שפתי כהן על התורה, דברים יא:טו

1ונתתי עשב בשדך לבהמתך, כדי שלא תלך לרעות בשדות אחרים, לבהמתך, ואם אין לך בהמה לא תעלה עשבים כדי שלא יותש כחה:

2עוד אמר לבהמתך, לא כאדם שאמרתי לו ואכלת את עשב השדה, אבל אם שמע תשמע תאכל הדגן ותשתה היין והיצהר, ותאכל ותשבע מדברים המשביעים ומישבין דעתו של אדם, לא כאדם הראשון שזלגו עיניו דמעות ואמר אני ושורי נאכל באבוס אחד, ודרשו ז"ל ונתתי עשב בשדך לבהמתך והדר ואכלת ושבעת מכאן שאסור לו לאכול עד שיתן מאכל לבהמתו, מנין להם שאסור לפי שהפסיק הענין שאמר ואספת דגנך ואחר האסיפה היל"ל ואכלת, ואמר ונתתי עשב בשדך לבהמתך והפסיק בין אסיפה לאכילה, לומר שאחר שאסף ובא לאכלו לא יאכל עד שיתן לבהמה, והואיל והפסיק מכאן שאסור. עוד שהיה לו לומר נתינת העשב אחר המטר קודם האסיפה, כי זמן האסיפה הוא אחר הקציר אותו זמן לא יש עשב בשדות, אלא ודאי לדרשה אתא לומר כמו שאני מצמיח העשב אחר החרישה קודם התבואה כן אתה קודם שתאכל תן לבהמה. עוד נאמר שאם יש תבואה לפי שהוא מדבר בזמן שאין עושין רצונו של מקום כמו שאמר פרק כיצד מברכין, לזה אמר ובשביל העשב והתבן של התבואה יש לך דגן, א"כ יהיה פירוש הפסוק ואספת דגנך למה בשביל ונתתי עשב לבהמתך, על דרך אדם ובהמה תושיע ה':

3ובמדרש ונתתי עשב, שתהא גוזז ומשליך לפני בהמתך כל ימות הגשמים ואתה מונע ידך ממנה קודם לקציר שלשים יום והיא עושה ואינה פוחתת מדגנה כלום ע"כ. והכונה שהיה לו לומר ונתתי מאכל לבהמתך, כי העשב אינו מצוי כל השנה, לזה אמר שזה העשב היא התבואה שקודם שתעשה שבלין היא מוציאה עשב ואתה גוזז ומשליך כדי שתהא שמינה ומרוב שמנה כשאתה אוכל ממנה קימעא אתה שבע לזה אמר ונתתי עשב ואכלת ושבעת. עוד במדרש כשהבהמה שבעה עובדת האדמה בכח, שנאמר ורוב תבואות בכח שור ע"כ. עוד כשהבהמה שביעה הוא אוכל לחמו לשובע, לפי שבהמתו שבעה אוכל לחמו בשמחה מה שאין כן כשאין לו להאכיל בהמתו אין אכילתו לשובע לפי שהוא דואג על בהמתו, וכן הוא אומר יודע צדיק נפש בהמתו. עוד במדרש ואכלת ושבעת אלו ולדות שנאמר לבשו כרים הצאן ועמקים יעטפו בר, פירוש כשהעמקים הם מעוטפים ומכוסים בבר אז לבשו כרים שעולין עליהן ומתעברים, ויש מי שפירש ונתתי עשב לבהמתך ואכלת שאתן העשב והבהמה תהיה שמנה ואז הבשר הוא שמן ואוכל קימעא ושבע:

4עוד ואכלת לא אמר ואכלתה ושבעתה בה"א, ואכלת לומר שלא יאכל עד שימלא בטנו אלא פחות מכדי שבעתו כמו שכתב הרמב"ם ז"ל בהלכות דעות, וכן אז"ל סעודה שהנאך משוך ידך הימנה, וגם כן אמר ואכלת לא אמר ותאכל ותשבע אלא ואכלת, כאילו אמר והאכלת שיאכיל לאחרים, וה"ה ושבעת שישביע לאחרים. ומה שלא אמר ותשבע לומר שיתן להם כדי שובעם, שאם אין נותן להם כדי שובעם ויקחו מאחרים אין המצוה נקראת אלא על שם גומרה: