שפתי כהן על התורה, דברים יט:ד

1וזה דבר הרוצח וגו', ר"ל שיתודה בכל עת, וזהו וזה דבר, זהו דברו שיאמר רוצח אני, א"כ קודם שיבא גואל הדם שהוא סמאל צריך להקדים ולהתודות, וזהו סוד הודוי. וכשיבא סמאל להלשין אומר לו הקב"ה כבר קדמך והודה מעצמו ומודה בקנס פטור, זה ינוס שמה וחי:

2אשר יכה את רעהו בבלי דעת, שהסיתו היצר ולא ניסת אליו, אבל בלא ידיעה שנטרד בעסקיו ומתוך כך לא פנה אליו לעשות אותה עבירה שהסיתו, והוא לא שונא לו מתמול, כלו' שלא נצחו ליצרו מחמת ויכוח אלא מחמת טרדה, רעהו זה היצר שרעהו מעת שנולד שנאמר לפתח חטאת רובץ. ואשר יבא את רעהו ביער, שבא עם היצר בויכוח והסיתו והדיחו, זהו ונדחה ידו, כמו יש לאל ידי בגרזן שהוא השיל הברזל שהסירו והשיל אל אלוה נפשי, ומצא את רעהו ומת, שהסיתו והמיתו, הוא ינוס אל אחת הערים שהיא התשובה שהיא מיוחדת שבערים וחי, פן ירדוף גואל הדם, קודם שיעלה, כי כן דרכו יורד ומסית עולה ומסטין יורד ונוטל נשמה, א"כ קודם שיעלה יעשה תשובה קודם שירדפנו והשיגו שיסטיננו ויחטיאו וירבה הדרך שתקשה עליו התשובה מרבוי העבירות, זהו והכהו נפש, וזו ליצר אין משפט מות, שלא ממיתו בלא דין ובלא רשות, כי לא היה עמו בשנאה ולא היה לוחם עמו אלא היה מתנהג עמו באהבה שומע ממנו, ויהיה מרוחק מג' ערים, על כן אנכי מצוך לאמר שלש ערים תבדיל לך שהן ג' מלבושים לזכות בהן לעלות לג' מקומות שהן גן עדן של מעלה וגן עדן של מטה והעדן שעין לא ראתה, זהו ויספת לך שלש ערים על השלש האלה:

3ורקאנטי ז"ל כתב ז"ל. אחר שאמר בפרשה של מעלה וזה דבר הרוצח אשר ינוס שמה וחי אשר יכה את רעהו בבלי דעת, מה הוצרך לפרט יותר אשר יבא את רעהו ביער, אלא ביער מקום ממשלת הדין ושם עשתה ממשלת הדין שליחותה שנאמר והאלהים אנה לידו וזימנם לפונדק אחד וכו', זה טעם ונשל הברזל, כבר ידעת ענין הברזל שהיא החרב המתהפכת המחרבת את העולם, וסוד העץ תבינהו מפסוק ותלית אותו על עץ, כד"א ויורהו ה' עץ וגו', שגברה מדת הדין על מדת הרחמים ע"כ: