שושנת העמקים על שיר השירים ו:ח

1ששים המה מלכות כו' ארז"ל ששים המה מלכות אלו ששים רבוא מבן עשרים שנה ולמעלה שיצאו ממצרים ושמנים פלגשים אלו שמני' רבוא מבן עשרים ולמטה ועלמות אין מספר אלו הקטנים ויתכן לפי זה יאמר שאומר הוא יתברך הלא אמרתי כי יפה את רעיתי אך כתרצה קלת השלימות מלבד עיניך אשר הרהיבוני שקדשו שמי ושיש בכם רשעי' וגאים דומים לשער הראש אל יעלה על רוחך כי גם כללות האומה קל ערכה לפני באופן שתתייאש מהדבקי בך כי הלא יש בך יתרון גדול מאד על כל אומה ולשון הלא הוא כי שורשך קדוש מאד מאחדות הקדוש' כי הלא המה ששים רבוא היו מעשרים שנה ומעלה ושמנים רבוא פחותי' מבן עשרים וקטנים אין מספר ועם כל זה כולם נכללים לאחת כי כל ישראל נפש אחת יקראו להיות כל נשמותן משורש אחדות הקדושה מתחת כסא הכבוד כדבר שנאמר בבני עשו נפשות וביעקב שבעים נפש וזהו אחת היא יונתי כו' שכל רבוי הפרטי' האלו אחת הן וע"כ הית' יונתי שלא המרתני במצרים בצאתה עם שנתגדלה בגילולי מצרים והערת למו' נפשה על דבר הטלה שמשכו ושחטו לעיניהם וזהו יונתי כיונה הבלתי ממירה בת זוגה וגם תמתי שהלכה אחר משה ואהרן המדברה בבצק במשארותם ולא אמרו איה מאכלים נאותים לחולים וזקנים ועוברות ומניקות כמאמרז"ל במה שאמר הכתוב זכרתי לך חסד נעוריך כו' לכתך אחרי במדבר וזהו תמתי ומזה נמשך שבהיותה אחת בעצם בעלת אחדות בהגיעם להר סיני כד"א ויחן שם ישראל נגד ההר ולא נאמר ויחנו כי מיד היחלו ליטהר מזוהמתן וקנו אחדות על יד היות שם שכינה בהר שקדמה להם ואז נעשתה מרכבה אל השכינה שהיא אמה באמת כמאמרנו על פסוק ואתה מרבבות קדש שהניח מרכבות המלאכים ובא והשרה שכינתו על ישראל וזה יאמר אחת היא לאמה שע"י היותה אחת היתה לאמה מרכבה אליה וכהתם בעצם חלאת הזוהמא ביום הששי במעמד מתן תורה שאז פסקה הזוהמא בעצם על יד ההתערבות של הששה ימי' שעל כן זכו כלן כאחד להנבא בהקיץ ולא עצרם הגשם והעדר הכנה ככתוב אצלנו כי נפסק מכולם הזוהמא להכינם להנבא ואז אצ"ל שקנו דבקות עם השכינה היא אמן להיות' מרכבה אליה כי אם גם ברה ונקי' מזוהמא היתה בעלת בהירות וספריות ליולדתה כי אחר היותה מרכבה אל השכינה על כן עוד היתה ברה לבא אל תוך אמה שחזרה כביכו"ל אל קרב אמה ותהר ממנה וילדתה פעם שנית והוא כי על יד שמוע דברותיו יתברך יצאו כל נפשות ונשאבו בשכינה כמיתת נשיקה ותבאנה אל קרבה כביכו"ל לרוב בהירותן ואחר כן שבה השכינה כיולדת אותן ומתוכה החזיר הנשמות לפגרים מתים וז"א ברה היא ליולדתה כי לא הי' זה לישראל אם לא מפאת בהירות רב כנודע וכ"כ נתפרסם גודל ערכה למעלה שראוה בנות הם שרים של מעלה ויאשרוה והוא מאמר ספר הזוהר פ' בלק כי שרי העו"ג כלם נתנו מתנות לישראל וכן אמרו בגמר' שאין צריך לומר מלאכים כי אם גם מלאך המות וקראם בנות לשון נקב' להיותם מקבלי השפע לאומותיהן מלכות ופלגשים מלכים ושרים של העו"ג ויהללוה כמאמרז"ל שבקולות וברקים שבמתן תורה נתקבלו האומות אצל בלעם ואמרו שמא מביא הקב"ה מבול לעולם אמר להם ה' עוז לעמו יתן ואין עוז אלא תורה ענו ואמרו ה' יברך את עמו בשלום וכן כמה מאמרים אין מספר שהיו האומות משבחות אז את ישראל:

2עוד יתכן במאמרז"ל ס' המה מלכות כו' ששים ושמנים הם ק"מ הם שבעים אומות שיודעים כו' ושבעים שיודעים כו' הורו דעתם שעל האומות ידבר ואפשר לפי זה יאמר הלא אמרתי שאינך כדאי כעת לידבק בי באושר העתיד רק כתרצה קצת השלמות וחלקתי חלקים בלתי שוים בחינת עיניך ובחינת שער ובחינת רקנים מתורה שבך שגם בהם מצות אל יעלה על רוחך כי קלה את בעיני ואולי אבחר באומה זולתך או אגעל בחלק מחלקי אומתך הבלתי נאותים כי הלא דע לך כי הצד השוה שבכל כללות חלקיך הוא כי עלית על כל אומה ולשון באיכות קדושה ואחדות כל כללות האומה כי הלא ששים המה מלכות כו' שכל אומה יש לה שורש בשר שלה למעלה ועל כן עולים למנין זה ועלמות הן נפשותיהן אין מספר לייחדם בו כי בכלל מספר לא יבאו כא' כי נפרדות הן זו מזו אך אחת היא כו' כולן נפש אחת כמדובר למעלה עד סוף הפסוק ומה הוא ההלול שיהללוה עלמות ופלגשים הוא שאמרו מי זאת הנשקפה כמו שחר כו' כי בשלשה הדרגות בלבד עלתה כמתהומא דארעא ועד רום רקיעא כי הלא במצרים כשהיחלה להשקיף באמונה האמתית הית' השקפתה בלתי ברה באמת רק כמו שחר ומיד בפסח ומילה היה לה יופי מעשים טובים אך כלבנה שלא יבצר מהיות בה פגימה וכן היו אז ישראל כי כי גם אז בקרוב וימרו על ים בים סוף ודאי זו כחה לאלהיה שהוא מן הפלא כי מיד עלתה והיתה ברה כחמה כי פסקה זוהמתן בהר סיני ולא עוד אלא כי מיד אחרי כן היתה איומה כנדגלות שהיתה אימתה מוטל' על הבריות כמו מהנדגלות הם ארבעה דגלי המרכבה שארז"ל שהיו ארבע' מחנות שכינה במתן תורה בדגליהם שעל כן נתאוו ישראל וניתן למו והוא מאמרז"ל שהיו הע"ג אומרים אין אלו אלא אלהות שתשמישן באש עמוד אש לילה ועמוד ענן עולה ושני זקוקין דנור יוצאין מבין בדי הארון ואוכלת כל נחש שרף ועקרב וע"כ היתה אימת ישראל עליהם וז"א איומה כנדגלות שהית' איומה באומרם העו"ג כי היו ישראל כנדגלות הם ארבע' מחנות שכינה בארבע דגליהן כי היו מחנות ישראל בעיניהם כמחנו' שכינה וכן אני ה' אלהיך האומר לך כי כדבריהם כן היה כי כאשר חמדת ליעשות ארבע מחנות בארבע דגלים שאעשה מכם מרכבה כאשר בארבע מחנות שכינה בדגליהם כן עשיתי כי הנחתי מלאכי השרת ואל גנת אגוז ירדתי והוא כי הלא דמיתיך רעיתי אל האגוז כי בהסיר מעליה שתי קליפות נתגלו בתוכה ארבע חלקי אוכל פנימה שוים ודבקים כן אחרי הסירך שתי קליפין כאגוז הם שתי עורות מילה ופריעה נגלה שלמותך וזכית והיית לארבע מחנות כארבע' חלוקי אוכל האגוז ואז ירדתי עליך ותהי' לי למרכבה וכ"כ רב כשרונך כי נתראתי לראות באבי הנחל הוא ההפרחות הנמשכות מימי הנחל והוא כי במתן תורה הוריד הוא יתברך נחל שוטף שפע להריק על ישראל וממנו הוכנו וקבלו רוח קדוש ונבואה ואפי' הדורות העתידים קבלו נפשותם כל מה שעתיד כל נביא להנבא וכל תלמיד חכם וכל תלמיד ותיק מה שעתיד לחדש כמאמרם ז"ל בשמות רבה וזהו לראות באבי הנחל איך הפריחו מחמת שפע הנחל ומה שהי' צודק ע"פ ההשערה שהיה ראוי יפריחו הם השלמים שבישראל המשולים לגפן וזהו ירדתי לראות בהפרחות הנמשכות מהנחל והיה העיקר לראות הפרחה הגפן ואחרי כן ראיתי שלא בלבד המשולים לגפן כי אם גם המשולים לרמונים הם הרקים שבך כד"א כפלך הרימון רקתך וזהו הנצו הרמונים ולא אמר ההנצו אם היה חוזר אל אומרו לראות: אך שעור הכתוב העיקר היה לראות באבי הנחל אם פרחה הגפן והנה הנצו הרמונים גם הם ומה גם עתה הגפן כי גם הרקים שבישראל ניבאו וישקם ה' מנשיקות פיהו שהיא השגה גדולה עד מאד. משיבים ישראל ואומרים לא ידעתי כו' לומר הנה לא מחכמה שהיתה בי להשגה ההיא השגתיה כי הלא לא ידעתי אך מה שאגזור אומר הוא כי נפשי שמתני במעלה זו כי מפאת היות נפשותינו מתייחסות לנפש אחד להיותן מתחת כסא הכבוד מחמתן זכיתי לכך כלומר וגם עתה עדיין נפשותינו משם המה ולמה נגרע גם עתה בדורות הגלות החיל הזה משיב הוא ית' ואומ' מרכבות עמי נדיב לומר הלא הבחירה חפשי היתה כ"א לא היית נדיב בבחירתך לא היה מועיל איכות הנפש וזהו מרכבות עמי נדיב לומר עמי הוא שהיה אז נדיב והנדיבות בחירתו הטובה לבחור בטוב עלה במעלת היותו מרכבות אל השכינה ואמר מרכבות לשון רבים על כי אין השראת שכינה בכולם בשוה רק בכל אחד לפי הכנתו: