שפתי כהן על התורה, דברים כו:א

1והיה כי תבא אל הארץ, סמך לפסוק תמחה את זכר עמלק מתחת השמים לא תשכח והיה כי תבא אל הארץ, רמז למה שאז"ל תניא ר' יהודה אומר ג' דברים נצטוו ישראל בכניסתן לארץ, להעמיד להם מלך ולהכרית זרעו של עמלק ולבנות להם בית הבחירה. ובמדרש והיה אין והיה אלא מיד, כי תבא אל הארץ עשה מצוה האמורה בענין ותכנס לארץ. הכונה היא לומר שאמירת גבוה היא כמסירת הדיוט ומאחר שייעד לתת אותה הרי היא כאלו היא נתונה, לזה אמר אשר ה' אלהיך נותן לך כתיב נתן, כן והיה היה עבר אלא שהוא"ו הופכו להבא א"כ אע"פ שאי אפשר לקיים המצוה מיד עד אחר כבוש וחלוק קבלו עליכם מצוה האמורה בענין שהיא הבאת הבכורים ובזכות זה אתם נכנסים לארץ, ולזה אמר ולקחת מראשית וגו', כי מה אמר עד שאמר ולקחת בוא"ו כי כפי הנראה היה לו לומר והיה כי תבא וגו' תקח מפרי, אבל אמר ולקחת לומר שבקבלתך נחשבה כמעשה, וכשתבא לארץ ותביא נחשב שהיא פעם שניה אע"פ שהיא ראשונה, שמחשבה ראשונה הקב"ה מצרפה למעשה. וכן אמר במדרש פרשת חלה, בבאכם אל הארץ, קבל עליך עד שלא תבא אל הארץ שכשתבא אל הארץ להפריש חלה ובזכות שתקבל עליך אתה בא אל הארץ, לזה אמר והיה אין והיה אלא מיד מאחר שכבר היה כמו שאמרתי. והטעם בהבאת הפירות הוא כדי שלא יחשוב שהארץ הוא שלו, ולזה אמר וירשת וישבת בה, לומר שבאריכות הדורות דור אחר דור תחשוב שהיא לך בירושה מאבותיך ומאבות אבותיך, כמה דורות וכמה שנים אתה יושב בה ולא ערער עליך שום אדם וקנית אותה בירושה ובחזקה, לזה אמר אשר תביא מארצך אשר ה' אלהיך נותן לך, ב"פ אשר אשר למה, אלא תדע אשר תביא מארצך והבאת לי ממנה ואקבלם ממך כשתדע שה' אלהיך נותן לך, לא שקנית אותה בירושה ובחזקה, א"כ לזה היתה הבאת הפירות לומר שלה' הארץ ומלואה, כי בדיני חזקה אם יש עדים, שהלוקח קבל הפירות ונתן לבעל הקרקע לא החזיק אלא בעל הקרקע יתן ללוקח ולזה ולקחת מראשית, אדם טורח באילן כל השנה וממתין עד שיוציא הפרי הראשון ויאכלנו, ויאמר אילו לא טרחתי אלא לשעה זו דיי, ויתנחם על מה שטרח, ושאר הפירות נחשבין כאין בערך הפרי הראשון, לזה צוה הקב"ה שהפרי הראשון שהוא חביב עליו שיביאהו לכהן, לא שיקריבנו, כי אילו היה מקריבו היה לוקח נחמה, אלא לכהן, כל זה כדי שידע שהארץ היא לה' והוא בה כאריס, שאם לא יישר בעיניו יקחנה ממנו ויתנה לאחר, שמא תאמר הארץ כבר נתנה לאברהם ואחריו נתנה ליצחק שנאמר לאברהם קום התהלך בארץ לארכה ולרחבה כי לך אתננה, ונאמר ליצחק גור בארץ הזאת כי לך ולזרעך אתן את כל הארצות האל, וכן ליעקב לזה אמר ארמי אובד אבי שבישיבתו שם אבד החזקה, כי הדין הוא שבוי שנשבה אם יש שיירות מצויות ולא עשה מחאה אבד החזקה, כ"ש כאן שגר עם לבן עשרים שנה ואחר כן ירד למצרים וישב שם ימים רבים שודאי אבד החזקה, ועתה מחדש נתנה לנו, לזה אמר, ועתה, הנה הבאתי את ראשית פרי האדמה אשר נתת לי ה', ובזה יבא להאמין במציאותו ית', ומאמין שהוא משכיר ומעניש שלקח הארץ מיד האמוריים שלא עשו רצונו ונתנה לנו, והעניש ללבן ולמצרים, ובזה יבא להאמין בתורה ובמצות, ולזה הצריכה תורה להבאת הפירות הוא בעצמו לא שישלח אותם ע"י שליח, אפילו אגריפס המלך היה הוא בעצמו מביא, ולא די הבאה אלא שיקרא הפרשה בפיו ובקול רם, שנאמר וענית וגו' ארמי אובד אבי, לפי שהלך ברמאות עם לבן לזה ירד למצרים, לפי שהוא נקרא איש תם והיה לו ללכת בתמימות, אע"פ שעשה לו רמאות, ומזה היה ירא יעקב, ולזה אמר קטנתי, ולזה ירד למצרים וידע שהגלות יהיה במצרים ומת שם, עד שנצטער וצוה לבניו שישאוהו משם, אלמלא כן לא היה יורד למצרים כמו יצחק אביו שאמר לו אל תרד מצרימה, וברמאות שעשה על הברכה בא זה הגלות, שאלמלא לא עשה מה שעשה עם עשו עד שבכה על ידו לא היה זה הגלות שאנו בו עד שימחו אותם דמעות ולזה בקללות שבתורת כהנים אמר וזכרתי את בריתי יעקוב. לומר אף ע"פ שהלך ברמאות עכ"ז יש לו ברית עמו ויש לו זכות אבות אביו ואבי אביו, וירד למצרימה למירוק:

2עוד אמר מארצך. לומר שאני מקבלו כאילו הביא לו דבר שאינו מצוי אצלי בגנתי בפרדסי ודאי שמקבלו בעין יפה, לזה ושמת בטנא להחשיבו בעיני המלך: