שפתי כהן על התורה, דברים יא:יד

1ונתתי מטר ארצכם בעתו. הואיל ועשיתם מה שעליכם אני אעשה מה שעלי כדי שלא יטרד לבבכם ותהיו פנויים לעבודתי, כי אין זה סוף השכר כי שכר מצות בהאי עלמא ליכא, אלא הכנה לשכר ואמר ארצכם, לומר כשא"י שבעה שאר ארצות שותים מתמציתה:

2בעתו אז"ל אלו לילי רביעיות ולילי שבתות, שבת שי"ן בי"ת ת"ו, הנעלם עולה, עתו מכאן תבין מה שאז"ל עונתן של תלמידי חכמים הוא בליל שבת שנאמר אשר פריו יתן בעתו, הוא חבור ע"ת עם ו':

3ואמר ונתתי. אני בעצמי ולא ע"י שליח, והוא אחד משלשה מפתחות שביד הקב"ה והאחד מפתח של גשמים, וכן מטר ארצכם בעתו יורה ר"ת מאבי, ועל זה א"ר גדול יום הגשמים שאפילו פרוטה בכיס מתברכת, ר"ל כי הברכה מצויה בכל ושלוחי מדת הדין ספו תמו. כן כתב ה"ר רקאנטי ז"ל:

4ואמר יורה. רז"ל אמרו שמורה להם לבריות להטיח גנותיהן ולתקן כתליהן, ועוד יורה מלשון מורא כמו ואתנם לו מורא וייראני, וכן הוא אומר ואתן לכם את המורה לצדקה ויורד להם גשם מורה ומלקוש בראשון, א"כ יורה מלשון יראה ומורא, על ידו תהיה יראתו של הקב"ה בלבן של בריות, וכן מורה שמראין גבורותיו של הקב"ה, ולזה אז"ל מזכירין גבורות גשמים, וכן מלקוש שמל קשיותן של ישראל כששוהה מיד הן מתענין וחוזרין בהן והם נענים וכו':

5ואספת דגנך. אמר בלשון יחיד לומר שלא יבטלו כולם מתלמוד תורה אלא אחד אחד. ובגמרא דברכות פרק כיצד מברכין אמר תנו רבנן ואספת דגנך מה ת"ל לפי שנאמר לא ימוש ספר התורה הזה מפיך והגית בו יומם ולילה יכול דברים ככתבן ת"ל ואספת דגנך הנהג בהם מנהג דרך ארץ דברי רבי ישמעאל, רשב"י אומר אפשר אדם זורע בשעת זריעה וקוצר בשעת קצירה ודש בשעת דישה וזורה בעת הרוח תורה מה תהא עליה אלא בזמן שישראל עושין רצונו של מקום מלאכתן נעשית על ידי אחרים שנאמר ועמדו זרים ורעו צאנכם ובני נכר אכריכם וגו', ובזמן שאין עושין רצונו של מקום ואספת דגנך. הרי אליבא דרשב"י הוא על מי שאין עושין רצונו של מקום, וזה אי אפשר אלא ביחיד, לא בצבור שח"ו לא יעשו כולם רצונו של מקום, לזה ואספת דגנך בלשון יחיד. ואמר דגנך תירושך ויצהרך לומר שלא יבטל אלא על ההכרחי לבד שהן אלו הג' דברים לא לדבר אחר, כדאמר להו רבא לתלמידוי במטותא מיניכו לא תתחזו קמאי לא ביומי ניסן ולא ביומי תשרי כי היכי דלא תיטרדו במזוניכו כל יומי שתא. הרי שלא אמר אלא ביומי ניסן שהוא זמן אסיפת הדגן וביומי תשרי שהוא זמן התירוש והיצהר אבל לא שאר מותרות, ואמר דגנך דבר הצריך לך בצמצום, לזה לא אמר דגן תירוש ויצהר כי כל מי שיש לו מה שיאכל היום ואומר מה אוכל למחר הרי זה מקטני אמנה. דגן בגי' ז"ן, דגנך בגי' עז, מזון שיתן לו עז ואבירות לעסוק בתורה שנקראת עז שנאמר ה' עז לעמו יתן וגו'. דגן במלואו כזה דל"ת גימ"ל נו"ן בגי' זו תורה לומר שלא נתן אלא לעוסקי התורה שהיא מתשת כח שנקראת תושיה, תירשך בגי' לשר"ת לה' ב"ה וב"ש, ויצהרך בגי' שא"ל מה' ויתן לך משאלות לבך, ואמר תירשך ולא אמר יינך לפי שמי ששוגה בו לא יחכם ונעשה רש מהתורה ובא לידי עוני, כמו שאז"ל על פסוק אל תרא יין כי יתאדם וגו' יתהלך למשרים, שסופו למכור כל מה שבביתו ולא יהיה לו כלי שמבשל בו, ונקרא השמן יצהר לפי שמאיר האדם בתורה ומפקחו. והוא אחד מה' דברים שמעמידין את החכמה הרגיל בשמן זית, ואז"ל מה שהאב משכח הבן מפקח, מה שהאב הוא הזיתים הבן שהוא השמן מפקח, וכן היין מפקח שאמר רבא חמרא וריחני פקחין, פירש"י ז"ל עשאוני חכם פקח, לזה אמר שלשה דברים דגן תירוש ויצהר שמצהיר האדם כצהרים: