיור וכנו לרחצה מדה כנגד מדה ממראות שהיו מתקשטות בהן ואין זה רק להיותן עושות לש"ש והראיה חושיית לצניעתן היא כי הלא היו כלם מתאימות יולדות ששה בכרס אחד ואין זה רק מזכות הצניעות וכמאמז"ל על אשתך כגפן פוריה בזכות היותה בירכתי ביתך בזכות הצניעות וגם לא היו יולדות וקוברות כי ושכלה אין בהם כי כל זה ראיה על הכשרות ועל החלוקה השלישית הוא של המון העם בלתי תופסי התורה גם אלה יש בהם על מה שיסמוכו כי כפלח הרמון במצות הם רקתך רקני תורה כמארז"ל בכתוב אפי' רקנין שבך מלאים מצות כרמון וגם שאין ע"ה חסיד לפחות לבם נכון עם ה' וזהו מבעד לצמתך שהוא כפירש"י תוך השבכה ויהי' משל אל פנימיות הלב כי מהעד' הלמוד לא ירבו לעשות מצות אך לבם נכון לעשות: