שפתי כהן על התורה, דברים כז:יד

1וענו הלוים. אולי אלו הלוים הם סגני לויה כי שבט לוי הוא מנוי עם הששה שבהר גריזים. ולהם נאה לברך ולארר, לפי שההתחלה הוא על ע"ז ברוך האיש אשר לא יעשה פסל, ארור האיש אשר יעשה פסל, והם לא עבדו ע"ז מעולם, לזה להם נאה לומר בקול רם:

2וענו הלוים אל כל איש ישראל וגו', יאמר אל כל ישראל, איש למה, ועוד אומר קול רם היה לו לומר בקול רם, אלא מי שמשמיע לציבור עולה למקום גבוה כמו תיבה, וכאן הלוים למטה בין ההרים, לזה אמר שהקול היה מרים עצמו והולך לכל אחד ואחד מישראל, כי כפי הבנת הכתוב היה לו לומר וענו הלוים בקול רם ואמרו, אבל אמר ואמרו אל כל איש ישראל ואחר כך קול רם שהיה הקול מרים עצמו. קול רם בגימ' שלום, שעל ידו היה שלום בין השבטים, כדי שלא יאמרו ראובן שכב עם אשת אביו, כי כשעמדו על ההר ושמעו כולם ארור שוכב עם אשת אביו וענו כולם אמן, ידעו כולם שאין בהם עון אשר חטא, וכן כשאמר ארור שוכב עם כל בהמה שהוא על זמרי שבא על כזבי, ולומר שאע"פ שנפלו מהם כ"ד אלף בסיבתו עם כל זה לא היה בלבן שום טינא:

3ובמדרש ראה כמה חיבתן של ישראל לפני המקום, בברכה הוא אומר אלה יעמדו לברך, ובקללה הוא אומר אלה יעמדו על הקללה ע"ש. ארז"ל שכל הארורים נאמרו בלשון ברוך קודם ואח"כ בלשון ארור, ולמה לא נכתבו הברכות כמו שכתבו הארורים ויאמר ברוך האיש אשר יעשה פסל וגו' י"ל שאם היה אומר כן היה נראה שהברכה היא סוף השכר, ושכר המצות אין להם ערך ולא דמיון, כי לזה לא נכתב מתן שכרן של מצות, ומטעם זה גם כן לא נכתבו כאן הברכות, לזה נכתבו הארורים ומכלל ארור שארז"ל ארור יש בו שבועה יש בו נדוי יש בו קללה יש בו אלה, ומביאים ראיה לכל אחת ואחת, אם כן מכללם אתה שומע ברוך, כי מדה טובה מרובה ממדת פורענות. ארור אשר יעשה פסל, מאבן או מעץ, מסכה, כלל מיני מתכות, תועבת ה', כלו' שאין כוונתו אלא להתעיב ולהכעיס, למה שהרי הוא רואה שהוא מעשה ידי חרש, שמביא בן אדם לפסול האבן או נגר לפסול העץ או אומן להתיך המתכות והרי הוא רואה שמכה עליו בקרדום ומכה עליו על הסדן בקורנס, ודאי שאין עושה אלא להכעיס, ולא די זה אלא שמפחד לעשות בגלוי שלא יהרגוהו בית דין, ועושה בסתר שמפחד מבני אדם יותר מהקב"ה. וענו כל העם וענו, יעידו בו כמו לא תענה ברעך, יעידו שמי שעושה דבר זה שהוא עושה להכעיס: