שפתי כהן על התורה, דברים כו:ב

1מראשית יביא ראשית. מראשית, לראשית, למקום ראשית, לראשית כל ראשית. יביא ראשית, אלו ישראל שנקראו ראשית שנאמר קודש ישראל לה' ראשית, מראשית אלו הבכורים שנאמר מראשית כל פרי וגו', לראשית הוא הכהן שהוא ראשית העבודה, למקום ראשית הוא בית המקדש שהוא ראשית כל העולם, לראשית כל ראשית זה הקב"ה שנאמר אני ראשון ואת אחרונים אני הוא:

2מראשית ארז"ל מראשית ולא כל ראשית, כי אין חייב בבכורים אלא שבעה מיני הפירות שנשתבחה בהם א"י, לפי שאלו המינים הם חיותו של אדם, ושאר מיני פירות אינן אלא להשלים החסרון שלא יהא העולם חסר כלום, כי לפעמים יש בהם צורך, לא כמו אלו הז' מינים, ומברכתם של שאר פירות תבין שאומר בורא נפשות רבות וחסרונן שהן שאר פירות, על כל מה שברא להחיות בהם, וכל אחד מז' המינים הוא יש לו אצילות מהשבעה כשתדקדק בהם, וכדי שיתברכו כל הפירות, לזה אמר מראשית שהן ז' מינים ואח"כ אמר כל פרי האדמה שיתברכו כל הפירות שהן בכלל אלו השבעה:

3ושמת בטנא. בכלי כדי להחשיבו, כל זה מעלה לכהן, והוא אחד משבעה דברים שטעונין הבכורים, ואלו הן, הבאת מקום, כלי, קריאה, קרבן, שיר, תנופה, לינה. הבאה שנאמר והלכת לאהליך, שצריך שיביאנו הוא בעצמו ולא שלוחו ולא ע"י עבדו אלא הוא בעצמו, ושיודה החסדים שעשה לו ה' ית', ולא יהא כפוי טובה, ויקבל שכר פסיעות ויתפלל לפניו ויעשה בקשתו, כי לא הצריכו להביא אלא כדי לראותו ולברכו, וכביכול כאדם שמתאוה לראות את בנו. מקום שנאמר אל המקום אשר יבחר ה' שהוא בית המקדש שהוא מקום מיוחד לתפלה שמשם עולות התפלות, בנוי לתלפיות תל שהכל פונים אליו, וכל הפיות פונות שם, ושם שער השמים, ומיד עולה התפלה בלי שום מעכב ומערער. כלי שנאמר כאשר יביאו בני ישראל את המנחה בכלי טהור בית ה'. קריאה שיקרא פסוק ארמי אבד אבי כדי להזכיר עונותיו לפני השי"ת, שאם יש לו שום זכות יעבירנו, כי אין כמה זכיות כנגד עבירה, ויהיה עונותיו זכורים לפניו. קרבן כדי להראות שבעין יפה הביאם, שלא די שהביא מה שצוהו אלא שהביא עמהם קרבן, ושיר גם כן להראות שמחתו שהוא מביאם בשמחה ולא חרה לו בהבאת פרי ראשון שהוא ממתין לו משנה לשנה, ותנופה לומר שהוא מודה שהשי"ת הוא יחיד בשמים ובארץ ובד' רוחות העולם, כן היתה התנופה מעלה ומוריד מוליך ומביא לד' רוחות העולם. לינה להראות חבתו של הקב"ה, שמאחר שבאו לביתו עכב אותם לילה אחד, כביכול כדי להשתעשע עמהם מרוב חבתו בם:

4ובמדרש בא וראה כמה פתחון פה לעושה מצוה יותר ממי שיש לו עסק מלכות ע"ש, כי מי שיש לו עסק מלכות פעמים נותן כמה ממון עד שמגיעין אותו אצל המלך ספק עושה שאלתו ספק אינו עושה, אבל הכא אינו כן אדם יורד לתוך שדהו רואה תאנה שביכרה אשכול שביכר מניחם בסל ובא ועומד באמצע הקהל ואומר השקיפה ממעון קדשך, ולא עוד אלא שאומר איני זז מכאן עד שתעשה צרכי היום, זהו שכתוב אחריו היום הזה ה' אלהיך וגו':