שושנת העמקים על שיר השירים ז:ז

1מה יפית כו'. אחרי אומר יתברך כי נכון בידו יום גאולתנו ומשיח צדקנו אשר על ראשנו ממולא שפע לבא אלינו ואין מחסור זולתי מיתרי אשמותינו אשר בם נאחז עד אשר ננתק חבלינו בל יחזקו לעכבו כי נשוב מהם בא ויאמר אל תאמר נא ישראל שעל פי הדברים האלה תאבד תקוה חלילה כי אני תולה גאולתך בתשובתך ואת מה אמול' לבתך ואולי תחזיקי תמיד במשובתך לרוע יצרך ולא תגאלו עוד לא כן הדבר כי גם שלא תזכי לא תבצר גאולתך כי אם שתהיה בצרו' רבו' ורעות משא"כ אם אלי תשוב מאליך שמלכך יבא לך בשמחה ובשירים וגם אני אליך אקשר אהבה בך בתפנוקים ותענוגים וצר לי עליך בבא חבל לך וכל חפצי הוא לקשר את האהבה בתענוגים ולא בצרות וזהו מה יפית כו' והוא מאז"ל זכו אחישנה לא זכו בעתה והוא כי הנה אם היינו מעוררים את האהבה ומתדבקים מאלינו באהבה רבה עמו יתברך וזוכים לאחישנה שהוא בדור שכלו זכאי לא היה צריך חבלי משיח כי אין החבלי משיח רק על היות הדור חייב וכדי לעורר אהבתנו עמו יתברך להשיבנו עדיו ואם היינו זוכים לאהבה טרם עת קץ לא תהיה האהבה אשר נקשר עמו יתברך ע"י צרות רק ע"י אושר ושובע שמחות ותענוגים ואמר הוא יתברך מה יפית ומה נעמת אהבה בתענוגים כמה טוב וכמה נעים הית' אהבה בתענוגים ולא בצרות וחבלי משיח כלומר שע"כ קדמתי כמה פעמים לעוררך אלי שתשוב למען הביא עליך את כל הטובה בתענוגים ולא בצרות וש"ת אלי כי הלא שבחתיך כי מכף רגל ועד ראש את כלילת יופי כאשר היחלתי ממה יפו פעמיך ועלית גם עלה אבר אבר משבח ואו' כל שעור קומתך עד ראשך עליך שהוא לפאר ולרומם רב התפאר' שבכל חלקי שלומי אמוני ישראל בכל בחינות שלימות אשר המה כוללו יפיך וא"כ איפה הלא תאמרו מה לי עוד שלימות על כל אלה ויקום אבי שבשמים ויעשה למענם ולא יאחר אמנם דעו וראו כי עדיין את צריכה ליתקן ולהתקשט כי יותר ממה שאת חפצה ליינק שפע טובה וגאולה אני חפץ להניק ולהשפיע ולהיטיב כי גואל אנכי ומה גם בהיות בך שבח שעור קומתך ששבחתי אך מה אעשה וזאת קומתך כו' והוא כי הנה כתבתי לך כמה שלמיות בחלקי האומה מחולקים בחלקי שיעור קומתך מהם רמוזים בפעמיך ומהם בירכך ומהם בשררך ומהם בבטנך ומהם בשדיך ומהם בצוארך ומהם בעיניך ואפך וראשך ועכ"ז אינך זוכה לשאחשנה ותהיה אהבה בתענוגים והטעם כי זאת קומתך הכוללת כל חלקי שלמים שבך דמתה לתמר אינם כ"כ שלמים שיזכו להיות ממקבלי שפע פרי גודל מעשיהם הטובים בעה"ז והקרן קיימת לעה"ב רק שיתייסרו בעה"ז לנכות מעשיהם אשר לא טובים עד הסתלקם מהעולם ויאכלו וישבעו שם במתן שכרן וזהו דמתה לתמר שעד ע' שנה לא תגלה ותראה פרי הפרחתו וכן המה עד ע' שנה שהוא כל ימי שנותיהם בעה"ז לא יזכו לפרי מעשיהם ועי"כ לא תקוה ולא תהיה אהבה בתענוגים ושדיך הם הראוי' תלמוד ותינק מדדיהם תורה ומעש"ט הם כאשכלות ולא אמר כאשכלות הגפן רק סתם חוזר אל התמר הנזכר לומר שאין תוכם בעצם כברם כי הם כאשכלות התמר שברם מתוק ותוכם גרעין קשה והמוצץ לא יוכל למוץ רק מהחצוניות ובדחקו לא יקח את כל מאומה כי קשה הוא כן הדבר במלמדי תורה ומצות ומוסר שאם נופת תטופנה שפתותם ולבם לא כן בעצם כלבב דוד ודומה לו לא יסכונו למודיו ומוסריו אל יונקי שדי השכלתו בעצם כי הלא זה טבע כל דבר להגיע עד מקום כיוצא במקום שממנו יצא וע"כ החכמה ומוסר היוצאים מקירות לב משמיע' עד קירות לב מקבלם יכנסו ואשר הוא מהחוץ ולא מהלב לא יעבור בלב השומע רק בחצוניותו וז"א הנה שדיך הם כאשכלות התמר הנזכר מתוקי' מבחוץ וקשים מבפנים ואיך תינק ותמוץ ועד פנימיות לבך לאהבה את ה' ע"י בכל לבבך ובכל נפשך ומה גם אם יכוין על שנאת חנם או קנאה ותחרו' אשר המה אלה אשר הגלונו בגלות החיל הזה ועוד ידם נטוי' בין רב למעט ואי' איפה אשר יוכל לומר זכיתי לבבי באופן כי גם שדיך כי יונקו עם היותם מתוקי' מדבש תוכ' לא יבצר מהיות קושי בצד מה כגרעון שתוך פרי אשכלות התמר ומעכב מלקבל הכשרון בשלימות כמדובר. או יאמר שדיך הם מלמדיך אשר שדיהם תינק כאשכלות התמר שלא יהנה אדם ממנו רק מהחצוניות ולא מהפנימי כי קשה כעץ הוא כן מלמדך לא ימציאו עצמם ללמדך מפנימיות ידיעת' כך מהחצוני' מתקשים ללמדך הפנימיות והנה אמרתי אעלה בתמר כו' או' הוא יתברך הנה אמרתי בלבי אעלה בתמר הוא כל חלקי קומתך הנזכר שדמתה לתמר כי תהיו מרכבה אלי ולא בלבד אל חלק הנפשות למעלה אחר סלוקם כ"א גם אוחזה בסנסניו הוא חלק הגופים כמאמר ז"ל צדיקים דומים בעה"ז לאילן שנטוע במקום טהרה ונופו נוטה למקום טומאה הנה המשילו הנפש אל האילן והגוף לנוף כמבואר אצלנו במקומו כן יאמר מה שאמרתי בלבי הוא שגם אוחזה התפשטות אחוזה מה גם בגופים כי בגוף ונפש אשרה שכינתי עליכם אך מי יתן איפה ויהיו נא שדיך כאשכלות הגפן ולא כאשכלות התמר שלא יהיה תוכ' קשה רק כאשכלות הגפן שהתירוש כנוס בתוכו והבא למוץ מוצץ כל תוכיותו משא"כ עתה לכל א' מן הדרכים. או יאמר אמרתי אעלה ואהיה מרכבה אל חלקי התמר הם השלמים שבך כנז' ואגבם אוחזה בסנסניו הם יתר העם הבלתי מוכנים שהם כסנסני השלמים המשולים לתמר שבחול השפע על השלמים יתפשט גם לבלתי' שלמים אך צריך יהיו נא שדיך כו' כבקודם וריח אפך הם כחות הטומא' הנעשי' ע"י עונותיך שהם ריח נמשך מאף וחימת העבירות יהיו כתפוחי' שיהפכו לריח טוב וקדוש מתייחסים אל שדה תפוחים והוא שתהיה תשובתם מאהבה באופן שתהיה גדולה תשובתכם עד העשות זדונות לזכיות כמאר ר"ל על השב מאהבה כמבואר אצלנו יפה בחבצלת השרון על מאמרז"ל בגמרא על שתי מימרות ר"ל הא' גדולה תשובה שזדונו' נעשו' כזכיות ומקשה איני והאמר ר"ל גדולה תשובה שזדונות נעשות לו כשגגו' ומשני כאן מאהבה כאן מיראה כי השב מאהבה זדונות נעשות כזכיות שהוא כמבואר אצלנו שם שעל כל עון ששב ממנו הוא מחיים מצות עשה ונברא מלאך ממנו בכל מ"ע שאדם עושה שקונה לו פרקליט אחד נמצא שבמקום כח הטומאה אשר פעל ועשה בהעוותו מהפכו לכח קדושה בתשובתו מאהבה וזהו וריח אפך העוון שהוא עצמו אפך ורוגזך ליסר' אותך יהיה ריחו כתפוחים שיהפך לזכות להריח בו בג"ע הוא שדה של תפוחים הם אורות זכיות ישראל וגם כמו שאמרתי ויהי נא שדיך להניקך כאשכלות הגפן כו'. שגם פנימיותם יהיה ראוי למוץ גם וחכך אחפוץ יהיה כיין הטוב כלומר שתמוצי בחשק נמרץ הנה השלמים הנקראים שדיך בהיותם כאשכלות הגפן שלא תאמר די שלא תהיה כמוצץ דבר שתקוץ בריבויו רק כיין הטוב שיערב לחכך מרוב תשוקה שתמוץ ולא תשבע. או יאמר אל יקרך בהיות שדיך שהם מלמדיך כאשכלות הגפן שתמוץ מיין אשכלות גפנם כשותה מיין אשכלות יין המשכר שהולך דרך עקלתון שאדם מריק אותו דרך פיו למטה ומעקש דרכו ועולה לראש ומבלבל דעתו כן אל תפן בלימודך להעלות על ראשך חוטר גאוה ויתר פניות הבלתי טובות רק וחכך כיין הטוב הבלתי משכר הוא המשומר כי כאשר יטעם חכו ליהנות מהיין ההוא הוא אושר המקוה ע"י עסק בתורה לשמה לא יהיה הולך לדודי הוא הת"ח דרך עקלתון כיין המשכר העולה לראש לקנות במוחו פניות רעות נוט' מהאמת כשכור שיחוג וינוע ביינו כ"א למישרים דרך ישרה שפע טוב ושלימות משפיע לכל חלקיו נפש וגוף מראשו ועד רגליו ולא בלבד בחייו כ"א גם אחר מותו היין הטוב ההוא דובב שפתי ישנים כי שפתותיו דובבות בקבר משא"כ אם בתורתו פנה בה אל רהבים ושטי כזב כמדובר. או יהיה אומרו הולך לדודי כו'. תשובת ישראל אליו יתברך לומר הלא אמרת שיהיה חכינו כיין הטוב לכל אחד מהדרכים הנאמרי' ע"כ אנו משיבים ואומרי' הולך לדודי כו' ויהיה הולך צווי כמו בדברי רז"ל הולך גט זה לאשתי כאומר הוליך במשקל הורד עדיך והענין הלא אמרת דודי לי שהלואי יהיה חכי מוכן לטעום ולשאוב מפנימיות ועצם התורה כעריבות יין הטוב שאדרבא ארבה ולא אסור מנקודת האמת אל פניות בלתי טובות כשכור ועשה בא למען שמך והולך את אשר אמוץ מתורתך לדודי שתשים בלבי יהיה לשם דודי למישרים ולא לנטיה ימין ושמאל אל שום פניה ולא יהיה כמו זר נחשב לדודי כי הלא הוא דובב שפתי ישנים הם ישני עפר ששפתותם דובבות בקבר כמאמרם ז"ל וענינו לומר ק"ו מי שדובב את הדומה ע"י כח אלהי הדבק בתורה שהשמיע הצדיק המת ההוא בסיני לא יוליך וימשוך תורתנו שנלמוד הדבקה בו ית' אל עצמו בהיותנו בחיים שנשמת אל בקרבנו חצובה מתחת כסא הכבוד יהיה בעזרנו להוליכה אל דודי למישרים:

2עוד יתכן בהמשך הכתובים זאת קומתך כו' לתת דופי במניחים חיי עולם ובילדי אריסטו ישפיקו חכמות אשר שנא ה' בשומם עיקרי הדת נתונים נתונים תחת היקשי שכליהם ותולדות כזביהם כי מגפן סדום שרשי עיקריהם ומורם מהם כיוצא בהם ישלחו פארות קציריהם ואשכלות מרורות פירותיהם ופירי פירותיהם כי מי שלח ידו בעמקה ונקה בהדבק בידו מאומה מן החרם אשר תצודם למדחפות ויהיה לחרפות ואחד מני אלף קדוש יאמר לו אשר נכנס בשלום ויצא בשלום והנה הרשת פרושה אשר תצוד ציד אנשי לבב ללכת אחרי החכמה זרה הלא היא כי נופת תטופנה טעמיה והקשיה ותולדותיה וחדודי חרש חכמת לבב אנוש ערבים לשומעיהם בראשונה ואחריתה מרה כלענה כי כל ערבותה אינני רק בחיצוניתה אך הבא אל תוכה יטמא כן פני הראות חיצוניתה כי התחלותיה טובות למראה ופנימיתה מר ממות כמרור זה שתחלתו רך וסופו קשה וכמקרה אוכל פרי התמר גם הוא יקרנו אשר אם יאכל איש ברו ותוכו יזרוק ויערב לו אך אם יתן איש אותו כאשר הוא תוך פיו וילעוס אותו בין שניו למוץ תוכו אגב חצוניותו ישתברו שניו ומתלעותיו ולא יהנה לא מזה ולא מזה כן הדבר הזה כי התחלות חיצונית החכמה הזרה יערבו בצד מה אך אין תוכה כברה כ"א קשה כשאול כענין גרעין התמרה כי קשה הוא ואינו ככל יתר גרעיני פירות שיש אוכל בקרבו כ"א כלו עץ יבש כן החכמה ההיא קלת האיכות ורבת המהומה ועליה פקח עיניו שלמה בחכמתו ורוח קדשו במקראי קדש אלה באומרו זאת קומתך כו' לומר הלא שבחתי כל שיעור קומתך מכף רגל ועד ראש מפסוק מה יפו פעמיך כו' עד ראשך עליך ככרמל כו' אבל כל אבריך הם משל כל אבר ואבר אל בחינת סוג שלומי אמוני ישראל בחלקי מעשיהם הטובים באופן שיחד כלם המה כללו יופיך וזהו זאת קומתך שהוא הכוללת דמתה לתמר כי כלם צדיקים כד"א צדיק כתמר יפרח אך דע איפא כי כאשר הנמשלים לשדיך כי תינק שהם בעלי החכמה אם הם דומים לאשכלות התמר שהיא הפרי כי כן יעסקו במה שחצוניותה מתוק ותוכה קשה כפרי אשכלות התמר אמרתי אני בלבי אעלה בתמר לחול על כל חלקי סוגי אנשי מעשה הנז' בקומתך שדמתה לתמר אך אוחזה בסנסניו כי קצף חכמת הטעות ההוא אשליך על גדולי הדור כסנסנים שהם הגבוהים אוחזה בהם מן העולם על שלא מיחו ושמא תאמרו כי תחת אחת משלש יתנו חלק אל הזרה ההיא. א' כי יבינו כל ענייניה מה שאין כן התורה אלהית כי להיותה מאתו יתברך לא יוכל איש לעמוד על בוריין של דברים כי נעלמה מעיני כל חי. ב' כי יאמר איש חלילה לי לעשות עיקר ממנה רק אבחר דרכה להריח בה לראות מה טובה למען יגדיל תורה ויאדיר ערכ' בעיני אין תורה ניכר אלא מתוך חושך הזרה כי אעמיק ארחיב בה עד אגלה את נבלותה לעיני מאהביה ואשיתה בתה עד שכל עוב' עליה ישום וישרוק יניע עצמו ממנה. ג' לטעום מחדודיה לימוד שכלי בחידודים וחריפות השמר פן ואל תעשה ודבר הרע הזה כי תחת שלש אלה רגזה ארץ כי הא' אשר תבחר ותקרב על היות הסתר דבר בתורת האמת אל תשית לב כי הלא אין הסתרה רק עד תייגע בה ותעשה דדי בתוליה כי אז יערה עליך רוח ממרום עד תמוצו מזיו כבודה כי הלא כענבי הגפן תדמה כי כאשר ימצא התירוש באשכול ענבים ואין מבדיל ומונע רק הזג הדק ומכסה אותו וכאשר ידרוך הדורך או ימוץ המוצץ בו קליפתו יוסר ותוכו יאכל עד תומו ואין מעכב כן הדבר הזה כי אשר נעלם דבר בה מעניינו תורת ה' אם ישים לבו לטרוח ולעמול בו בטוב שכלו אלהים יופיע עליו משפע תורתו ודעת קדושים ימצא וזה מאמר הכתוב מה לך אל הדומה לתמר שברה מתוק ותוכה קשה שיהיו שדיך כאשכלות התמר ויהו נא שדיך כאשכלות הגפן הן חכמות התורה כ"א תמוץ דדי תורת האמת אני מבטיחך כי השג תשיג מיד ותמצא חכמה ותמצא בינה כאשר ימצא התירוש באשכול כי לא יקשה ממך מכסה העלם השגת הדבר מאשר יקשה זג הענבים לדורך או מוצץ אותם ואם חפצת בזרה להריח בה טוב לך כי תריח בתורת ה' עד בואך עד מתכונתה כי יהי' ריח אפך כתפוחים שאגב ריח הטוב גם בו טוב טעם וגם לא יבצר ממך מאכלה שהיא הנאה לנפש כריח התפוח שהוא דבר שהנפש נהנית ממנו וגם לגוף שהוא טוב ממשיי כאכילת התפוח מה שאין כן בהריחך ריח הזרה כי מנפש ועד בשר יכלך כי לא תעצ' כח להמלט מבאוש צחנת' ככתוב אצלנו על פסוק ואחריתה כו' חדה כחרב פיות וגם מן השלישית ברוח תברח שהיא להטעים חיך שכלך מחידודיה כי לבונה קודם לחידודה ושכלך תמלא חדודים ונפשך ובשרך יעשו חידודין חידודין כי ירחיקוך מאחרי ה' ומכל דרכי תורתו ויצר לך בעולם הזה ובעולם הבא מה שאין כן חדודי תורת ה' תמימה כי בה תכניע יצרך ותישרך להתנהג בחסידות מנפש ועד בשר עד היות גם גופך ובשרך אחרי מותך מתענגים בתורה אשר עסקת פה כי יהיו שפתותיך דובבת בקבר וזהו וחכך אשר יטעם מהתורה שהיה כאשכלות הגפן יהיה לך כיין הטוב הוא הקדוש הבלתי משכר מה שאין כן יין הנכריה כי תשכרך וינע ראשך ושכלך מהאמת חלילה כי תהיה נבוך בעקרי הדת כשוכב בלב ים וכשוכב בראש חבל ועוד תעשה לך התורה הקדושה כי יטעם חכך ממנה כי יהיה חכך טועם והולך לדודי למישרים כי תביאך דודי מה שתטעם מהתורה למישרים שהוא למדת חסידות כמאמר' ז"ל ועשית הישר והטוב זו לפנים משורת הדין והפך הזרה כי תרפה ידיך ממצות ה' עד תתפקר ותתמכר לעשות הרע בעיני ה' ולא עוד כי אם יין הטוב של התורה גם את בשרך יענג כדשן בשכבך בקבר וזהו דובב שפתי ישנים כי שפתותיו דובבות בקבר הפך אשר בחכמות אריסטו ישפיקו כי למעצבה ישכבון כי יסורו מאחרי ה' חלילה: