שפתי כהן על התורה, דברים כב:יט
שפתי כהן על התורה · Siftei Kohen on Torah, Deuteronomy 22:19
Open in the reader →1ונתנו לאבי הנערה. למה לאביה ולא לנערה, לפי שהוציא עליה שם רע, נמס לבו בקרבו מפחד שמא אמת הוא הדבר וצריך לסקלה על פתח ביתו אנשי עירו, והוא לו לבזיון גדול וכמעט שפרחה רוחו, והאם היא יודעת באמת הדברים שהיא משמרתה, אבל האב העני אינו יודע, לזה יתנו לו מאה כסף כדי לסעוד לבו ולחזקו, ולא לאם ולא לנערה ולזה לאבי הנערה מלא כל נערה שבמקרא נער כתיב חוץ מזה, וגם הנערה היא מתחזקת לזה מלא שהיא שלימה והיא נערה ולא נער שדרכו לצאת, ובזוהר אמר כל כמה דלא קבילת עלה דכר נקראת נער כיון דקבילת עלה דכר נקראת נערה ואם אמת היה הדבר הזה, פירש"י ז"ל בעדים והתראה. לא נמצאו בתולים לנערה, לנער כתיב שעשת מעשה נער, כי הזכר דרכו לצאת. והוציאו את הנער, היל"ל והוציאוה וסקלוה, את הנערה למה לי, לרבות את הבועל שהוא גם כן נסקל אחר שהוא בהתראה אלא שהוא נסקל במקום הנסקלים והיא נסקלת על פתח בית אביה, וכן וסקלוה כל אנשי עירה למה כל אנשי עירה, אלא כמו שיש בזוי לאביה כן גם כן יש בזוי לאנשי העיר, לומר בעיר פלונית נמצאת בתולה מאורסה שזינתה, וזהו מפריצות בנות העיר זהו כי עשתה נבלה בישראל לזנות בית אביה, היל"ל בבית אביה. וכן פירש"י ז"ל בית אביה בבית אביה, ולמה לא אמר בפירוש בבית אביה, לומר שבית אביה גרם לה הזנות אחר שהתרו בה וקבלה ההתראה ודאי מלידה ומבטן היא זונה, שאילי בשעת בעילה לא כיון להריון אלא לזנות, א"כ בית אביה שהיא תוכו גרם לה. לזה בשעת בעילה לא ירא הכונה לזנות וזהו ובערת הרע בקרבך מגופך, ולא תבעול כבהמה, אלא ובערת ובערת כתיב כלומר לא תעשה עצמך בער, לזה אמר מקרבך ולא אמר מישראל כמו שאמר בפרשה שאחר זו. כי ימצא איש שוכב עם בעולת בעל, יאמר עם אשה בעולה. ועוד אמרו ומתו גם שניהם האיש השוכב עם האשה והאשה, מספיק שיאמר ומתו גם שניהם, ועוד גם מה הוא מרבה, אלא הזיוג הוא מאתו ית' שזווגם וחברם ית', ובא זה והפסידם בהפרידו אותם ומתו שניהם, הרג לאשה ולבעלה שנשאר חצי גוף, לזה ימות האיש השוכב עם האשה שהרג בעלה, והאשה גם כן הרגה שנפרדה ממנו. ורקאנטי ז"ל כתב ומתו גם שניהם האיש השוכב עם האשה והאשה, כבר הודעתיך כי סוד זווג האדם עם אשתו זיוג תפארת ישראל בכנסת עוזו, והמפריד ביניהם נקרא נרגן מפריד אלוף ופוגם למעלה, זהו סוד האיש השוכב עם האשה והאשה, רמז לשתי נשים לאשה של מעלה ולאשה של מטה, וכתב עוד ז"ל על פסוק ואם בשדה ימצא האיש את הנערה ז"ל, נתעוררו רז"ל בספר הזוהר על מה שכתוב בכל הפרשה נער חסר ה"א, הטעם כי הה"א רומזת לה"א אחרונה של שם והיא חסרה מן הנערה הזאת, אך ונתנו לאבי הנערה מלא כי היא בשלימותה, וזהו כי הוציא שם רע על בתולת ישראל, ורמז לכנסת ישראל, מכאן תבין עונש מוציא שם רע עד היכן מגיע קלקולו ע"כ. ובגמרא ערכין אמר גם שניהם לרבות את הולד שאין ממתינין לה עד שתלד כי מבטן ארור לא יצא ברוך: