שפתי כהן על התורה, דברים כג:ב

1לא יבא פצוע דכא וכרות שפכה בקהל ה' כתב הרב ריקאנטי ז"ל, הטעם כי נפסק מקורו ונהר יחרב ויבש, וכבר הודעתי סוד זווג האדם באשתו הוא סוד משפיע ומקבל, כד"א וצדיק באמונתו יחיה, שחיותו הוא להשפיע באמונתו, וכשאינו ראוי להוליד פוגם למעלה וכביכול כאלו מונע השפע מלבא בקהל ה', אבל מותר הוא בגיורת או ממזרת שאינן קרואים קהל ה', ואם ימנע מהם השפע אין בכך כלום כי הם מטעים ועומדים. וכתב עוד ז"ל וסוד לא יבא ממזר פירשתי, שסוד ביאות האסורות הנשפעות מרוחא מסאבא, ועל כן קראוהו ז"ל מום זר, והנה הוא כטעם לא תתחתן בם. מוסף. על זה יש לך לדעת כי כשהזרע נמשך בטומאה אין זרע אמונים באה שם, כד"א זורו רשעים מרחם, וכתיב בה' בגדו כי בנים זרים ילדו, וההפך בטרם אצרך בבטן ידעתיך:

2ובמדרש רות מאן דעייל ברית קדישא ברשו אחרא עליה כתיב בה' בגדו כי בנים זרים ילדו ולית קנאה קדם ה' בר דא דעייל ברית קדישא ברשו אחרא, וארז"ל לא דיין לו שעושין סלע שלי פומבי, אלא שמטריחין אותי לצייר צורת ממזרים. פי' זה המאמר כי כבר רמזתי לך כי נפשותיהם של ישראל ממקור הקדושה שנאמר קודש ישראל לה', ואומר ממזרח אביא זרעך, ואומר ממנו פריך נמצא:

3ועל כן קראם בנים שנאמר בנים אתם לה', ואמר שעושין סלע שלי פומבי, הברית שנתן לנו השי"ת נקרא חותם וצאצאיו חתם באות ברית קודש, והסיר מהם כחות הטומאה בסוד המילה והפריעה, והנה הסלע הזה הוא מטבע וסלע של הקב"ה, ולא די לרשעים שטמאוהו בביאות אסורות והכניסו בכחות הטומאה וזייפו חותמו של מלך, אלא שהטריחוני לצייר צורת ממזרים, כלו' שבמקום שהיה לו להכניס נשמה טהורה חצובה מרוח קדשו הצריכוהו להכניס שם רוח הטומאה: