שפתי כהן על התורה, דברים יב:כט
שפתי כהן על התורה · Siftei Kohen on Torah, Deuteronomy 12:29
Open in the reader →1כי יכרית ה' אלהיך את הגוים וגו' לרשת אותם מפניך. פירש"י ז"ל. מפניך כדי שלא תלמוד ממעשיהם, עוד אז"ל מפניך כדי שיראו ישראל ויקחו מוסר, בשעה שישראל חוטאין הכנענים לוקין שנאמר הכרתי גוים נשמו פנותם החרבתי חוצותם מבלי עובר נצדו עריהם מבלי איש מאין יושב אמרתי אך תיראי אותי תקחי מוסר, אמרו לפניו בניך חוטאין ואנו לוקין אמר להם הקב"ה אלף אלפים כיוצא בכם אינם ספונים לבני כלום שנאמר כל הגוים כאין נגדו כאפס ותהו נחשבו לו, אני אכרית אתכם מן העולם כדי שישבו ישראל בשלוה ע"כ. ואמר כי יכרית ה' את הגוים, אחר שהקב"ה הכריתם מהו אומר השמר לך פן תנקש אחריהם, וכבר נכרתו, יכולין לומר כי יכרית ה' את הגוים לשרים שלהם ופן תנקש אחריהם אחר האומה. ובמדרש כי יכרית ה' וגו' מלה"ד למלך שנטע כרם בתוך שדהו והיה בתוכו ארזים גדולים והלך המלך וקצץ את הארזים והניח הקוצים, אמרו לו עבדיו אדוננו המלך הקוצים שהן נאחזים בבגדינו הנחת וקצצת את הארזים, אמר להם אם הייתי קוצץ את הקוצים במה הייתי גודר כרמי, כך ישראל כרמו של הקב"ה דכתיב כי כרם ה' צבאות בית ישראל קצץ את הארזים שבה שנאמר ואנכי הכרתי את האמורי אשר כגובה ארזים גבהו, והניח את בניהם כדי שישמרו ישראל את התורה שנאמר ואלה הגוים אשר הניח ה' לנסות בם את ישראל וגו', וכשיעמוד הכרם על עמדו במשמרת התורה נאמר והיו עמים משרפות סיד קוצים כסוחים באש יצתו ע"כ, אם כן מה שאמר השמרו לך פן תנקש אחריהם הוא שלא ינקשו אחר בניהם שהניחה ה' כדי ליסר בם ישראל, והן לוקין ויראו ישראל ויקחו מוסר:
2ואמר וישבת בארצם. מה צורך בזה, כי ודאי בהכרתת הגוים הוא כדי שיקחו ישראל את ארצם שכן הבטיחם הקב"ה לאבות לתת לבניהם את ארץ כנען. ובמדרש אמר כל זמן שרשעים בעולם ישראל הם מטולטלים וכשנעקרו הרשעים מיד שוכנים הצדיקים בשלוה, וכן אתה מוצא ביעקב, וילך אל ארץ מפני יעקב אחיו מה כתיב בתריה וישב יעקב, אף כשהיו ז' אומות יושבים בארץ היו ישראל מטולטלין כיון שנעקרו ממנה התחילו ישראל לשבת בשלוה, אם כן לזה אמר וישבת שיהיה לך ישוב ושלוה. השמר לך פן תנקש אחריהם אחרי השמדם מפניך, אם נשמדו איך ינקש אחריהם, רז"ל אמרו שלא יבאו אחרים ויאבדו מפניך וילקו ויאמרו בניך חוטאים ואנו לוקין. או נאמר שהניקוש הוא כשיראה שאותן האומות הלכו להם שהכריתם הקב"ה ואלו לא נכרתו ובא מזה לטעות לומר שח"ו יראתן של אלו היא תקיפה והצילתן ויבא מזה להנקש אחריהם ולדרוש לאלהיהם ולטעות כמותם, זהו ואעשה כן גם אני. או אומר ופן תדרוש לאלהיהם ואעשה כן גם אני יותר על העבודה שלפנים אעשה גם העבודה שהן עושין לע"ז אעשה אני להקב"ה, ול"ה אמר לא תעשה כן לה' אלהיך, לפי שכל כוונתם לעבוד הע"ז באותו מעשה שעושין אין כוונתם אלא לבקש דבר אשר שנא ה' שאמר הכתוב כי החליק אליו בעיניו למצא עונו לשנוא, לבקש ולמצא עון שהקב"ה שונאו, כי גם את בניהם ואת בנותיהם ישרפו באש, המין האנושי שהוא מובחר המינים והוא עשוי בצלם ודמות, ולא די זה אלא בניהם שטפחו ורבו ונצטערו בגידולם, ולא די זה אלא ישרפו באש ומריחים את בשרו כשהוא נשרף, כל זה עושין לא בשביל עבודה אלא להכעיס, ופירש"י ז"ל כי גם את בניהם ואת בנותיהם לרבות את אבותיהם ואמותיהם, ואמר רבי עקיבא אני ראיתי כותי אחד שכפתו לאביו והשליכו לפני כלבו ואכלו, הרי שאין כוונתם בעבודה אלא להכעיס: