שפתי כהן על התורה, דברים כג:יא

1כי יהיה בך איש אשר לא יהיה טהור, יאמר כי לפי שלא היה לו פרישות וטהרה פגעה בו לילית שהיא שולטת בלילה ונקרה עמה ובא לידי קרי, שאילו היה בו טהרה לא היה בא לידי כך, א"כ מעין שיש בידו אירע לו כן, לזה יצא אל מחוץ למחנה וגלות מכפר עון, ולא יבא אל תוך המחנה שלא ילך ויחזור. מיד אלא ישב מופרש ומובדל כל היום כולו כדי שיחשוב ויבין מה עון בידו ויישוב ממנו, וכבוא השמש יבא, לפי שהשמש מלבנת ומטהרת וזה טימא עצמו או מחמת הרהור או מחמת שום עון לזה אין לו פנים לבא בעוד השמש אלא לאחר ביאת השמש, כמי שהוא מתבייש ובא בהחבא ואחר טבול, וכתבו ז"ל שחסידים הראשון מתענים מטומאת קרי ארבעים יום כנגד יצירת הולד או ב' ימים וב' לילות רצופים להתיש אותה הנאה שקבל, ולמחות אותו זרע שקבלה ממנו לילית שלא יעשה ממנו שום בריה כגון רוחין ושדין ויצאו לקחת נחלה מאביהן ויד תהיה לך מחוץ למחנה וגו'. יאמר אם תרצה שיהיה לך יד ושם, לא על בני אלא חוץ לשער עמי זהו שאמר ויצאת שמה חוץ, ויתד תהיה וגו' הצריכוהו לכסות צואתו, ומנין היה להם צואה והלא המן היה נבלע באיברים שנאמר לחם אבירים לחם שנבלע באיברים, אז"ל לאחר שסרחו ואמרם ונפשנו קצה בלחם הקלוקל, שהיה קל ביותר לזה קלוקל, זהו את צאתך, אתה גרמת לה להיותה צואה, ויש אומר ממה שהיו מוכרים להם תגרים עמים ולמה הצריכם כסוי כי אדרבה יותר טוב שיסתכלו בה, כמו שאז"ל ג' דברים צריך אדם להסתכל בכל יום, ואלו הן כשנכנס לבית הכסא לומר ראה שדרכך כדרך בהמה, ובשעת ההקזה לומר שבשר ודם אתה, וכשעומד על המת לומר ראה סופך ואחריתך, א"כ למה הכסוי, אלא הם היו בעצמך ממעמד הר סיני בחזקת מלאכים והם בחזקת שה' לקחם לו לעם קדוש, ובראותם שדרכם דרך בהמה יתיאשו מהשגחתו ית', לזה אמר וכסית את צאתך, לא אמר וכסית צאתך אלא את צאתך, סברתך וצאתך, לזה הצריך הכסוי לגדולים, ולא לקטנים שאין נראה בהם דרך בהמה, דאמר מר ויד תהיה לך ויבאר שמה בקטנים, ויתד תהיה לך בגדולים. כי ה' אלהיך מתהלך בקרב מחנך להצילך, להיותו צל על ראשך, ולתת אויבך לפניך, הוקשה לרז"ל אם ימסור אויביו לפניו מה צורך בהצלה, לזה אז"ל להצילך להיותו צל על ראשך, וכן לרוקן נכסי המצרים ולתת לך, כד"א ונצלתם את מצרים, ובזה יתישב לך אומרו ולתת אויביך לפניך, כי היל"ל ולתת אויביך בידך מאי לפניך, אלא הכונה על נכסיהם: