ספרי דברים רפב

1כי תקצור. פרט לשקצרוהו ליסטים וכרסמוהו נמלים ושברתו הרוח או בהמה.

2קצירך. פרט (לשקצרהו עכו"ם) [להקדש ושל אחרים]. מכאן אמרו, עכו"ם שקצר את שדהו ואח"כ נתגייר, פטור מן הלקט ומן השכחה והפאה. ר' יהודה מחייב בשכחה, שאין שכחה אלא בשעת העומר. (קצירך. פרט לאחרים. קצירך. פרט להקדש. כשתמצי לומר קצר הקדש ולקח ישראל - פטור, קצר עכו"ם ולקח ישראל - פטור).

3ר' יוסי הגלילי אומר, מכלל שנאמר כי תקצור קצירך בשדך ושכחת עומר - כל זמן שיש לו קציר, (יש לו עומר ויש לו שכחה) [יש לו שכחה בעומרין]; וכל זמן שאין לו קציר, אין לו (עומר ואין לו שכחה) [שכחה בעומרין]. כשתמצי לומר, קצר הקדש ולקח ישראל - פטור, קצר עכו"ם ולקח ישראל - פטור.

4בשדך. פרט למעמר בשדה חברו, דברי ר' מאיר; וחכמים מחייבים. (מכאן אתה אומר, העומר ששכחוהו פועלים ולא שכחו בעל הבית; שכחו בעל הבית ולא שכחוהו פועלים, עמדו העניים בפיו או שחיפוהו בקש - הרי זה אינו שכחה).