שפתי כהן על התורה, דברים כה:יז

1זכור את אשר עשה לך עמלק, נסמכה פרשה זו לפרשת משקלות, לומר שלא תעשה כעמלק שהיה לו איפה ואיפה, כמו שאז"ל משל לשני אחים שהיה חוב על אביהן ומת כשבאו לפרוע חוב אביהן אמר האחד שאינו אחיו וכשבא ליטול הירושה אמר שהוא אחיו, כן עשה עמלק הרשע בענין פרעון חוב הגרות שנאמר לאברהם כי גר יהיה זרעך נחבא והלך לו ובשעת ירושת הארץ עשה עצמו מזרעו של אברהם ובא ליקח לו חלק בארץ, זהו בצאתכם ממצרים, אחר פרעון חוב הגרות, לזה סמך כי תועבת ה' כל עשה עול, זכור את אשר עשה לך עמלק:

2ובמדרש זכור את אשר עשה לך עמלק, מה כתיב לעיל כי תועבת ה' וגו' משל לרוצח וכו', הוקשה להם ז"ל מאחר שבתחלת הפרשה עד כאן הם כולם מצות עשה למה הפסיק בלא יהיה לך, והפסיק ואמר אבן שלמה וצדק שהיא מצות עשה, וחזר ואמר כי תועבת שהוא טעם ללא יהיה לך, לזה אמר משל לרוצח שהוא עמלק שנתפס, פירוש שבאה פרשתו שהיא ג"כ מצות עשה וצריך לכתבה במשנה תורה, לזה אמר אבן שלמה שהיא מצות עשה והפסיק בפסוק כי תועבת ה' כדי לדבק רשע לרשע. ובפסיקתא דורש הסמיכות בענין אחר, ז"ל, ר' תנחומא, פתח מאזני מרמה תועבת ה' ע"ש:

3עוד במדרש זכור, אמרו ישראל עד שאתה אומר לנו זכור אתה שאין שכחה לפני כסא כבודך זכור ה' לבני אדום, וכל כך למה לפי שבא בכח זקנו עשו שבירכו אביו ואמר לו והיה כאשר תריד, כתרגומו, וכן היה שבא ברפידים כשרפו ידיהם מן התורה, זהו אשר קרך, שפגע בך בלא עת רצון, ויזנב בך כל הנחשים אחריך, ארז"ל זה שבטו של דן שפלטן הענן שהיו עובדי ע"ז, א"כ אשר קרך אשר הקירך בפני האומות, משל לאמבטי רותחת שלא היתה בריה יכולה לירד לתוכה ובא בן בליעל וקפץ לתוכה, אע"פ שנכוה הקירה בפני אחרים, כך כיון שיצאו ישראל ממצרים היתה אימתם על כל האומות שנאמר שמעו עמים ירגזון וגו' אז נבהלו אלופי אדום וגו' תפול עליהם אימתה ופחד, וכיון שנזדווג עמלק להם אע"פ שנטל את שלו מתחת ידיהם הקירן בפני האומות, וכל כך למה לפי שבא בשעה שאתה עיף ויגע, עיף מהתורה ויגע מהמצות, לפי שהיו אוכלין המן והיה נבלע באיברים ולא היה נותן בהם כח אלא על ידי עסק התורה וכשרפו ידיהם מהתורה מצאו עצמן עיפים ויגעים, ולא ירא אלהים, חוזר על ישראל שלא היה בהם יראת ה', ולזה כבדו ידיו של משה שנאמר וידי משה כבדים, שאלמלא היו עוסקין בתורה לא היה יכול להם שנאמר וקוי ה' יחליפו כח וגו' א"כ אתה עיף אבל הוא אינו עיף שנאמר כי לא מועף לאשר מוצק לה, א"ר יוחנן כל המציק לישראל אינו עיף, ובפרט שבא בכח אביו, בכח אותה בכיה שבכה שנאמר וישא את קולו ויבך, וארז"ל אין בן דוד בא עד שימחו אותם דמעות שנאמר ומחה ה' אלהים דמעה מעל כל פנים, וארז"ל ותשקמו בדמעות שליש, א"ר שלשה דמעות הוריד עשו מעיניו, אחת מעין ימין ואחת מעין שמאל ואחת קשורה בעיניו שנאמר ותשקמו בדמעות שליש שלוש לא נאמר אלא שליש, שאלמלא ירדה מעיניו לא היתה תקומה לשונאיהם של ישראל מפניו, אמרו ישראל לפני הקב"ה בזכות ג' דמעות שהוריד עשו מעיניו השלטתו מסוף העולם ועד סופו ונתתה לו שלוה בעוה"ז, אנו שדמעותינו מצויה תמיד ביום ובלילה עאכ"ו. ובא בסיעתו של סמאל שרו, לזה נשבע הקב"ה שאין ה' שלם ואין הכסא שלם עד שיפרע מזרעו של עמלק, ולזה אנו אומרים בקדיש יתגדל ויתקדש שמיה רבא שם יה רבא, לזה אמר והיה בהניח ה' אלהיך לך מכל אויביך וגו' תמחה את זכר עמלק מתחת השמים, אתה מתחת השמים ואני מעל השמים שנאמר יפקוד ה' על צבא המרום במרום וגו'. לא תשכח, אין מלחמתו של עמלק כשאר מלחמות כמו מלחמת פרעה וסיסרא וסנחריב ונבוכדנצר, זה בא בכח גדול, לזה לעתיד לבא תספרו ותשיחו ותהללו על הפלא ועל הנס הגדול שיעשה עמכם במפלתו של עמלק וסיעתו שהוא סמאל שהוא כנגד כל האומות, לזה לא תשכח. לזה יש נוהגים לומר בשעת הקדיש פסוק ויאמר כי יד על כס יה וגו'. לא תשכח קרי לא תשכח (בקמ"ץ השי"ן) אע"פ שאין שכחה לפני כסא כבודו עכ"ז באתערותא דלתתא אתערותא דלעילא, כתיב הכא תמחה וכתיב התם כי מחה אמחה, אתה מחיה אחת ואני שתי מחיות:

4גימטריאות יפת. פתי, כלו לא תתפתה אחר היצר:

5תואר הזהר שלא תואר, תקולל על זה:

6האחת אהובה. ג' אהובה כתיב כאן, כנגד ג' דברים שהאשה נקנית בהם בכסף בשטר ובביאה:

7יום הנחילו את בניו, ס"ת מותו, שיצוה בעת מותו:

8והשבותו לו. אם האדם עצמו תועה מדרכי השם תחזירהו למוטב:

9לא תראה את שור אחיך, אלו ישראל דכתיב בהם שה פזורה ישראל וגו', ואנו אומרים להקב"ה לא תראה את ישראל בגלות והתעלמת מהם לאורך הזמן, השב תשיבם, ב' השבות, יהודה ובנימין, וישראל, ואספתו אל תוך ביתך, יקבץ נדחי ישראל, עד דרוש אחיך, תדרוש ישראל, כן תעשה לחמורו, זה משיח דכתיב עני ורוכב על חמור, לשמלתו, לבגדי כהונה ולתכשיטין שהפסידו ישראל, ולענני כבוד שהיו בימי שלמה כמו שמלה. וכן תעשה לכל אבידת אחיך אלו הגליות שנאמר ובאו האובדים וגו':

10הקם תקים. הקם בגימ' ע"ה טעינה:

11כלי גבר. אלו כלי זין, כלי גבר, ס"ת בגימ' חרב:

12קן צפור. אלו ישראל שגלו כצפור שנאמר כצפור נודדת מקנה:

13אפרוחים או ביצים. אלו קטני ישראל טף ונשים, והאם רובצת אלו גדולי ישראל שרבצו על הקטנים, האם זו כנסת ישראל:

14שלח תשלח. ב' שלוחים, ישראל, ויהודה ובנימן:

15והארכת ימים בגימ' בעולם שכלו ארוך, למען ייטב לך, למע"ן בגימ' ק"ץ, תזכו לראות קץ הפלאות כי כל המקיים מצות שלוח זוכה לגאולה:

16כי תבנה בית. ר"ת כתב, נכתב ונגזר על כל אדם מה יבנה מה יעשה. חדש ועשית מעקה לגגך, ר"ת חומל, חומל על ישראל שלא יפלו:

17תשים דמים. בגימ' אלו כלב רע וסולם רעוע:

18לא תלבש שעטנז. שמא תאמר אין לי בגדים נאים לכבוד שבת דאתי עשה דשבת ודוחה לא תעשה דכלאים ת"ל לא תלב"ש, לשבת, אפי' לשבת:

19גדלים. גדל ים, צבע חלזון והוא התכלת וגדל בים:

20גדלים תעשה. בפסוק זה עשר תיבות רמז שלעתיד יחזיקו עשרה אנשים בכנף איש יהודי וגו' גדלים תעשה, בגימ' ת"ש בכנף אחד עה"מ, רמז למה שאמר ריש לקיש שני אלפים ושמונה מאות לארבע כנפות, ת"ש לכל כנף:

21כי יקח איש. ס"ת יח"ס, שיקח אשה מיוחסת. כי יקח ס"ת י"ח, בן י"ח שנה לחופה:

22מאה כסף דע כי גדול עון העונה בפיו יותר מעושה מעשה, שכן במפתה וענשו אותו חמשים כסף, ובעל לשון הרע מאה כסף:

23לא תחרוש בשור ובחמור, תחרוש לשון דבור כמו רחושי מרחשן שפוותיה, זהו שאמר לא תחרוש, כלו' לא תדבר בענין המשיח, כמו ההוא מעשה דר' זירא דאשכח לרבנן דעסקי ביה אמר להו במטותא מינייכו לא תרחקוניה, דתנינן ג' באים בהיסח דעת, משיח מציאה עקרב. וכן בשור ובחמור, בגימ' בשני משיחים:

24כי ימצא. בגימ' הם בעדים:

25על דבר. ר"ת עד, עדים המתרים, וזהו דבר, התראה:

26האיש אשר שכב עמה לבדו, בגימ' ראשון בסקילה והשני בחנק. כאשר יקום איש, ויקם קין על הבל אחיו ויהרגהו, וכן יקום עם האותיות בגימ' קין:

27איש על רעהו. עשו שהרג את הנפש. כי בשדה מצאה, מצאו המחריבים את הנערה זו כנסת ישראל, והיכן מצאוה בשדה בירושלים שנאמר ציון שדה תחרש, צעקה הנערה ישראל, שנתארסו למקום שנאמר וארשתיך לי באמונה, ואין מושיע לה. לפיכך ולנערה לא תעשה דבר, אינה יורדת לגהינם כי קבלה יסוריה בעוה"ז, אכל על המחריבים נאמר ומת האיש אשר שכב וגו', שהן יתחייבו ירידת גהינם, כי אעשה כלה וגו' ואותך לא אעשה כלה:

28מושיע לה כי. ר"ת מלך, שטיטוס הרגום:

29בלעם ויהפוך ה', ס"ת מכה הפך את המכה:

30ונשמרת מכל דבר רע, ונשמרת בגימ' מן שפיכות דמים עה"מ והכולל:

31דבר רע. דבור רע, זה לשון הרע, דבר אחר זה נבול פה מכל דבר רע, ס"ת ערל, בגימ' עבודה זרה:

32ויתד תהיה לך. יתד, בגימ' האבות, זכות האבות יהיה לך:

33והיה בשבתך חוץ. כשתהיה בגלות, וחפרת כמו וחפרת לבטח תשכב. ושבת, תעשה תשובה ותשמור השבת שהיא שקולה כנגד כל המצות, וכסית את צאתך, תתענה על עונותיך עד שימחו ויתכסו:

34ערות דבר. זה נבול פה:

35לא תסגיר עבד אל אדוניו, עבד אלו ישראל שנקרא עבדים למקום, אומרים מלאכי רחמים להקב"ה אל תסגירם לגלות ביד עונותיהם ולא ביד השטן, וזהו תסגיר, ס' סטן, נשאר תרי"ג ממלת תסגיר, כלו' שומר תרי"ג אין כח בשטן להזיקו:

36לא תשיך לאחיך ה' פעמים אומר תשיך נשך, כלומר כאילו עובר על חומשי תורה:

37תשמור ועשית. אזהרה לב"ד שיעשוך, כמו שארז"ל ממשכנין על הצדקה כי יקח איש אשה ובעלה, מכאן אז"ל האשה נקנית בג' דרכים, שסימנם שכ"ב שטר כסף ביאה, וס"ת פר"ה ורבה על ידי אלו:

38בה ערות דבר. ר"ת בעד. ועוד רמז ערות דבר, דבור ערוה, רמז על הקולנית שיוצאה, כדאיתא בגיטין:

39לה ספר. בגימ' לשמה:

40כריתות. בגימ' שתלוש, שיכתוב על דבר תלוש ולא מחובר:

41ויצאה מביתו. האשה יוצאה ולא האיש, אם הוא ביתו, ואם הוא ביתה הוא יוצא:

42וכתב לה ספר כריתות, ס"ת בהרת, אשה רעה צרעת לבעלה, שני פעמים כתוב בפרשה וכתב לה ספר כריתות, כנגד ב' חורבנות שנפטרו ונשתלחו ישראל:

43ושנאה האיש האחרון. אלו האומות ששונאים את ישראל, לא יוכל בעלה הראשון, אבל הקב"ה נהג עם ישראל במדת חסידות שנאמר לאמר הן ישלח איש את אשתו: כי חסיד אני. נוהג עמנו בחסידות לפנים משורת הדין, וסמיך ליה כי יקח איש אשה חדשה, עתיד הקב"ה לחדש ימינו כקדם:

44נקי יהיה לביתו. אפילו בדבריו, ישמש עמה בנקיות ובטהרה ולא ינבל פיו, וזהו לכל דבר אפילו הדבור נקי יהיה לביתו שנה, ס"ת הוי"ה, אם הוא משמש עמה בנקיות הקב"ה משתתף עמהם, ויהיו הולדות נקיים. ד"א כשהאיש לוקח אשה מוחלין לו כל עונותיו, זהו נקי יהיה, שיהיה נקי בלא עונות:

45ושמח את אשתו. את לרבות שישמח כל הקהל בנישואין, כמו שאז"ל בתולה נשאת ביום רביעי, שקדו חכמים על תקנת בנות ישראל, ואמרו שיטרח ג' ימים אב"ג, כדי שיכין צרכי סעודה כדי שישמח הקהל. שמח, חמש, חמשה קולות, קול ששון קול שמחה קול חתן וקול כלה קול מצהלות וכו. ושמח את אשתו זה הקב"ה, רמז שישמח כנסת ישראל, וזהו מ"ש למעלה שרמוז במלת נקי יהיה שהקב"ה משמחם. יקח איש אשה חדשה. זה הקב"ה, אשה חדשה, ישראל במתן תורה לקחה על מנת שלא יפרד ממנה לעולם, זהו לא יצא בצבא, כאיש הפורש מאשתו והולך לו למלחמה, הוא לא יפרד מהם. ולא יעבור עליו לכל דבר, שלא יכעיסוהו לסור מהם. נקי יהיה לביתו שנה אחת, שנה משנותיו של הקב"ה ויומו של הקב"ה אלף שנים, שנאמר כי אלף שנים בעיניך כיום וגו':

46לא יחבול רחים ורכב, לא יבטלו ת"ח מלעסוק בתורה, ות"ח נמשלו כריחים שהן טוחנין תורה יומם ולילה. דכתיב לא ימוש ספר התורה והגית בו יומם ולילה, כי נפש הוא חובל, אם יבטל התורה נמצא שהוא מחבל נפשי ונשמתו מחיי עוה"ב,, ולכך פסוק זה ראשו וסופו למ"ד על שם למודו:

47השמר בנגע הצרעת. ס"ת רעת, על רעת הלשון נגעים באים, וזהו מה שסמך ענין מרים, לפי שדברה לשון הרע לקתה:

48השב תשיב לו את העבוט, רמז שנתן אליהו אות וא"ו משמו ליעקב למשכון שיבשר את בניו ולכשיגאלו יחזיר העבוט שלו לאליהו וזהו תשיב, תשב"י, אליהו התשבי:

49כבא השמש. כשתבא ותחזור מלכות בית דוד, שנמשלה לשמש, שיחזור כסאו כשמש נגדי. ושכב בשמלתו ישכבו וישכנו ישראל בארצם לבטח, וזהו בשלמתו בשלמותו שנאמר ונתתי שלום בארץ ושכבתם ואין מחריד:

50אבות על בנים. בגימ' תור"ה, ערבים זה בזה לקיום התורה, ולא יומתו, כלומר תתעסקו בתורה שלא תמותו, שנאמר אם תשכח תורת אלהיך אשכח בניך גם אני:

51גר יתום ולא תחבול, ר"ת גיות שלא יחזור לגיותו:

52קצירך בשדך. ר"ת קבוע תהיה קבוע במצוה זו:

53כי יהיה ריב בין אנשים, ר"ת למפרע אבריך, איבריו של אדם עתידין לריב ולומר אחד לחבירו אתה חטאת, זהו ונגשו אל השופט ושפטום, כמו שאז"ל על פסוק אקרא אל השמים מעל וכו'. ד"א כי יהיה ריב בין אנשים. בין ישראל לעמלקים שהיו רודפים אותנו ולעתיד נתבע אותם לדין. וזהו אל המשפ"ט ושפטו"ם, ס"ת בגימ' הגדול. רמז ליום הדין הגדול. והצדיקו את הצדיק והצדיקו, צדקיה"ו, שנבוכדנצר עור את עיניו, הצדי"ק צדקי"ה:

54את הרש"ע, בגימ' יצ"ר הר"ע:

55והיה אם בן. ס"ת המן, הרש"ע, עשרה, עשרה בניו:

56אלה מכה רבה. ר"ת אמ"ר קורא פסוק אחד בשעת הכאה:

57לא תחסום שור בדישו, אומרים ישראל לה', בשעה שנכנסים אנו לדין לא תחסום ותאלים ישראל לעולם, תן להם מענה לשון:

58וירקה בפניו. עתידין הרשעים ללקות בצרעת ויהיו הכל רוקקין בהם:

59ככה יעשה לאיש. זה עשו שנאמר איש שדה. אשר לא יבנה, לא דיו שלא בנה אלא החריב:

60אבן שלמה. איפה שלמה, רמז על שלמה שתיקן המשקולות והאיפות: