שפתי כהן על התורה, דברים כ:ה

1ויספו השוטרים וגו' מי האיש הירא, מי האיש אשר בנה, מי האיש אשר נטע וגו', הואיל והתורה אמרה ובתים מלאים כל טוב שיתן לו ה' בתים בנויים שלא יטרח ולא יבנה, למה פנה עצמו מן התורה לבנות בתים וליטע כרמים, וא"כ כדאי הוא עון זה שימות במלחמה, וה"ה בכרמים, שכן אמרה תורה כרמים וזיתים אשר לא נטעת, ועוד שהיה לו ללמוד מיעקב אבינו שאמר ולמקנהו עשה סכות, לא כתיב בתים, וידע שדירתו בזה העולם עראי, ויזכור יום המיתה. ומי אשר ארש אשה ולא לקחה היה לו להתעסק בפריה ורביה קודם ולא לבנות בתים ולא ליטע כרמים, כי לזה אמר קודם ומי אשר בנה, ומי אשר נטע, ואח"כ ומי אשר ארש, לומר שהקדים המאוחר ואיחר הקדום א"כ כדאי עון זה שימות, ומ"ש פן, כי אולי אינה בת זוגו וקדם ברחמים, ואיזה דבר ואיזה עילה יסבב לו מיתה כדאיתא בזוהר. ואמר פן ימות במלחמה, כתב בחיי ז"ל שהמת במלחמה מת בלא יומו, וכן אמר הכתוב או יומו יבא או במלחמה ירד ונספה. ועוד יש רמז בכאן לג' גלגולים כחז"ל, כי אולי לא השלים גלגולו והשטן מקטרג בשעת הסכנה ויצטרך להתגלגל, והתחיל מהסוף שהוא בנה, לומר אולי נשלם הבנין ונתחדש ולא נשאר לו אלא החנוך ולעשות פירות חדשים, ולפי שזה קשה מהכל שאחר שהשלים שלשה גלגולים יחזור לזה התחיל בו. ומי אשר נטע כנגד גלגול שני שנעקר וחזרה ונטעה, וכנגד הראשון אמר ארש אותיות ראש, ולזה ארש בשי"ן ולא אר"ס, ולזה חשש על איש אחר כי מאחר שימות מה לו אם ישא אחר אלא שלא יצטרך לבא בגלגול וח"ו יהיה אחר, וכתב ריקאנטי ז"ל הטעם בכהן כי הוא המגין על ישראל ומכפר עליהם כי הוא ראש הבנין:

2ומי האיש אשר בנה וגו' ומי האיש אשר נטע וגו' ומי האיש אשר ארש אשה וגו'. דע כי אלו הג' מזומנים לפגעי העולם יותר מאנשים אחרים, ומדה הדין מקטרגת עליהם והעגל במתן תורה יוכיח, ודוק ותשכח בכל המקומות שחטאו ישראל במדבר רובם היה בעת מעלתם הגדולה, הלוחות הראשונים שנשתברו בסיבת העגל, וארז"ל ששלטה בהם עין הרע, ויהי העם כמתאוננים אחר סדר הדגלים ושריית שכינה בתוכם, שנאמר שובה ה' רבבות אלפי ישראל ויהי העם וגו', עון המרגלים בעת כניסתם לארץ, עון פעור אחד שהסכים להם הקב"ה הברכות ע"י בלעם, שנאמר עמי זכור נא מה יעץ וגו', זהו מאמר רז"ל ליכא כתובה דלא רמו בה תגרא, ומכאן תבין פירוש ויעמוד שטן על ישראל ויסת את דוד הנזכר אחר גדולת דוד ע"ה ומעלתו, וסוד הענין בכולן ובפרט בענין העגל, כי מלאך המות היה עתיד ליבטל אם ירדו הלוחות, עמד וערבב את שמחתם והטעה את הגרים שקבל משה תחילה שהם נוחים להתפתות, זהו כי שחת עמך, זהו מה שארז"ל אין שלוה שאין אחריה פורענות, וע"כ תקנו לשבר הכוס בשעת החופר כדאיתא בברכות, והבן זה, זהו שאמר בתוכחות אשה תארש וגו', או אפשר שיש בזה עוד סוד אחר נשגב ונעלם, כי כבר ידעת כי כ"י נקראת בשם כרם שנאמר כי כרם ה' צבאות בית ישראל, כרם היה לשלמה, גם נקראת בית, כי היא בית אל, בית אלהי יעקב, גם נקראת בשם אשה שנאמר לזאת יקרא אשה, אשת חיל מי ימצא, אשת חיל עטרת בעלה. והנה האיש שבנה בית ולא חנכו, ארש אשה ולא לקחה, או נטע כרם ולא חללו, הרי הוא כמו שזימן הכלה לחופה והלך לו, והרי הוא נרגן מפריד אלוף, כי הדברים התחתונים עולים למעלה וראוי הוא למות במלחמה, והבן אומרו ואיש אחר יחנכנו, כי לפי הפשט קשה לפרשו למה חשש הכתוב אם איש אחר יחנכנו, אמנם לפי מה שפירשנו ירמוז למה שנאמר לא תשתחוה לאל אחר, והרמז לכחות הטומאה הנשפעות בה, והבן זה מאד. וכן היתה כונת רז"ל אמרם בספרי פן ימות במלחמה, אם אינו שומע לדברי הכהן לסוף מת במלחמה, ואיש אחר נאמר כאן אחר ונאמר להלן אחר מה אחר האמור להלן עכו"ם, אף אחר האמור כאן אחר עכו"ם והבן זה מאד ע"כ, א"כ לזה אמר ודברו השוטרים אל העם לאמר מאי לאמר לומר שאמירות הרבה בכלל דברים הללו ויספו השוטרים מוסיפין לו, ביאור הדברים לומר אולי עבר על אלות הברית. אשה תארס, כרם תטע, בית תבנה, ואולי עבר והוא מפחד שלא יתקיימו בו האלות הללו, לזה היו מוסיפין לו שילך ולא ימס את לבב אחיו, ואמר כלבבו, לומר שישראל ערבים זה לזה, ואמר הירא שעבר על דברי סופרים וכן ארז"ל שח בין תפלה לתפלה עבירה היא בידו וחוזרין עליה מעורכי מלחמה, וכן בגמרא מי האיש הירא ר' עקיבא אומר כמשמעו שאינו יכול לעמוד בקשרי המלחמה ולראות חרב שלופה, ר' יוסי הגלילי אומר שהוא מתירא מעבירות שבידו, ר' יוסי אומר אלמנה לכהן גרושה וחלוצה לכהן הדיוט, ממזרת ונתינה לישראל, זהו האיש הירא, מאי איכא בין רבי יוסי ובין ר' יוסי הגלילי איכא בינייהו עבירות דרבנן שח בין תפלה לתפלה וכו', ובמדרש כמה עבירה עושה, ולא ימס את לבב אחיו מלמד שאם היה מתירא מעבירות שבידו כולם חוזרים ובאין, הטעם כמו שאמרו שכולם ערבין זה לזה: