שפתי כהן על התורה, דברים יד:א

1בנים אתם לה אלהיכם לא תתגודדו, יאמר הואיל ואתם בנים לה' יודע לכם מכאן שהמיתה מצד הטוב באה לכם, שאם היתה מצד הרע הואיל והוא אביכם ואתם בניו אין האב מריע לבן אלא יש לכם להאמין שמצד הטוב בא, יקר בעיני ה' המותה לחסידיו, לא אמר המות אלא המותה שהוא על ידי השכינה, מות ה', א"כ אין לכם להתגודד על מת כי עם קדוש אתה, וכן במיתתם קדושים וטהורים לפי שמיתתם על ידי הקדוש ברוך הוא שנאמר כי לא יראני האדם וחי, בחיים אינו רואה אבל רואה הוא במיתתו ומתאוה לו ואומר לו משכני אחריך נרוצה, בלשון רבים לו ולנשמות הצדיקים שבאים לקראתו, ובך בחר ה' להיות לו לעם סגולה וסגולת המלכים הוא בבית גנזי המלך, כן נשמות הצדיקים הם גנוזים תחת כסא הכבוד, א"כ אין לכם להתגודד:

2ולא תשימו קרחה בין עיניכם, כמו מגמת פניכם, כי מי שאינו מאמין בזה יהיה קרח לעוה"ב, ואמר למת נקוד קמ"ץ כי היה לו לינקד בשב"א ונקוד בקמ"ץ כאילו אמר לא מת, ומה שאמר בנים בלשון רבים ואחר כך אמר ובך בלשון יחיד. אמר במדרש מלמד שכל אחד ואחד מישראל חביב לפני הקב ה, ואם תאמר הואיל והמיתה היא יקרה לפני המקום למה הביאו לזה העולם, תבין זה מהזוהר, וממנו תבין כל מה שאמרנו. ז"ל פרשת ויחי דף רמ"ה ע"ב ואי תימא הא נשמתין עילאין אינון אמאי נחתי להאי עלמא ובמאי אסתלקו מיניה, למלכא דאתיליד ליה בר שדר ליה לחד כפר למרבי ליה ולגדלא ליה עד דיתרבי ומולפין ליה אורחין דהיכלא דמלכא שמע מלכא דהא בריה אתרבי בההוא כפר מה עבד ברחימו דבריה משדר ליה למטרוניתא אימיה בגיניה ואעיל ליה להיכליה וחדי עמיה כל יומא. כך קב"ה אוליד בר ממטרוניתא ומאי איהו נשמתא עילאה קדישא שדר ליה לכפר להאי עלמא דיתרבי ביה וילפי ביה ארחי דהיכלא דמלכא כיון דידע מלכא דהא בריה אתרבי בההוא כפר ועידן למיתיה להיכליה מה עבד ברחימו דיליה ביה משדר למטרוניתא בגיניה ואעיל ליה להיכליה, דנשמתא לא סלקא מהאי עלמא עד דאתת מטרוניתא ואעילת ליה בהיכלא דמלכא ויתיב תמן לעלמין, ועכ"ד ארחא דעלמא דאינון בני כפר בכאן על פרישו דבריה דמלכא מנייהו חד פקח הוה תמן אמר לון על מה אתון בכאן וכי לאו בריה דמלכא איהו ולא אתחזי למידר יתיר בינייכו אלא בהיכלא דאבוי, כך משה דהוה פקח אמר לבני כפר דהוו תמן ועל דא בנים אתם לה' אלהיכם לא תתגודדו, ת"ח אילו הוו ידעי כלהו צדיקיא האי הוו חדאן ההוא יומא דימטי לון לאסתלק מן עלמא וכי לאו יקרא עילאה הוא דמטרוניתא אתת בגיניהו ולאובלא לון להיכלא דמלכא למחדי בהו כל יומא דהא קב"ה לא אשתעשע אלא בנשמתייהו דצדיקיא ע"כ. והר' רקאנטי ז"ל כתב, בנים אתם לה' אלהיכם כי עם קדוש אתה, כבר רמזתי לך סוד וחשב מחשבות לבלתי ידח ממנו נדח, ועל כן אין לאדם להתגודד ולהקרח אף כי להתאבל יותר מדאי, כי יש לדעת כי הם קיימין בעולם והמתאבל יותר מדאי נראה כאלו מוציא עצמו ועצם המת מכלל ההבטחה הנזכרת, ואמר בנים אתם כמו שכתוב וזאת התעודה בישראל, וירמוז עוד כי אצילות נפשותיהם של ישראל הם ממנו יתברך כד"א ממני פריך נמצא, מה שאין כן בעכו"ם. או אפשר לומר כי אתם בנים המתדברים במדת רחמים, וכאשר תחול עליכם אבלות די לכם באבלות ממוצע ולא יטו לגמרי למדת הדין, זהו כי עם קדוש אתה, כלומר דבקותך במקום הקודש שהוא השם הגדול. וטעם לא תשימו קרחה בין עיניכם, כבר הודעתיך כי שערות שבאדם דומות לכחות אלהיות נאצלים מן האדם העליון, וכשהאדם מקרח אותם הוא מקצר המעינות העליונות הנקראים לבעלי הקבלה עולמות התלויות באדם העליון, וזה טעם למת כי הקורח נ"ל אבידתו אינו עובר רק על מת, והטעם כי מות האדם רומז לעוה"ב שאין בו לא אכילה ולא שתיה, ואז אמרו הדברים להווייתן כמו שרמזתי, ומכאן תבין עוד טעם איסור הגדידה והגודד פוגם למעלה והבן. ע"כ:

3ובמדרש לא תתגודדו לא תעשו אגודות אגודות ותהיו חולקין אלו על אלו, שלא תשימו קרחה בכם כשם שעשה קרח שחלק את ישראל ועשאן אגודות אגודות ועשה קרחה בישראל שנבלעו כמה מאות בני אדם, דרשו כן שהיה לו לומר ולא תקרחו קרחה ואמר תשימו, ויהיה פירוש בין עיניכם בין הדיינים שהם נקראים עינים שנאמר ואם מעיני העדה נעשתה וגי', ומה שאמר לה' אלהיכם ולא לה' לבד, יובן זה ממה שאמר פרקא קמא דקידושין ז"ל בנים אתם לה' בזמן שאתם נוהגים מנהג בנים רבי מאיר אמר בין כך ובין כך קרויים בנים שנאמר בנים סכלים המה ואומר בנים לא אמון בם, ואומר והיה במקום אשר יאמר לכם לא עמי אתם יאמר לכם בני אל חי, מאי ואומר וכי תימא בנים סכלים הוא דמקרו בני, דלית בהו מהימנותא לא מקרו בני, ת"ל בנים לא אמון בם, ואי תימא בנים דלית בהו מהימנותא הוא דמקרו בני כי פלחי לע"ז לא מקרי בני ת"ל בנים משחיתים, וכי תימא בני מעלי לא מקרי ת"ל יאמר להם בני אל חי ע"כ. הרי אע"פ שהן עובדי ע"ז קרויים בנים, וכן הדין מומר שקדש קדושיו קדושין גמורים וצריכה ממנו גט דאע"פ שחטא ישראל הוא וסופו לחזור, לזה בזמן שעושין רצונו של מקום בנים לה' ובזמן שאין עושין רצונו של מקום בנים לאלהיכם לדיינכם, שהוא מגרה בכם הדין עד שיחזרו וינקו, ולזה תמצא שאמר לה' אלהיכם, כי עם קדוש אתה לה' אלהיך, כי אין נקרא עם אלא כשאין עושין רצונו של מקום אבל בשאר ובך בחר ה' לא אמר אלהיך, שאחר שנבחר לה' ודאי שהוא נקי מכל מום ואין צריך דין לנקות, א"כ קודם אמר אלהיכם לדון וליסר הרבים דרך כלל, ואח"כ אמר אלהיך ליחיד ואחר שנתיסר פעם ושתים ודאי ששב ונעשה בחיר ה'. ובמדרש ראה כמה חבה חיבב הקב"ה את ישראל שקראם בג' לשונות בנים ועם ובך, וג' פעמים ייחד שמו עליהן בפרשה זו: