שפתי כהן על התורה, דברים י:יב

1ועתה ישראל מה ה' אלהיך שואל מעמך כי אם ליראה וגו'. מה ששואל הוא היראה לפי שהיא מן האדם שהקב"ה גוזר על הטיפה מה תהא עשיר או עני וכו', ואילו צדיק ורשע לא קאמר, א"כ היראה היא מן האדם, זהו שאמר הכתוב יראת ה' היא אוצרו, לפי שהמלך אינו עושה אוצר אלא לממון שמקבץ מהעם ומתפאר בו ועושהו אוצר, לומר ראו מה עשו לי עמי, לזה אמר ה' שואל מעמך כי אם ליראה כדי שכביכול יתפאר בו שנאמר ישראל אשר בך אתפאר וגו':

2וברעיא מהימנא פרשת קרח דף קע"ט והיה באכלכם מלחם הארץ תרימו תרומה לה' תרימו כגון רום ידהו נשא ואינון עשר אצבען דסליקו להון לעשר ספירן דאינון יו"ד ה"א וא"ו ה"א דסליקו מ"ה ובאתוון דאלפ"א בית"א אתב"ש מ"ה סליק מאה י"ם ה"ץ והאי איהו דאוקמוה רבנן מארי מתניתין ועתה ישראל מה ה' אלהיך שואל כי אם ליראה ואז"ל אל תקרי מה אלא מאה לקבל מאה ברכאן דמיחייב בר נש לברכא למאריה בכל יומא, והאי איהו דצריך בר נש למטעם למאריה בכל יומא ובגין דא ויקחו לי תרומה ע"כ. עוד אמרו ז"ל יראת ה' היא אוצרו, אדם זורע וקוצר ודש וזורה אם אין לו אוצר להכניס התבואה נמצא שטרח לבטלה, כן האדם מסגל וטורח ועושה המצות אם אין בו יראה נמצא שכל מה שעשה לא עשה לשמה, יאמר אע"פ שבחר בשבט לוי לא שח"ו מאס בכם אלא שאוהב אתכם ושואל מכם דבר מועט ולטובתך, כמו שאמר בפסוק שני שאמר לשמור את מצות ה' אלהיך לטוב לך, ולא מחסרון עם שיש להקב"ה הן לה' אלהיך השמים ושמי השמים וכמה אלף אלפין ישמשוניה, ואם לפי שאתה בארץ גם כן כל מה שבארץ הכל משבחים ומקלסים, החי המדבר ובלתי מדבר והצומח והדומם, כמו שאמר דוד הללו את ה' מן הארץ, וכן הללו את ה' מן השמים וגו', זהו אומרו הארץ וכל אשר בה, א"כ לטוב לך לך דייקא, אם צדקת מה תתן לו, ורז"ל אמרו מה ה' אלהיך אל תקרי מה אלא מאה, וכשכפרו ביחודו של עולם נסתלקה האל"ף של עולם נסתלקה האל"ף של מאה ונשאר מ"ה, ואמר להם אע"פ שכפרו ביחודו של עולם עדיין נשאר מ"ה שהוא מלואו של שם הוי"ה ומלוי מ"ה מ"ם ה"א היינו פ"ו, זהו ה' הוא האלהים, אמר עתה שמה ששואל ממך הוא שתהפך מדת הדין לרחמים, זהו אלהיך שהוי"ה יהיה אלהיך, ומה ששואל כן אינו אלא לטובתכם לא שמואס בכם:

3וכבר כתבנו שיש מי שאומר שמה שנשתברו הלוחות נשבר מהם תוך המ"ם ותוך הסמ"ך שעולה מספרם ק', זהו אומרו אל תקרי מה אלא מאה שיתקנו מה שקלקלו מ"ה בא"ת ב"ש י"ץ היינו ק' וקו"ף במלואו בגי' מקום, שהוא מספרו של שם במספר מרובע, א"כ מה ששואל שתדע שהשם הוא אחד, שכן ק' מתחלפת באי"ק בא' והוא מקומו ש"ע שכן קו"ף גי' מקום:

4וכתב רבינו בחיי ז"ל יש בפסוק זה צ"ט אותיות ועם א' שתשים במלת מה משלימו לק' כדי לרמוז בדרך אסמכתא שחייב אדם לברך מאה ברכות בכל יום, וכן יש אסמכתא הנה כ"י כ"ן יבורך אל תקרי יבורך אלא יברך. ומצאתי כתוב קח אותיות מה שלפניהם ושלאחריהם כזה למ"נ דה"ו ועולין בגי' קהל, שצריך לברך בקהל עם, כמו שאמר בזוהר כל ברכה שאין עונין אחריה אמן אינה ברכה. וראה שפסוק זה מתחיל בוא"ו ומסיים בך' היינו כ"ו, ומנין התיבות כ"ו היינו ב"ן, בנים אתה ה' אלהיכם:

5ובילקוט ז"ל **(הוא ממדרש פליאה, ודבריו בזה המה פלואים, ועי' בילקוט ובזית רענן שם. ופי' שידקדק בחשבון ויעמיד הדברים על נכון מצוה בידו:)** דרש חייב אדם לברך מאה ברכות בכל יום ושאל הקב"ה מישראל שיתנו לו ב' פסוקים בכל יום כל ימי חייהם, וכמה ימי חייו של אדם שבעים שנה, וכמה ימים של שבעים שנה כ"ה אלפים ות"פ, וחשבון ימי שנה שס"ד, טול מהם שבתות וימים טובים שאינם מן המנין שהן ימי שמחה ותענוג, ונמצאו ימי שבתות ג' אלפים ותר"מ, ומנין ימי החגים י"ח אלף ור"ם, ונשתיירו ימי החול כ' אלף ותק"פ, ס"ה כ"ה אלפים ות"פ, וחשבון פסוקים של תורה חמשת אלפים ותתמ"ב, ופסוקים של נביאים ט' אלפים ורצ"ד, ופסוקים של כתובים ז' אלפים תתק"ס, סך הכל ס"ג אלפים וצ"ט, לבד מספרי החיצונים, ורצו בני ישראל וקבלו על עצמן כדי שיוסיפו על מאה ברכות שני פסוקים בכל יום א' כנגד נעשה וא' כנגד נשמע ומאן אינון שני הפסוקים ומקבלין דין מן דין, ונטלתני רוחא וגו', ואומר סדר זה בשבתות וימים טובים במנחה ובחול בתחלת יוצר ע"כ. והכונה באלו הב' פסוקים אחד כנגד נעשה וכו' לומר שח"ו באותו מעשה העגל לא הגיע לו שום פגם כמו שנאמר אם חטאת מה תתן לו וגו' לזה אמר בעל המאמר ומקבלין דין מן דין ואמרין ונטלתני רוחא בלשון תרגום, לפי שאומר קדיש בשמי מרומא עילאה בית שכינתיה קדיש על ארעא עובד גבורתיה קדיש לעלם ולעלמי עלמיא, שהוא מפרש ואומר בין בשמים בין בארץ בין היום בין לעולם ועד הוא קדוש והפגם לא היה אלא לנו נשכבה בבשתנו, לזה בשבתות וי"ט אומרים אותו במנחה שכבר עברה השמחה, זהו כנגד נעשה שחטאו בנעשה ועברו עליו, אבל כנגד נשמע אומר ונטלתני רוחא ושמעית בתרי קל זיע סגי לומר שנזדעזעתי ולא עברתי עליו, ולזה אמר בעל המאמר בלשון תרגום. או אמר בלשון תרגום לפי שבלשון הקודש אינה נאמרת אלא בעשרה כמו שאמר בזוהר קדושה דא דקא מקדשי מלאכי עילאי לאו איהי ביחיד אלא בעשרה דכתיב ונקדשתי בתוך בני ישראל בני ישראל אינון לשון הקודש ודאי ולא שאר עמין דאית לון לישן אחרא, ותרגום לעולם ביחיד ולא בסגיאין ויחיד איהו תיקונא דיליה ודאי ולא סגיאין וסימן שנים מקרא ואחד תרגום, שנים בלישנא דסגיאין דודאי קדושא דלשון הקודש אסור איהו ביחיד קדושא דתרגום אסור איהו בסגי אין אלא ביחיד לעולם, אחד תרגום תנינא ולא תרין ולא יתיר ע"כ. ולפי שכל אחד ואחד מישראל קבל לומר אלו השני פסוקים ויחיד אי אפשר לאמרם בלשון הקודש לזה נקט בעל המאמר בלשון תרגום, ולזה שאל כתיב ושואל קרי שקודם שאל שיתנו לו בכל יום ב' פסוקים ואחר שקבלו עליהם שואל מהם שיקיימו קבלתם. בגמרא א"ר חנינא הכל בידי שמים חוץ מיראת מיראת שמים שנאמר ועתה ישראל מה ה' אלהיך שואל מעמך כי אם ליראה אטו יראת שמים מלתא זוטרתי היא והא אמר רבי אלעזר אין לו להקב"ה בבית גנזיו אלא אוצר של יראת שמים שנאמר יראת ה' הוא אוצרו אין לגבי משה מלתא זוטרתי הוא משל למי ששואלין ממנו כלי גדול ויש לו דומה עליו כקטון קטון ואין לו נדמה עליו כגדול. ויש לשאול מי אמר לו לבעל המאמר שמה שאמר כי אם ליראה הוא על היראה לבד והרי הוא מונה והולך ה' מדות ליראה ללכת בדרכיו ולאהבה אותו ולעבוד את ה' ולשמור את מצותיו, אם משום שהתחיל בה א"כ כל מדה מהמדות שמונה והולך אם היה מתחיל בה הייתי שואל גם כן אטו מלתא זוטרתי היא. אלא בעל המאמר ראה שלא עשה עיקר אלא מהיראה שאמר כי אם ליראה ולא אמר וללכת בדרכיו בוא"ו כמו שאמר ולאהבה ולעבוד את ה' אלא אמר ללכת בדרכיו, עשה התחלה אחרת מללכת והפריד היראה לבד לומר שהוא כנגד הד' האחרים, ועוד אומר ליראה את ה אלהיך, כבר אמר מה ה', אלהיך וגו', אלא הפסיק בה לומר שהיא לבדה לזה הוקשה לו איך אמר כי אם ליראה אטו יראה מלתא זוטרתי היא:

6ועל דרך הסוד היראה היא בכנסת ישראל ומדתו של משה היא למעלה בתפארת, לזה לגבי משה היא מלתא זוטרתי לפי שמדתו למעלה ממנה, ולזה אמר את ה' אלהיך תירא אלהיך דייקא, מעמך שואל ולא מעמי, ושאר המדות הם בכנסת ישראל כולם אהבה היא נקראת אהבה אם יתן איש את כל הון ביתו באהבה, והעבודה היא גם כן בכנסת ישראל היא עבודה שבלב, וכן לשמור כי השמירה היא בכנסת ישראל שנאמר ומכל אשר אמרתי אל האשה תשמר: