ספרי דברים שנה

1ולגד אמר - למה נאמר? לפי שנא' ומקצה אחיו לקח חמשה אנשים:

2ברוך מרחיב גד - מלמד שתחומו של גד מרחיב והולך כלפי מזרח:

3כלביא שכן - מלמד שהיא סומך לספר, לפיכך נמשל כאריות:

4וטרף זרוע - על שעבר: אף קדקד - לעולם הבא.

5וירא ראשית לו - הוא בא בראש תחילה, והוא יבוא בראש לעולם הבא:

6כי שם חלקת מחוקק ספון - זה קבר של משה, שנתונה בחלקת גד, והוא לא מת אלא בחלקו של ראובן, שנ' עלה אל הר העברים הזה הר נבו! ומה ת"ל כי שם חלקת מחוקק ספון? מלמד שהיה משה מוטל מת בגפי שכינה ד' מילין, מחלקו של ראובן לחלקו של גד, ומלאכי השרת מספידין אותו ואומרים: יבוא שלום, וינוח על משכבו. וזה אחד מן הדברים שנבראו בערב שבת בין השמשות, ואלו הם: הקשת, והמן והבאר, והכתב והמכתב והלוחות, ופי האתון וקברו של משה, ומערה שעמ' בה משה ואליהו, ומקלו של אהרן שקדיה ופרחיה; וי"א אף בגדו של אדם הראשון, וי"א הכתונות ומזיקים; ר' יאשיה אמר משום אביו אף האיל, והשמיר; ר' נחמיה אומר אף האור, והפרדה; רבי יהודה אומר אף הצבת; וכן הוא אומר צבתא בצבתא תתעבד; קמייתא מאי הוית? לא ברייה הות? אמרו לו: והרי יכול לעשותה בדפוס, ולהתיכה בתוכו! - הא לא ברייה הות:

7ויתא ראשי עם - שעשה את התורה תיין.

8ד"א מלמד שהיתה משה עתיד ליכנס בראש כל חבורה וחבורה: בראש חבורה של בעלי מקרא, בראש חבורה של בעלי משנה, בראש חבורה של בעלי תלמוד - וליטול כל אחד ואחד שכר; וכן הוא אומר (ישעיה נג) לכן אחלק לו ברבים ואת עצומים יחלק שלל:

9צדקת ה' עשה - וכי מה צדקות עשה בישראל? הלא כל מ' שנה שהיו ישראל במדבר באר עולה להן, והמן יורד להם, ושליו מצוי להם, וענני כבוד מקיפות אותם! אלא שנאמר כי יהיה בך אביון.

10ד"א צדקת ה' עשה - מלמד שהצדקה קשורה בדין תחת כסא הכבוד, שנא' (ישעיהו נ״ו:א׳) כה אמר ה' שמרו משפט ועשו צדקה.

11ולדן אמר - למה נאמר? לפי שנא' ומקצה אחיו לקח, וזה אחד מהם:

12דן גור אריה - מלמד שסמוך לספר, וכל מי שסמוך לספר נמשל לאריות:

13יזנק מן הבשן. מה זינוק זה יוצא ממקום אחד ונחלק לשני מקומות - כך שבטו של דן, נוטל לו חלק בשני מקומות. וכן הוא אומר (יהושע יט) ויצא גבול בני דן מהם... ויעלו בני דן וילחמו:

14ולנפתלי אמר - למה נא'? לפי שנא' ומקצה אחיו לקח, וזה אחד מהם:

15נפתלי שבע רצון - מלמד שהיה נפתלי שמח בחלקו בימים ובדגים וכפניות:

16ומלא ברכת ה' - זו בקעת גינוסר. ר' אומר: זה ב"ד של טבריא, ועליו הוא אומר רצון יריאיו יעשה:

17ים - זה ים של סופני: ודרום - זה ימה של טבריא: ירשה - מלמד שנתנו לו חלקו בדרום מלא חבל:

18ולאשר אמר - למה נאמר? לפי שנא' ומקצה אחיו, וזה אחד מהם:

19ברוך מבנים אשר - אין לך בכל השבטים שנתברך בבנים כאשר:

20יהי רצוי אחיו - שהיה מתרצה לאחיו בשמן אנפיקון ובקיפלאו' והן מרצים לו בתבואה.

21ד"א יהי רצוי אחיו - כשעשה ראובן אותו מעשה הלך אשר וסיפר לאחיו, ונזפו בו ואמרו לו: כך, אחינו, אתה מדבר באחינו הגדול?! וכשהודה ראובן על מעשיו - נתרצו לו אחיו; לכך נאמ' יהי רצוי אחיו.

22ד"א יהי רצוי אחיו - כשהיו ישראל מתייחסים, זה אומר שלי הוא לויה, וזה אומר שלי הוא לויה: אם מראובן הכתוב מייחס - שלי הוא לויה, ואם ממני הכתוב מייחס - שלי הוא לויה; ריצה את אחיו באותה שעה, לכך נאמר יהי רצוי אחיו.

23ד"א יהי רצוי אחיו - אין בכל הארצות שמשמטת שביעית כארצו של אשר:

24וטובל בשמן רגלו - שארצו של אשר מושכת שמן כמעיין. מעשה שנצטרכו אנשי לודקיא בשמן, ומינו שלהם פומיליוס אחד. אמרו לו לך וקח לנו שמן במאה רבוא! והלך לו לצור, אמר להם: שמן במאה רבוא אני צריך. אמרו לו: לך לגוש חלב. הלך לגוש חלב, אמר להם: שמן במאה רבוא אני צריך. אמרו לו לך אצל פלוני. הלך לביתו ולא מצאו; אמרו לו הרי בשדה. הלך ומצאו שעוזק תחת הזית, אמר לו שמן במאה רבוא אני צריך. אמר לו המתן עד שאגמור את הזית. משגמר את זיתיו נטל הכלים ממשמש ובא. אמר פומיליוס אפשר שיש לזה שמן במאה רבוא? דומה שצחקו בי יהודים! כיון שבא לביתו קרא לשפחתו, אמר לה בואי ורחצי רגלינו במלא ספל שמן, ורחצה להם רגליהם, לקיים מה שנא' וטובל בשמן רגלו; נתן לפניו לחם ואכל ושתה, לאחר אכילה עמד ומדד לו שמן במאה רבוא. אמר לו רצונך שוב? אמר לו אין לי מעות. אמר לו טול, ואני אבוא עמך ואטול את מעותי. עמד ומדד לו שמן בשמונה עשרה מאות רבוא. אמרו לא הניח ההוא אדם לא חמר ולא גמל בא"י שלא משכו עמו. הכירו אנשי לודקיא וקדמו לפניו ג' מילין, וקילסו לפניו קילוס גדול. אמר להם: אל תקלסו קילוס זה אלא לאדם זה, שהכל שלו, ולא עוד אלא שאני חייב לו י"ח מאות רבוא! לקיים מה שנא' (משלי ו) יש מתעשר ונוסף עוד:

25ברזל ונחשת מנעליך - שארצו של אשר היא היתה מנעלה של א"י:

26וכימך דבאך - שכל הארצות דובאות כסף לא"י, כענין שנא' וילקט יוסף את כל הכסף וגו'

27אין כאל ישורון - ישראל אומר: אין כאל, ורוח הקודש אומרת: אל ישורון. ישראל אומר: מי כמוך באלים ה', ורוח הקודש אומרת: אשריך ישראל מי כמוך. ישראל אומר: שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד, ורוח הקודש אומרת: מי כעמך ישראל. ישראל אומר: כתפוח בעצי היער, ורוח הקודש משיבו: כשושנה בין החוחים. ישראל אומר: זה אלי ואנוהו, ורוח הקודש אומרת: עם זו יצרתי לי. ישראל אומר: כי תפארת עוזמו, ורוח הקודש אומר: ישראל אשר בך אתפאר:

28רוכב שמים בעזרך - כשישראל ישרים ועושים רצונו של מקום - רוכב שמים בעזרך; וכשאין עושים רצונו - כביכול ובגאותו שחקים.

29נתקבצו כל ישראל אצל משה ואמרו לו: רבינו משה, אמור לנו מי היה ממידת כבוד של מעלה! אמר להם: מן התחתונים אתם יודעים מה היא מדת כבוד למעלה.

30משל לאחד שאמר: מבקש אני לראות פניו של מלך! אמרו לו: היכנס למדינה ואתה רואה. נכנס למדינה, וראה וילון פרוס על פתח מדינה, ואבנים טובות ומרגליות קבועות בו. מיד נפל לארץ! אמרו לו: ראה: לא יכולת לזון עיניך, עד שנפלת, אלו נכנסת למדינה עצמה וראית פני מלך עאכ"ו! לכך נא' ובגאותו שחקים: