שפתי כהן על התורה, דברים כא:כב

1כי יהיה באיש חטא משפט מות וגו'. יאמר אם יש צדיק וחטא ונתחייב על אותו חטא ובתה שהקב"ה מדקדק עם הצדיקים כחוט השערה, או שהיה חציו עונות וחציו זכיות וחטא חטא קטן הכריע צד העונות ונתחייב מיתה, כמו שאמר איוב כמה לי עונות וחטאות, פשעי וחטאתי הודיעני, יאמר אני יודע שיש לי כמה עונות כי אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב אחר שהוא מורכב מחומר, ויש לו גם כן זכיות, א"כ החטא שהכריע צד העונות הודיעני, ולזה אמר חטאתי שחטא אפילו שיהיה קטן מכריע לזה, אמר הודיעני כדי שאשוב ממנו ולא אאריך ביסורין, וכן אז"ל אין מיתה בלא חטא ואין יסורין בלא עון, תלו המיתה בחטא אפילו שהוא שוגג לפי שכשהוא מחצה על מחצה איזה חטא שיהיה מכריע אבל היסורין שהן יותר קשים ממיתה שהמיתה על כל פנים יש לו למות שכבר נגזר על אדם ועל זרעו שימותו, ולזה איזה חטא יספיק להכריע, אבל היסורין שהן קשים כמו שאז"ל אלמלא נגדוהו לחנניה מ"ו הוו פלחי לצלמא לזה תולה היסורין בעון שהוא מזיד, לזה אמר כאן וכי יהיה באיש חטא משפט מות שנתחייב בו מיתה כמו שאמרתי לא יעלה על דעתך לומר מאחר שזה צדיק גמור באמת אלא בשביל שהוא מיוצאי חלציו של אדם הראשון שאכל מן העץ, ותתלה החרפה באדם שנאמר חרפת אדם ובזוי עם שהכל מחרפין ומבזין אותו, לומר שהוא גרם להם המיתה, זהו ותלית אותו על עץ לא תלין נבלתו, זהו דבר נבלה, כדבר אחת הנבלות. כי קבור תקברנו, זו המחשבה לא תעלנה על מטתך לא במחשבה ולא בהרהור, זהו לא תלין, ולא תטמא אדמתך, ר"ל גופך שקורץ מאדמה לא תטמאנה במחשבה כזו, אבל יש לך להאמין שאין מיתה בלא חטא וצדיק הוא וצדיק דינו, ותתלה הדבר שכמה קלקלות קלקל עד שנתחייב מיתה והחטא הוא כדי שלא ילך ויתרעם על אדם הראשון, והחטא שבא על מרוק צריך שיהיה גדול כדי למרק. ובזוהר פ' נשא כתב על לא תלין נבלתו ז"ל, תאנא מאן דאקרי אדם ונשמתא נפקית מיניה ומית אסור למיבת ליה בביתא כו'. וכתב רקאנטי ז"ל הכונה היא, כי האדם נעשה כדוגמת הצורה העליונה ותבניתו ואיבריו מעון למרכבה העליונה ועל כן אסור לראות צורה עליונה בלי חיות ועל כן אסור להסתכל בפני המת ואסור לבזותו אחר מותו. זה רמז באומרו ולא תטמא את אדמתך, הרמז לגוף האדם שנוצר מאדמה כי בהלינו נכנסים בו כחות הטומאה התאבים להתלבש בגוף העשוי בצלם שלמעלה, ואף כי המצוה הזאת נוהגת בכל המתים הוזכרה בפרט בתלוי כי שם מתחברים כחות הטומאה יותר ממתים אחרים והטעם רמזתי פרשת בראשית בענין עזא ועזאל וסימן והיו חייך תלואים, כי התלוי מדת הפחד שופע לו שם. וכתב עוד על דרך סוד העבור כבר הודעתיך כי לא ישיא אלהים נפש וחשב מחשבות לבלתי ידח ממנו נדח, כדי שלא לאחר גזרותיו של הקדוש ב"ה צוה שלא להלינו כי כל עוד שלא נקבר לא יתגלגל, משל לאדם שאינו נושא אשה אחרת עד יקבור את הראשונה לכן צוה לקברו מיד, כי אולי מיד ימצא מנוח אשר ייטב לו, ראיה לזה שכתב אחריו לא תראה את שור אחיך או את שיו נדחים השב תשיבם לאחיך, והרמז למה שכתוב לבלתי ידח ממנו נדח, וזהו נדחים, ואם הי"ת מחזיר אבידה לבעליה לרוב הימים ידבק בדרכיו, זהו אבידת אחיך שאין זו המדה נוהגת כי אם בישראל ע"כ. ולזה אמר לא תראה כאילו אמר שח"ו לא יבוא ולא יהיה דבר זה שידחה ויצטרך לבא בגלגול כאז"ל, לזה אמר לא תראה ולא אמר כי תראה, וכן על זה הדרך אמר לא תראה את חמור אחיך וגו' נופלים הקם תקים, ופרשת משפטים אמר כי תראה חמור שונאך, וכאן אמר לא תראה את שור אחיך, אלא שם שהוא שונאך שמא תראה כדי להנקם ממנו, לזה אמר עזב תעזב כתרגומו שאמר משבק תשבק מה דבלבך עלוהי ותפרק עמיה, לומר שלא יראה דרך נקמה, וחז"ל אמרו פרק ד' מאבות ואל תשתדל לראותו בשעת קלקלתו, כי יתבייש ממנו, כי נקטה נפשו מעצמו כ"ש מזולתו, ואולי שתעלה מחשבה בלבו לומר שבאת להנקם ממנו, לזה כדי שלא יחשדך בזה וכדי לשבר יצרך עזב תעזב, לזה כפל כנגד ב' דברים כדי שלא יחשדך שבאת לראות להנקם וכדי לשבר יצרך. ובספרי לא תראה מצות לא תעשה ולהלן הוא אומר כי תראה מצוה עשה, לעבור בעשה ובלא תעשה, אין לי אלא חמור אחיך שונאך מנין, ת"ל שונאך מכל מקום, א"כ למה אמר אחיך מלמד שלא דברה תורה אלא כנגד יצה"ר ע"כ. אבל כאן שהוא אחיו ודאי שאינו חפץ בראיה זו, וכל כך קשה עליו עד שרוצה להתעלם, אמר לו עכ"ז השב תשיבם, אם אתה עושה מאהבה השב אפילו מאה פעמים, הואיל והוא אחיך, וכאן לא תראה חמור אחיך נופלים הקם תקים וגו', ולזה אמר כאן הקם תקים ושם אמר עזב תעזב, ובגמרא אמר חד לפריקה וחד לטעינה, ועוד בגמרא ממה שלא אמר ולא תתעלם מהם ואמר והתעלמת, פעמים שאתה מתעלם הא כיצד זקן ואינה לפי כבודו או היה כהן והיא בבית הקברות והתעלמת, הא שאר בני אדם לא תוכל להתעלם: