ספרי דברים רפג

1ושכחת עומר בשדה. ולא הגדיש. יכול אף שכחו (פועלים) יותר משנים? ת"ל לגר ליתום ולאלמנה יהיה. מכאן אמרו, שני עומרים שכחה, ג' אינם שכחה. שני צבורי זיתים וחרובין שכחה, ג' אינם שכחה. שני גרגרים פרט, ג' אינן פרט.

2בשדה. פרט לטמונה, דברי ר' יהודה; וחכ"א, "בשדה" לרבות את הטמונה. בשדה. לרבות את הקמה. שהיה בדין - ומה עומר שהורע כח עני, יש לו שכחה; קמה שיפה כח עני בה, אינו דין שיש לו שכחה! לא, אם אמרת בעומר שאינו מציל לא את העומר ולא את הקמה, תאמר בקמה שהיא מצלת את העומר ואת הקמה! ת"ל "בשדה", לרבות את הקמה.

3לא תשוב לקחתו. פרט לראשי שורות. מכאן אמרו, ראשי שורות - העומר שכנגדו יוכיח. והעומר שהחזיקו בו להוליכו לעיר, ושכחו; מודים שאין שכחה. [העומר ששכחוהו פועלים ולא שכחו בעל הבית, שכחו הבית ולא שכחוהו פועלים, עמדו העניים בפניו או שחיפוהו בקש - הרי זה אינו שכחה].

4לא תשוב לקחתו. כולו כאחד. וכמה יהיה בו? שערו חכמים בעושה [פחות] מסאתים. מכאן אמרו, העומר שיש בו סאתים ושכחו - אין שכחה. שני עומרים ובהם סאתים - רבן גמליאל אומר לבעל הבית, וחכ"א לעניים. אמר להם רבן גמליאל, וכי מרוב העומרים, יופי כחו של בעל הבית או הורע כחו? אמרו לו יופי כחו. אמר להם, אם בזמן שהוא עומר אחר ובו סאתים ושכחו, אינו שכחה; שני עומרים ובהם סאתים, אינו דין שלא יהו שכחה! [אמרו לו, אם אמרת בעומר אחד שהוא כגדיש, תאמר בשני עמרין שהן ככריכות (=עומרים קטנים) !].

5לא תשוב לקחתו. מכאן אמר ר' ישמעאל, שבולת של קציר וראשה מגיע לקמה - אם נקצרת עם הקמה, הרי היא של בעל הבית; ואם לאו, הרי היא של עניים. (ספק בעל הבית המוציא מעניים עליו הראיה.) [ואם ספק, לבעל הבית], שהמוציא מחברו עליו הראיה. ומנין (לספק) [שספק] לקט - לקט, ספק שכחה - שכחה, ספק פאה - פאה? ת"ל לגר ליתום ולאלמנה יהיה.

6[למען יברכך ה' א-להיך בכל מעשה ידיך.] א"ר אלעזר בן עזריה, מנין למאבד סלע מתוך ידו, ומצאה עני והלך ונפרנס בה, מעלה עליו הכתוב כאלו זכה? ת"ל לגר ליתום ולאלמנה יהיה למען יברכך ה' א-להיך. והרי דברים ק"ו - מי שלא נתכוין לזכות וזכה, מעלה עליו הכתוב כאלו זכה; מי שנתכוין לזכות וזכה, עאכו"כ.