שפתי כהן על התורה, דברים יא:כב

1כי אם שמור תשמרון, רז"ל אמרו אם שמרתם המצות תישמרון, אתם תהיו נשמרין כי כל מצוה ומצוה קנה לו פרקליט שפרק הליט תרגום ארור ליט, ואומר חונה מלאך ה' סביב ליראיו ויחלצם זה המלאך היא המצוה. עוד אמר כי אם שמור תשמרון, כמו ואביו שמר את הדבר, שפירושו שימתינו לקיום המצוה, כי יש הרבה מצות שהן תלויות בזמן שבית המקדש קיים, ויש שתלויות בארץ זהו אומרו אם שמור שאתם ממתינין לקיום המצות גם כן ימתינו לכם וילמדו עליכם זכות למהר גאולתכם כדי שתקיימום, כמו שאז"ל על פסוק נפש עמל עמלה לו, הוא עמל על למודה והיא עמלה לו לפני המקום שיתן לו בינה ודעת להבינה:

2עוד שמור תשמרון. לפי שהיא צריכה כמה שמירות והיא הולכת עמהם בגלות והיא נוטרה את הכרמים של שאר האומות, משל לכרם שהוא בתוך הכרמים והשומר שומר שאר כרמים בשביל כרם אחד שהוא שלו, שנאמר זאת ירושלים בתוך הגוים שמתיה וסביבותיה ארצות, וכן הוא אומר ירושלים הרים סביב לה, ועליה אמר שומר כמו שידעת בסוד זכור ושמור והיא נקראת מצוה, והיא נקראת זאת, והיא נקראת כל, בת היתה לאברהם אבינו ובכל שמה, והיא א"ת שכוללת כל האותיות מאל"ף עד תי"ו, אם כן נתן בה כל הסימנים הללו שמור את כל, המצוה הזאת תשמרון, שלא יפגעו בה כביכול אלא ימתינו לה עד שיבא ויגאלנה ויגאל אתכם עמה, ועל זה דרשו ז"ל ושב ה' אלהיך את שבותך והשיב לא נאמר אלא ושב מלמד שהוא שב ב"ה וב"ש, זהו אומרו כי לישועתך קיוינו כל היום, ישועתך דייקא וכן ה"א הושיעה ימינך וענני. ועל דרך הפשט אמר את כל המצוה ולא אמר את כל המצות, לומר שהזהיר במצוה אחת לעשותה כתקנה כאלו עשה כל המצות:

3עוד אמר את כל המצוה, לומר שמצוה גוררת מצוה כמ"ש על פסוק מפי עליון לא תצא הרעות והטוב, לא אמר והטובות אלא והטוב הראשון לא תצא מה', אחר כך מצוה גוררת מצוה לעשותה כאילו אתה עשיתה כביכול, כן אמר בזוהר, לאהבה שיעשנה מאהבה לא לשום פניה בעולם, כי אם יעשה בה שום פניה מלבישה גשמות ועושה בה ח"ו קץ ותכלית, כי בהכלות הגשמות תכלה ואינה הולכת עמו ונמצא שיגע לריק והולך ערום ועריה ואין בידו צדה לדרך וימות, ומה הועיל בביאתו לזה העולם, אלא יעשנה מאהבה לחברה עם בעלה, זהו את ה' אלהיך, כמו שאז"ל לא יאמר אדם אלמוד כדי שאקרא רבי כדי שיעשו לי כבוד אלא ילמוד לשמה וסוף הכבוד לבא: